אתמול, יום ראשון, 8 במאי – יום לפני "מצעד הניצחון" המסורתי במוסקבה וחגיגות "יום הניצחון" על גרמניה הנאצית – רוב השידורים בטלוויזיה הרוסית הממלכתית והמאמרים בעיתונים הרוסיים התמקדו בנושא אחד: הקשר שבין המלחמה ההיא, המכונה ברוסיה "המלחמה הפטריוטית הגדולה", למלחמה הנוכחית, המכונה לעת עתה "מבצע צבאי מיוחד".
גנרל הצבא האדום דמיטרי יאזוב נזכר לא פעם שהלוחמים בתעלות בזמן מלחמת העולם השנייה חיכו לגיליון החדש של העיתון הצבאי "אמת הלוחמים" לא פחות מאשר לתחמושת. הגיליונות עברו מיד ליד ונקראו כל כך הרבה פעמים עד ש"התפוררו לחתיכות". לדברי הגנרל, העיתון שימש "דלק מוסרי", השראה לניצחון.
כיום נמצאים בחזית אלפי בנים ונכדים של אותם המנצחים. הם נמצאים בעמדות לחימה ליד חארקיב ואיזיום, דונייצק ולוהנסק, חרסון וניקולייב. "הם מבצעים את המשימה החשובה ביותר – הם משמידים את הבסיסים הצבאיים של אוקראינה הספוגים באידיאולוגיה הקיצונית של סטפן בנדרה, אידיאולוגיה הפוגעת בערים וכפרים בחבל דונבאס כבר 8 שנים", כך נכתב באחד העיתונים הנפוצים ברוסיה "קומסומולסקאיה פראבדה" ("אמת הקומסומול").
לאחר מכן מציין מחבר המאמר בהתלהבות כי גיליון מיוחד של "אמת הלוחמים" עומד לצאת לאור ולהישלח לחיילים בחזית האוקראינית. "העיתון יספר ללוחמים על השפל המוסרי של מי שכונה 'האליטה התרבותית', שברחה לכל עבר כדי לא לאבד את מנעמי החיים. העיתון יחשוף את השקרים של הפרובוקטורים האוקראיניים, הבריטים ואמריקאיים. העיתון יילחם בשדה הקרב לצד המנצחים".
היום, 9 במאי, אמורה להתקיים פעולה אנטי־מלחמתית של תנועת ה"אביב" הרוסית תחת השם "הם לא נלחמים למען המטרה הזאת". המשטרה כבר ביקרה את הפעילים והזהירה אותם מהניסיונות "להעיב על שמחת החג".
"למען הניצחון"
אם חוצנים היו צורכים תקשורת רוסית, גם הם היו מגיעים למסקנה שהמלחמה באוקראינה ומלחמת העולם השנייה נמצאות על אותו רצף של אירועים הרי גורל. המסקנה הזאת אינה מוטעית כשלעצמה: שתי המערכות הללו עיצבו ויעצבו את גורלה של רוסיה. זאת על אף שלכל בר דעת ברור שאין ביניהן כל דמיון.
הניצחון במלחמת העולם השנייה קיבע את המעמד של ברית המועצות לשעבר כמעצמת-על. עתה, מה שנראה כמו הפסד צורב במערכה נגד אוקראינה עלול לפשוט מרוסיה את התואר הנחשק הזה. פתגם רוסי עתיק אומר, "גם אם תאמר 'דבש' אלף פעמים לא תחוש את המתיקות בפה".
הניצחון במלחמת העולם השנייה קיבע את המעמד של ברית המועצות לשעבר כמעצמת-על. עתה, מה שנראה כמו הפסד צורב במערכה נגד אוקראינה עלול לפשוט מרוסיה את התואר הנחשק הזה
ועדיין, המילה "ניצחון" היא המילה השגורה ביותר היום בעיתוני ה"פראבדות" השונים ברוסיה ובערוצי התעמולה הרבים, שהם למעשה אותו ערוץ. באופן פרדוקסלי, ככל שרוסיה מתרחקת יותר מ"הניצחון" באוקראינה, כך היא מרבה לעסוק בו, לתאר ולדמיין אותו.
המגמה הזאת לא החלה אתמול. יש שיגידו כי הייתה קיימת תמיד. לא השלטון הסובייטי ולא השלטון הרוסי ידעו להפסיד בכבוד או להכיר בהפסד. זה נכון בכל תחום אפשרי. אולם, נדמה כי המצב הזה החמיר במיוחד משנת 2000, אז עלה לכס השלטון הנשיא ולדימיר פוטין.
"חג עם דמעות בעיניים"
כשהייתי קטנה, השמיים כמעט תמיד היו כחולים ב-9 במאי. המבוגרים צחקו והתבדחו ביניהם על כך שהצבא תמיד "מסדר" את מזג האוויר ליום הזה עם תותחים מיוחדים שמבריחים את העננים. אני לא זוכרת אפילו 9 במאי גשום אחד אף שמדובר בחודש שמזג האוויר בו נע בין שמיים תכולים לסופות רעמים ואפילו שלג.
כשהייתי קטנה, השמיים כמעט תמיד היו כחולים ב-9 במאי. המבוגרים צחקו והתבדחו ביניהם על כך שהצבא תמיד "מסדר" את מזג האוויר ליום הזה עם תותחים מיוחדים שמבריחים את העננים
ביום הזה, הטלוויזיה דלוקה כבר משעות הבוקר. היינו צופים בהכנות לצעדות הניצחון, בדקת הדומייה, באש הבוערת בקברו של החייל האלמוני, בשיחות עם הווטרנים – ותיקי מלחמת העולם השנייה – ובסרטי המלחמה הישנים והמפחידים.
הסרטים שהוקרנו לא היו פשוטים לצפייה והציגו את המלחמה "מבפנים" – עם כל הדם, יזע ודמעות. לפעמים הייתי חולמת על כך שהנאצים תופסים ומענים אותי כדי שאגלה להם איפה מתחבאים הפרטיזנים. בחלומות אחרים הייתי מתחבאת בתחנת המטרו מההפצצות הנוראיות.
התפאורה של "יום הניצחון" תמיד חגיגית מאוד – חיילים מצוחצחים צועדים ברחובות המקושטים וההדורים. אך החג הזה, כדברי השיר המפורסם "יום הניצחון", גורם לעיניי רבים לדמוע.
בשנות ה-80 כמעט בכל בית עדיין היו סבים וסבתות שנלחמו בחזית או נכים שאיבדו גפיים ונפגעו קשה במלחמה. סבתא שלי הייתה רופאה צבאית, נוירולוגית במקצועה. היא טיפלה במאות פצועים אנושים ופצועים קשה.
גם בימים הראשונים, הקשים והבלתי נסבלים של המלחמה, בשנת 1941, כשהגרמנים התקדמו במהירות שיא לכיוון מוסקבה – וגם לאחר שקולות המלחמה נדמו – בברית המוצעות לשעבר היו מיליוני גברים ונשים שחזרו מהמלחמה עם פציעות איומות וטראומות נפשיות.
סבתא לא הרבתה לדבר על מלחמה. היא גם לא השתתפה באירועים הרשמיים. בבוקר "יום הניצחון" היא נהגה ללבוש את הבגדים היפים ביותר שלה ולהיפגש עם חבריה ששרדו. כשהייתה חוזרת הביתה, עיניה היו תמיד שחורות מבכי.
סבתא לא הרבתה לדבר על מלחמה. היא גם לא השתתפה באירועים הרשמיים. בבוקר "יום הניצחון" היא נהגה להיפגש עם חבריה ששרדו. כשהייתה חוזרת הביתה, עיניה היו תמיד שחורות מבכי
![וטרנים עולי בריה"מ לשעבר בצעדת יום הניצחון באשדוד, 9 במאי 2018 (צילום: AP Photo/Oded Balilty)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2022/05/AP18129375320126.jpg "וטרנים עולי בריה"מ לשעבר בצעדת יום הניצחון באשדוד, 9 במאי 2018 (צילום: AP Photo/Oded Balilty)")
משפחתה נספתה בשואה בעיר רוסטוב, בעוד שרבים מחברי נעוריה לא חזרו משדה הקרב. היום הזה היה יקר מפז בשבילה, כי ביום הזה מותר היה לפרוק את הרגשות, לבכות את המתים ולשמוח על כך שלעולם לא תהיה עוד מלחמה כזאת.
"רק שלא תהיה מלחמה", סבתא אמרה תמיד. זה מה שהסבתות והסבים של כולנו אמרו אז. המלחמה הסתיימה מזמן, אך היא גם הייתה מוחשית מאוד, עם כל הזוועות שלה.
"רק שלא תהיה מלחמה", סבתא אמרה תמיד. זה מה שהסבתות והסבים של כולנו אמרו אז. המלחמה הסתיימה מזמן, אך היא גם הייתה מוחשית מאוד, עם כל הזוועות שלה
באותם ימים, בשיאה של המלחמה הקרה, כאשר ברית המועצות וארצות הברית חתמו בבירת איסלנד, רייקיאוויק, על הסכם פירוק נשק גרעיני; כאשר סמנתה סמית', גיבורת הילדות שלי, כתבה מכתב מרגש לנשיא ליאוניד ברז'נייב וביקשה ממנו שלא תהיה מלחמה; כאשר מיכאיל גורבצ'ב עלה לשלטון והפרסטרויקה החלה, לרבים היה נדמה שקברנו את המלחמה מספיק עמוק, ומשם היא כבר לא תוכל לצאת לעולם.
בשיעורי המלאכה שקדמו ל-9 במאי חתכנו מנייר קטיפה אפליקציות מיוחדות ששילבו את המילים "מאי", "ניצחון" ו"מיר" – שלום. לרבים היה נדמה אז שהשלום הוא המצב הבסיסי מימי בראשית, בעוד שהמלחמה בלתי אפשרית, דווקא בגלל שכולנו יודעים מה משמעותה.
מיום שמחה ליום זעם
"ראש עיריית ורשה מתכוון לאסור את חגיגת ה-9 במאי בבירה: אני נגד זה בתוקף. אף מוסד ממלכתי פולני לא צריך להשתתף ביוזמה זו. יתרה מכך, יש לאסור אותה".
"לטביה אוסרת על חגיגות ה-9 במאי ומכריזה על יום הזיכרון להרוגים באוקראינה. ביום זה אסורים אירועים חגיגיים וזיקוקים, דגלי האבל של לטביה ואוקראינה יונפו. בנוסף, הרשויות אסרו על השימוש בסמל Z".
"נשיא ארה"ב ג'ו ביידן יחתום על חוק ההלוואות-חכירה לאוקראינה ביום שני, 9 במאי".
רק אחרי שעלינו לארץ בשנת 1991 למדתי שרק בבריה"מ ולאחר מכן ברוסיה ובמדינות הפוסט-סובייטיות ציינו את יום הניצחון על גרמניה הנאצית ב-9 במאי, בעוד שבארה"ב ובאירופה ציינו את הניצחון הזה ואת הפסקת המלחמה ב-8 במאי.
הכניעה של גרמניה הנאצית נכנסה לתוקף ב-23:01 ב-8 במאי באירופה, וב-01:01 ב-9 במאי לפי זמן רוסיה. כדי לבדל את עצמו ואת ארצו מהמערב, יוסיף סטלין בחר ב-9 במאי כיום בו יציינו בבריה"מ את יום המלחמה על גרמניה הנאצית. היום הזה הפך ליום חופש רק שנים לאחר מותו, בעוד שהמצעדים הצבאיים התקיימו ב-1 במאי, חג הפועלים, וב-7 בנובמבר – יום המהפכה. רק בשנות יובל – 1965, 1985 ו-1990 – התקיימו בכיכר האדומה מצעדים צבאיים לכבוד ה-9 במאי.
מ-1991 עד 1994, המצעדים הצבאיים בכיכר האדומה בוטלו – אך חוק הנצחת ניצחון העם הסובייטי במלחמה הפטריוטית הגדולה שוב אפשר קיום של מצעדים צבאיים ב-1995, אם כי ללא השתתפות של כלים וציוד צבאיים. מאז שנת 2008, הציוד הצבאי שוב שולב במצעד הניצחון בכיכר האדומה.
באיזו נקודת זמן החלה ברוסיה תופעת ה"פובדובסיה" – מילה שניתן לתרגם אותם לעברית כ"דיבוק הניצחון"? מתי הניצחון על גרמניה הנאצית הפך לא רק לפולחן דתי אלא גם לקונסטרוקציה תעמולתית שאליה חוברה תוספת "ואם צריך – נחזור על כך"?
באיזו נקודת זמן החלה ברוסיה תופעת ה"פובדובסיה"? מתי הניצחון על גרמניה הנאצית הפך לא רק לפולחן דתי אלא גם לקונסטרוקציה תעמולתית שאליה חוברה תוספת "ואם צריך – נחזור על כך"?
בשנת 2005 השתתפו במצעד בכיכר האדומה נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש, נשיא צרפת ז'ק שיראק, והקנצלר הגרמני גרהרד שרדר – אשר לימים יהפוך לחבר קרוב של הנשיא פוטין וגם יועסק על ידו בתור יועץ בכיר וישב במועצת המנהלים של "גזפרום".
גם בשנת 2010 הגיעו למוסקבה ראשי מדינה רבים, למרות שלחגיגות יום הניצחון הזה קדמה המלחמה הרוסית בגאורגיה – סימן מדאיג לבאות. כוחות רב-לאומיים צעדו בכיכר האדומה, וגם דגל אוקראיני כחול-צהוב נישא שם בגאווה.
גם בקייב באותה שנה התקיים מצעד הניצחון – לא דבר מפתיע, מכיוון שבצבא האדום לחמו מיליוני אוקראינים, בלארוסים, בוריאטים, טטרים, יהודים ורבים אחרים. בעצם, כל עם שהתגורר בשטחה של בריה"מ באותה עת הקריב את בניו ובנותיו עבור הניצחון היקר מפז.
בישראל באותם שנים, המצעדים של ותיקי המלחמה עוררו בעיקר תהיות ואי-הבנות. בלוח הצפוף של האביב הישראלי הגדוש בימי זיכרון וחגיגות העצמאות, נראה שלא היה מקום עבור הלוחמים הוותיקים שצעדו ברחובות ירושלים, נתניה, חיפה ואשדוד עם החליפות החגיגיות שלהם המעוטרות באינספור מדליות – אותות של גבורה והערכה.
לאחר שנים רבות, ישראל החלה להתעניין בווטרנים ובסיפור המרתק של הגיבורים היהודים שנלחמו נגד הנאצים בשורות הצבא האדום בעוד שהמשפחות שלהם הושמדו בשטחים שנכבשו על ידי הצבא הגרמני. גם לאחר שחזרו מהחזית נרדפו על ידי השלטון, במקרים מסוימים נשללו מהם האותות והמדליות, ושירים אנטישמיים גוללו שקרים על "היהודי הפחדן שהסתתר בעורף".
![וטרנים עולי בריה"מ לשעבר בצעדת יום הניצחון באשדוד, 9 במאי 2016 (צילום: AP Photo/Tsafrir Abayov)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2022/05/AP16130555753217.jpg "וטרנים עולי בריה"מ לשעבר בצעדת יום הניצחון באשדוד, 9 במאי 2016 (צילום: AP Photo/Tsafrir Abayov)")
האמנתי בכך שישראל צריכה להוקיר אותם ולהכיר בהם, לחגוג יחד איתם ועם כל ותיקי מלחמת העולם השנייה את הניצחון האדיר על גרמניה הנאצית בשנת 1945, שבלעדיו לא הייתה קמה מדינה יהודית והישוב היהודי היה מושמד כליל.
זיאמה סמייני , בן 96 שנלחם בקלינינגרד (אז קניגסברג), מספר שזה היה היום השמח ביותר בחייו כאשר נודע לו על כניעתם של הגרמנים. "זה היה יום נפלא. שרנו, רקדנו וירינו באוויר. בפעם השנייה שמחתי כל כך כאשר מדינת ישראל כריזה על עצמאותה, ידעתי שעתה יהיה מי שיגן על היהודים.
"אני הייתי בין משחררי ויטבסק, וגם שחררתי את הכפר שלי שהושמד על ידי הגרמנים. הם רצחו את כולם – גם את הילדים שלמדו ושיחקו ברחובות. אני חולם עליהם עד היום בלילה. ביום הניצחון הייתי בקליניגרד".
"אני הייתי בין משחררי ויטבסק, וגם שחררתי את הכפר שלי שהושמד על ידי הגרמנים. הם רצחו את כולם – גם את הילדים שלמדו ושיחקו ברחובות. אני חולם עליהם עד היום בלילה. ביום הניצחון הייתי בקליניגרד"
סמייני עלה לישראל בשנות התשעים. יש לו ביקורת רבה נגד המלחמה שפוטין מנהל כעת נגד העם האוקראיני. "זאת מלחמה בזויה, לא צודקת. בושה וחרפה. צריך לדבר ולא להשמיד את האזרחים חפים מפשע" הוא אומר בצער.
גם תמרה רזניק, שהייתה בת 11 כאשר היטלר תקף את בריה"מ ב-22 ביוני 1941, מגדירה את המלחמה של פוטין באוקראינה כ"בלתי אפשרית ואיומה".
"אנחנו ברחנו ממינסק כאשר הנאצים הגיעו לעיר – לעולם לא אשכח את פני האימהות שניסו לדחוף לנו לידיים את הילדים שלהם, שלפחות הם יינצלו. אני רואה את מה שקורה היום ואני לא מבינה – נגד מי הם נלחמים? בשביל מה? בשביל חתיכת אדמה? זה מצדיק את מטחנת הבשר האדירה הזאת שפוגעת באנשים שרק רוצים לחיות את חייהם?"
"אני רואה את מה שקורה היום ואני לא מבינה – נגד מי הם נלחמים? בשביל מה? בשביל חתיכת אדמה? זה מצדיק את מטחנת הבשר האדירה הזאת שפוגעת באנשים שרק רוצים לחיות את חייהם?"
הווטרנים הללו שלחמו, שרדו וניצחו את הנאצים לא מכירים את המונח "פובדובסיה" – דיבוק הניצחון. הם עזבו את בריה"מ, את רוסיה, אוקראינה ובלארוס לפני שנים רבות, ולא ראו כיצד היום הקדוש והמורכב כל כך הופך לפסטיבל זול.
הם לא ראו את הנערות הלבושות במדים מקפצות על טרמפולינות, וקרוב לוודאי שהם אינם מודעים לכך שבמצעדי יום הניצחון מזה שנים משתתפים ותיקי הפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה, ותיקי מלחמת צ'צ'ניה וגאורגיה, וגם גברים צעירים מאוד שהשתתפו בהקמה של חבלי הבדלנים בדונבאס בשנת 2014.
השנה גם מי שנלחם באוקראינים בבוצ'ה ואירפין – אותם חיילים החשודים בביצוע של פשעי מלחמה נגד האוכלוסייה האזרחית, אלה שרצחו, אנסו ושלחו הביתה את מכונות הכביסה ואת הטלוויזיות ששדדו מהאוקראינים – יצעדו תחת דגלי "הניצחון על הנאצים" בכיכר האדומה, אחר שכבר זכו לאיתורי "גבורה".
דווקא היום שהיה אמור לסמל את סיומה של המלחמה האיומה ביותר שהעולם ידע ואת השלום המיוחל הפך להתגלמות המיליטריזם והפשיזם שהתפתחו ברוסיה בשנים שלאחר נפילת ברית המועצות, וביתר שאת בעשור האחרון.
דווקא היום שהיה אמור לסמל את סיומה של המלחמה האיומה ביותר שהעולם ידע ואת השלום המיוחל הפך להתגלמות המיליטריזם והפשיזם שהתפתחו ברוסיה בשנים שלאחר נפילת בריה"מ, וביתר שאת בעשור האחרון
הניצחון על הנאצים הפך לדת ולאידאולוגיה היחידה של רוסיה המודרנית, וה"לעולם לא עוד" הפך ל"יכולים לחזור על כך שוב". אחוות המנצחים אותה הפגין המשטר הרוסי בעת התהלכות המשותפות עם ראשי המדינות המערביות התחלפה בעלבון וזעם על המערב. השלום הפך למלחמה.
לחגוג או לא לחגוג
כאשר הדם של הקורבנות התמימים זורם באוקראינה ברחובות כפרים קטנים וערים גדולות – שנראות כל כך דומות לערים רוסיות שנמצאות מעבר לגבול; כשהעדויות על התעללות, אונס וביזה ממשיכות להיערם; כאשר מי שעומד בראש של מעצמת-על גרעינית מדבר על הצורך ב"דה-נאציפיקציה" של אוקראינה על מנת להצדיק את המלחמה שלו נגד קייב – המצעד הצבאי במוסקבה מעורר רק סלידה וזעם.
החג האהוב של ילדותי, שירי המלחמה אותם סבתי אהבה כל כך – עבורי כל הסמלים האלה נותרו מאחור, בארץ ילדותי הרחוקה, לפחות עד שהמכונה הצבאית הרוסית לא תפסיק לאיים על שכניה של רוסיה במלחמה ועל כל העולם באסון גרעיני.
באופן פרדוקסלי, דווקא הניצחון על נאציזם ופשיזם הופך ליותר חשוב וממשי, כי נדמה שהשיעור החשוב ביותר על מלחמת העולם השנייה לא נלמד: כיצד צומח ומתפתח פשיזם ויוצר קרקע פורייה לכל שקר שלאחר מכן מצדיק כל מלחמה.
דווקא הניצחון על נאציזם ופשיזם הופך ליותר חשוב וממשי, כי נדמה שהשיעור החשוב ביותר על מלחמת העולם השנייה לא נלמד: כיצד צומח ומתפתח פשיזם ויוצר קרקע פורייה לכל שקר שלאחר מכן מצדיק כל מלחמה
דוברי רוסית רבים בישראל התייחסו לשאלה האם כדאי וראוי לקיים מצעדים לכבוד יום הניצחון ב-9 במאי השנה.
אנה ז'רובה, המייסדת של ארגון "החברים הישראלים של אוקראינה", הודיעה שהיא וחברי הארגון, יוצאי אוקראינה בישראל, בוחרים לזכור את האירועים הטרגיים של מלחמת העולם השנייה עם כל העולם – ב-8 במאי.
בשדרות רוטשילד התקיים אתמול מייצג בשם "שדרת הזיכרון" שמשתתפיו החזיקו בתמונות ומידע על אוקראינים שנהרגו במהלך המלחמה בה פוטין פתח ב-24 בפברואר, ולאחר מכן במוזיאון העם היהודי התקיים דיון על מלחמת העולם השנייה ועל המלחמה שמשתוללת באוקראינה כעת.
ממשלת ישראל החליטה לקיים היום טקס צנוע בכנסת ללא נוכחות של שגרירים זרים, כדי לא לעורר את זעמם של מתנגדי המלחמה שוודאי היו מוחים על השתתפותו של שגריר רוסיה בישראל שרק לאחרונה סיפר בראיון לתקשורת ברוסיה ש"הציבור הישראלי מתייחס כעת יותר בהבנה אל המבצע הצבאי באוקראינה".
ממשלת ישראל החליטה לקיים היום טקס צנוע בכנסת ללא נוכחות של שגרירים זרים, כדי לא לעורר את זעמם של מתנגדי המלחמה שוודאי היו מוחים על השתתפותו של שגריר רוסיה
הגורמים הפרו-רוסיים בישראל לא ויתרו על הצעדות והמפגנים לכבוד יום הניצחון – ביום שישי האחרון נערך מרוץ מכוניות המעוטרות בדגלים רוסיים באשדוד, והיום יתקיימו מצעדים בבת ים, נתניה וערים אחרות. אך עבור מרבית דוברי הרוסית – לפחות עבור אלה שגדלו כמוני בבריה"מ – היום המיוחד הזה ייצבע לעת עתה בצבעי המלחמה באוקראינה ובסמליה הכעורים, כגון האות Z.
רבים מחבריי כתבו בימים האחרונים ברשתות החברתיות שהם שמחים על כך שהסבים שלהם כבר אינם בחיים, אחרת הם היו נאלצים לחוות שוב את הטראומה ואת הרתיעה מהניצול הציני של כל דבר שהיה קדוש עד כה לכל אדם דובר רוסית.
מלחמת העולם השנייה הסתיימה אז, במאי 1945, אך העולם שנוצר לאחר המלחמה הזאת – עם המאבק הבין-גושי, המלחמה הקרה, הכיבוש של חלק נכבד מאירופה על ידי בריה"מ, האיום הגרעיני והחשבונות הפתוחים שנותרו מאז – עדיין כאן.
אולי נוכל לחגוג באמת את הניצחון על נאציזם ופשיזם כאשר האנושות תדע כיצד למנוע את תוקפנותן של מדינות הרעבות להשפעה, כאשר הפושעים יובאו לדין, כאשר יקום מנגנון מושלם יותר מהאו"ם ומוסדותיו.
אולי נוכל לחגוג באמת את הניצחון על נאציזם ופשיזם כאשר האנושות תדע כיצד למנוע את תוקפנותן של מדינות הרעבות להשפעה, כאשר הפושעים יובאו לדין, כאשר יקום מנגנון מושלם יותר מהאו"ם ומוסדותיו
השנה, ב-8 וב-9 במאי, אנחנו זוכרים את הגיבורים שהדפו את האיום הנאצי והשיגו את הניצחון המיוחל, ומתאבלים על הקורבנות באוקראינה, המתים והחיים.
"During these days, you are fighting for our people in Donbas, for the security of our country, Russia"
President Putin speaks in Moscow's Red Square as Russia marks Victory Day https://t.co/OP49gdI0V8 pic.twitter.com/olXoR7PuAh
— BBC News (World) (@BBCWorld) May 9, 2022
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אני מודה שאני חצוי בין רוסיה לאוקרינה .. כמי שעוקב אחר ההיסטוריה של אוקרינה שבמשך מאות בשנים נרצחו שם יהודים על לא עוול בכפם . כמו גם בתחילת המאה ה 20 . ושעל שמות הרוצחים נקראים רחובות וכיכרות באוקרינה .ובמלחמת העולם ה 2 עשרות אם לא מאות אלפי יהודים נרצחו בידי השכנים האוקראינים בזמן שהנאצים השגיחו מסביב על הנעשה בהנאה רבה . ומצד שני גם בבריה"מ נרצחו יהודים . כמו רצח הרופאים היהודים . וכמו איסור יציאת היהודים מבריה"מ עד התפרקותה ב 1991 . שלא לשכוח שבריה"מ במשך עשרות שנים חימשה ואימנה את מדינות ערב נגד ישראל . ואפילו טייסים רוסים נלחמו נגדנו ב 1967 . ובמלחמת ההתשה .. מאחר ואלה הן העובדות .. אז לא כל כך צר לי על מה שקורה כעת בין רוסיה לאוקרינה . לסיכום . רוסיה כיום עם צבא של 2 מיליון חיילים . ועם נשק גרעיני . ותעשייות נשק עצומות . היא עדיין חלשה לעומת ברית נאט"ו והמערב .. אלמלא עזרה מארה"ב ובריטניה . לא בטוח שהרוסים היו ניצלים מהנאצים . וכן . הצבא האדום הוא נמר של נייר
רוסיה לא הייתה מעצמת על, ובטח שלא הייתה בנשות ה 90 אחרי התפרקות של ברית המועצות, ולכן לא היה לה מה לאבד כי כבר איבדה. זה רק בשנים האחרונות מדברים עם רוסיה הגדולה וחזרה להיות מעצמת על.
"הפסד צורב במערכה נגד אוקראינה"? עדיין לא ברור שום דבר… אנשים חושבים שהם יודעים את כל הסודות והידע של פוטין וגנרלים שלו או שחושבים שמערב מראה לאנשים פשוטים את התמונה המלאה…
דבר אחד הוא ברור, אם רוסיה תנצח במערכה זו, היא תחזק את מעמדה ואם לא, אז היא עוד פעם תתדרדר.
"להפסיד בכבוד"? יש דבר כזה בכלל בעולם "המודרני" שלנו?
המלחמה נגד צ'כוסלובקיה, כנגד צ'צ'ניאה וגרוזיה, הכל לאותו סל. חבל שאין הסבר מעמיק על מה נלחמו בכלל כולל מלחמות אחרות שהיו ועדיין יש בעולם הזה.
חבל שלא הרחבת על סטפן בנדרה והשפעה על ימינו.
גונבים? עונסים? כמובן שאת יודעת את "המציאות" כי עוד פעם, רוסים השאירו בקוונה את הגופות כדי שיאשימו אותם.
פושעי מלחמה? אולי תזכירי את דונצק ולוגנסק?
מה שידענו בגיל קטן, לא בהכרך נשאר אותו דבר כשמתבגרים, במיוחד אם מקבלים יותר מידע ומבינים יותר.
זו שאלה מאוד גדולה מי מביא פאשיזם ומי לא. אנשים משתמשים בכינוי זה על ימין ועל שמאל רק כדי להדביק למישהו כינוי שלילי ולתת לעצמו תדמית חיובית. רוסיה איבדה כמעט הכל בשנות ה-90. הזיכרון על המלחמה זה בין הדברים הבודדים שנשארו, ביחד עם פצצה גרעינית. עדיין לא כל כך מובן על פובדובסיה.
לסיכום. זה מה שאני רואה כאן: מידע חלקי וחד צדדי, ביקורת חד צדדית, העברת תעמולה כאמת (נראה כביכול שמערב ואוקראינה מראים הכל בפתוח והכל אמת, ורוסיה רק משקרת, אין דבר כזה במלחמת מידע), הוצאת מהקונטקסט הרבה מאוד דברים והקשר למה שקורה בעולם היום. מה שקורה באוקראינה זה ממש מדאיג. אבל אי אפשר להוציא מהקונטקסט ממה שקורה בעולם היום, אלא צריך להסביר שיש שינויים גלובלים ושיש מלא אינטרסנטים בזירה אוקראינית…