היה זה צירוף מקרים מקאברי ואירוני למדי. לפני פריצתו לשידור של הדיווח הראשון על הפיגוע הרצחני בבאר-שבע נשמעו בגל"צ בתוכנית הוותיקה "ארבע אחרי הצהריים", שני שירי הללויה לצה"ל וגבורותיו ואמונה בחזון השלום. מאותם שירים שכמעט נעלמו בעשורים האחרונים.

לפני פריצתו לשידור של הדיווח הראשון על הפיגוע הרצחני בבאר-שבע נשמעו בגל"צ בתוכנית הוותיקה "ארבע אחרי הצהריים", שני שירי הללויה לצה"ל וגבורותיו ואמונה בחזון השלום. מהשירים שכמעט נעלמו

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

"גולני שלי, גולני שלי" שורר עמוס אטינגר ואפי נצר הלחין. אחר כך התנגן שיר אופטימי שנשמע היום כחלום באספמיה: חזון השלום נוסח דודו ברק, עם "פרחים בקנה ובנות בצריח", אותו חזיון שיתממש כאשר "בשדות האש ייתם הקרב האחרון".

אבל כעבור דקות אחדות, כאמור, קטע את הרצף של שני השירים דיווח ראשון על פיגוע האימים בבאר-שבע. ובאוזני עדיין התרוננו שני השירים שהשמעתם נהייתה נדירה. שירים מהסוג שהיה כה פופולרי בשנות החמישים והששים של המאה שעברה והם תפסו מקום בולט ומרכזי ברפרטואר הלהקות הצבאיות בימי זוהרן.

שירי רומנטיקה קרבית, לאומנות וגבורה נשמעים היום כשייכים לעולם הולך ונעלם. כבר לא מתרפקים כאן על הללויה לשריון, על מזמורי תותחים ועל לחשושי אוהבים שזוכרים היטב כי "תיכף ירעמו התותחים", כנאמר בשיר "לילה בדרום" עם מילותיו של חיים חפר ולחן של סשה ארגוב.

וכבר עשרות שנים לא חוברו פה שירים מרוממי מורל בנוסח "חבלנים" מאת חיים חפר, לאמור:

"עוד שישה קילומטרים מעליש יא חבלן
ואזי ידבר דינמיט".

גם לא שומעים שירים נוסח "כאן השריונים"' עם סיום כה רב עזוז, עולץ ומתלהם:

"שוב אל יום קרבות נצא נא
שוב נהיה ראשונים
כאן השריונים, כאן השריונים".

גם לתמליל הזה אחראי חיים חפר.
בין השירים הפופולריים שהושרו שוב ושב בנעורינו, בשנות החמישים של המאה הקודמת, היו "יעל שיר לכיתה אלמונית"

"קיבלו קיבלו הרי אפרים
קורבן צעיר חדש".

הייתה זאת רטוריקה של חברה נצורה הנאלצת לחיות על חרבה. המילה "פלסטינים" לא נשמעה. הם נקראו "טרוריסטים" או "פדאיון".

והיו גם שירים שמהלו התיישבות חלוצית בספר, בעיקר בהיאחזויות נח"ל, בהוויית קרב, לאומנות וגבורה. שירים כמו "עטרנו זר למגל ולחרב", או "מגל וחרב". מילים ולחן עמנואל זמיר, שרה להקת הנח"ל:

"מי ינחל לצמיתות את הארץ
מי יישא לה שלום בקרב האכזר
הכובש אדמתו בדמעת הזורעים
הוא ינחיל מפלה לכל צר".

שירי רומנטיקה קרבית, לאומנות וגבורה נשמעים היום כשייכים לעולם הולך ונעלם. כבר לא מתרפקים כאן על הללויה לשריון, על מזמורי תותחים ועל לחשושי אוהבים שזוכרים היטב כי "תיכף ירעמו התותחים"

תותחים עדיין זימרו בשירי האופוריה ששטפה את הארץ בעקבות ניצחון הבזק במלחמת ששת הימים.

"עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים
ותותחינו רועמים לך שיר מזמור".

שורר יוסי גמזו, יחזקאל בראון הלחין, יהורם גאון שר והתרונן. האופוריה סחפה ושטפה תחילה גם אנשי שמאל רבים שהיו נפעמים מהשיבה אל חבלי ארץ תנ"כיים. אחר-כך הגיע תור ההתפכחות והמודעות הגוברת לאסון הכיבוש.

התמורה הגדולה ברפטואר שירי הזמר התחוללה בעקבות מלחמת יום הכיפורים. "לחימה בטרור לא גורפת בדרך-כלל ניצחונות ברורים וכמעט לא מניבה שירים" כתב העיתונאי אהוד אשרי ז"ל. "כדי שמלחמה תביא לפרץ של שירים עליה להיות לא רק מוצלחת, אלא גם מוצדקת וגורלית".

אשרי מנה 17 שירים המזוהים עם מלחמת יום-כיפור. אין ביניהם שירי הללויה, קרבות וניצחונות. יש הרבה כאב, פחד, געגועים וכמיהה לשלום.

שירה של נעמי שמר, מילים ומנגינה, "לו יהי" הוא הבולט בין השירים שהותירה המלחמה הנוראה ההיא. בעיני רבים הוא מעין תפילה חילונית. התקוות המבוטאות בשיר צנועות:

"בתוך שכונה קטנה מוצלת
בית קט עם גג אדום
כל שנבקש לו יהי.
זה סוף הקיץ סוף הדרך
תן להם לשוב הלום
כל שנבקש לו יהי".

אירועים כמו התרסקות הסכם אוסלו, הטרור, השאלה המציקה: האם יש לנו בכלל פרטנר לעשיית שלום,  מגחיכים למרבה הצער פסוקי שיר כמו "שאגו בחורים כי נגמר", או "פרחים בקנה ובנות בצריח". גם דברי נעמי שמר על "מחר כשהצבא יפשוט מדיו" נראים כיום מופרכים. כמעין חזון של אחרית הימים.

"כדי שמלחמה תביא לפרץ שירים עליה להיות לא רק מוצלחת, אלא גם מוצדקת וגורלית", כתב אשרי, ומנה 17 שירים המזוהים עם מלחמת יום-כיפור. אין בהם שירי הללויה, קרבות וניצחונות אלא כאב, פחד, געגועים

ובכל זאת מותר להיאחז בשורות החותמות את השיר היפהפה "מחר":

"כל זה משל ולא חלום
זה נכון כאור בצהריים
כל זה יבוא מחר אם לא היום
ואם לא מחר אז מחרתיים".

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.