כתובה על סך מיליון שקל נשללה מאשה בבית הדין הרבני, וזאת על סמך עדות של צד שלישי, שלפיה האישה ניהלה קשר רומנטי עם גבר אחר, בתקופה שבה בני הזוג היו פרודים וגרו בבתים נפרדים, ולפני שהתגרשו בפועל.

פסק הדין ניתן לפני כשנה על ידי בית הדין הרבני הגדול בירושלים, וכעת נמצאים בני הזוג בעיצומו של ההליך המעשי להשבת כספי הכתובה לבעל.

ראיה חדשה הביאה את בית הדין לבטל בהחלטתו הן פסק דין חלוט שנתן בית דין רבני אזורי, והן את החלטת בג"ץ, שחייבה את הבעל בתשלום דמי הכתובה.

זהו מקרה נוסף שבו נשללות מאישה זכויותיה הכלכליות, בגלל התנהלותה בחייה הפרטיים. בית הדין הרבני, שרואה בתקופה שבה בני הזוג פרודים (אך לא גרושים) תקופת נישואים לכל דבר, מעניש נשים שמתרועעות עם גברים אחרים.

"האישה שירכה את דרכיה"

מדובר בבני זוג חילוניים מדרום הארץ, שהתגרשו בשנת 2009. בדיון שהתקיים בבית הדין הרבני, הצליחה האישה להוכיח כי הבעל לא מילא את חובותיו בנישואים, וכי יש לחייב אותו בתשלום מלוא סכום הכתובה – מיליון שקל.

הבעל ערער על ההחלטה לבית הדין הרבני הגדול בירושלים, אך ערעורו נדחה. משם הוא פנה לבג"ץ, אך ההחלטה נותרה בעינה.

עם מתן פסק הדין החלוט, עתר הבעל לבית הדין, בטענה כי האישה "שירכה את דרכיה", כלומר ניהלה קשר רומנטי עם גבר בטרם גירושים, ולפיכך יש לבטל את פסק הדין הקודם, ולשלול את זכותה של האישה לסכום הכתובה.

הראיה הושגה על ידי עו"ד פנינה יחזקאל כחלון, שייצגה את הבעל בערעור הנוכחי. עורכת הדין איתרה עד ראייה, שהעיד כי בארבע השנים שבהן בני הזוג היו פרודים אך לא התגרשו רשמית, נצפתה האישה עם גבר אחר.

עו"ד פנינה יחזקאל כחלון

"ברגע שידעתי שהאישה לא נוהגת על פי הקריטריונים של ההלכה, הבנתי שלא מגיעה לה הכתובה, שהיא הזכות החוזית מכוח ההלכה", מסבירה עו"ד יחזקאל כחלון. "פניתי לבית הדין הרבני וביקשתי לערער על פסק דין חלוט, מכוח ההלכה של בית דין, ולפיה חובתו לברר את האמת עד סופה".

עם זאת בית הדין הרבני האזורי דחה את הערעור. "המעשים המתוארים בעדותו של העד אין בהם כדי להגדירם כמעשה כיעור", נימק בית הדין את החלטתו.

"העד העיד על נוכחות משותפת של השניים בחצר ביתם, כשהנטען יצא מביתה בשעות הבוקר. כך גם עדותו של העד על גיפוף ונישוק, אינה עדות שיש בה הוכחה חד משמעית למעשה העבירה, ולכן אינה מעשה כיעור להפסדת הכתובה".

"בית הדין אינו יכול לטמון את ראשו בחול"

אבל הגרוש לא הרים ידיים ופנה לבית הדין הרבני הגדול בירושלים, בבקשה לערער על הפסיקה, ובקשתו התקבלה.

"בית הדין בתוך עמו יושב ואינו יכול לטמון ראשו בחול כבת היענה", נכתב בפסיקה. "בית הדין ראה מכל חומר הראיות שבתיק ידידות עמוקה בין הנטען (המאהב – א.ט.) לבין המשיבה (האישה – א.ט.), שנמשכה תקופה ממושכת שהחלה עם עבודתה במקום עבודתו כשנה קודם לכן, ומצביעה בוודאות גמורה על כך שיש יותר מרגליים לדבר שהמשיבה חיה עמו חיי אישות.

"החכם מכל אדם בספרו משלי פרק ו' פסוק כ"ז כתב בעניין יחסי איש עם אשה זרה, 'היחתה איש אש בחיקו, ובגדיו לא תשרפנה', ובפסוק הבא 'אם יהלך איש על הגחלים ורגליו לא תכוינה' ובפסוק הבא 'כן הבא אל אשת רעהו, לא ינקה כל הנוגע בה'".

"הדברים נכתבו לפני למעלה מ-2,000 שנה והם יותר ויותר רלוונטיים לתקופה בת ימינו בה הפיתויים, ההזדמנויות בעבודות משותפות ללא מגבלות כל שהן, והגישה המתירנית שמקבלת לגיטימציה חברתית, כשהכל מצטרף יחדיו הוא גורם ממשי להרס של בתים יחד עם כל משפחתם.

"לא יוכל לבוא בימינו אדם בשערי בית הדין ויטען שעל אף ששהה לילות שלמים (לילה אחר לילה) עם אשה בביתה, לא היה ביניהם כל מגע, אלא דיבורים בעלמא. ומכאן לנדו"ד, לבית הדין אין ספק שהנטען והמשיבה שחוו יחד לילות שלמים לא נועדו לצורך שיחות מרעים".

ערעורו של הגרוש התקבל בחלקו, ובמקום לשלם מיליון שקל, הוא חויב בתשלום של 60 אלף שקל בלבד.

פסק הדין הנוכחי מתקשר עם פסק דין תקדימי של בית הדין הרבני הגדול בירושלים, שזכה לכינוי "פסק דין הבוגדת", ושבו נשללו מהאישה זכויותיה לשיתוף בדירת מגורים, וזאת בטענה כי בגדה בבעלה.

למרות שבמקרה זה בחר בית המשפט העליון שלא להתערב בפסיקת בית הדין הרבני הגדול, ודחה את ערעורה של האישה, נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, החליטה להביא את התיק לדיון נוסף.