מפרץ חיפה (צילום: אורית סימן טוב)
אורית סימן טוב

"העיר בתחושה תמידית שהנה זה מגיע. זה מייצר אמנות טובה מהשטח"

עשרות עבודות אמנות לאורך מדרגות חיפה מסדרות מחדש את הסמלים האיקונים של העיר, בוחנות את הדופק שלה בהתייחסות לסביבה "מלמטה" ואופציה לעתיד אחר ● הציפייה לפינוי תעשייה מזהמת, שיקוע הרכבת ודרגנועים לאופניים היא חלום רחוק ● בינתיים, אמנים ויזמים צעירים מזרזים התייקרות נדל"ן בשכונות המוזנחות

תצפית שער הלבנון ברחוב יפה נוף בחיפה, היא אחת המרפסות המרהיבות בארץ. מקרוב נשקפים מפרצי חיפה ועכו ובאופק של יום בהיר אפשר לראות את ראש הנקרה והלאה. קליידוסקופ שהוצב כאן שובר את המראה הזה דרך הסמלים הגדולים של העיר: נמל, ממגורות, גנים בהאיים, לבניות של בז"ן, רכבל, חזירים.

העיר משופעת בתצפיות ומרפסות כאלה, בין שהן פתוחות ולעתים בסיכון התמוטטות, או נסגרו לטובת עוד שטח לדירות. יש מספיק מהנוף לכולם, החל מהשכונות המתנשאות במעלה הרכס ועד לשכונות התחתונות.

בראשית שנות ה-50 חיפאיים כבר היו מודעים לנכס הלאומי שהופקד בידיהם, וקראו "לעצור את הבנייה בכרמל". מתכנני העיר נענו לקריאה בהחלטה לשמר את השקף המדורג ברכס הצפוני.

ככל שהוא טבעי, מתברר שהמראה הנשקף מהרחוב הזה הוא גם מהונדס: תוצאה של סימון שתי נקודות אקראיות לאורך מה שנקרא אז רחוב פנורמה, ומתיחת קשת במחוגה ביניהן.

קליידוסקופ שהוצב בתערוכה "שתי נקודות דמיוניות והנוף", באוצרות של צאלה קוטלר הדרי. תצפית שער הלבנון ברחוב יפה נוף בחיפה (צילום: אורית סימן טוב)
קליידוסקופ שהוצב בתערוכה "שתי נקודות דמיוניות והנוף", באוצרות של צאלה קוטלר הדרי. תצפית שער הלבנון ברחוב יפה נוף בחיפה (צילום: אורית סימן טוב)

כך נקבע הנוף מהרחוב והטיילת בהמשכו, כפי שעולה מטקסט שנלווה לתערוכת קבע שהוצבה כאן בשבוע שעבר תחת השם "שתי נקודות דמיוניות והנוף" (אוצרת צאלה קוטלר הדרי).

נוף טוב ורע

בניסיון להחיות את הציר הזה ולעודד הליכתיות במה שמכונה "רובע המדרגות", 40 עבודות קבע תלויות-מקום נפרסו מהמצפור ובמורד הדרך עד בית החולים בני ציון. בעתיד ייתכן שיוצבו עבודות נוספות גם בהמשך הגרמים, שאפשר להמשיך לרדת בהם מרמת הדר עד לשוק לתלפיות.

"התערוכה מתייחסת לשאלה של נוף טוב ורע. לא רואים רק את הנמל ופאר התעשייה, אלא גם את הזיהום, אלה שאלות שכל חיפאי עסוק בהן", אומרת קוטלר הדרי.

"בגלל שהתערוכה עוסקת בייצור נוף ביקשתי להציב בהתחלה את הקליידוסקופ שמסדר מחדש את הסמלים המוכרים. אמנות מנסה לפרק ולבנות מחדש רעיונות, וכשמסובבים הכל מתערבב. אני רוצה שהצופה ייצא עם מבט פתוח", הוסיפה.

"בגלל שהתערוכה עוסקת בייצור נוף ביקשתי להציב קליידוסקופ שמסדר מחדש את הסמלים המוכרים. אמנות מנסה לפרק ולבנות מחדש רעיונות, וכשמסובבים הכל מתערבב"

LOOK AT ME, בלו סמיון פיינרו, רמזור מטופל, חיפה, אפריל 2022 (צילום: אורית סימן טוב)
LOOK AT ME, בלו סמיון פיינרו, רמזור מטופל, חיפה, אפריל 2022 (צילום: אורית סימן טוב)

האמירה האוצרותית המאחדת את שלל העבודות ניכרת במהלך הסיור: המרחב הציבורי של כולם ולא של אף אחד. הביטו סביב, מה שיש ומה יכול להיות כאן, כפי שמצווה הרמזור שהוצב בתחילת המסלול, והמלים שמהבהבות בו הן look, at, me (בלו סמיון פיינרו).

האמירה האוצרותית המאחדת את שלל העבודות ניכרת במהלך הסיור: המרחב הציבורי של כולם ולא של אף אחד. הביטו סביב, מה שיש ומה יכול להיות כאן

האמנים מזמינים את הצופה להביט אל הנוף כחלל פרטי דרך חלון בדמות אישה, מפוסלת בבטון וברזלים חשופים (סנא פרח בשארה), או להרחיב את המבט אל טבור העיר, בניין הטיל האייקוני והנמלים, דרך חרך בצורת לב שמוקף בצורת החמור (אשרף פואח'רי), רמז לשמה הקודם של הדרך הזו, "שביל החמורים".

היחס המורכב בין העיר לנמל מוצא את ביטויו גם בסלע שנחצב מהכרמל ובמרכזו שרשרת עם וו עגינה (נרדין סרוג'י) וכן בתצלום של עגורני נמל המפרץ או עמדות התותחים ברציף הישן (אורית סימן-טוב).

"וחיפה, מכאן היא התחילה", אשרף פואח'רי. תצפית שער הלבנון בחיפה, אפריל 2022 (צילום: עומר שרביט)
"וחיפה, מכאן היא התחילה", אשרף פואח'רי. תצפית שער הלבנון בחיפה, אפריל 2022 (צילום: עומר שרביט)

מצד אחד הנמלים האלה הם פוטנציאל למנוף כלכלי אדיר ומקור לריב נצחי על היקפי הארנונה שתנבע מהן, ומצד שני הם חוסמים את הגישה החופשית לים במרכז העיר.

מצד שלישי, הרציפים טומנים איום סביבתי מבהיל של עוד ועוד חומרים מסוכנים שעלולים לעגון בהם במקום התעשייה הפטרוכימית שאולי תפונה, מתי שהוא.

ראשת העיר עינת קליש-רותם התריעה מפני הסכנה הזו לאחרונה, עם אישור החלטת הממשלה על פינוי המפעלים, אך ללא תאריך יעד ועם אופציה להכפיל פי 3 עד 6 את כמויות הדלקים והכימיקלים שישייטו לכאן בעתיד.

העבודות בתערוכה מהדהדות גם את קדחת התכנון שאופפת את המדינה נוכח מצוקת הדיור, ובוערת גם בשיח החיפאי.

העבודות בתערוכה מהדהדות גם את קדחת התכנון שאופפת את המדינה נוכח מצוקת הדיור, ובוערת גם בשיח החיפאי

סלע נוף וכרמל, נרדין סרוג'י. חיפה, אפריל 2022 (צילום: אורית סימן טוב)
סלע נוף וכרמל, נרדין סרוג'י. חיפה, אפריל 2022 (צילום: אורית סימן טוב)

פסלים מעצים ולצדם קו אדום מזכירים את מגפת הכריתה שכרוכה בתנופת הבנייה (דורון גזית), הזיהום הסביבתי מקבל ביטוי במעין נחל משקיות פלסטיק (איל פרידלנדר), סברסים יצוקים בבטון עם מסמרים בתור קוצים, מעלים מחשבות נוגות על הגידור הטבעי שמפנה מקום לבטון (סנא פרח בשארה) והליכי תכנון ממגדל השן נשקפים במפת מישור הכרמל שניצבת בתוך הים (חן צרפתי).

פסלי עצים וקו אדום לצדם מזכירים את מגפת הכריתה (דורון גזית), סברסים מבטון וקוצים ממוסמרים, מעלים מחשבות נוגות על הגידור הטבעי שהפך לבטון (סנא פרח בשארה)

אחרי כל אלה, אפשר פשוט לשבת מול הנוף ברחוב החשמונאים ולשמוע את הדופק הטבעי של העיר, יחד עם מיצב סאונד שיוצר מוזיקה מאלמנטים שהוצבו על הגדר וזזים ברוח (טליה אליאב ושי לוינשטיין).

חיפה דורשת שימור, בייחוד במבני הסגנון הבינלאומי בהדר והעיר התחתית, שחלקם מתפוררים ממש, ומצד שני חלק מהתושבים חוששים מהתחדשות עירונית דורסנית מדי.

כך למשל, בהמשך של רחוב יפה נוף אפשר לראות את ההכנות להריסת וילה ליידי דאונס ותכניות למגדלים מאיימות לשנות את קו הרקיע בכל האזור, עם קו ראשון לים לדיירים המעושרים וחומה ובטון למי שגרים מאחור.

נופי עתידנו, דורון גזית. חיפה, אפריל 2022 (צילום: אורית סימן טוב)
נופי עתידנו, דורון גזית. מיצב מפסלים כרותים וקו אדום לצדם מזכירים את מגפת הכריתה שכרוכה בתנופת הבנייה. חיפה, אפריל 2022 (צילום: אורית סימן טוב)

חיפה אמנם מפגרת ברשימת הערים המובילות בהתחדשות עירונית ובאישור תכניות בנייה בארץ, אך גם זה עשוי להשתנות בקרוב: בימים האחרונים כפתה האופוזיציה במועצת העיר החלטה לפטור מהיטלי השבחה את כל הפרויקטים להתחדשות עירונית, למעט בשכונות הכרמל.

יזמי הנדל"ן שמחו על ההחלטה לפטור מההיטלים, ואחרים חוששים שהיא תאתגר את היכולת להוציא לפועל את תכניות הדיור עקב הקושי לממן את התשתיות לתושבים בדירות החדשות.

דרגנועים במקום חמורים

שיטוט בתערוכה, בעיקר בדרך למעלה, מזכיר למבקרים את הטופוגרפיה הקשוחה של העיר. המדרגות מאפשרות לחצות אותה ברגל, דוך, במקום לעקוף ברכב פרטי או באוטובוסים את הוואדיות העמוקים. בדרך אפשר לראות גם שרידים לגרמים ישנים שיצאו מהתוואי ואחד מציורי הקיר (אנה לוקשבסקי), מזכיר כי לפני 100 שנה השתרכו כאן חמורים במעלה הדרך.

הניסיון למתג מחדש את סמטאות המדרגות ולעודד תנועה רגלית בהן מתלבש היטב גם על סדר היום של ראשת העיר עינת קליש-רותם.

היא עצמה הגיעה לסיור בתערוכה באמצע השבוע שעבר. בעומדנו מול הנוף, שאלתי אותה איך היתה רוצה לראות אותו בעתיד?

קליש-רותם: "אנחנו חלק מהיסטוריה של עיר ונמצאים כרגע בתוך תהליך. ברור לגמרי שהמפעלים והתעשייה והעשן והארובות צריכים להיעלם מחיינו. הייתי רוצה לראות פה הרבה גגות ירוקים, יותר מטוסים קטנים עם שדה תעופה מקומי קטן שהמסלול שלו יתארך עד הים. זה יביא אותנו לכל אירופה.

"ברור לגמרי שהמפעלים והעשן והארובות צריכים להיעלם מחיינו. הייתי רוצה לראות גגות ירוקים, יותר מטוסים עם שדה תעופה מקומי קטן שהמסלול שלו יתארך עד הים"

"חיפה 1922", ציור של אנה לוקשבסקי. חיפה, אפריל 2022 (צילום: אורית סימן טוב)
"חיפה 1922", ציור של אנה לוקשבסקי. חיפה, אפריל 2022 (צילום: אורית סימן טוב)

"הייתי רוצה לראות דרגנועים שיעלו מהעיר התחתית, אנחנו עובדים על זה. גם שיקוע של הרכבת, היום היתה לנו ישיבה גדולה על זה ואני מקווה שיהיו בשורות. אני רוצה זה שהחיפאים יחזרו להתאהב בעיר שלהם. הרבה שנים הם הרגישו שהיא מאחור והיא כל כך ראשונה וייחודית ואני חושבת שהתערוכה תעזור להם להיזכר בזה".

"אני רוצה זה שהחיפאים יחזרו להתאהב בעיר שלהם. הרבה שנים הם הרגישו שהיא מאחור והיא כל כך ראשונה וייחודית ואני חושבת שהתערוכה תעזור להם להיזכר בזה"

אלא ששיקוע הרכבת הוא עדיין חלום רחוק, כאשר שרת התחבורה מרב מיכאלי מתעקשת שקודם צריך לחשמל את הקרונות, ורק בעתיד אולי להוריד אותם מתחת לקרקע. נכון לעכשיו חיפה בכלל קצת מנותקת מהמרכז, שכן הרכבות מסתיימות ב-22:00 בערב בימי חול ולא פועלות בשישי בבוקר ובמוצ״ש.

מצד שני, האוטובוסים פועלים כאן בתדירות מסויימת גם בשבת וחג, ולאחרונה קליש-רותם התעמתה עם מיכאלי גם בשאלה מי אשם בכך שהרכבלית תושבת ביום המנוחה.

ככלל, היא מרבה להתעמת עם מקבלי ההחלטות בירושלים. בכנס שנערך בחודש שעבר בנוכחות תמר זנדברג ואיילת שקד, ראשת העיר טענה שהם מגיעים לחיפה בעיקר כדי לקושש קולות.

עינת קליש-רותם (במרכז), בסיור בתערוכה "שתי נקודות דמיוניות והנוף". חיפה, אפריל 2022
עינת קליש-רותם (במרכז), בסיור בתערוכה "שתי נקודות דמיוניות והנוף". חיפה, אפריל 2022

במקביל, היא הקימה עליה אופוזציה לוחמנית מבית, שבימים האחרונים כפתה אישור הצעת תקציב, יחד עם טענות לאי סדרים ואפילו חשדות לשחיתות שסוקרו בתחקירים בזמן ישראל.

כדי לממש את החזון שלה לנוף החיפאי ולעיר עצמה, קליש-רותם תצטרך לגייס יותר תמיכה פנימית ולעבוד בתיאום הדוק יותר עם הממשלה.

זה נכון ביתר שאת לגורל התשתיות הלאומיות שחיפה קיבלה בירושה מהטורקים והבריטים.

על כל התשתיות האלה אפשר להשקיף מהמדרגות שבתערוכה ואפשר לסכם אותן בארבעה ראשי פרקים: נמלים, מפעלים שדה-תעופה ורכבת.

כאמור, העירייה היתה רוצה לקבל עוד מיסים מהנמלים, לבלום את כמויות החומרים המסוכנים בהם, להחליף תעשייה מזהמת במיזמי חדשנות, להוריד את הרכבת מתחת לאדמה ולהרחיב את שדה התעופה, שיביא לעיר את התיירים המיוחלים מאירופה.

איך לנצח חרדה אקלימית

ירדן שפנר מתנועת סולאר-פאנק ישראל, ליד ציור קיר שמנסה לדמות את העתיד של חיפה, אפריל 2022 (צילום: עומר שרביט)
ירדן שפנר מתנועת סולאר-פאנק ישראל, ליד ציור קיר שמנסה לדמות את העתיד של חיפה, אפריל 2022 (צילום: עומר שרביט)

עד שהחלומות האלה יתגשמו, אפשר להמשיך לדמיין איך ייראה העתיד של הנוף החיפאי, וגם את זה אפשר לראות בתחילת המסלול של התערוכה.

כך למשל במחסן שהוסב לחלל תצוגה ושלוש דפנות שלו מעוטרות בציור קיר (נדב שרידן, סולאר-פאנק ישראל).

רואים שם טורבינות מסורגות שמגנות על ציפורים חולפות, פאנלים סולאריים שקופים עם שכבה נוספת שהופכת גם את האולטרה-סגול לאנרגיה בימים מעוננים. יש גם יערות מאכל, גינות קהילתיות ודיור שיתופי.

"אומרים שקל לדמיין את סוף העולם מאשר את סוף הקפיטליזם", אומר ירדן שפנר (27) מיוזמי המיצג, וחבר הסניף החיפאי של תנועת סולאר-פאנק ישראל. הוא מבקש להתנגד לחרדה האקלימית שאוחזת בבני דורו, בעיקר באמצעות הדמיון:

"ככל שהזמן עובר, מפחיד יותר לדמיין את העתיד. אנחנו רוצים להראות חזון אופטימי, של איך חיפה יכולה להיראות: יש אתגרים ואיך להתמודד איתם, לא רק להפגין ולהרגיש חוסר אונים.

"ככל שהזמן עובר, מפחיד יותר לדמיין את העתיד. אנחנו רוצים להראות חזון אופטימי, של איך חיפה יכולה להיראות: יש אתגרים ואיך להתמודד איתם, לא רק להרגיש חוסר אונים"

"ראינו סרטים הוליוודיים שמראים את סוף העולם והשאלה איך ייראה עולם שבו אנחנו לא דופקים אחד את השני ומנצחים את משבר הקפיטליזם שקשור למשבר האקלים: זו תפיסה חברתית של ניצול".

רגע, משהו חסר כאן בציור שלכם לא?
"כן, באזור המפרץ עדיין יש את הנמל שיוכל להישאר כאן, אבל מבחינת תעשייה כבדה – בז"ן ותש"ן ושאר המפעלים שגורמים לתמותה – פינינו אותם וניקינו את הקרקע. זה העתיד שאני רוצה לחיות בו, אין פה מדע בדיוני.

מצפור שער הלבנון ברחוב יפה נוף בחיפה (צילום: עומר שרביט)
מצפור שער הלבנון ברחוב יפה נוף בחיפה (צילום: עומר שרביט)

"מפרץ החדשנות זו תכנית שיכולה להתקדם, השיחה בכיוון הנכון ומחכים למעשים, שייטפלו באדמה ובשטחים ויהיו כאן יערות מאכל. זו מציאות שאם נבחר לעשות אותה היא תקרה".

"מפרץ החדשנות זו תכנית שיכולה להתקדם, השיחה בכיוון הנכון ומחכים למעשים, שייטפלו באדמה ובשטחים ויהיו כאן יערות מאכל. זו מציאות שאם נבחר לעשות אותה היא תקרה"

אמנות הנדל"ן

עד שיתגשמו החלומות על סביבה מקיימת, קורים בחיפה תהליכים יותר פרוזאיים.

באופן אירוני משהו, התהליכים האלה קשורים גם לחלק מהאמנים שמציגים כאן, והם מתרחשים דווקא בשכונות שהתערוכה משקיפה אליהן מלמעלה.

"אני גר בהדר ואיך שנכנסתי רצו להעלות לי את שכר הדירה. חברים שלי משכירים דירות ששכר הדירה בהן עולה ב-6% בכל שנה, לפי החוזה. זה לא שהמשכורות שלנו עולות בקצב הזה בכל שנה, וזה ממשיך", אומר שפנר.

נחל משקיות פלסטיק של איל פרידלנדר. חיפה, אפריל 2022 (צילום: עומר שרביט)
נחל משקיות פלסטיק של איל פרידלנדר. חיפה, אפריל 2022 (צילום: עומר שרביט)

מחירי השכירות בחיפה עדיין זולים יחסית, וזו בדיוק הסיבה שאמנים וצעירים ממרכז הארץ לוטשים אליה עיניים כלות, גם אם לא עושים את קפיצת הדרך ועוברים אליה ממש.

כך קרה שלפני עשור וקצת העיר התחילה לחוות מעין רנסנס תרבותי, אך כזה שמביא איתו גם התייקרות ערכי נדל"ן בשכונות שנחשבות למוזנחות ורוויות פשיעה.

"ב-2008 הייתי חלק מקהילת אמנים שהתגבשה בחיפה", אומר שחר סיוון, שגם הוא מציג פסל בתערוכה.

"הקמנו פרויקטים כמו גלריה האגף ושער שלוש. רובנו הגענו לחיפה ולאו דווקא נולדנו בה. התחלנו לפעול בעיר התחתית, שם חיינו ועבדנו כשעוד היה ריק ושומם ולכן התאפשר לנו להיות אמנים פעילים ולשכור בית וסטודיות בזול יחסית.

"רובנו הגענו לחיפה ולאו דווקא נולדנו בה. התחלנו לפעול בעיר התחתית, שם חיינו ועבדנו כשעוד היה ריק ושומם ולכן התאפשר לנו להיות אמנים פעילים ולשכור בית וסטודיות בזול יחסית"

"עם האירועים והפרסום נוצר אימפקט של באז והסטודיו שלי התייקר ב-400% במהלך עשר שנים. מהעיר התחתית עלינו להדר וכרגע הסטודיו שלי בסירקין.

"פתחתי שם את חלל ה-hqrn ובית ספר הנביאים. לפני ארבע שנים בסירקין היה חשוך ומסוכן ועכשיו יש אירועים ומסעדות. אני יודע שגם הסטודיו שלי יתייקר ובעוד חמש שנים לא אהיה שם".

אתם חלק מהמכונה שמשמידה אתכם?
"אנחנו כמו עדר של כבשים שמלחכות עשב באזור עשיר ועוברות לאזור עשיר אחר. רק שאצלנו זה הפוך: אמנים מגיעים לאזור עני שהופך לעשיר ועוברים לאזור עני אחר. אלה החיים וזה בסדר.

"Landscape / Escape", עבודה של חן צרפתי, חיפה אפריל 2022 (צילום: אורית סימן טוב)
"Landscape / Escape", עבודה של חן צרפתי, חיפה אפריל 2022 (צילום: אורית סימן טוב)

"אנחנו נמצאים עכשיו בתערוכה שמנסה להחיות את מרכז הכרמל שנמצא קצת בקיפאון, כך היה גם בהדר ובעיר התחתית. יש בזה משהו מפתה, מזכיר נשכחות ומרענן לקראת העתיד, וזה צורך של הרבה אמנים, להרעיד משהו".

"אנחנו כמו עדר כבשים שמלחכות עשב באזור עשיר ועוברות לאזור עשיר אחר. רק שאצלנו זה הפוך: אמנים מגיעים לאזור עני שהופך לעשיר ועוברים לאזור עני אחר. אלה החיים וזה בסדר"

התהליך שעליו מדבר סיוון ניכר בבירור בשיטוט בחלק התחתון של העיר. הנציג הבולט של האמנים בעיר התחתית נותר סטודיו 2sick, ועיקר ההתרחשות היזמית של תרבת ובילויים נדד לרחוב סירקין שליד שוק תלפיות:

בתוך שלוש-ארבע שנים נפתחו שם מסעדות מפונפנות, גלריות, חנות ספרים והופעות גולדמונד, חלל אירועים בסירקין 21, חנות בגדי יד שניה, גינה קהילתית ולאחרונה גם סניף של "מקום לשירה" הירושלמי.

יש מחיר להצלחה. כך למשל בפאב hqrn, שבחודשים האחרונים מפעיליו החלו לשלם שכר דירה לבעלי הבית שלהם, קרן נדל"ן שרכשה באזור בניינים נטושים ומתכננת להשכיר דירות בעצמה. צעירים נוהרים לאזור השוק, המחירים עולים, והכל קורה כשתחנות סמים עדיין משגשגות ברחוב.

פאב-גלריה hqrn ברחוב סירקין בחיפה, אפריל 2022 (צילום: עומר שרביט)
פאב-גלריה hqrn ברחוב סירקין בחיפה, אפריל 2022 (צילום: עומר שרביט)

את השאלה בדבר הקשר בין הפעילות של האמנים להתייקרות הנדל"ן באזורים מסויימים הפניתי גם לאוצרת של התערוכה ברובע המדרגות, קוטלר הדרי, שהשיבה כך:

"אני לא חושבת שאמנות צריכה להיות כלי לג'נטריפיקציה ולעליה של ערכי נדל"ן. עם זאת אני חיה בתוך עמי ועולמי ויודעת שזה כלי של ערים בארץ ובעולם:

"איפה שיש איזור תעשייה נטוש ומלוכלך שמים כמה אמנים שיפריחו את השממה. זה לא בדיוק עובד ככה ונובע מחוסר הבנה. מה שאמנים באמת צריכים זה מקום לביטוי וגב שייאפשר להם את הביטוי, לא משנה אם זה בכרמל השבע או בתחתית הרעבה.

"יש בחיפה סצנה מדהימה וסופר מעניינת של אמנים צעירים ומבוגרים, פלסטינים ויהודים. באופן עקבי העיר חיה בתחושה של 'הנה זה מגיע', עכשיו זה קורה. אולי זו הקארמה שלה: פוטנציאל שעוד שנייה מתממש, וזה משאיר אותך על אש ולהבה וזה מה מייצר פוטנציאל של אמנות טובה שצומחת מהשטח".

"באופן עקבי העיר חיה בתחושה של 'הנה זה מגיע'. אולי זו הקארמה שלה: פוטנציאל שתיכף יתממש. זה משאיר אותך על אש ולהבה ומייצר פוטנציאל של אמנות טובה שצומחת מהשטח"

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 2,056 מילים ו-1 תגובות
סגירה