צ'רקסים מפגינים ליד הקונסוליה הרוסית באיסטנבול להכרה ברצח העם הצ'רקסי במאה ה-19 (צילום: Murad Sezer/Reuters via Alamy)
Murad Sezer/Reuters via Alamy
צ'רקסים מפגינים ליד הקונסוליה הרוסית באיסטנבול להכרה ברצח העם הצ'רקסי במאה ה-19

גם הצ'רקסים עברו רצח עם, מהגדולים בהיסטוריה - ואנחנו לא שמענו עליו

רוסיה רצחה במאה ה-19 כמיליון וחצי צ'רקסים ● מדובר ברצח עם לפי כל הגדרה, אבל אף מדינה חוץ מגיאורגיה לא הכירה בו ● אלפי צ'רקסים חיים בישראל ● הם מקיימים יום זיכרון לרצח העם ומלמדים עליו בבתי הספר - אבל רוב הישראלים לא מודעים לקיומו ● מנהל המרכז למורשת הצ'רקסית: "היהודים מפחדים להכיר באסון של אחרים" ● והפוליטיקאים? "אולי הם מחשש מהרוסים"

שואת העם היהודי נחשבת לאירוע יחיד במינו שלא ניתן להשוותו לשום אירוע אחר. שואת היהודים אכן הייתה רצח העם הגדול בהיקפו בהיסטוריה – אך לא היחיד.

בהיסטוריה תועדו יותר מ-30 מקרים שבהם מדינות ביצעו רצח המוני מכוון של חלק גדול מעם או קבוצה אתנית – מה שהוגדר כ"רצח עם" באמנת האו"ם למניעת רצח עם.

בישראל חיות קהילות משלושה עמים שכל אחד מהם עבר רצח עם. מלבד העם היהודי, ישנו העם הארמני, אשר יותר ממיליון מבניו נרצחו בידי הצבא הטורקי בזמן מלחמת העולם הראשונה.

השלישי הוא העם הצ'רקסי. ב-1864, צבא רוסיה הצארית רצח כמיליון וחצי צ'רקסים. לפי ויקיפדיה באנגלית, היה זה רצח העם החמישי בגודלו בהיסטוריה, והגדול ביותר במאה ה-19.

ב-1864, צבא רוסיה רצח כמיליון וחצי צ'רקסים. היה זה רצח העם החמישי בגודלו בהיסטוריה, והגדול ביותר במאה ה-19

הצ'רקסים – אדיגים בשפתם, עם מוסלמי – חיו אלפי שנים בנסיכויות עצמאיות באדיגיאה שבצפון הקווקז. הצ'רקסים היו לוחמים מיומנים והאימפריה הרוסית ניסתה לכבוש את אדיגיאה במשך 100 שנה, מאמצע המאה ה-18.

הצ'רקסים בורחים מארצם בעקבות הכיבוש הרוסי, ציור של פיוטר גרוזינסקי מ-1872 (צילום: מתוך ויקיפדיה, נחלת הכלל)
הצ'רקסים בורחים מארצם בעקבות הכיבוש הרוסי, ציור של פיוטר גרוזינסקי מ-1872 (צילום: מתוך ויקיפדיה, נחלת הכלל)

כשהצבא הרוסי הצליח לכבוש כפרים צ'רקסיים, הוא העלה אותם באש. ב-1863 פתחו הרוסים במתקפה מכרעת שבה נכבשה אדיגיאה כולה. כל כפרי הצ'רקסים נשרפו על יושביהם. מי שלא נשרפו למוות או ברחו – גברים, נשים וילדים – נרצחו.

ההערכה הרווחת היא שהחיילים הרוסים רצחו כמיליון וחצי צ'רקסים. בתחילת 1864, מנהיגי הצ'רקסים הבינו שיפסידו ושלחו מכתבים למלך בריטניה ולסולטן טורקיה בבקשה למקלט. הבריטים התעלמו, הטורקים שלחו ספינות לחופי אדיגיאה ופינו כמיליון פליטים צ'רקסים לאימפריה העות'מנית. רבע מהם גוועו בדרך מרעב, מחלות ופציעות. תינוקות וחולים הושלכו לים בשל העומס באניות. האוכלוסייה באדיגיאה, שב-1862 מנתה מיליונים, הצטמקה ב-1865 לכ-70 אלף.

הטורקים יישבו את הצ'רקסים בבולגריה וסרביה שנמצאו תחת שלטונם, כדי להשתמש בהם כלוחמים נגד המקומיים שהתקוממו נגדם. ב-1878 שתי המדינות הנוצריות זכו בעצמאות, והצ'רקסים פונו מהן שוב, הפעם למזרח התיכון. רובם התיישבו בטורקיה, מצרים, סוריה וירדן, שבהן חיים עד היום מאות אלפים מהם, ומקצתם לארץ ישראל.

בישראל חיים כיום כ-5,000 צ'רקסים, רובם בשני כפרים משלהם בגליל, ריחאניה וכפר כמא. הם משולבים בחברה הישראלית, דוברים עברית רהוטה וערבית בנוסף לשפתם האדיגית, משרתים בצה"ל, לומדים באוניברסיטאות ועובדים בדרגים גבוהים במגזר הציבורי והעסקי.

בישראל חיים כיום כ-5,000 צ'רקסים, רובם בריחאניה וכפר כמא. הם דוברים עברית רהוטה וערבית בנוסף לשפתם האדיגית, משרתים בצה"ל, לומדים באוניברסיטאות ועובדים במגזר הציבורי והעסקי

הם מלמדים על רצח עמם בבתי הספר שביישוביהם, מספרים עליו במרכזי המבקרים המושקעים שלהם, ומציינים אותו מדי שנה ביום הזיכרון שלהם, שחל ב-21 במאי. למרות זאת, ישראלים רבים מחוץ לעדה אינם יודעים כלל על "האסון הצ'רקסי".

אירועי יום הזיכרון לרצח העם הצ'רקסי בכפר קמא, 21.5.2021 (צילום: מרכז המורשת הצ'רקסית)
אירועי יום הזיכרון לרצח העם הצ'רקסי בכפר קמא, 21.5.2021 (צילום: מרכז המורשת הצ'רקסית)

גם לכם היה רצח עם? וואלה, לא ידעתי

"כשאני מספר ליהודים ולערבים שהיה לנו רצח עם, התגובה הקבועה זה – וואלה, לא ידעתי", מספר אייבק נאפסו מכפר קמא, מנהל המרכז למורשת הצ'רקסית בכפר קמא, "גם אנשים משכילים שיודעים הרבה, וגם אנשים שביקרו ביישובים שלנו, ששירתו עם צ'רקסים בצבא, עבדו ולמדו אתנו. גם ערבים וגם יהודים".

נאדיה קל, אנימטורית ואמנית צ'רקסית בת 26 שגדלה בכפר קמא ומתגוררת כיום ברמת גן, מספרת על בורות גדולה עוד יותר בקרב צעירים מחוץ לעדה: "כשאני מספרת על עצמי בפעם הראשונה, התגובה הנפוצה היא 'מה זה צ'רקסים'? צריך להסביר מאפס, מאיפה אנחנו ועל השפה שלנו. לפעמים אנשים חושבים שאני עובדת עליהם עד שאני משכנעת אותם שאנחנו באמת קיימים. כאילו אנחנו איזה הוביטים, יצורים דמיוניים".

"בדור המבוגר יותר, אנשים כן מכירים את הצ'רקסים, בגלל שהם מכירים את טוב יותר את הארץ. אבל גם המבוגרים בדרך כלל לא שמעו על השואה הצ'רקסית".

"כשאני מספרת על עצמי, התגובה הנפוצה היא 'מה זה צ'רקסים'? בדור המבוגר יותר, אנשים כן מכירים צ'רקסים. אבל גם הם בדרך כלל לא שמעו על השואה הצ'רקסית"

לדברי קל, שחלק מהסרטים שיצרה ומעבודותיה באמנות עוסקים ברצח העם הצ'רקסי: "התגובה הנפוצה, כשאני מספרת על השואה שלנו, היא הלם. גם מצד יהודים וגם מצד ערבים. לא נתקלתי בתגובות של ויכוח או הכחשה. אבל יש הלם עמוק מהעובדה שיש עוד עמים שעברו טראומה נוראית כמו שלכם. ועוד כאן בישראל. מלא אנשים לא גם על השואה הארמנית עד שהכירו אותי".

חייל טורקי מטביע תינוק בהפלגה של פליטים מרצח העם הצ'רקסי, ציור של נאדיה קל מ-2015 (צילום: אייבק נאפסו)
חייל טורקי מטביע תינוק בהפלגה של פליטים מרצח העם הצ'רקסי, ציור של נאדיה קל מ-2015 (צילום: אייבק נאפסו)

נאפסו: "לא מזמן, באחד היישובים הערביים באזור שלנו, אחד האימאמים הטיף בדרשה שלו נגד התופעה, שקיימת לצערי, של ערבים ששמחים לאידם של האנשים שנהרגים ונרצחים באוקראינה. הוא אמר, אסור לשמוח לאיד על אנשים שנרצחים, בכלל. ואמר, תשמעו, לפני 150 שנה רוסיה עשתה רצח עם ממש, לאחינו הצ'רקסים, המוסלמים, רצחה מיליונים מהם. הייתם שמחים גם לאידם? אחר כך חברים שלי מאותו יישוב התקשרו ואמרו לי, בחיי לא ידענו!"

"האימאם אמר, תשמעו, לפני 150 שנה רוסיה עשתה רצח עם ממש, לאחינו הצ'רקסים, המוסלמים, רצחה מיליונים מהם. אחר כך חברים שלי התקשרו ואמרו לי, בחיי לא ידענו!"

למה, לדעתך, אנשים שמודעים לקיומכם, ואף גרים קרוב לכפר קמא ויש להם חבר צ'רקסי, אינם מודעים לרצח העם?
"קודם כל, זה רחוק יותר מהשואה של היהודים. כיום יש עדיין ניצולים, שמספרים על השואה היהודית במדיה, ולילדים ולנכדים שלהם. רצח העם הצ'רקסי התרחש לפני 158 שנה, אין אף אדם חי שחווה אותו ומעטים האנשים החיים ששמעו עליו בעצמם ממי שחווה אותו בעצמו. המסורת עוברת במשפחות, ואנשים מספרים לנכדים שלהם מה ששמעו מסבא שקרה להורים שלו בילדותם".

קל: "גם בבית לא כולם מספרים. זה אירוע טראומטי שקשה לדבר עליו. אבא שלי סיפר לי על מה שקרה למשפחה שלו, כי הוא ואני אוהבים היסטוריה. על השואה במשפחה של אמא שלי אני לא יודעת כלום, היא סיפרה לי רק סיפורים מצחיקים על דברים שקרו בישראל אחרי שהם היגרו לכאן. גם בבית הספר לא למדתי על זה הרבה. את רוב הידע שלי על ההיסטוריה שלנו, על המיתולוגיה המגניבה שלנו, ועל השואה, למדתי כמבוגרת, מהמוזיאונים שלנו, מספרים ומהאינטרנט".

קל מקפידה להשתמש במילה "שואה" לתיאור רצח העם הצ'רקסי, למרות שלדבריה, השימוש בה מביך את בני שיחה היהודים, ואולי דווקא בשל כך; נאפסו מסתייג מהמלה הזאת, מאותה סיבה.

אייבק נאפסו, מנהל מרכז המורשת הצ'רקסית (צילום: מרכז המורשת הצ'רקסית)
אייבק נאפסו, מנהל מרכז המורשת הצ'רקסית (צילום: מרכז המורשת הצ'רקסית)

נאפסו: "אנחנו קוראים לרצח העם בשפה שלנו 'האסון שלנו', 'אדיגה שור'א מאף'. אבל בעברית אני קורא לזה 'רצח העם'. מבחינת היהודים, שואה, holocaust, מתאר רק מה שקרה לכם, אז לגבינו אני משתמש במונח אחר. אבל בסוף, זה אותו דבר נורא, בני אדם רצחו מיליוני בני אדם אחרים, חפים מפשע".

בלי קשר לטרמינולוגיה, השאלה היא אם בני שיחך היהודים מקבלים את התפישה שלך על הדמיון בין האירועים.
"יש יהודים שאומרים, מה פתאום, זה קרה רק לנו, אירוע ייחודי. הם לא מסוגלים לקלוט שקרה אסון כזה לעם אחר. מאותה סיבה שהם לא לומדים ערבית, גם כשמלמדים אותם, וגם לא כל כך מלמדים".

"יש יהודים שאומרים, מה פתאום, זה קרה רק לנו, זה אירוע ייחודי. הם לא מסוגלים לקלוט שקרה אסון כזה לעם אחר. מאותה סיבה שהם לא לומדים ערבית"

"אני חושב שאני מבין את היהודים, אני לא כועס. זה נובע מחרדה, לא מרשעות. אתם עם שעבר טראומה נוראית, שחי בגלות אלפי שנים, שמותקף וחי בסביבה חצי-עוינת, חרד לגורלו. עצוב לי, על האטימות וחוסר היכולת לראות את האחר וחוסר העניין באחר, אבל אני מנסה לקבל אותם בהבנה".

"מה שיותר מכעיס אותי זאת עמדת המדינה. הרי למה שאנשים מהיישוב יהיו מודעים למשהו שלא מלמדים עליו בבתי הספר, ושמבחינת המדינה לא קרה? יש רק קומץ בתי ספר מחוץ לכפר כמא וריחאניה בכל המדינה שבהם מלמדים על רצח העם הצ'רקסי. כדורי, בית הספר בקיבוץ סאסא, ואולי הם היחידים".

נאדיה קל, אנימטורית ואמנית צ'רקסית-ישראלית (צילום: באדיבות המצולמת)
נאדיה קל, אנימטורית ואמנית צ'רקסית-ישראלית (צילום: באדיבות המצולמת)

אנשים מהקהילה הצ'רקסית פועלים אקטיבית מול המדינה בניסיון להביא אותה להכיר ברצח העם?
"בוודאי. אנחנו כל שנה עולים לכנסת, עם ראש המועצה ואנשי ציבור שלנו, כדי לשכנע ח"כים לעשות משהו. אנחנו מנסים להגיע בימים שבהם יש שם כמה שיותר ח"כים, הצעות אי אמון וכאלה, מחלקים להם חוברות ומנסים לדבר איתם. אנחנו אומרים להם, לא ייתכן שבמדינה של העם היהודי אין שום הכרה ברצח של עם שחי כאן. אבל למעשה לא הצלחנו לשכנע אף ח"כ אחד להעלות הצעת חוק, הצעה לסדר או להצהיר על הכרה ברצח העם שלנו".

"אנחנו כל שנה עולים לכנסת, בימים שבהם יש שם כמה שיותר ח"כים, אומרים להם, לא ייתכן שבמדינת העם היהודי אין שום הכרה ברצח של עם שחי כאן. אבל לא הצלחנו לשכנע אף ח"כ להצהיר על הכרה ברצח העם שלנו"

"כן הצלחנו לעשות עבודה מול משרד החינוך, שהחליט לאפשר לתלמידים – שלנו, ומי שזה מעניין אותו, לעשות בחינת בגרות על ההיסטוריה הצ'רקסית ורצח העם. המועצה שלנו בונה עם משרד החינוך תכנית לבגרות בנושא. עד היום, גם תלמידים צ'רקסים לא יכלו להיבחן בבגרות על ההיסטוריה של עצמם".

איך חברי הכנסת מסבירים את סרבנותם? מה הם עונים לכם?
"אתה יודע איך זה פוליטיקה. הם מנומסים, נחמדים, אומרים כן, כן, זה חשוב, ונעלמים לנו. או מתחמקים. כשרובי ריבלין היה יו"ר הכנסת ונערך דיון ברצח העם הארמני, כתבנו לו מכתב ואמרנו, זה טוב, אבל מדוע לא תדונו גם ברצח העם הצ'רקסי, מה ההבדל? והוא ענה לי בנימוס, שהוא לא יכול ליזום דיון אלא רק להיענות לבקשות של ח"כים, ושאף ח"כ לא ביקש לגבינו".

"מה שכן, השנה היה לנו דיאלוג חיובי עם השר מאיר כהן. הוא ביקר כאן בכפר כמא, והבטיח שב-21 למאי הוא וכל חברי מפלגתו, יש עתיד, יצייצו ציוץ של הזדהות עם העם הצ'רקסי. גם זה משהו".

נדודי הצ'רקסים מאדיגיאה שבקווקז לתוך האימפריה העותמנית במאה ה-19 (צילום: מתוך ויקיפדיה)
נדודי הצ'רקסים מאדיגיאה שבקווקז לתוך האימפריה העותמנית במאה ה-19 (צילום: מתוך ויקיפדיה)

הממשלה מתנגדת להכרה ברצח העם הארמני בגלל הלחץ של ממשלת טורקיה. הייתכן שיש לחץ של רוסיה נגד הכרה ברצח העם הצ'רקסי?
"ייתכן שיש לחץ מאחורי הקלעים. אני לא יודע, אבל ככה עובדת פוליטיקה. הבעיה שלנו, זה שבניגוד לארמנים, אין לנו מדינה שתשמיע את קולנו. לארמנים יש מדינה, שפועלת בקהילה הבינלאומית ומול התקשורת והאקדמיה בעולם. לכן יותר אנשים, בכל העולם, יודעים על רצח העם הארמני מאשר על רצח העם הצ'רקסי, ויש גם הרבה מדינות שהכירו ברצח העם הארמני".

האו"ם, ארצות הברית וקנדה, רוסיה, סוריה ולבנון, רוב מדינות האיחוד האירופי, רוב מדינות אמריקה הלטינית והכנסייה הקתולית הכירו בהשמדת הארמנים כרצח עם. ואילו ברצח העם הצ'רקסי הכירה עד כה רק מדינה אחת – גיאורגיה.

"הפליטים מאוקראינה מרגישים כמו הסבא-רבא שלי"

אדיגיאה ההיסטורית נמצאת כיום כולה תחת שלטון הפדרציה הרוסית. בחבל הארץ חיים כיום כ-700 אלף מתוך כחמישה מיליון הצ'רקסים בעולם. רוב התושבים באדיגיאה הם רוסים ובני מיעוטים אחרים – הטטארים, הקראצ'ים והבלקארים, שהתיישבו שם לאחר הכיבוש ורצח העם.

באזורים שבהם נותר רוב צ'רקסי, הפדרציה הרוסית הקימה שלוש רפובליקות אוטונומיות קטנות – אדיגיאה, קרבדינו-בלקריה וקראצ'י-צ'רקסיה.

בני העם הצ'רקסי בטורקיה מפגינים ביום הזיכרון לרצח עמם בדרישה להכרה ברצח העם, טורקיה (צילום: Cerkez-surgununun-anilmasi, מתוך ויקיפדיה, חופשי לשימוש)
בני העם הצ'רקסי בטורקיה מפגינים ביום הזיכרון לרצח עמם בדרישה להכרה ברצח העם, טורקיה (צילום: Cerkez-surgununun-anilmasi, מתוך ויקיפדיה, חופשי לשימוש)

לשלושת האוטונומיות יש דגלים, המנונים וסמלים צ'רקסיים. השפות הרשמיות שלהן הן אדיגית ורוסית. מאז התפרקות ברית המועצות תושבי האזור חידשו את הקשר עם הקהילות הצ'רקסיות המפוזרות ברחבי המזרח התיכון והעולם המערבי, וצ'רקסים רבים מישראל וממדינות אחרות ביקרו במולדתם ושומרים על קשר עם קרובים וחברים המתגוררים בה.

הצ'רקסים באוטונומיות מקיימים טקסי זיכרון לזכר רצח העם ב-21 במאי, ומותר להם למחות בנימוס על כך שהעולם לא מכירים ברצח העם. אבל אסור להם ללמד עליו בבתי הספר ואסור גם ללמד בהם בשפתם. חלק מאנשי השלטון ברפובליקות הם צ'רקסים, אבל עליהם לציית למשטר ולמעשה הם בובות של הנשיא ולדימיר פוטין. פעילים ואנשי רוח שפועלים למען עצמאות נרדפים בברוטליות.

הצ'רקסים באוטונומיות מקיימים טקסי זיכרון לזכר רצח העם, אבל אסור להם ללמד עליו בבתי הספר ואסור גם ללמד בהם בשפתם. אנשי רוח שפועלים למען עצמאות נרדפים

"הרשויות ברוסיה עוצרים את כל מי שרוצה עצמאות או הכרה ברצח העם או שיש לו ביקורת על המשטר", אומר נאפסו, "רוסלאן גואשו, סופר ופעיל חברתי מארגון האיחוד הצ'רקסי, בנאדם בן 80 – נעצר לפני שנה. הוא שבת רעב, והיה לחץ בינלאומי של צ'רקסים בעולם, אז שחררו אותו. גם ד"ר מרטין קוצ'סקו, היסטוריון ואנתרופולוג ויו"ר עמותת חאבזה הצ'רקסית, נעצר. הפילו עליו תיק שהוא סוחר סמים למרות שלא מצאו כלום. עוצרים ומשחררים ויוצרים פחד".

"הם פוגעים באתרי הנצחה צ'רקסיים. יש אתר הנצחה לזכר קרב גדול במקום שנקרא קינג'אד. כמו גבעת התחמושת של הצ'רקסים. גרים שם אנשים מעם אחר, הבלקארים. פתאום הבלקארים החליטו לחסום את המעבר לאתר. הצ'רקסים התלוננו למשטרה, אבל במקום לסלק את הבריונים משם היא עצרה דווקא את אלה שהתלוננו".

אנדרטה לזכר רצח העם הצ'רקסי ברפובליקה האוטונומית אדיגאה בפדרציה הרוסית (צילום: ALDOR46, מוויקיפדיה, מאושר לשימוש הוגן)
אנדרטה לזכר רצח העם הצ'רקסי ברפובליקה האוטונומית אדיגאה בפדרציה הרוסית (צילום: ALDOR46, מוויקיפדיה, מאושר לשימוש הוגן)

התמונות והידיעות על המלחמה באוקראינה ומעשי הזוועה שמבצע שם צבא רוסיה לא משאירות את הצ'רקסים אדישים.

"זה מזעזע אותי, הייתי שבועות בדיכאון עמוק מזה", אומרת קל, "גם, לפני כן, הפלישה של הרוסים לגיאורגיה. כל כך הרבה אלימות והתקפות בשביל מטרות מיותרות".

נאפסו: "אני רואה את התמונות של הפליטים שבורחים משם, וזה כואב. אני חושב שזה כמו שהסבא-רבא שלי הרגיש: אדם שבורח במפתיע מכל מה שיש לו, עוזב את הבית שלו בגלל דברים שהם כל כך לא אשמתו. זה נורא".

נשיא אוקראינה וולודומיר זלנסקי, ואחרים באוקראינה, במערב, ובישראל, טוענים שפוטין מתכנן באוקראינה רצח עם, ושהלקח האמיתי של אירועי רצח העם הקודמים הוא שהעולם צריך להתערב ולמנוע את זה. אתה מסכים?
"אני מכיר כמובן את הדיון בשאלה הזאת, ואני לא יודע את התשובה, זה גדול עליי. אבל בסופו של דבר, בכל מלחמה נהרגים אנשים, והדבר הראוי מבחינה מוסרית היא שהעולם יתערב וימנע כל מלחמה, כל פלישה, כל הפגזה, כל מעשה הרג של אנשים. בוודאי שזה אמור לכלול את התוקפנות הרוסית נגד אוקראינה, אבל לא רק אותה".

"בכל מלחמה נהרגים אנשים, והדבר הראוי מבחינה מוסרית היא שהעולם יתערב וימנע כל מלחמה. בוודאי את התוקפנות הרוסית נגד אוקראינה, אבל לא רק אותה"

"הבעיה שהעולם לא יכול להתערב כי כל כך הרבה מדינות תוקפות אלה את אלה שלכולם יש גיבנת על הגב. האמריקאים באים ואומרים לרוסים, אל תתקפו את אוקראינה, והם צודקים, אבל הרוסים אומרים, מי אתם שתטיפו לנו מוסר? אתם פלשתם לעיראק שנמצאת בצד השני של העולם בגלל סיפורים כוזבים על נשק להשמדה המונית, ואתם רוצים לשים לנו נשק כזה כאן בחצר האחורית שלנו ומצפים שלא נתקוף את האוקראינים".

"הדבר היחיד שמדינות העולם יכולות לעשות בשביל להציל אנשים מרצח זה לקלוט אותם כפליטים. ואת הפליטים האוקראינים דווקא קולטים, וזה טוב ונכון. מפריע לי דווקא שבעולם, וגם בישראל, התייחסו בכזאת אדישות לדברים נוראיים לא פחות שקרו לאנשים אחרים ולא עשו כלום".

"היה רצח המוני בסוריה, ולא רצו את הפליטים מסוריה בשום מקום. פתאום, כשזה אוקראינה, וזה אירופאים, מקבלים אותם בפרחים ומחלקים לילדים בובות. אותנו חינכו לקבל אנשים מכל העמים, ושרצח של בנאדם זה רצח של בנאדם, ולכולם צריך לעזור".

"היה רצח המוני בסוריה, ולא רצו את הפליטים מסוריה בשום מקום. פתאום, כשזה אוקראינה, וזה אירופאים, מקבלים אותם בפרחים ומחלקים לילדים בובות. אותנו שרצח של בנאדם זה רצח של בנאדם ולכולם צריך לעזור"

אירועי יום הזיכרון לרצח העם הצ'רקסי בכפא קמא, 21.5.2021 (צילום: מרכז המורשת הצ'רקסית)
אירועי יום הזיכרון לרצח העם הצ'רקסי בכפא קמא, 21.5.2021 (צילום: מרכז המורשת הצ'רקסית)

בעניין הזה יש ביקורת פנימית וחיצונית על ישראל שכמעט לא מוכנה לקלוט פליטים, לא מאוקראינה ולא ממקומות אחרים.
"ישראל יכולה לתרום יותר לקליטת פליטים, אבל לא יכולה לפתור בעיות גלובליות של מיליוני אנשים שאין להם לאן ללכת. ואם כן יש מקום לקלוט יותר פליטים, זה לאו דווקא מאוקראינה. כמה פליטים נכנסו לכאן מהמלחמה הנוראית שהתרחשה מתחת לאף שלנו, בסוריה?"

הדילמות ה"יהודיות" של הצ'רקסים

יש בעדה הצ'רקסית מי שזועמים על מדיניות ההגירה של ישראל ורואים בה אפליה מקוממת כלפיהם לעומת היהודים.

צ'רקסים רבים מתחתנים עם בני עמם ממדינות אחרות, וחלקם רוצים לחיות איתם בישראל. מאחר ואינם יהודים, הם צריכים לעבור הליך ארוך ומסורבל של התאזרחות.

לדברי קל: "אני מרגישה שזאת אפליה שיש אנשים שלא יכולים להתחתן עם בחירת ליבם. זכותו של כל אדם להיות עם מי שירצה, ועצוב שדורשים תהליך ארוך וקשה בשביל זה. וזה נכון לא רק ביחס לצ'רקסים, אלא לכל מי שלא יהודי".

"זאת אפליה שיש אנשים שלא יכולים להתחתן עם בחירת ליבם. וזה נכון לא רק ביחס לצ'רקסים, אלא לכל מי שלא יהודי"

נאפסו דווקא אינו רואה את הדברים כך. נאפסו מכיר את סוגיית המהגרים והפליטים היטב: לפני שהתמנה לתפקידו הנוכחי כמנהל מרכז המורשת, עבד שבע שנים כחוקר זכויות עובדים זרים במשרד הרווחה. עם או בלי קשר לכך, הוא אינו מזדהה עם הביקורת של קל וצעירים אחרים בעדה על המדיניות.

הכניסה לכפר כמא (צילום: ויקיפדיה)
הכניסה לכפר כמא (צילום: ויקיפדיה)

לדבריו, "אני מכיר את הטענות, אבל אני לא אוהב את הגישה של 'אכלו לי שתו לי'. היום בכפר כמא יש זוגות שהתחתנו בחו"ל וחיים כאן בכיף. אם יגיע לכאן צ'רקסי מחו"ל ויגיד היי, תנו לי אזרחות, לא יכניסו אותו. אבל אם מישהי תגיע כתיירת, תתחתן עם צ'רקסי ישראלי שחי כאן ותבוא לחיות אתו היא תתאזרח. יש לי חבר ילדות שפגש תיירת צ'רקסית מגרמניה, היה פלירט, נסעו לטייל יחד, חיו בגרמניה, החליטו לבוא לכאן, והיום הם חיים כאן יחד והיא בתהליך התאזרחות".

"צריך לקחת בחשבון: העם היהודי חרד לגורלו, ומפחד שיגיעו לכאן יותר מדי אנשים שהם לא יהודים ותהפכו למיעוט במדינה שלכם. זה מובן והגיוני".

"החלום שלי הוא שתהיה מדינה צ'רקסית במולדת שלנו, שכל צ'רקסי יוכל להגר לשם. כיום הרוסים לא מאפשרים להגר לשם כמעט, גם בשביל איחוד משפחות צריך לשחד פקידי מעבר. הפתרון שלנו הוא לעשות כמו היהודים".

"העם היהודי חרד לגורלו, ומפחד שתהפכו למיעוט במדינה שלכם. זה מובן והגיוני. החלום שלי הוא שתהיה מדינה במולדת שלנו, שכל צ'רקסי יוכל להגר לשם. לעשות כמו היהודים"

דבריו של נאפסו אינם פנטזיה פרטית שלו. ארגונים לאומיים צ'רקסים תובעים מרוסיה לאפשר לצ'רקסים את "זכות השיבה" ("right of return") למולדתם. רוסיה אינה מונעת את ההגירה הצ'רקסית לקווקז לגמרי, אלא רק מגבילה אותה במגבלות כבדות. מדי שנה מגיעים מאות מהגרים צ'רקסים מהעולם לרפובליקות הצ'רקסיות האוטונומיות ומתיישבים שם, חלקם בשכונות משלהם. אבל גם אם רוסיה תגדיל את מספר היתרי הכניסה, ספק אם הצ'רקסים יגיעו בהמוניהם.

מפגש בין סטודנטים צ'רקסים מישראל ומהקווקז בקרסנודר שברוסיה (צילום: נאדיה קל)
מפגש בין סטודנטים צ'רקסים מישראל ומהקווקז בקרסנודר שברוסיה (צילום: נאדיה קל)

גם נאפסו בן ה-44 מודה: "אני, אישית לא חושב שאי פעם 'אעשה עלייה' לקווקז. ההערכה שלי שצ'רקסים שחיים בישראל, או בטורקיה, או בארצות הברית או אפילו בירדן לא יחזרו לשם. אנשים עוזבים כשרע להם, כשהם נרדפים, והיום אנחנו לא נרדפים. אבל לצ'רקסים שחיים בסוריה, בעוני ובסכנה, למשל, זה יכול להיות פתרון, ולמי שיהיה תחת רדיפה בעתיד".

"ליהודים קל להבין דילמות כאלה. הרי היהודים בארצות הברית שמחים שיש מדינה יהודית ותורמים לה, אבל טוב להם שם אז הם לא יבואו לכאן".

קל מדברת אחרת על החיים בגלות ועל מולדת הצ'רקסית, אבל גם בדבריה יש ניואנסים שעשויים להישמע מוכרים ליהודים. לדבריה: "האם הייתי רוצה להגר לקווקז? שאלה קשה. הרגשתי בבית כשביקרתי שם, דיברתי בשפה שלי, ראיתי את ההיסטוריה שלי, הרגשתי שמבינים אותי. אבל היה ביני לבינם שוני תרבותי. הרגשתי שהתרבות שם מיושנת. מלבד זאת, לקום ולעזוב זה לא משהו שסתם קורה, צריך לחשב על איך זה ישפיע על העבודה, החברה, הנוחות".

"הלוואי שתקום מדינה צ'רקסית, אבל גם אם זה יהיה פעם אפשרי פוליטית, אני חושבת שזה דבר קשה ובעייתי. יש הרבה לא-צ'רקסים שנולדו וחיים שם את חייהם, ולא הייתי מעוניינת שתקום מדינה צ'רקסית אם היא לא תהיה לטובת כלל אזרחיה, כולל אלה שהם לא בני עמי. אני מזדהה עם עמי, אבל אני בעד אזרחות שווה וזכויות לכולם. גם בישראל, בכל מקום".

"הלוואי שתקום מדינה צ'רקסית, אבל יש הרבה לא-צ'רקסים שנולדו וחיים שם את חייהם, ולא הייתי מעוניינת שתקום מדינה צ'רקסית שלא תהיה לטובת כלל אזרחיה"

עוד 2,787 מילים
סגירה