מדהים שאנשים נבונים באמת חושבים שאלימות מתנחלי הקיצון מסתכמת בריסוס גרפיטי. אין להם מושג באיזו הטלת אימה מדובר. באיזו אלימות פיזית.

מדהים שאנשים נבונים באמת חושבים שאלימות כלפי פלסטינים זוכה במענה.

מדהים שאנשים נבונים באמת חושבים שאלימות מתנחלי הקיצון מסתכמת בריסוס גרפיטי. אין להם מושג באיזו הטלת אימה ואלימות פיזית מדובר. מדהים שהם חושבים שאלימות כלפי פלסטינים זוכה במענה

אין להם מושג מהי המשמעות של מעמד הנתין משולל זכויות האזרח. מהי המשמעות של כפיפות למערכת חוק צבאית רק בשל המוצא האתני שלך, תוך ששכנך (לרבות מי שתקף אותך) כפוף למערכת חוק שונה לחלוטין בשל מוצאו האתני האחר. אין להם מושג מה המשמעות של להיות נתין פלסטיני ללא ריבונות וללא זכויות אזרח שמבקש להתלונן במשטרת ישראל נגד אזרח יהודי-ישראלי שפגע בו באלימות. להתלונן נגד מתנחל.

אין להם מושג מהי המשמעות של הגשת תלונה במשטרה של הכוח הצבאי השולט בחייהם. גם כשמתגברים הנתינים הפלסטינים על הרתיעה העצומה וחוסר האמון העמוק והמוצדק, ומגישים תלונה – הסיכוי שהיא תיחקר ברצינות הוא נמוך. הסיכוי שהתוקפים יעמדו לדין הוא קלוש. והסיכוי שיורשעו וייענשו כראוי – הוא אפסי.

אין להם מושג עד כמה ממוקדות רשויות האכיפה בגדה בשמירת העליונות האתנית היהודית ובהשפלה שיטתית ודיכוי שיטתי של אלו שמסומנים כבעלי הנחיתות האתנית. הערבים.

היבט נורא נוסף הוא שכנועם העצמי העמוק של ישראלים נבונים (ועיוורים) אלו בכזב, שמרבית הפלסטינים בגדה אינם מצויים עוד תחת כיבוש צבאי ומנגנון אפליה חוקי דמוי אפרטהייד: הם אינם מבינים שהדבר זהה למציאות שבה היו חיים בת"א תחת ראש עירייה ישראלי ושקיימת בה משטרה ישראלית ואז היו צריכים להגיע לבאר שבע והיו יוצאים לדרך אך ורק בכפוף למשטר צבאי פלסטיני ובכפוף למשטר היתרים שרירותי פלסטיני ובכפוף למחסומים אינסופיים מצד צבא הכיבוש הפלסטיני שמבתרים את ארצם הכבושה ובלא שום ריבונות וזכויות אזרח ותוך שהם רואים כיצד מתרחבות ההתנחלויות הפלסטיניות בחסות כידוני הצבא הפלסטיני על חשבונם שלהם. לבאר שבע, אגב, הם היו מגיעים אחרי שעות ארוכות. אם בכלל.

אין להם מושג מה המשמעות של להיות נתין פלסטיני ללא ריבונות או זכויות אזרח שמבקש להתלונן במשטרת ישראל נגד אזרח יהודי-ישראלי, מתנחל, שפגע בו באלימות

פיגועי התופת המחרידים שהתחוללו בלב ת"א ובלב ירושלים לאחר הטבח במערת המכפלה בחברון ולאחר ההתנקשות בחיי יחיא עייאש (אני מתמצת במשפט אחד מכלול נורא שדורש העמקה) בין השנים 1994-1997 וכמובן ההתלקחות המחרידה מכל והקטלנית מכל לאחר עליית שרון להר הבית, שהוא חראם א-שריף, בין השנים 2000-2004 (פיגועי תופת בלב ירושלים, בלב ת"א ובלב חיפה. פיגועי תופת הן בתחום מדינת ישראל הריבונית, הן בתחום הגדה המערבית והן בתחום רצועת עזה) – כל אלו ניפצו כל תמיכה ממשית ישראלית בתהליך מדיני משמעותי. הם הפכו את מרבית היהודים בישראל לחשדנים יותר (בצדק) וגם לגזענים יותר (לא בצדק). אלפי ההרוגים הפלסטינים הפכו גם את הצד הפלסטיני לחשדן ונואש. ההערכה היא שנהרגו אז 7000 פלסטינים. ולצדם 1050 ישראלים. תקופה מחרידה ביותר. וקטלנית ביותר.

וכך – לצד המשך ההתעלמות של תקשורת המיינסטרים שלנו מהמציאות האיומה שתיארתי לעיל ולצד הסתה נבזית ובלתי פוסקת מכיוון הז'אנר של הביביזם לאורך כעשור וחצי (כיום הוא ז'אנר ביביסטי-כהניסטי – אין עוד הבדל בין השניים) – נכנענו לתעמולת הכזב האדירה של מי שיודעים את האמת (ונתניהו יודע אותה טוב מכולם): בעוד ערפאת רכב על נמר הטרור (אין אינדיקציה שיזם אותו אך הוא בהחלט רכב עליו), מאז עליית אבו מאזן (שהתנגד מאז ומעולם בנחרצות מוחלטת לטרור) לכס נשיא הרשות הפלסטינית הקטנה והמבותרת בסוף שנת 2004, נבלמו פיגועי התופת בצורה כמעט מוחלטת תוך שהם נעלמו לחלוטין ב-2006. לחלוטין.

גם הגדר (שלא נבנתה על הקו הירוק וביטאה מופת נוסף של גזל אלים, אפליה ממוסדת ואיומה, כוחניות אכזרית ושרירותיות מבישה) תרמה את חלקה בנדון. שוו בנפשכם כיצד היו נראים הדברים לו נבנתה ללא פרצות אך ורק על הקו הירוק, תוך שמדינת ישראל מקפידה לשלב בין הגנה על ביטחון אזרחיה לבין שיתוף פעולה שוויוני שמאפשר תנועת עובדים פלסטינים לתוכה לצורך פרנסה וכל זאת לצד פיתוח כלכלי שוויוני וללא המשך גזל הקרקעות והמשאבים עד לכדי טיהור אתני של ממש בבקעת הירדן ובדרום הר-חברון.

בעוד שערפאת רכב על נמר הטרור, מאז עליית אבו מאזן (שהתנגד נחרצות לטרור) לנשיאות הרש"פ המבותרת בסוף 2004, נבלמו פיגועי התופת כמעט לגמרי ונעלמו לחלוטין ב-2006

גם התעייפות הפלסטינים ממאבק הדמים ומאמצי צה"ל ושב"כ הניבו במקביל את שלהם. אך ללא עבאס, פיגועי התופת לא היו נבלמים בשלהי כהונת אריאל שרון ולא היו נעלמים כליל בתחילת תקופת כהונת אולמרט.

הסכם אוסלו ניסה לרבע מעגל נורא שהונח לפתחה של ממשלת רבין השנייה בידי הממשלות הקודמות (לרבות בידי ממשלת רבין הראשונה, שנכנעה להתנחלות בסבסטיה בחסות שר הביטחון דאז, שמעון פרס) ובמיוחד בידי ממשלות הליכוד: לאפשר אוטונומיה קטנה ומבותרת לפלסטינים במוקדים שונים בגדה וברצועה מחד, תוך הותרת כל ההתנחלויות על כנן מאידך.

ובקיץ 2005 הבהירה ישראל לפלסטינים: תהליך מדיני לא יוליד נסיגה קרקעית ופירוק התנחלויות. אך דם ואש ותמרות עשן יולידו נסיגה קרקעית ופירוק התנחלויות מלא בעזה. כן, נסיגה קרקעית מלאה מרצועת עזה בקיץ 2005 נולדה לאחר מאבקו האלים של חמאס (2000-2005) ולא בתום תהליך מדיני מטעם אש"פ (1993-2005). אין פלא שחמאס ניצח בבחירות של 2006. אין פלא שהשתלט על עזה ב-2007. דרכו האיומה צלחה. לא הדרך המדינית בה בחר אש"פ.

הדבר המיט עלינו אשליה נוספת בה אוחזים ישראלים נבונים רבים: ישראל אינה שולטת עוד בעזה. הפוך מהמציאות. ישראל שולטת באופן כמעט מוחלט בעזה: כל כניסה וכל יציאה של חולי סרטן שצריכים להגיע לבית חולים פלסטיני בירושלים המזרחית. כל הכנסה של אוכל וחשמל. שליטה מובהקת במעברי הגבול הקרקעיים בצד הישראלי, בים ובאוויר.

בקיץ 2005 הבהירה ישראל לפלסטינים: תהליך מדיני לא יוליד נסיגה קרקעית ופירוק התנחלויות. אך דם ואש ותמרות עשן יולידו נסיגה קרקעית ופירוק התנחלויות מלא בעזה

אז מה אתה מציע, עורך דין חקלאי? חפרת. עכשיו תציע. אז אני מציע: קודם כל, להביט במציאות נכוחה. שנית, להבין שאיננו מצויים עוד במצב דברים זהה ל-1994 או ל-2000 או אפילו ל-2004. ההיסטוריה אינה מוקפאת בנקודה שמתחשק לך. המציאות משתנה כל הזמן: מספר ההתנחלויות, היקף הנישול, מספר המתנחלים, עוצמת אלימות הכיבוש, עוצמת הגזענות – כל אלו שונים בצורה מובהקת בשנת 2022 ממה שהתקיים בשנת 2000, בשנת 2004 וכן בשנת 2008 (אז התקיים משא ומתן אמיץ אך חסר סיכוי בין אולמרט שהיה גוויה פוליטית ומשולל גיבוי פרלמנטרי לבין מחמוד עבאס).

שלישית, אני מציע להבין שמדינת ישראל אינה יכולה להיות דמוקרטיה במצב נורא זה, חרף אשליית ישראלים נבונים רבים שאפשר ללכת עם ולהרגיש בלי: המשטר הישראלי מתקיים מאז יוני 1967 בין הים התיכון לנהר הירדן. יש בו 2 מערכות חוק נפרדות לפי מוצא אתני שונה. למעשה, יש בו מספר מערכות חוק נפרדות לפי מוצא אתני שונה. יש להכיר בכך. קודם כל יש להכיר בכך. זו אינה דמוקרטיה. זו לא יכולה להיות דמוקרטיה. זוהי פגיעה מחרידה ושיטתית בזכויות אדם, שלילה מחרידה ושיטתית של זכויות אזרח, קיום דיקטטורה צבאית בעלת 2 מערכות חוק שונות לפי מוצא אתני שונה – וכרסום החלקים הדמוקרטיים שמתקיימים בתחום הקו הירוק.

רביעית, להחליט מהי התכלית: אם התכלית היא מימוש פנטזיה על מדינה יהודית בארץ ישראל השלמה, הרי שמדובר בבחירה במדינת אפרטהייד גזענית ואנטי-דמוקרטית.

קודם כל יש להכיר בכך. זו אינה דמוקרטיה ולא יכולה להיות. זו פגיעה שיטתית בזכויות אדם, שלילת זכויות אזרח, דיקטטורה צבאית בעלת 2 מערכות חוק לפי מוצא אתני שונה

במקרה כזה, כמובן, אך טבעי לשוב ולהכתיר מנהיג סמכותני-לאומני, לפרק את מוסדות הדמוקרטיה הקיימים, לכונן משטר תעמולת כזב, להמשיך להתענות ללא אפשרות לקנות קורת גג, ולהעמיק את מציאות האדונים והמשרתים (ואז לגלות שגם אתם בצד של המשרתים שעובדים בסטרס נורא כדי להעביר חלק עצום משכרכם העלוב לאחר מיסוי לבעלי הנכסים, שמואילים בטובם להשכיר לכם קורת גג, ולחיות בחרדה קיומית עד סוף ימיכם ותחת ידיעה שיכולים לזרוק אתכם מהבית שאינו שלכם בכל שלב).

אם התכלית היא לחיות במדינה דמוקרטית שמקדשת זכויות אדם ואזרח, מעגנת אותם בחוקי יסוד, מקיימת משטר ליברל-דמוקרטי ופועלת למען זכויות היסוד של כל אזרחיה, לרבות הכרה בכך שכבוד האדם וחירותו חייבים לטמון בחובם גם הבטחת זכויות יסוד כלכליות (דיור, חינוך, רפואה ורווחה) – הרי שצריך לפעול במספר מישורים:

1. להשבת אחינו המתנחלים לתחום מדינתם שהיא מדינתנו (אפשר לעשות כן במהירות ובקלות רבות הרבה יותר מכפי שאנו חוששים).
2. לפרק את מרבית ההתנחלויות, לאפשר חיים אוטונומיים ללא ביתורים וללא חלוקה לבנטוסטאנים למיליוני הפלסטינים בגדה.
3. לקיים משא ומתן רציני (שייתכן שלא יצלח פעם ופעמיים ושלוש) על פתרון כל סוגיות הליבה:

• חלוקת ירושלים או משטר משותף בירושלים.
• סוגיית פליטי 1948.
• סוגיית ההתנחלויות הקרובות לקווי 1967.
• סוגיית חילופי שטחים במידת הצורך.
• סוגיית המים והמשאבים הקרקעיים.
• סוגיות כלכליות קיומיות רבות.
• סוגיית הגבול שימוקם בקווי יוני 1967.
• סוגיית הביטחון ההדדי לרבות מניעת המטרת רקטות.
• סוגיית הסרת המצור מעל עזה והסדרת הקשר בינה לבין הגדה.
• סוגיית שיקום העוני הבלתי נתפס בעזה ובמוקדים שונים בגדה.
• וכן סוגיית מעבר פלסטינים וישראלים במעברי הגבול.

כל אלו חייבים להיות מוכרעים באופן דו צדדי ושוויוני ולא תוך יצירת המשך לפנטזיה של הכרעה חד צדדית.

אם התכלית היא פנטזיית מדינה יהודית בא"י השלמה, טבעי לשוב ולהכתיר מנהיג סמכותני-לאומני, לפרק את מוסדות הדמוקרטיה הקיימים, לכונן משטר תעמולת כזב, להמשיך להתענות

אפשר כמובן גם להחליט שאנו נותרים בגדה ומספחים אותה ומעניקים לכל הפלסטינים אזרחות דמוקרטית. מדינת אזרחות ישראלית-פלסטינית בין הים התיכון לירדן. אני חושש שזה בלתי אפשרי. קנאות דתית ולאומנית תניב חיים משותפים בלתי נסבלים כדוגמת אלו שחיו בזמנו תושבי סרייבו. אבל אולי אני טועה.

מה שבטוח הוא שהותרת הדברים על מכונם כפי רצונו של נפתלי בנט, פירושה הוא מדינת אפרטהייד. כל ישראלי הגון צריך להיאבק בכל דרך חוקית במשטר אפרטהייד. כל ישראלי הגון. כל פלסטיני הגון. כל בן אנוש הגון.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.