המסר שמנסים ראש הרשימה המשותפת איימן עודה וחברי כנסת ערביים נוספים להעביר בימים האחרונים – שילוב הרשימה המשותפת בקואליציה – לא בא מן השפה אל החוץ. יש כאן קריאה מחושבת שאין לה סיכוי להתקבל במציאות הישראלית, אבל היא עדיין נשענת על שאיפות ומאווים גדולים, וגם על תסכול לא פשוט. עודה רוכב על זרם הישראליזציה שהולך וגובר במגזר, וכך הוא גם מקווה להוציא את המצביעים הערביים האדישים אל הקלפיות ב-17 בספטמבר.

הציבור הערבי רוצה לראות את חברי הכנסת שלו בעמדות השפעה. הציבור הזה רוצה להרגיש את השותפות שלהם בקבלת החלטות יומיומיות, ולא לשמוע רק את הצעקות שלהם ממרחק הספסלים האחוריים בכנסת.

הציבור הערבי רוצה לראות את חברי הכנסת שלו בעמדות השפעה. הציבור הזה רוצה להרגיש את השותפות שלהם בקבלת החלטות יומיומיות, ולא לשמוע רק את הצעקות שלהם ממרחק הספסלים האחוריים בכנסת

הציבור הערבי רוצה לראות אותם מובילים את המדיניות, את החלטת הממשלה 922 לתגבור מענקי פיתוח לרשויות בחברה הערבית, את חלוקת התקציבים. התחושה בקרב רבים היא שהפוליטיקאים הערבים עובדים אצל נתניהו, אבל לא מקבלים את התמורה הראויה. הם עוזרים לו להעביר את מתווה הגז, והוא חותך עליהם קופון. הם מסייעים לו לבחור את מבקר המדינה, והוא עובד נגדם בבג"צ.

הציבור הערבי לא רוצה יותר את הפוליטיקה של החצר האחורית, את עסקאות התן וקח שנסגרות בחדרים סגורים. הם לא רוצים להיות גלגל מסייע. הם רוצים לשבת על העגלה הלאומית הנוסעת.

המודל שעליו מדברים בשטח הוא המודל החרדי. הערבים הם 20.1 אחוזים מהאוכלוסייה, החרדים הם רק 12 אחוזים – אבל הפוליטיקה החרדית אפקטיבית עשרות מונים ומשיגה למגזר שלה פי כמה וכמה. החרדים מטרפדים את כל חוקי הגיוס כבר שנים, והערבים לא מצליחים למנוע את חוק הלאום.

המודל שעליו מדברים בשטח הוא המודל החרדי. הערבים הם 20.1 אחוזים מהאוכלוסייה, החרדים הם רק 12 אחוזים – אבל הפוליטיקה החרדית אפקטיבית עשרות מונים ומשיגה למגזר שלה פי כמה וכמה

ביום שלישי בערב השיקה הרשימה המשותפת את קמפיין הבחירות שלה בתל אביב. בפעם הראשונה הם פנו לציבור היהודי להצטרף אליהם תחת הסיסמא "מאבק משותף – עתיד משותף". הסיכוי נמוך, כמובן, אבל המגמה ברורה ומשתלבת בדברים של עודה ל"ידיעות אחרונות" ולתהליכים בשטח. הערבים רוצים אינטגרציה. הם רוצים להשתלב בהייטק, במקצועות עריכת הדין, ברפואה, במחקר ובאקדמיה.

איימן עודה בארוע השקת קמפיין הרשימה המשותפת בתל אביב, ב-20 באוגוסט 2019 (צילום: גילי יערי/פלאש90)

אימן עודה שומע את הקולות ומכוון אליהם. התביעות שלו הן בעיקר אזרחיות ולא פוליטיות. בעד הרחבות, נגד הריסת בתים ושינוי משבצות חקלאיות. "אם החרדים מקבלים 200 מיליון שקל לכוללים, למה שאנחנו לא נקבל 20 מיליון שקל לבית חולים בנצרת", כפי אמר לי אתמול פוליטיקאי ערבי.

עודה יודע שהשיח הזה פופולארי ופרקטי בעיני רבים. הוא מקווה להוביל אותו וכך להגביר את אחוזי ההצבעה במגזר. הסקרים מלמדים על אדישות מבישה. רק 42 אחוזים מתכוונים לצאת לקלפי. האכזבה היא גדולה. הפיצול בין הרשימות בבחירות באפריל הכעיס את האנשים, אבל גם האיחוד מחדש לא מתקבל בהתלהבות יתר. המריבות הפנימיות על המקומות ברשימה התקבלו כמו דאגה לסידור עבודה אישי וכיסיאולוגיה של עסקנים.

עודה רוצה כאמור לשנות את הכיוון ולהתחבר לרוח החדשה. הוא מקווה להגיע עכשיו ל-60-55 אחוזי הצבעה, שיכולים להחזיר את הרשימה המשותפת להישג של בחירות 2015, אז היא זכתה ב-13 מנדטים.

אנשי הציבור וחברי הכנסת הערבים יודעים כי הדרך להשפעה מעשית עוד ארוכה, ויעברו שנים עד שנראה את ד"ר אחמד טיבי בתפקיד שר הבריאות בממשלת ישראל. אין להם גם שום כוונה לוותר על המסרים הלאומיים.

אנשי הציבור וחברי הכנסת הערבים יודעים כי הדרך להשפעה מעשית עוד ארוכה, ויעברו שנים עד שנראה את ד"ר אחמד טיבי בתפקיד שר הבריאות בממשלת ישראל

אתמול נדונה בבג"צ עתירה לפסול את הרשימה המשותפת. בדיון עלה פוסט שהעלתה חברת הכנסת היבא יזבק ב-2015, ובו היא מכנה את המחבל סמיר קונטאר "שהיד". פוסטים מהסוג הזה, שזכו גם לביקורת קשה מפי שופטי העליון, רק מרחיבים את הקרע בין האוכלוסיות. ולא יעזרו ההסברים כי יזבק היא מבל"ד, ויש גם דעות אחרות, וכי מדובר רק בבלוק טכני, כמו בימינה.

ח"כ היבא יזבק מהרשימה המשותפת בבית המשפט העליון (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

אין שום היתכנות להסכם קואליציוני שיכלול את חוק הלאום, או הכרה בישראל כמדינה יהודית, או ידבר על מדיניות סיפוח בגדה. אי אפשר אפילו לחשוב על פשרה בין הצדדים על עתיד בקעת הירדן. אבל בכל זאת, אפשר לשנות את ההדגשים, לשאוף ללגיטימציה, לעורר תקווה לאינטגרציה, וכך גם להשיג תוצאה פוליטית טובה במגזר, אם לא בקואליציה.