הגל הנוכחי של טרור לא יעלם ולא יישבר מעצמו
השבוע, הרוצחים שוב יצאו מאזור ג'נין על מנת לרצוח יהודים. חמושים בגרזן ובסכין הם הגיעו לעיר אלעד, הלא רחוקה מהכפר בו נולדו וגדלו, שם התנפלו על היהודים שחגגו עצמאות.
השניים שייכים לדור הפלסטיני הצעיר, זה שלא ידע את האינתיפאדה השנייה, אלא רק סיפורים עליה. הדור הזה צמח כאשר באופק, ממש מעבר לגבול, מתרחשים שני אירועים משמעותיים: האביב הערבי שמרעיד את העולם הערבי ומנהיגיו, ועליית דאע"ש – ארגון פאן-אסלאמי קיצוני, אכזרי וחשוך.
בשני המקרים מדובר בפריצת גבולות ומוסכמות, ושני הארועים נגעו בפלסטינים רק מבחוץ – מחמוד עבאס (אבו מאזן) עדיין יושב בראש הרשות הפלסטינית, מאז 2005, ודאע"ש לא תפס אחיזה משמעותית בציבור הפלסטיני להוציא מקרים בודדים.
ועדיין, אי אפשר לומר שלכל הדרמות הללו לא הייתה השפעה על הפלסטינים. הסוגייה הפלסטינית הפכה לפחות רלוונטית עבור העולם הערבי, פחות מסוקרת, ופתרון הסכסוך התרחק אף יותר.
הדור הפלסטיני הצעיר גדל מצד אחד במקום מאוד מצומצם מבחינה של הזדמנויות ואפשרויות, ומצד שני בעולם ללא גבולות כלל. כל תמונה של אל אקצא בוערת, כל סרטון המלווה ב"נשידים" – שירי אסלאם בסגנון דאע"ש – אשר הקורא לנקמה ביהודים; כל אלה עוברים מהר מאוד בין הצעירים הללו באמצעים דיגיטליים.
המחבלים מג'נין לא השתייכו לשום ארגון. בשב"כ אומרים שזה היה פיגוע אמוציונלי – אולי בעקבות האירועים באל אקצא, אולי בעקבות ההסתה היוצאת מעזה, אולי בגלל הקריאות לרצוח ביהודים של דאע"ש, אולי בגלל שלושתם.
לישראל יש בעיה עצומה. הדור הפלסטיני הצעיר אינו מאמין בכלום – שתי מדינות לשני עמים היא סיסמה ריקה עבורו, אבו-מאזן וחבורתו מעוררים אצלם סלידה. ישראל היא אויב, וכך גם המדינות הערביות שמנרמלות איתה את היחסים. על מדינות המערב אין מה לדבר.
הדור הפלסטיני הצעיר אינו מאמין בכלום – שתי מדינות לשני עמים היא סיסמה ריקה עבורו, אבו-מאזן וחבורתו מעוררים אצלם סלידה. ישראל היא אויב, וכך גם המדינות הערביות שמנרמלות איתה את היחסים
הדור הזה גם מתרחק מהארגונים הפלסטיניים הוותיקים – פת"ח וחמאס שאכזבו את הציבור הפלסטיני בגדה ובעזה בעבר. הצעירים הפלסטינים עצמאים בשטח.
הקבוצה הזאת – שהולכת, מתבדלת ומקצינה – מסוכנת לא פחות מאשר ארגוני הטרור שמלהיטים את האווירה ומבצעים פיגועים. עליהם ישראל לפחות יודעת משהו. הרבה פחות על הדור הצעיר של הפלסטינים שמתנגדים לעצם קיומה של ישראל, תומכים ב-BDS ולעיתים גם מושפעים מתנועות סלפיות קיצוניות.
הגל הנוכחי של טרור לא יעלם ולא יישבר מעצמו – לא ניתן לסגור הרמטית את קו התפר, וחלקים ממנו לא נסגרים בכוונה, בגלל הלחץ של המתנחלים. אך המפגעים החדשים עלולים לצאת לא רק מג'נין אלא מערים ערביות בישראל או ממזרח ירושלים.
אין כרגע תרופת פלא שמסוגלת לרפא ולשנות את המצב המסוכן הזה מן היסוד, וישראל תצטרך להיערך להתמודדות ארוכת טווח. רק שינוי יסודי של המצב בשטחים, בירושלים ובמגזר הערבי יכולים להפוך את הקערה על פיה. בינתיים, העדר תקווה מחד והסתה אלימה מאידך הם אלה שמכתיבים את הטון.
אין כרגע תרופת פלא שתשנה את המצב המסוכן מן היסוד, וישראל תצטרך להיערך להתמודדות ארוכת טווח. רק שינוי יסודי של המצב בשטחים, בירושלים ובמגזר הערבי יכולים להפוך את הקערה על פיה
טורקיה סוגרת את ערוץ "מכאמלין" של האחים המוסלמים
במהלך החודשים האחרונים, הנשיא הטורקי רג'פ טאיפ ארדואן הדגים את נפלאות הגמישות: הוא הצליח לשקם את היחסים עם אבו דאבי, פתח במתקפת החיוכים מול ערב הסעודית וניסה בכל מאודו לחמם את הקשרים עם קהיר.
ארדואן נמצא בשנת בחירות, כלכלת טורקיה צולעת והנשיא זקוק באופן נואש להשקעות אמירתיות וסעודיות ולהשכנת שלום עם מצרים. בקהיר הודו לארדואן על העניין שגילה בארצם, אך ביקשו שיראה רצינות.
מאז תחילת האביב הערבי, טורקיה אירחה בשטחה בכירים רבים ופעילים אינספור של האחים המוסלמים וגם התירה לאנשי התנועה האסלאמיסטית להפעיל את ערוצי תקשורת שלה שהיו עוינים למצרים ולנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי וידידותיים לטורקיה ולקטאר.
השבוע, ערוץ "מכאמלין" – שנוצר על ידי הפליטים המצרים מקרב האחים המוסלמים שהתבססו בטורקיה – הפסיק את שידוריו מטורקיה. ההוראה הגיעה מלמעלה – ולאחר התנגדות וביקורת, אנשי האחים המוסלמים הבינו שהמציאות השתנתה
השבוע, ערוץ "מכאמלין" – שנוצר על ידי הפליטים המצרים מקרב האחים המוסלמים שהתבססו בטורקיה – הפסיק את שידוריו מטורקיה. ההוראה הגיעה מלמעלה
טורקיה, שהייתה עד לא מזמן בית חם, גירשה כמה מהם ועתה גם הורתה להפסיק את השידורים, כי היום לאנקרה כבר אין צורך בערוץ הסתה נגד מצרים. גם ראשי חמאס מתלוננים על מר גורלם ועל גירוש מתקרב בעקבות ההתחממות ביחסים בין טורקיה לישראל.
למעשה, מדובר לא רק בגירוש של פעילים של האחים המוסלמים ושל חמאס ובסגירת הערוצים שלהם – טורקיה למעשה מודה כאן בכך שעשתה הימור כושל. הפרויקט של האחים המוסלמים הנתמך על ידי טורקיה וחמאס נכשל לעת עתה.
האידאולוגיה של הנשיא הטורקי נותרה כמו שהייתה, אך לאחר שנחל כישלון חרוץ, ארדואן העדיף לתקן – גם אם נאלץ לעשות זאת רק בגלל הלחץ הכלכלי ובשנת בחירות.
ככל הנראה, ארודאן מספיק בטוח בעצמו ובבייס שלו. הוא לא פתח במלחמה נגד קפריסין, לא הפציץ את אבו דאבי (גם אם התועמלנים שלו רמזו לכך) – להבדיל ממנהיג אחר במוסקבה הרחוקה שמטלטל עכשיו את הביטחון העולמי מתוך חשש להכיר בטעות שעשה.
איראן פתוחה לתיירות רוסית
בעוד שהעולם נועל את שעריו בפני אזרחי רוסיה, מבטל טיסות ומסרב להנפיק אשרות כניסה, הרפובליקה האסלאמית – המשוועת למטבע חוץ ולתיירים – פותחת בקמפיין פרסומי ברוסיה.
בעוד שהעולם נועל את שעריו בפני אזרחי רוסיה, מבטל טיסות ומסרב להנפיק אשרות כניסה, איראן – המשוועת למטבע חוץ ולתיירים – פותחת בקמפיין פרסומי ברוסיה
למעשה, איראן תמיד הייתה פתוחה בפני התיירים הרוסיים, אך בפועל רק מעטים מהם הגיעו לביקורים. על פי סוכני הנסיעות האיראנים, מה שמנע עד כה תיירות המונית לאיראן הייתה הדרישה מנשים לעטות חיג'אב וללבוש בגדים צנועים והאיסור על גברים לצרוך אלכוהול.
המציאות הזאת בינתיים לא השתנתה, אך איראן כבר מגדילה את מספר הטיסות של החברה שלה Mahan Air ממוסקבה לטהרן, ובעתיד כנראה גם תוסיף יעדים אחרים.
לאיראנים יש תוכניות גדולות עבור התיירות הרוסית – המדינה מציעה ביקור באתרים היסטוריים עתיקים, שווקים מרהיבים, גלישת סקי וגם ים וחול באי קיש הממוקם לחופי המפרץ הפרסי.
לאיראנים יש תוכניות גדולות עבור התיירות הרוסית – המדינה מציעה ביקור באתרים היסטוריים עתיקים, שווקים מרהיבים, גלישת סקי וגם ים וחול באי קיש הממוקם לחופי המפרץ הפרסי
בינתיים גם טורקיה, יוון ומצרים – אתרים זולים ופתוחים הרבה יותר – זמינים לתיירים רוסים. באירופה רק מדינות מועטות, ביניהן סרביה, מוכנות לארח בשטחן אזרחים רוסים. סוכני הנסיעות ברוסיה מאמינים שבגלל כל המגבלות הקיימות, תיירות הפנים תגבר באופן משמעותי, כך שאיראן בפירוש לא תהיה האופציה הזמינה היחידה.
בשלב הזה הכתבים הרוסיים נוסעים לאיראן על מנת ללמוד כיצד לחיות עם סנקציות מערביות, ולא על מנת לפקוד את אתרי התיירות ברפובליקה האסלאמית.
היום הזה בתולדות מזרח התיכון: הסכם עזה-יריחו
ב-4 במאי 1994 הגיעו ראש ממשלת ישראל יצחק רבין ויו"ר אש"ף יאסר ערפאת להסכם בקהיר על השלב הראשון של השלטון העצמי הפלסטיני.
ההסכם גובש בהתאם להסכמי אוסלו, שנחתמו בוושינגטון הבירה ב-13 בספטמבר 1993. זה היה ההסכם הבלתי-אמצעי הראשון, פנים אל פנים, בין ישראל לפלסטינים והוא הכיר בזכותה של ישראל להתקיים.
הסכם עזה-יריחו גם תוכנן כמסגרת ליחסים עתידיים בין שני הצדדים. במהלך אירוע החתימה על ההסכם, הנשיא המצרי חוסני מובארכ הפעיל לחץ על ערפאת – שלרגע נראה מהסס – וסינן לעברו "תחתום, יא כלב".
אירוע החתימה על הסכם עזה-יריחו, נשיא מצרים חוסני מובארכ הפעיל לחץ על יאסר ערפאת – שלרגע נראה מהסס – וסינן לעברו "תחתום, יא כלב"
ההסכם עצמו עיגן בתוכו ארבע נושאים עיקריים: הסדרי ביטחון, עניינים אזרחיים, עניינים משפטיים ויחסים כלכליים.
במסגרת ההסכם בוצעה נסיגה צבאית ישראלית מכ-60% מרצועת עזה (לא כולל ההתנחלויות) ומהעיר יריחו בגדה. הפלסטינים הסכימו להילחם בטרור ולמנוע אלימות במסגרת העסקה המפורסמת "אדמה תמורת שלום".
המסמך כלל גם הסכמה להעברת סמכויות מהמנהל האזרחי הישראלי לרשות הפלסטינית החדשה שנוצרה, סמכות השיפוט שלה וסמכויות החקיקה שלה, כוח משטרה פלסטינית והיחסים בין ישראל לרשות הפלסטינית.
הצבא הישראלי נסוג מיריחו ב-13 במאי ומרוב רצועת עזה ב-18-19 במאי 1994. שוטרים ופקידים ברשות הפלסטינית השתלטו מייד על השטח.
ערפאת עצמו הגיע לעזה לקבלת פנים סוערת וכאוטית ב-1 ביולי ונכנס אליה כמנצח. בימים הראשונים לאחר חתימת ההסכם פרץ גל של התקפות ברצועת עזה נגד האזרחים והחיילים הישראלים שם.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם