לא, נועה תשבי, זה לא בגלל אנטישמיות

ציוץ של תשבי (צילום: דן פרי)
דן פרי
ציוץ של תשבי

ישראל חוטפת ביקורת רבה ולעיתים זה נראה לא הוגן, אבל מסביריה ממהרים מדי לטעון שמדובר באנטישמיות. לאחרונה זה קורה עם הריגתה של עיתונאית אל-ג'זירה שירין אבו עאקלה בזמן שסיקרה עימותים בגדה המערבית.

זה היה רק ​​עניין של זמן עד שנעבור מתנחומים למשפחה, זעם מוצדק על סירובם של הפלסטינים למסור את הקליע, לטענות שאנטישמים רודפים את המדינה היהודית.

זה היה רק ​​עניין של זמן עד שנעבור מתנחומים למשפחה, זעם מוצדק על סירובם של הפלסטינים למסור את הקליע, לטענות שאנטישמים רודפים את המדינה היהודית

השבוע זה מגיע מכיוון השחקנית הישראלית הרהוטה והמצוינת נועה תשבי, אושיית טוויטר שעשתה קריירה מרשימה בארצות הברית, שדוברת אנגלית אמריקאית ללא מבטא ושמגינה תדיר על ישראל במעין משקל נגד לדוגמנית-אקטיביסטית האמריקאית ממוצא פלסטיני בלה חדיד.

בסרטונה המצויץ מציגה תשבי מחקר שנערך לאחרונה על ידי הפדרציה הבינלאומית של עיתונאים (IFJ), המראה שבין 1990 ל-2020 נהרגו 2658 עיתונאים – מהם 65 ב-2020 לבדה, ומספרם גבוה במיוחד במדינות כמו פקיסטן, מקסיקו והפיליפינים. 12 היו עיתונאים של אל-ג'זירה, מתוכם 7 שנהרגו בסוריה, והאחרים בעיקר בעולם הערבי, מקומות כמו עיראק ותימן.

היא טוענת שרק מותה של אבו עאקלה התקבל ברטוריקה מלאת שנאה ושטנה ברשתות החברתיות, שהופנו כלפי ישראל. "זה נטוע אך ורק באנטישמיות, לפעמים לא מודעת. גזענות אנטי-יהודית", היא קובעת.

היא טוענת שרק מות אבו עאקלה התקבל ברטוריקה מלאת שטנה ברשתות החברתיות, שהופנו כלפי ישראל. "זה נטוע אך ורק באנטישמיות, לפעמים לא מודעת. גזענות אנטי-יהודית", קבעה

זה אחלה סרטון אבל הוא מפספס משהו מהמהות.

ולמרות שאינני נוהג להתקוטט בטוויטר עם סלבריטאים סימפטיים חשתי צורך להגיב בציוץ משל עצמי.

וזה תמצית הטיעון.

כל מקרי המוות בסכסוכים הם נוראיים. מקרים שבהם מעורבים עיתונאים הם מטרידים באופן מיוחד כי מדובר בלא-לוחמים שנוטלים על עצמם סיכונים עצומים כדי לספר לעולם את סיפורו של העולם, וזהו שירות קריטי עבור האנושות. כמה מהם היו עמיתיי ב-Associated Press – וזיכרונם רודף אותי עד היום.

מבלי להפחית בשום צורה מההקרבה שלהם, הרוב המכריע של העיתונאים המוזכרים בדו"ח IFJ היו מקומיים שנהרגו על ידי מקומיים. כאלה שהיו מוכרים רק למקומיים במדינות שאינן דמוקרטיות, שהן עניות או שאין בהם שלטון חוק – ולפעמים שילוב של שלושתם.

כל מקרי המוות בסכסוכים – נוראיים. מקרים בהם מעורבים עיתונאים – מטרידים במיוחד כי מדובר בלא-לוחמים שנטלו סיכונים עצומים כדי לספר לעולם את סיפורו, וזהו שירות קריטי לאנושות

נדיר מאוד שנהרג כתב המוכר היטב לקהל הבינלאומי בגלל הופעותיו בפני מצלמה. הם לא שווים יותר – אבל זה הטבע האנושי להיות הכי מושפע ממותו של מישהו מפורסם, או אפילו סתם מוכר. אבו עאקלה היתה כזו, עבור מיליונים רבים של אנשים ברחבי המזרח התיכון והעולם, במשך רבע מאה.

האינסטינקט האנושי הזה – להזדעזע יותר ממותו של מישהו מוכר – אולי לא צודק, אבל זה המצב.

זה לא מסביר את כל ההשתפכות הקיצונית על אבו עאקלה – כולל של חדיד הנ"ל – אבל זה כנראה מסביר את רובו.

חלק ממה שנשאר אולי אפשר לייחס לאנטישמיות, אבל כנראה לא את החלק הארי. יש הסבר פשוט ונכון יותר, והוא זה: היא נהרגה בהקשר של הכיבוש של ישראל בגדה המערבית, שהוא בין מעט הדברים שכמעט כל העולם כולו מתעב.

אני יודע, אני יודע, העולם פשטני נורא. יש הצדקה מצוינת לרדיפת טרוריסטים הקשורים לפיגועים ברחובות ישראל. יש אפילו טיעון ביטחוני לשליטה בגדה המערבית, לפחות חלקית, לזמן מה. וכן, הפלסטינים החמיצו הזדמנויות טובות לעשות עסקת חלוקה, ללא ספק.

אבל אין אף מדינה דמוקרטית אחרת ששלטה במיליוני אנשים שאינם יכולים להצביע בבחירות שלה במשך עשרות שנים תוך בניית ערים באותו שטח עבור קבוצה אחת בלבד – ליהודים בלבד, שכן יכולים להצביע, שהם בעלי זכויות דמוקרטיות, לעתים קרובות ממש מעבר לכביש. בעצם אין מקביל.

חלק אולי אפשר לייחס לאנטישמיות, לא החלק הארי. יש הסבר פשוט ונכון יותר: היא נהרגה בהקשר של הכיבוש הישראלי גדה המערבית, בין הדברים שכמעט העולם כולו מתעב

מי שמחפש מקור לאנטישמיות שכן קיימת לא צריך לחפש רחוק יותר מההתנחלויות ומהכיבוש.

כבן של ניצולי שואה – מרומניה, שבה נהרגו מחצית מהיהודים על ידי מכונת המלחמה הנאצית ומשתפי פעולה מקומיים – אני מרגיש דחף מיוחד לבקש שלא נעשה זילות למונח אנטישמיות.

תשבי רחוקה מלהיות היחידה. לאחרונה גם נציגה של ישראל באירוויזיון, מיכאל בן דוד, הרחיק לכת לא פחות. בן דוד, שייצג את המדינה בשבוע שעבר בטורינו ביכה את האנטישמיות לכאורה שמאחורי הטענה, כי התקשורת הבינלאומית לכאורה סירבה לראיין אותו. הוא חושב שזה בגלל שהוא ישראלי – לא בגלל שהוא היה במיעוט של המתמודדים שלא הגיע לגמר (התחרות "האמיתית").

חבר'ה: אנטישמיות היא דבר אמיתי. אמי הייתה בין הבודדים ששרדו את הפוגרום של יאש, שצילק אותה לכל החיים: גם היא ראתה אנטישמיות מתחת לכל סלע. הטראומה שלה הפכה אותה ללא הגיונית בנושא. אבל לבן דוד אין תירוץ כזה, וגם לתשבי אין. גם לי אין, או לרוב הקוראים.

אנטישמיות היא דבר אמיתי. אמי הייתה בין הבודדים ששרדו פוגרום יאש, שצילק אותה לכל החיים: גם היא ראתה אנטישמיות מתחת לכל סלע. אבל לבן דוד אין תירוץ כזה, וגם לתשבי אין

דן פרי ואמא שלו (צילום: באדיבות המצולם)
דן פרי ואמא שלו (צילום: באדיבות המצולם)

ישראל לא מכסה את עצמה בתהילה בהתנהגותה בגדה המערבית. אין איך להגן על היבטים מסוימים מהמצב שם, גם לא בצרכי ביטחון. אם אתה מתנהג כך, היה מוכן להשלכות. אתה הולך להיראות רע, וזה לא קשור לאנטישמיות.

בואו לא ניתן לאנטישמים האמיתים את המתנה של דילול הקנאות המסוכנת שלהם.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 793 מילים ו-1 תגובות
סגירה