בתוך האבל הגדול והזעם הנורא, גם זה המתוזמר פוליטית, עומד פיל זקן ועייף באמצע החדר הלאומי, ולא יזוז. זה פיל ענק שממשלה אחר ממשלה מקפידה לעקוף. לא מדברים עליו כשהמתים מונחים לפנינו ולא מדברים עליו כי עכשיו שקט וזה לא הזמן, זה אף פעם לא הזמן. זה "המצב" ימח שמו. אלה בחירות שכבר נכנסו ללוח השנה כמו חג מאוס, או סתם חג ומועד ונופל, כמו שאמר רבנו מאיר אריאל. מה זה נופל, צולל חופשי, בלי מצנח. הלנצח נאכל חרב?
ואני מתכוונת לסכסוך, אם מישהו חשב על פיל אחר.

בתוך האבל הגדול והזעם הנורא, גם זה המתוזמר פוליטית, עומד פיל זקן ועייף באמצע החדר הלאומי, ולא יזוז. זה פיל ענק שממשלה אחר ממשלה מקפידה לעקוף

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

פיגועים בת"א בירת החילוניות תמיד העירו ערפדים מרבצם, זה חוק טבע פוליטי שהשתרש תחת שלטונו. אין דין פיגועים תחת נתניהו כדין פיגועים תחת מנהיג אחר.

כפי ש"שמאל" זו הגדרה גמישה שמאגדת לזר לענה כל מי שמצטרף לקואליציה שנתניהו אינו עומד בראשה. גם זה חוק טבע לפחות עוד 48 שנה.

הוא הצביע בעד ההתנתקות והתחבק עם ערפאת, והתגאה להיקרא אבו יאיר וחיזר אחר מי שכינה "ממשלת טרור", והתגאה בסיוע למועצות ערביות והעביר מזוודות כסף לעזה.

והשמיץ את עידית סילמן וחיבק אותה. וכל הימין התהפך בעקבות הלוליין הפוליטי. אותן פעולות שנצבעות אדום תחת בנט או לפיד.

הוא מותג חזק גם כשבעליו הולך ודוהה תחתיו כמו הולוגרמה.

עידן נתניהו קרע אותנו לשני עמים, שלא לומר קבוצות כדורגל. לא רחוק היום בו נידרש לגדר הפרדה וזה ייראה טבעי גם לאנשים מן הישוב, כמו שמבטאת שמחת בית-הזרקא בסרטון "הכנסנו לתלאביבים ברנר לתחת" כי ת"א היא אויב.

מה חושבים הביביסטים על הפיגוע שהתרחש בתל אביב והירצחם של שלושה קורבנות, חפים מפשע?
מבחינתם "שמנו להם (לתל אביבים, לשמאלנים) ברנר בפי הטבעת"
והשמאלנים האלה בכלל מדליקים נרות נשמה בתשע בלילה
ביביזם זה רפש #12 @netanyahu pic.twitter.com/Y64LLZGNzq

— Gonen Ben Itzhak גונן בן יצחק (@GONENB1) April 9, 2022

והשמחה לאיד בקרב "עיתונאי" ימין, או כפי שהדגים מישהו בטוויטר כשסיפר על חברו ליחידה, איש רעים שהגיב על הפיגוע בדיזנגוף במשפט הלא ייאמן "קטע שמישהו משלכם מת".

עידן נתניהו קרע אותנו לשני עמים. לא רחוק היום בו נידרש לגדר הפרדה וזה ייראה טבעי גם לאנשים מן הישוב, כמו שמבטאת שמחת בית-הזרקא בסרטון "הכנסנו לתלאביבים ברנר לתחת" כי ת"א היא אויב

תישארו רגע עם המשפט הזה, תחשבו עליו בדרך לעבודה ותהיו חזקים. תשאלו את עצמכם אם עם הנצח לא פוחד מדרך ארוכה, ואם לא אז מה יהיה, מה יהיה, ולאן סוחבת העגלה הריקה הזאת כשהעגלה המלאה עברה לקדמת הבמה.

כשחברת הכנסת דיסטל נתניהו-חתיך-אטבריאן משקרת שלא היה עשור שקט כעשור תחת נתניהו, ועומדת על שלה חרף ההוכחות (כמה משפיל ונורא לעשות תחרות פיגועים), ואף מפזזת בהפגנה כמו קיש יואב על רטט לאומי, אתה מבין שעיקרון הצריבה התודעתית השקרית הוא מזמן וירוס, והוא מופץ מעל בימת הכנסת ובעיקר ברשתות החברתיות.

ואיש כבר לא מתרשם כשראש מועצה בשטחים קורא בהפגנה להדליק נר לעילוי נשמת ממשלת בנט והקהל הקדוש מהדהד אחריו "אמן". ואנחנו, תמימים חשבנו שראש ממשלה חובש כיפה ירא שמיים ונקי כפיים ישמח את הימין.

הפעילים מבת-אל ממשיכים מהבית של איילת שקד אל זירת הפיגוע בדיזנגוף

לפני העלייה לאוטובוס נושא דברים ראש מועצת בית אל: "נדליק נר לעילוי נשמת הנרצחים ולעילוי נשמת הממשלה הזו. נעלה אותה לשמיים ככה ניפטר מהם" pic.twitter.com/IffgvrEC4S

— דמוקרטTV (@Democrat_TV) April 9, 2022

ביג מיסטייק. שומרי המצוות מבכרים ראש ממשלה חילוני אוכל שרצים עם קופת שרצים, שהיה נשוי לגויה ועוד כל מיני דברים שהשתיקה לא יפה להם אבל בית המשפט עושה בהם סדר.

פעם רבנים הובילו את המחנה, היום הם נגררים אחריו כחבל אחר הדלי. ואם נתניהו הוא משיח הימין הזה, יש חור בדלי.

ואיש כבר לא מתרשם כשראש מועצה בשטחים קורא בהפגנה להדליק נר לעילוי נשמת ממשלת בנט והקהל הקדוש מהדהד אחריו "אמן". ואנחנו, תמימים חשבנו שרה"מ חובש כיפה ונקי כפיים ישמח את הימין

הוא תמיד ידע לנצל את הסנטימנט הציבורי ולחבר עקום ומסית את האמונה שאין לו (טובל ושרץ כ-זה גדול בידו) עם ציבור שתמיד אבל תמיד מחפש לעצמו עגל זהב, זה ב-DNA הלאומ(נ)י שלנו.

הופעתו בזירת הפיגוע הראשון בדיזנגוף סימנה את קץ שלטון יצחק רבין (שהגיע באומץ לכל זירה ונשא באורך רוח קריאות הסתה קשות). יגאל עמיר רק חסך לכוכב החדש בשמי הליכוד זוטות כמו בחירות במועדן והקדים אותן בשלוש יריות. מאז זה רק הולך ומקצין ומסתאב, ועוד בשם שמיים ועם עזרה קטנה מטייקונים עם רגל בתקשורת.

יצחק רבין היה הסדין האדום שהפך לדגל שנאה לגיטימי בקרב הימין המשיחי. אחריו התקבע ריטואל דמים שפוגע רק בצד אחד של המפה הפוליטית, ומאז לכודה ישראל בכף הקלע של פיגוע ותגובה צבאית והרס בתי משפחות המחבלים שמצמיח את המחבל הבא.

וכמו ב"שוליית הקוסם" שעוזרו הטיפש שובר את המטאטא ומקבל תחתיו עוד ועוד מטאטאים שמטביעים את הבית במים, כך כל מחבל שחוסל מוליד אחרים תחתיו. ולא למדנו., רק הקוסם מצליח לצאת מזה נקי למרות הכל.

התחושה העיקרית שעולה מצפייה מתסכלת בסיקור הפיגוע האחרון מביאה למסקנה עגומה על ריטואל קבוע שמוביל לדרך ללא מוצא, ואין מי שינער את המערכת החלודה, הלכודה. מבחינה זו החמאס והג'יהאד מנצחים שוב ושוב, והריסת בתי מחבלים (עונש קולקטיבי למשפחתם) מעולם לא השיגה את מטרת המעשה: הרתעה ושקט. לא מורתעים ואין שקט.

אנחנו לכודים בקונספציה העתיקה והשגויה של כוח כפיתרון. איזהו טיפש החוזר על אותה תגובה כדי להשיג תוצאה זהה ומתסכלת.

ולא למדנו. עוד ועוד כוח ואפס מוח. השאלה היא שאלת הביצה והתרנגולת, האם ההמון הסוער מניע את השלטון כמו בחברה החרדית תחת הרבנים, או שמא הקול קול השליט והידיים ידי ההמון הנושא אותו.

הופעתו בזירת הפיגוע הראשון בדיזנגוף סימנה את קץ שלטון רבין. יגאל עמיר רק חסך לכוכב החדש בשמי הליכוד זוטות כמו בחירות במועדן והקדים אותן ב-3 יריות

כל פיגוע מוציא לרחובות מפגינים שדורשים לתת לצה"ל לנצח. וצה"ל מנצח בכוחו העצום, דם ואש ותמרות עשן ופצצות חכמות עם דיוק של פינצטה. כל הפירוטכניקה בהשקעה של מיליארדים, ולא בחינוך.
ובכל זאת אנחנו מפסידים.

כמה היינו רוצים להאמין שזו מלחמת דוד בגוליית אבל אנחנו לא דוד, אנחנו גוליית, לדוד לא היו פצצות חכמות וצבא הייטק, וחרב אין ביד דוד. אנחנו תת אלוף גוליית חזק וטיפש. תחשבו על גלנט.
נכון? והוא כמעט היה רמטכ"ל.

ושוב יגיע לרחובות עיר מחבל בודד ואינתיפדת סכינים, אינתיפדת בודדים וטרור בלונים. ואין אונים.

עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה, והטעות לעולם חוזרת.

נזכרתי במשל הרוח והשמש שהתערבו ביניהן מי מהן תצליח לגרום לאדם להסיר את מעילו, רוח מתגברת או מעט שמש.

אנחנו בחרנו ברוח. קודמי ייסר אותם בשוטים ואני אייסר אותם בעקרבים: צוק איתן, חומת מגן, עופרת יצוקה, כל שם – צבאות השם, וחוזר חלילה וחס.

המציאות שנולדה אחרי "ניצחון" מלחמת ששת הימים שהחזירה אותנו לקברי אבות וחפרה מאז עוד אלפי קברים, לא נעלמה. מיליוני פלסטינים חסרי זכויות חיים מעבר לגדר ההפרדה ולא ילכו לשום מקום. דם ואש ותמרות עשן אצלם ואצלנו לא העלימו אותם. זה לא יקרה. אנחנו תלויים זה לצד זה אבל עם הנצח טומן ראש בחול.

כל פיגוע מוציא לרחובות מפגינים שדורשים לתת לצה"ל לנצח. וצה"ל מנצח בכוחו העצום, דם ואש ופצצות חכמות עם דיוק של פינצטה. כל הפירוטכניקה בהשקעת מיליארדים, ולא בחינוך. ובכל זאת אנחנו מפסידים

ושוב הופתענו מאוד. פיגוע בלב העיר, ואז בא סיקור הפיגוע ביום חמישי והציג בשידור חי ומטריד את ה"קונספציה" במערומיה, וכל העם רואה את המראות: בריחה המונית ואחריה נהירה אל אתר הפיגוע, רחובות הומי אדם שאיש לא מצליח לשלח משם, ודני קושמרו מתחנן מהאולפן "לכו הביתה ותסגרו חלונות ותריסים", כתבים מובילים כוח ברחובות עיר כמו בריאליטי וקהל עצום בגבם. כתבת בין כוונות חיילים מול דלת בית, ולא בעזה, בתל אביב, ואחריהם במדרגות עם רב. כמה כמה?

חשבנו סופרמן וקיבלנו את גבעת חלפון פינת צ'ארלי וחצי. איזה באסה לראות.
‏‎במקום להיות זריזה, חדה ואחראית, נגררה התקשורת אחר השטח. זה לא היה סיקור ענייני אלא מימונה. השידורים שיקפו כאוס מוחלט. עוד רווח משני אבל חזק לאלה ששלחו את המחבלים, אבל שמחים מהם היו הביביסטים שצהלו למפלת אחיהם במדינת ת"א השנואה.

ציוץ של שלומי ואקנין

ת"א מול הימין, שתי מדינות בעם אחד. כמו שתי קבוצות כדורגל.

זה קרב נצחי ורק הפוליטיקאים מנצחים בו, קרב ההישרדות שלהם דרש קורבן תמיד והעמים הנצים משלמים אותו במטבע קשה, ובסכסוך שלא יגווע עד שיקרה נס ויעלה מנהיג אמיץ שישרוד את הקנאים והמחריבים. ואת יגאל עמיר הבא. כן. ויגיד שככה אי אפשר ויאמינו לו. ויעשה מעשה. תקווה, אם נתעקש.

לקראת ליל הסדר ראוי שנלמד מההיסטוריה מבית ובמה שקורה לעם קטן, נחשו איזה. לא מי שחשבתם, אלה עסוקים עכשיו במלחמת חמץ עקובה מעידית סילמן, שק חבטות שהפכה לחנה סנש אחרי שצנחה חזרה לידיים של הבעל ההפכפך.
אבל נחזור למקורות. זה מה שנאמר על העם הקטן הזה שפעם היה אנחנו:
"וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ".

זה קרב נצחי ורק הפוליטיקאים מנצחים בו, קרב ההישרדות שלהם דרש קורבן תמיד והעמים הנצים משלמים אותו במטבע קשה, ובסכסוך שלא יגווע עד שיקרה נס ויעלה מנהיג אמיץ שישרוד את הקנאים והמחריבים

כל עם צריך לחקוק את זה על לוח לבו, תראו את עוז רוחם של האוקראינים הקטנים מול מכונת המלחמה הדורסנית של רוסיה ותבינו, אפשר לצאת למלחמה על אדמה, לכבוש להרוס ולגרש, אבל אי אפשר לנצח רוח.

ואם הזכרנו משל, אז אפילו רוח צריכה קצת שמש.

כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת