עקיבא ארטמונוב במחנה הפליטים היהודי באירשבה, אוקראינה, 5 באפריל 2022 (צילום: כנען ליפשיץ)
כנען ליפשיץ

החיים הסוריאליסטים של הפליטים באתר הנופש היוקרתי באוקראינה

200 אזרחים אוקראינים מצאו את עצמם באתר נופש יהודי בדירוג ארבעה כוכבים, שהפך למחנה פליטים זמני בעיירת הנופש אירשבה, ליד הגבול ההונגרי ● יש להם מגרשי טניס, מטבח כשר וג'קוזי בחדרים – אבל בכל זאת, רבים מהם מחכים כבר לרגע שיוכלו לחזור הביתה: "מעולם לא הערכתי חיי שגרה כפי שאני מעריך אותם כעת"

מחנה הפליטים שבעיירה אירשבה שבאוקראינה, ליד הגבול ההונגרי, משמש כיום – כמו עשרות מחנות אחרים הפזורים במזרח אירופה – בית לאנשים שחייהם נהפכו על פיהם בעקבות הפלישה הרוסית.

אבל המחנה באירשבה שונה. קודם כל משום שהוא מצויד במטבח כשר ומאכלס כ־200 יהודים מרחבי אוקראינה. שנית, מדובר באתר נופש בדירוג ארבעה כוכבים על גדות נהר הכולל מגרשי טניס, שלוש בריכות שחייה, סאונה, פארק דייג, חדרים עם ג'קוזי, מכון כושר וג'ימבורי עם בריכת כדורים.

"אנחנו פליטים, נכון, אבל יש יתרונות בלהיות פליטים דווקא כאן", אמר סטניסלב גלוזמן, יהודי בן 39 מחארקיב העוסק בתחום הפיננסים. גלוזמן גר עם אשתו ובנו בחודש האחרון בתנאים טובים יחסית בצל אי־הוודאות.

החיים הסוריאליסטיים באירשבה מעידים עד כמה הופתעו יהודי אוקראינה מהמלחמה וכי מעולם לא האמינו שהיא באמת תפרוץ. עתה, ככל שהשהות באתר הנופש מתארכת, כך פוחתת התקווה לחזור לשגרה.

סטניסלב גלוזמן ובנו מיכאיל במחנה הפליטים באירשבה, אוקראינה, 5 באפריל 2022 (צילום: כנען ליפשיץ)
סטניסלב גלוזמן ובנו מיכאיל במחנה הפליטים באירשבה, אוקראינה, 5 באפריל 2022 (צילום: כנען ליפשיץ)

המחנה, שעלות הפעלתו מסתכמת בעשרות אלפי דולרים בשבוע, הוקם בתחילת החודש שעבר על ידי הרב יעקב דב בלייך העומד בראש בית הכנסת הכוראלי הגדול וקהילת "אורח חיים" בקייב.

בלייך, אחד משני הטוענים לתואר הרב הראשי של קייב, מחלק את זמנו בין אוקראינה לניו יורק, עיר מולדתו. כשהתחילה הפלישה לאוקראינה, שהה הרב בניו יורק. הוא חזר לאוקראינה בחודש מרץ ואומר כי מאז הצליח לגייס יותר מ־2.5 מיליון דולר לטובת אירשבה ומקומות אחרים במדינה.

אלפי אנשים נהרגו עד כה במלחמה ומיליוני אוקראינים נמלטו מבתיהם. רובם חיים בתנאים גרועים הרבה יותר מאלו שבאתר הנופש אילרה, בו שוכנת קהילתו של בלייך. יבגני ואניה רוזבדוסקי, בני זוג מברדיצ'ב המופקדים על אחד מבתי העלמין היהודיים בעיר, מבלים כעת יותר זמן עם ילדיהם – דשה בת ה־16 ואחיה ואדים בן ה־7. באתר הנופש לימד יבגני את בנו ואדים לדוג.

לא מדובר בחופשה רגילה עבור השוהים באתר הנופש אילרה, למרות המתקנים העומדים לרשותם. "החיים כאן לא רעים, אבל אנחנו תלויים על חוט השערה. אי־הוודאות משפיעה עליי לפעמים"

עם זאת, לא מדובר בחופשה רגילה עבור השוהים באתר הנופש אילרה, למרות המתקנים העומדים לרשותם. "החיים כאן לא רעים, אבל אנחנו תלויים על חוט השערה. האי־וודאות משפיעה עליי לפעמים", מסביר גלוזמן.

הרב יעקב בלייך חוצה את הגבול להונגריה (צילום: סנאפצ'ט)
הרב יעקב בלייך חוצה את הגבול להונגריה (צילום: סנאפצ'ט)

משפחת גלוזמן עוסקת בימים אלה בעיקר בשאלה לאן ימשיכו מכאן ומתי. רוב בני משפחתו של גלוזמן עלו לישראל לפני שנים רבות ולכן האפשרות להגר נמצאת על השולחן. מצד שני, הם שוקלים להצטרף למשפחתה של אשתו, נעמי, תרפיסטית יהודייה בת 29, המתגוררת באזור בטוח יותר באוקראינה.

מדובר בזוג למוד הרפתקאות: הם נפגשו באתר היכרויות לפני שלוש שנים, ואחרי ששוחחו בטלפון פעמיים – החליטו באופן ספונטני לנסוע יחד למלדיביים לדייט ראשון ראשון. משום שהם פוליגלוטים ועובדים בעבודות גמישות – שניהם עובדים מרחוק באמצעות האינטרנט – הם יכולים לעבוד כמעט מכל מקום בעולם.

לפי שעה החליטה המשפחה להישאר באוקראינה משום שהמדינה לא מתירה לגברים מתחת לגיל 60 לעזוב, אלא אם יש להם יותר משלושה ילדים. זאת כדי לגייס את כל הגברים הכשירים לצבא. "בשלב מסוים רציתי שנעמי תיקח את הבן שלנו מיכאיל ותעזוב בלעדי, אבל היא לא רוצה, ובצדק", אומר סטניסלב.

בבעלות בני הזג בית שנבנה בחארקיב בשנות ה־30 של המאה ה־20, בזמן משטרו של יוסיף סטלין. בתקופה הסובייטית חיו בו קצינים רמי דרג. בבית הזוג נבנה גם מקלט פרטי ולכן האמינו שיוכלו להישאר בעיר גם אם תפרוץ מלחמה.

רוכב אופניים חוצה במעבר הגבול קוסינו מהונגריה לאוקראינה, 5 באפריל 2022 (צילום: כנען ליפשיץ)
רוכב אופניים חוצה במעבר הגבול קוסינו מהונגריה לאוקראינה, 5 באפריל 2022 (צילום: כנען ליפשיץ)

כמה שעות לפני שהגדודים הרוסיים פלשו לאוקראינה, הבין סטניסלב את גודל האירוע וארז כמה חפצים נחוצים – כולל 70 ליטר בנזין – בג'יפ המשפחתי בזמן שנעמי ומיכאיל ישנו. הם נסעו מערבה במשך כ־20 שעות, בחרו בדרכים צדדיות שרק ג'יפ יכול לעבור בהן וכך נמנעו מפקקי התנועה שנמשכו ימים שלמים.

נעמי, שנולדה באודסה, רוצה להישאר באוקראינה, אך לא בחארקיב. "זה קרוב מדי לגבול הרוסי. רוסיה תמשיך לפלוש אלינו כל כמה שנים. זה ככה כבר מ־2014", היא אמרה בהתייחסה לסיפוח חצי האי קרים.

נעמי, שנולדה באודסה, רוצה להישאר באוקראינה אך לא בחארקיב. "זה קרוב מדי לגבול הרוסי. רוסיה תמשיך לפלוש אלינו כל כמה שנים. זה ככה כבר מ־2014"

השניים עדיין לא מסכימים על היעד הבא שלהם, "אבל אין טעם לדון בכך. מי יודע מה יקרה? הכול אפוף בחוסר ודאות".

קרינה ורוסלן בייקוב, גם הם מחארקיב, יודעים בדיוק לאן הם רוצים להגיע בסופו של דבר. היא רופאה והוא קבלן בניין המתמחה בשחזור בניינים לשימור בחארקיב – שרבים מהם נהרסו בעקבות המלחמה. השניים חולקים חדר באירשבה עם בתם סוניה בת ה־12 ואחיה ארטיום בן ה־6.

רוסלן וקרינה בייקוב עם ילדיהם, ארטיום וסוניה, בדיוקן משפחתי במחנה הפליטים באירשבה, אוקראינה, 5 באפריל 2022 (צילום: כנען ליפשיץ)
רוסלן וקרינה בייקוב עם ילדיהם, ארטיום וסוניה, במחנה הפליטים באירשבה, אוקראינה, 5 באפריל 2022 (צילום: כנען ליפשיץ)

רוסלן – איש רחב כתפיים עם לסת מרובעת, עיני תכולת ומזג נינוח – אומר שלא היה עוזב את אוקראינה גם אם היה יכול. הוא נחוש "לבנות מחדש את אוקראינה, פשוטו כמשמעו. אני מכיר שם כל חלון שבור וכל מרפסת שקרסה. כל בניין שניזוק גורם לי כאב", הוא אומר.

לפני המלחמה חי הזוג חיי מותרות, טייל לעיתים קרובות ליעדים רחוקים, בהם מצרים. קרינה, חוקרת בתחום המיקרוביולוגיה, אוהבת להביא לטיולים האלה את השמלות המפוארות שלה ולשכור צלמים מקצועיים כדי לתעד את החופשה. את השמלות היא נאלצה להשאיר בחארקיב.

"אין לי מושג למה היא עושה את זה", מספר רוסלן ומושך בכתפיו. קרינה מגלגלת עיניים. יש לה עוקבים רבים באינסטגרם ומעצבי השמלות משלמים לה על הצילומים. "קוראים לזה דוגמנות. אשתך דוגמנית", היא אומרת לרוסלן בארוחת הערב הכוללת כופתאות בשר, אורז וירקות.

בני הזוג בייקוב וגלוזמן – יהודים חילונים – מכירים זה את זה מחארקיב ומבלים זמן רב יחד באירשבה. גלוזמן, חובב היסטוריה יהודית המארגן לעיתים סיורים מודרכים בחו"ל בנושאים יהודיים, חושב שהעובדה שיהודים רבים מתגוררים כיום באירשבה היא אירונית משום שאין כיום קהילה יהודית מקומית, אף שבעבר היא הייתה שטעטל.

הריסות בחארקיב בעקבות תקיפה רוסית, 25 במרץ 2022 (צילום: AP Photo/Felipe Dana)
הריסות בחארקיב בעקבות תקיפה רוסית, 25 במרץ 2022 (צילום: AP Photo/Felipe Dana)

"בתקופת השואה, יהודי אירשבה נרצחו למעט מי שברח מזרחה לרוסיה ונמלט מפני הנאצים", הוא אומר. "כעת יהודים מגיעים לכאן כפליטים שנמלטים מפני רוסיה. מטורף, נכון?" גלוזמן שמע על המחנה באירשבה דרך חבריו מהקהילה היהודית. יהודים אחרים המתגוררים במחנה הגיעו באוטובוס שארגן בלייך לקהילתו מקייב.

חלק מתושבי מחנה אירשבה נפרדו מבני משפחותיהם. עקיבא ארטמונוב, מעצב גרפי מז'יטומיר שליד ברדיצ'ב, מחזיק תפילין ומתבונן מהורהר בגשם הניתך למרגלות הרי הקרפטים, מעבר לשטחים המטופחים של אתר הנופש אילרה.

אשתו, רופאת ילדים, ושני ילדיהם – בני 13 ו־8 – עזבו לפני שלושה שבועות לישראל, אבל עקיבא בן ה־43 היה צריך להישאר בעקבות חוק גיוס החירום. בז'יטומיר יש לו מחשב שולחני שלא יכול היה לקחת איתו ולכן הוא גם לא יכול לעבוד מרחוק. עקיבא, שומר מצוות אדוק, מספר כי יעזוב את אוקראינה ואת אירופה לצמיתות ברגע שיתאפשר לו.

"האזור הזה אף פעם לא יהיה בסדר. אנחנו צריכים לעלות לישראל, שם לפחות אנחנו אדונים לחיינו וקל יותר לחיות כיהודים", אמר עקיבא תוך שהוא שותה קפה שחור ומעשן בעצבנות. "אבל קל לומר זאת. כבר הייתי צריך לעזוב". המחשב הבא שלו יהיה כבר מחשב נייד, הוא הוסיף.

עקיבא ארטמונוב במחנה הפליטים היהודי באירשבה, אוקראינה, 5 באפריל 2022 (צילום: כנען ליפשיץ)
עקיבא ארטמונוב במחנה הפליטים היהודי באירשבה, אוקראינה, 5 באפריל 2022 (צילום: כנען ליפשיץ)

אחרים היו יכולים לעזוב את אירשבה אבל נשארו מתוך תחושת שליחות, כמו גרשון בירנבוים, מורה בבית ספר יסודי יהודי של קהילת "אורח חיים" בקייב ואב לשלושה. הוא יכול היה לעזוב את אוקראינה עם אשתו וילדיו משום שהוא נחשב לאב במשפחה גדולה.

"אבל צריכים אותי כאן", אמר בירנבוים בן ה־35, מעשן כבד שרכש את השפה האנגלית בתקופה שבה "הסתובב עם רבי בלייך ובני משפחתו". המבטא שלו הושפע בבירור ממבטאו של הרב ממונסי, ניו יורק, מובלעת אורתודוקסית צפונית לעיר ניו יורק.

"החיים כאן, הרחק מקייב, ללא אוכל כשר היו יכולים להיות הרבה יותר קשים למשפחות הדתיות", הוא מציין. חלק מתושבי אירשבה מתבודדים. אחרים עוזרים פה ושם. חלקם עדיין עובדים סביב השעון כדי לנהל את המחנה.

בירנבוים נמצא בקשר עם העולם שבחוץ יותר מכולם. הוא אחראי על הסעת פליטים חדשים לתוך המחנה והסעתם של אחרים החוצה – כולל משפחות שבלייך עזר להם לחצות את הגבול להונגריה. הוא גם קונה מזון וציוד ומטפל בעניינים לוגיסטיים אחרים.

גרשון בירנבוים (צילום: כנען ליפשיץ)
גרשון בירנבוים (צילום: כנען ליפשיץ)

בירנבוים, יהודי מקייב, מתאר את עצמו כבעל פנים יהודיות שאי אפשר לטעות בהן ולכן לא מרגיש בנוח באזור הכפרי של אוקראינה, שבו חיים לאומנים אוקראינים רבים.

"באופן כללי, האנשים כאן קרים, ומשהו בהם מתעורר כשהם רואים אותי" הוא אמר. "גם כשאני חובש כיפה מתחת לכובע, המבטא שלי מקייב והפנים שלי מסגירים מייד את היותי יהודי. אני לא בטוח שזה מתקבל כאן בברכה. בכל מקרה, זה לא משהו לא חוקי".

גב' רוזליה מלמדת במחנה הפליטים באירשבה, אוקראינה, 5 באפריל 2022 (צילום: כנען ליפשיץ)
גב' רוזליה מלמדת במחנה הפליטים באירשבה, אוקראינה, 5 באפריל 2022 (צילום: כנען ליפשיץ)

"באופן כללי, האנשים כאן קרים, ומשהו בהם מתעורר כשהם רואים אותי. גם כשאני חובש כיפה מתחת לכובע, המבטא שלי מקייב והפנים שלי מסגירים מייד את היותי יהודי. אני לא בטוח שזה מתקבל כאן בברכה"

ככל שהכוחות הרוסים נסוגים מסביבות קייב, רבים מאלה שנמלטו מהעיר בימים הראשונים למלחמה מתחילים לשוב אליה. בירנבוים, שאשתו עוזרת לנהל את המטבח במחנה הפליטים באירשבה, "סופרת את הימים" עד שיוכלו לחזור לעיר. לדבריו. אין לו כוונה לעבור למדינה אחרת.

"מעולם לא הערכתי חיי שגרה כפי שאני מעריך אותם כעת", הוא אמר. עם זאת, במחנה, הוא ויתר על תפקידו כמורה ואת מקומו ממלאת אישה בגמלאות בשם גברת רוזליה, שמלמדת את ילדי המחנה אנגלית, רוסית ואוקראינית בשיעורים בני שעתיים בחדר האוכל.

בירנבוים מסביר שהוא מעדיף לעסוק בשליחויות עם טנדר הדודג' השחור של המחנה, גם אם המשמעות היא שהוא לא יודע מה יעשה בכל רגע נתון. "בהוראה צריך ללמד בצורה מובנת. אחרת אין טעם", הוא אמר. "אבל כעת, אין לי ראש לזה. אנחנו במקום כאוטי והזמנים הם כאוטיים. קל יותר לעבוד בעבודה כאוטית".

עוד 1,373 מילים
סגירה