מה הבעיה בעצם במעשה שעשתה ח"כ עידית סילמן? ומה הייתה הבעיה עם המעשה שעשה עמיחי שיקלי? לשניהם חשוב, לדבריהם, למחות על כך שימינה סוטה מהדרך ולכן החליטו לפעול בדרך עצמאית. כמובן שהם חשים כמובילי דרך וכך גם הגוש הימני באופוזיציה שרוצה להניע תהליך של פרישה, אי אמון קונסטרוקטיבי וממשלה חדשה-ישנה בראשות נתניהו.

מה הבעיה בעצם במעשה שעשתה ח"כ עידית סילמן? ומה הייתה הבעיה עם המעשה שעשה עמיחי שיקלי? לשניהם חשוב, לדבריהם, למחות על כך שימינה סוטה מהדרך ולכן החליטו לפעול בדרך עצמאית

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

משיחות שאני מקיים עם מצביעי ימין, שבה ועולה הטענה שנפתלי בנט גנב את התפקיד, וכי היחיד שיכול לשמש ראש ממשלה הוא ביבי ולא אף אחד אחר. הסקרים התכופים המתפרסמים בתקשורת מחזקים את התפישה הזאת.

אבל מה לעשות שעל פי החוק הישראלי יכולה מפלגה בת חמישה או שבעה מנדטים להוות לשון מאזניים, וכך הפך נפתלי בנט באחת מפוליטיקאי שלא מצליח בבחירות למי שמרכיב ממשלה עם מפלגות השמאל, הערבים ומפלגות המרכז. זהו חלום רטוב של כל פוליטיקאי שמצליח להתיישב בראש הממשלה.

אז אם נסכם את הנקודה עד כה, נפתלי בנט הוא ראש ממשלה וחברי ימינה זולגים אט אט ומחלישים אותו פעם אחר פעם. מתברר שחברי הכנסת שיקלי וסילמן לא לבד, לטענתם ובכל זאת ולמרות הכל עולה השאלה האם ההתנהלות הזו ראויה.

עמדתי כבר מוכרת – בישראל הבחירות הן על בסיס של מפלגות. אמנם שמות המועמדים מתפרסמים בזמן הבחירות, אבל החוזה נחתם עם המפלגה. כמובן שאין זה חוזה רגיל, אך ברגע שאנחנו משלשלים את הפתק, אנחנו מחויבים וגם המפלגה מחויבת. מנקודה זו ועד לבחירות הבאות, המפלגה מייצגת את העמדות המוגדרות במצע. הח"כים גם הם מחויבים למפלגה ולדרכה וחייבים לעשות הכל כדי לשמר אותה כדי שתוכל לפעול ולהשפיע.

מכאן ברור שהמעשה של אלה המבקשים לפרוש לאחר הבחירות אינו ראוי מבחינה אתית ומוסרית. אם כי הפורשים יכולים לטעון שהם אלה שמובילים את המפלגה חזרה אל דרך המלך שלה. הכלל הזה נכון לגבי כלל המפלגות ולא רק לימינה. מבחינה חוקית הם יכולים לפרוש ובתנאים מסוימים אף להקים סיעה חדשה ואולי אף מפלגה. מבחינה אתית, זו הפרת חוזה, פגיעה בהתחייבות לבוחרים.

מבחינה חוקית הם יכולים לפרוש ובתנאים מסוימים אף להקים סיעה חדשה ואולי אף מפלגה. מבחינה אתית, זו הפרת חוזה, פגיעה בהתחייבות לבוחרים

ההצבעה באיזו מפלגה לבחור נעשית באופן אישי ופרטי, מאחורי פרגוד. שם הבוחרים והבוחרות מקבלים רגעים של פרטיות ואנונימיות. אלו רגעים קריטיים בחיים הדמוקרטיים בכלל ובעידן הדיגיטלי בפרט, שבו כמעט כל מהלך שלנו מתועד.

אלו רגעים שכולנו נמצאים גם מחוץ למעגלי השכנוע והתעמולה. מבלי להיכנס לתהליכים הפנימיים שמובילים אותנו להצבעה כזו או אחרת, ברגע ששילשנו את המעטפה לתיבה, חתמנו הלכה ולמעשה על הסכמה עם המפלגה, והתהליך הדמוקרטי יוצא לדרך.

החוק, מורה על מותר ואסור מפורט למדי, אך מטבע הדברים הוא תולדה של לחצים, אינטרסים ובעיקר פשרות. החוק מייצר את המותר והאסור המצוי, אך  במקרים רבים, המצוי נמצא הרחק מהמצוין והראוי.

המצוי הוא הדפוס שמציגים ח"כ עידית סילמן, ח"כ עמיחי שיקלי, ח"כ אורלי לוי אבקסיס ועוד שהיו ויהיו דוגמתם. כאלה שלאחר הבחירות ומהרגע שהתיישבו על הכיסא של המפלגה, חשים משוחררים מהמחויבות להחלטת הבוחרים.

העמדה שאני מציג נתפשת כעמדה בעלת אינטרסים צרים. אנשי ימין לא מעטים טוענים שהפורשים הם המייצגים את עמדת ימינה וכי הצעד שלהם הוא אמיץ ונכון. הם תולים את האשם בנפתלי בנט, שלדבריהם גנב את השלטון תוך שהוא חובר למפלגות מרכז, שמאל וימין.

אכן, זו סוגיה חשובה – האם ראוי שמפלגה כה קטנה תוביל את ממשלת ישראל, הגם שמדובר ברוטציה? שאלה שקשורה אף היא למעמד הדיסקרטי של החתימה על החוזה. מפלגה חייבת לחשוף את כוונותיה לפני חתימת החוזה. כלומר, החובה מוטלת על כל אחד מראשי המפלגות להצהיר בכתב ובעל פה מה השאיפות, הרצונות והכוונות לעשות אחרי הבחירות. למשל, למי נחבור, עם מי נשתף פעולה. זהו פרט חשוב מאין כמוהו, שכן הבוחרים חייבים לדעת בבירור על מה הם מסכימים. הביטוי שנלקח מהשיר "מה שרואים מכאן לא רואים משם" הוא המצוי אך לא הראוי.

המצוי הוא הדפוס שמציגים סילמן, שיקלי, לוי אבקסיס ועוד שהיו ויהיו דוגמתם. כאלה שלאחר הבחירות חשים משוחררים מהמחויבות להחלטת הבוחרים

לסיכום עמדתי אומר שעל ח"כים שמאסו במפלגתם להחזיר את המנדט ולהתפטר מהכנסת לאלתר. לא חסרים מועמדים למלא את מקומם. לגבי מפלגה שמעלה באמון בוחריה, הפתרון האפשרי הוא בבחירות הבאות לא לבחור בהן.

מיכאל מירו הוא דוקטור למדע המדינה, עיתונאי למעלה מארבעים שנה, לשעבר מנהל קול ישראל. חוקר ומתעניין בפוליטיקה, חברה, סביבה, מוסר ואתיקה.