על פי מאיו קליניק, מרכז רפואי בעל שם עולמי הפועל בארצות הברית, הפרעת אישיות נרקיסיסטית היא, בתרגום חופשי, אחת מכמה סוגים של הפרעות אישיות. מצב נפשי שבו לאנשים יש תחושה שחשיבותם מנופחת, יש להם צורך עמוק בתשומת לב והערצה מוגזמת, והם מנהלים מערכות יחסים בעייתיות הלוקות בחוסר אמפתיה לאחרים. אבל מאחורי המסכה הזו של ביטחון קיצוני מסתתרת הערכה עצמית שברירית שפגיעה לביקורת הקטנה ביותר.

לנרקיסיסטים יש להם צורך עמוק בתשומת לב והערצה, והם מנהלים מערכות יחסים חסרות אמפתיה לאחרים. אבל מאחורי מסכת הביטחון הקיצוני מסתתרת הערכה עצמית שברירית שפגיעה לביקורת הקטנה ביותר

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

הפרעת אישיות נרקיסיסטית, על פי אותה הגדרה (בתרגום חופשי), גורמת לבעיות בתחומי חיים רבים כמו מערכות יחסים, עבודה, לימודים או עניינים פיננסיים. אנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית עלולים להיות אומללים ומאוכזבים כשאינם מקבלים את ההטבות המיוחדות או ההערצה שהם מאמינים שמגיעים להם. הם עלולים למצוא את מערכות היחסים שלהם לא מספקות, ואחרים עלולים לא ליהנות מהסביבה שלהם.

אנשים נרקיסיסטים לא בהכרח משקרים אך גם לא אומרים אמת. במקום זאת, הם בונים מחדש את מה שהתרחש כך שהם יהיו תמיד צודקים. "אמת" ו"שקר" הם מושגים הדורשים מסגרת התייחסות פנימית למציאות חיצונית אובייקטיבית. אבל לנרקיסיסטים אין את המסגרת הזו. במקומה, מסגרת ההתייחסות שלהם היא הם עצמם.

הכול חייב להתחיל ולהסתיים בהם כמרכז תשומת הלב, והכול חייב להתחיל ולהסתיים בהם כמתנהגים נכונה, שאינם שוגים, לאורך כל הדרך.

לכן, כשהמציאות לא מתיישבת עם הנרטיב הזה, הם מהנדסים לאחור את המציאות עד שהיא מתאימה לנרטיב הזה.

אדם עם הפרעה הזו (NPD) צריך להיות נכון וצודק במוחו שלו. הוא לא יכול להתמודד עם המחשבה שעשה טעות או עשה משהו לא בסדר. לכן, כאשר הוא מתמודד עם ראיות מוצקות, בלתי ניתנות לערעור, על כך שטעה, הוא מעצב מחדש את ההיסטוריה כך שהשגיאה תיעלם. העובדה שקיים תיעוד עצמאי שמראה שהשגיאה אכן התרחשה אינה רלוונטית.

נרקיסיסט צריך להיות צודק במוחו שלו. הוא לא יכול להתמודד עם המחשבה שעשה טעות או משהו לא בסדר. לכן, כשהוא מתמודד עם ראיות מוצקות לטעותו, הוא מעצב מחדש את ההיסטוריה כך שהשגיאה תיעלם

זה מוביל למחזה המוזר שבו אדם עם NPD מכחיש מה שעשה, ואז מכחיש את ההכחשה. מכנה מישהו בשם מסוים, או מאשים אותו במשהו, ואז מכחיש שעשה זאת, גם כאשר קיימות עדויות מצולמות שהוא אמר בדיוק את זה. ואז, כאשר מצביעים על ראיות אלה, הוא מכחיש את ההכחשה.

צפייה בזה יכולה להטריף אדם שפוי. התרופה היא להבין מה החולה ב-NPD עושה. הוא אינו נענה לאתגר של הצדקת האירועים. הוא ממציא רצף אירועים חדש בו הוא צודק לאורך כל הדרך.

כאשר צופים בנתניהו במסיבות עיתונאים ובראיונות, הניתוח הזה הוא אחת הדרכים בה ניתן להבין מה הוא אומר, מה יוצא לו מהפה. הדרך היחידה שבה אפשר להישאר שפוי בזמן שצופים במסיבות העיתונאים ובראיונות של נתניהו היא ליישם את הפתגם האמריקאי: אם זה נראה כמו נרקיסיסט, הולך כמו נרקיסיסט ועושה קולות של נרקיסיסט – זה נרקיסיסט.

זו גם הדרך היחידה שבה ניתן להבין אירועים עכשוויים הקשורים בנתניהו, במיוחד לגבי השאלה באיזו מידה תומכיו של נתניהו והגרופיז שלו, כמו גלית דיסטל אטבריאן וחבריה, מוכנים להקריב עצמם כדי לתמוך בו.

האנשים הסובלים מ-NPD הם בדרך כלל אנשים כריזמטיים, מושכים להפליא – לא בהכרח במראה שלהם, אלא באישיות. יש משהו מאוד מפתה בביטחון שאדם כזה משדר. אם אתה נלכד ברשת הקסם של אדם כזה, אתה יכול, בסופו של דבר, לעשות כמעט הכול בשבילו.

זה מוביל למחזה המוזר שבו אדם כזה מכחיש מה שעשה או אמר ואז מכחיש את ההכחשה. גם כשיש עדויות מצולמות שהוא עשה או אמר בדיוק את זה. ואז, כשמצביעים על ראיות אלה, הוא מכחיש את ההכחשה

יש אנשים שיכולים להישאר כך כל חייהם, מעריצים. אחרים יכולים להתנתק, וכשהם עושים זאת, כאשר הם רואים את בגדי המלך החדשים, את המלך בעירומו, נקודת המבט שלהם על האדם הזה מתהפכת. מלתפוס אותו כגיבור, הם רואים בו שרלטן מסוכן. מתמיכה בעלייתו לשלטון, הם עושים מהפך ומנסים לעשות כל שביכולתם כדי למנוע זאת. כי הם מבינים את האיום שהטבע ההזוי של הגיבור שלהם לשעבר מציב למדינה ולאחרים. במיוחד כאשר אותו אדם זומם להיות שוב מנהיג המדינה.

כך כתב יוסי ורטר במאמר בהארץ לפני כשנתיים:

"לפני כשנה פרש מתפקידו יואב הורוביץ, ראש הסגל בלשכת רה"מ. אחרי פרישתו ניהל שיחות נפש עם כמה אנשים. הורוביץ, איש שקול ורגוע בדרך כלל, נשמע נסער וחרד. משפט אחד שאמר נחרת בזיכרון: 'הנזק שנתניהו מתכנן לגרום למדינה, לדמוקרטיה, למערכת המשפטית ולכל מה שנבנה כאן ב–70 שנה על מנת להימלט ממשפטו, הוא חמור ונורא יותר מכל מה שהייתה גורמת לנו המלחמה הקשה ביותר. יידרשו עשרות שנים לתקנו'. ככה זה תמיד, המתריעים הגדולים ביותר מפני נתניהו אינם 'אויבים פוליטיים' שרוצים לרשת אותו, הם דווקא אלה שהיו הכי קרובים אליו, ושברחו מהמדמנה הזו כשצחנת הסכנה צרובה בנחיריהם".

(הרשומה בהשראת מאמר של פרופ' סטיב קין העוסק ראש ממשלת אוסטרליה סקוט מוריסון).

אמנון פורטוגלי הוא חוקר תאגידים, ניאוליברליזם ואנרגיה.