בישראל 2022 עדיין מתכננים על פי רצון היזמים

נוף מגדלים בתל אביב, צילום מסך מסרטון של מיכאל סטודלנד
נוף מגדלים בתל אביב, צילום מסך מסרטון של מיכאל סטודלנד

בספרו "החברה ההגונה", מסביר הפילוסוף פרופ' אבישי מרגלית למה למוסדות המדינה אסור להשפיל את אזרחיה ובכלל. דומה שהדגמה לדפוס ההשפלה וההתעלמות אפשר לזהות על נקלה בהליכי התכנון בישראל.

ועדות התכנון למיניהן הן חותמת גומי ליזמים הפרטיים והציבוריים. הקול האזרחי מיוצג רק למראית עין. במילים פשוטות, זו שחיתות ממוסדת שמעוגנת בחוק לא מוסרי. חוק שבאמצעותו מחסלים כל פיסת קהילתיות וכל פיסת טבע, כדי לראות מגדלים עולים וצצים ברחבי הארץ, עולים ומתנשאים אל על.

ועדות התכנון הן חותמת גומי ליזמים הפרטיים והציבוריים. הקול האזרחי מיוצג רק למראית עין. חוק לא מוסרי המחסל כל פיסת קהילתיות וטבע

המבנים העצומים הללו מאוכלסים לרוב על ידי בעלי אמצעים, המחירים עולים, וצעירים נזרקים אל השוליים, שגם בהם קשה לקנות את הדירה הראשונה, או למגדל שהוקם ויהפוך בתוך שנים לבניין מצוקה. 

ההקדמה הזאת נועדה להעלות לסדר היום את אחת הסוגיות הסבוכות שקיימות בישראל, תכנון ובניה. סיור חטוף ברחבי הערים כולל מראות של דחפורים, מנופי ענק ומשאיות שמובילות בטון ליציקה. הבניה בישראל היא עסק כלכלי שמשרת בעיקר את בעלי ההון.

התרבות הישראלית היא תרבות של אקזיטים, להרוויח כמה שיותר וכמה שיותר מהר. האקזיטים המהירים ביותר הם אלו של ההייטק, אך ההייטק לא כובש שטחי אדמה כמו הבנייה. ענף הנדל"ן נחשב ענף יציב למשקיעים ולכן עיניי כולם נשואות לשם. גם אנשי ההייטק משקיעים הון בנדל"ן בשל תכונותיו הייחודיות. 

מכאן אנחנו יכולים להבין את תפישת העולם של מקבלי ההחלטות והמתכננים הציבוריים. הם רוצים לשמר את מכרה הזהב הזה ככלי כלכלי מרכזי, שמניב תשואות לבעלי ההון ולרשויות הארציות והמקומיות.

איך עושים זאת? גובים מיסים. כבר קשה לעקוב אחר כלל המיסים כמו מס הרכישה, מס השבח, היטל השבחה, מס ערך מוסף, מס הכנסה ועוד. מדובר בענף שמכניס הון לקופה הציבורית, והכל על חשבון הדור הצעיר, שמאבד את יכולתו לקנות דירה.

הורים רבים מהמעמד הבינוני נאלצים להוציא עוד ועוד כדי לסייע לילדים לרכוש דירה, או להיות ערבים בבנק, ובמקרים רבים לא פחות הילדים יזכו בדירה רק בעת חלוקת הירושה של ההורים. זו תמונה עגומה, שמעידה יותר מכל על חוסר מוסר ואתיקה של מקבלי ההחלטות, המנהלים כאן חברה לא הגונה, כפי שהגדיר זאת פרופ' אבישי מרגלית בספרו. 

הורים רבים נאלצים להוציא עוד ועוד כדי לסייע לילדים לרכוש דירה, או להיות ערבים בבנק, ובמקרים רבים לא פחות הילדים יזכו בדירה רק בעת חלוקת הירושה של ההורים

דוגמאות לתהליך הזה לא חסרות, די לראות איך למרות שבירושלים יש עתודות קרקע לבניית עשרות אלפי דירות, כפי שמצביע סקר שעשו מומחי החברה להגנת הטבע ב-2018, העובדה הזאת לא מפריעה למתכננים לפלוש לחלקת טבע ייחודית ברכס לבן כדי לבנות שם חמשת אלפים דירות לבעלי יכולת. החלטה שזכתה לגיבוי מקיר אל קיר של הרשות המקומית וועדות התכנון.

בצפון הארץ, למשל בנהריה, העיריה ורשויות התכנון מתעלמות כמעט במופגן מבעיה אקוטית שלצערנו לא נפתרה – האסבסט שייצרו שם במפעל איתני במשך שנים.

יש חוק מפורש שמחייב פינוי אסבסט, היה גם מטה מיוחד שפיקח על מימוש החוק, המשרד להגנת הסביבה פועל במרץ, אך הרשות המקומית וועדות התכנון מצאו פטנט מקורי. הפטנט שנמצא בחסות מקבלי ההחלטות הוא שבכל אישור בנייה יחייבו את היזמים הפרטיים בניקוי השטח הספציפי ואז יבנו.

נשמע טוב? אבל אני טוען שזהו פתרון לא סביר ולא מוסרי, שכן האסבסט התפזר במהלך השנים לכל עבר בנהריה ובגליל המערבי. אין בזה די לבדוק אם יש אסבסט באזור המתוכנן לבנייה, אלא יש להמשיך ולנקות את השטח, במיזם לאומי שטתי, לפני שממשיכים לבנות בנהריה ובסביבתה ולו מטר מרובע אחד. זו שוב דוגמה לחברה לא הגונה, שלא רואה את בריאות הציבור לפני כל החלטה על בנייה. 

40 איש מתים מסרטן ריאות נדיר בכל שנה באזור נהריה, פי-5 יותר מבכל הארץ ומקום 2 בעולם. האסבסט, ששימש שנים כתשתית לבנייה…

Posted by ‎זמן ישראל‎ on Thursday, March 18, 2021

והנה לסיום דוגמה נוספת. מספרים לנו שבגלל בעיית הדיור חייבים לבנות לגובה. עשו את זה באין ספור ערים, שם אפשר לראות מגדלים שמתנוססים לגובה של שלושים, ארבעים קומות והשמים הם הגבול.

היזמים והמתכננים, תומכי הבניה לגובה, מתעלמים במפגיע מהעלויות האדירות של תחזוקת מבנים כאלה. לפני שרצים לקנות דירה במגדל כדאי לדעת כמה נשלם לחברות האחזקה.

במבנים של עד שמונה קומות המחיר הממוצע הוא 300 שקלים לחודש. במגדלים הסיפור יכול להגיע גם ל-1500 שקלים בחודש ואף יותר מכך, תלוי במספר המעליות ובתוספות כמו חדר כושר, בריכה ועוד. כל זאת בנוסף לארנונה והמיסים האחרים. 

היזמים והמתכננים, תומכי הבניה לגובה, מתעלמים במפגיע מהעלויות האדירות של תחזוקת מבנים כאלה. לפני שרצים לקנות דירה במגדל כדאי לדעת כמה נשלם לחברות האחזקה

אבל רגע, זה הסיפור בתל אביב ובערים מבוססות נוספות, אבל מה קורה בשכונות חלשות שהן בנו מגדלים של 20 קומות? היום הדירות חדשות, אבל עם הזמן ההוצאות המשותפות עולות, ולמי שקשה לשלם היום דמי ועד, מה יעשה מחר?

יש לכך דוגמאות אין ספור מכל רחבי העולם. כן, מקבלי ההחלטות בישראל חייבים להפנים, כי לצד אלה שמשתכרים יפה יש כאן לא מעט מחוסרי יכולת, וגם הם בני אדם. איך אמרנו, חברה לא הגונה. 

מיכאל מירו הוא דוקטור למדע המדינה, עיתונאי למעלה מארבעים שנה, לשעבר מנהל קול ישראל. חוקר ומתעניין בפוליטיקה, חברה, סביבה, מוסר ואתיקה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 729 מילים
סגירה