כאילו שאם לא נראה דגלים לא יהיה עם פלסטיני

מפגין פלסטיני מנופף בדגל פלסטין בהתנגשויות עם כוחות צה"ל ליד מעבר הגבול חווארה בגדה המערבית, 14 במאי 2021 (צילום: AP Photo/Majdi Mohammed)
AP Photo/Majdi Mohammed
מפגין פלסטיני מנופף בדגל פלסטין בהתנגשויות עם כוחות צה"ל ליד מעבר הגבול חווארה בגדה המערבית, 14 במאי 2021

אירועי יום ירושלים, ההתפרצויות האלימות, הנהירה של אלפי נערים עם דגלי ישראל ועם מוטות ואלות ללא הדגל, המאבק להסרת הדגלים הפלסטינים, מעידים יותר מכל שאנחנו חיים בעולם מקביל.

ישנו העולם האמיתי, שבו ערביי ישראל, המכנים עצמם פלסטינים, חיים לצדנו ואנחנו לצדם, גם בירושלים המזרחית וגם בערבים המעורבות, וישנו העולם המקביל, שבו אנחנו מתנערים משאיפותיהם הלאומיות, מתכחשים לעברם ולעצם היותם פלסטינים, כמו שגולדה מאיר הצהירה בשנות השישים והשבעים – אין עם פלסטיני.

אירועי יום ירושלים, ההתפרצויות האלימות, הנהירה של אלפי נערים עם דגלי ישראל ועם מוטות ואלות ללא הדגל, המאבק להסרת הדגלים הפלסטינים, מעידים יותר מכל שאנחנו חיים בעולם מקביל

אנחנו שונאים השוואות, כי השוואות לא אחת גורמות לנו לראות דברים אחרת ואנחנו ממש לא אוהבים שיוכיחו לנו כמה אנחנו טועים. אבל המבוגרים יותר בינינו, שהיו כאן ערב הקמת המדינה שלנו, זוכרים היטב את הלהט הכמיהה השאיפה האין סופית שלנו להגיע למדינה משלנו. כך בדיוק חשים אותם ערבים פלסטינים בתוכנו, בתוך הקו הירוק שכבר דוהה עם השנים, ומחוצה לו בשטחים הכבושים, בגדה המערבית ביהודה שומרון (מחקו את המיותר).

אז ביום ירושלים יצאנו להשמיד את הדגלים שהניפו הפלסטינים.

כאילו שאם לא נראה זה לא יהיה קיים. עולם מקביל, כבר הסברנו. כי אולי אם לא יהיו דגלים לא יהיו השאיפות והרצונות של העם הפלסטיני. ואז כאילו לא יהיה עם פלסטיני.

כבר בהסכמי קמפ דיוויד הסכים מנהיג הימין דאז, מנחם בגין, להקמת אוטונומיה עם כוח משטרתי מקומי חזק. עוד הוסכם שם על הסדרי מעבר בין עזה ליהודה ושומרון. כן כן, זה היה הוא המנהיג הנערץ של הימין (שמעון פרס חזר בהמשך על רעיון הקמת גשר עילי בין עזה ליהודה שומרון) ובהסכמי אוסלו הוכרו הזכויות הלגיטימיות והצודקות של העם הפלסטיני.

העם הפלסטיני. כן, צרכיהם הצודקים.

ועוד נאמר שם כי ההסכם הזה מ-1995 הוא המשך לתהליך השלום שנפתח במדריד ב-1991, בוועידת מדריד, כשיצחק שמיר היה ראש ממשלה.

ביום ירושלים יצאנו להשמיד את הדגלים שהניפו הפלסטינים. כאילו שאם לא נראה, זה לא יהיה קיים. כי אולי אם לא יהיו דגלים – לא יהיו השאיפות והרצונות של העם הפלסטיני, ואז כאילו לא יהיה עם פלסטיני

אבל זה יקום אחד כאמור. האחר הוא שלילת זכויותיו של העם הפלסטיני, כפי שמצוין בדוח אמנסטי מפברואר האחרון, לפיו ישראל מקיימת משטר אפרטהייד בכל שטחי ארץ ישראל.

"אף שאנחנו מכירים בערכם הפוטנציאלי של הטיעונים שמעלים כמה ארגוני זכויות אדם פלסטינים ואחרים, המאמצים זכות ההגדרה העצמית בתור המסגרת האנליטית של המצב בישראל ובשטחים הפלסטינים הכבושים, אמנסטי מגביל את הניתוח שלו למסגרות המשפטיות הנוגעות במפורש באפליה גזעית ממוסדת".

כן, כך, חד וחלק אפליה גזעית ממוסדת. והאצבע המרשימה מופנית לעברנו.
ואנחנו מסתכלים פנימה, אל הבית הלאומי שלנו, ומכסים את העיניים. לא רוצים לראות את האמת. נכון שיש כאן קיצונים פלסטינים שהורגים בנו ורוצחים את ילדינו, אבל בואו נודה אחת ולתמיד – חייבים לנסות דרך אחרת.

הדגל שלהם, כמו הדגל שלנו, מייצג מאוויים שאי אפשר יהיה להתעלם מהם. לא בגלל הלחץ הבינלאומי. לא בגלל שאבו מאזן מאיים לבטל את כל ההסכמים שהיו בתגובה לאירועי יום ירושלים. לא למענם אלא למעננו. למען ילדינו.

הדגל שלהם, כמו הדגל שלנו, מייצג מאוויים שאי אפשר יהיה להתעלם מהם. לא בגלל הלחץ הבינלאומי. לא בגלל שאבו מאזן מאיים לבטל את כל ההסכמים שהיו בתגובה לאירועי יום ירושלים. לא למענם אלא למעננו

ובדיחה לסיום:

אלוהים קרא אליו את שלושת המנהיגים החשובים בעולם: הנשיא בוש (האב), גורבצו'ב ושמיר, ואמר להם שהוא עשה טעות: בעוד שבועיים יפגע מטאור בכדור הארץ וכולם ימותו. ואלוהים הוסיף: "יש לכם הזכות לספר על כך לעמים שלכם כדי שיוכלו להתכונן ולפחות ליהנות מן השבועיים האחרונים בחייהם".

גורבצ'וב יצא בנאום לעם הרוסי ואמר: "יש לי שתי חדשות רעות בשבילכם. הראשונה היא שיש אלוהים, ואנחנו קיווינו והאמנו שאין דבר כזה ומסתבר שטעינו. החדשה השנייה גרועה בהרבה: כולנו נמות בעוד שבועיים. עמי היקר, התכוננו ותיהנו מן הימים האחרונים שלכם".

אחר כך פנה הנשיא בוש בנאום לאומה ואמר: "יש לי חדשה אחת נפלאה ואחת גרועה. יש אלוהים ואנחנו שמחים בו. אולם בעוד שבועיים כולנו נמות. התכוננו נא".

לבסוף פנה יצחק שמיר בנאום לאומה ואמר: "יש לי שתי חדשות נפלאות. יש אלוהים ואנחנו שמחים בו. החדשה השנייה היא אף טובה יותר: אני יכול להבטיח לכם שלעולם לא תהיה מדינה פלסטינית".

צחקתם? הבדיחה על חשבוננו.

פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד המרכזי של מפקדים למען בטחון ישראל, בוועד הפעיל של אמנסטי ישראל, בוועד של מדרשת אדם, ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום, והיא שרת ההסברה בממשלת השיקום - ממשלת הצללים הלאומית. הייתה עורכת, כתבת ומגישה בקול ישראל במשך 25 שנה. יש לה ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתון חדשות ועל המשמר.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 638 מילים ו-1 תגובות
סגירה