הישראלים עובדים יותר – ומקבלים פחות חופשות

בדיקת זמן ישראל לפי כל שיטות המדידה, השכיר הישראלי עובד יותר מעמיתיו באירופה ומרוב העולם המפותח ● אפילו בארה"ב וביפן עובדים פחות שעות ● המצב לא השתנה עם השנים – ורק הקצין בזמן הקורונה ● בכירה בתאגיד אירופי: "באירופה יש הפרדה בין העבודה והחיים, בישראל אין. בקורונה – העבודה השתלטה על החיים"

.קופאית וקונים בסופרמרקט אושר עד בירושלים, נובמבר 2017 (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)
יונתן זינדל, פלאש 90
קופאית וקונים בסופרמרקט אושר עד בירושלים, נובמבר 2017

משרד הכלכלה פרסם לאחרונה את הדוח השנתי שלו בנושא שוק העבודה בישראל. לצד עדכונים שעסקו בבעיות המבניות הקבועות בשוק העבודה הישראלי, התפאר הדוח בהתאוששות המהירה, יחסית, של המשק הישראלי ממשבר הקורונה.

בין השאר, הראה הדוח, כי מספר שעות העבודה של העובדים השכירים בישראל עלה אשתקד מהר יותר מבאירופה, אף כי גם באירופה וגם בישראל מספר השעות נותר נמוך מהתקופה שלפני המגפה. לפי הדוח, מדובר באחד הסימנים להתאוששות.

לפי הדוח, "ב־2020 ירד סך שעות העבודה במשרה הראשית בישראל ב־9% ביחס ל־2019, לעומת ירידה של 7% בממוצע באיחוד האירופי. ב־2021 עלה מספר שעות העבודה במשרה הראשית בישראל והגיע ל־4% פחות מב־2019, לעומת 5% פחות מב־2019 באיחוד האירופי. נתון זה מלמד כי שוק העבודה הישראלי עבר את משבר הקורונה מעט קשה יותר ממדינות אירופה, אך התאושש מהר יותר".

משמעות הדוח היא שגם בישראל וגם באירופה עובדים מועסקים, בממוצע, קצת פחות שעות ממספר השעות שהועסקו לפני הקורונה – אבל הירידה במספר שעות העבודה מ־2019 עד 2021 הייתה חדה יותר באירופה.

משמעות הדוח היא שגם בישראל וגם באירופה עובדים מועסקים, בממוצע, קצת פחות שעות ממספר השעות שהועסקו לפני הקורונה – אבל הירידה במספר שעות העבודה מ־2019 עד 2021 הייתה חדה יותר באירופה

עייפות, אילוסטרציה (צילום: IStock Photos)
עייפות, אילוסטרציה (צילום: IStock Photos)

מאחורי הנתון המעודד, לכאורה, שמציג הדוח, מסתתרת מציאות בעייתית: עובדים בישראל מועסקים שעות רבות. ישראל היא אחת המדינות המפותחות שבהן עובדים מועסקים במספר השעות הגדול ביותר. היא הייתה כזאת גם הרבה לפני משבר הקורונה. כעת מתברר כי המשבר החמיר את הפער שבין ישראל למדינות אירופה.

מומחים לשוק העבודה מבהירים כי הירידה במספר שעות העבודה הממוצע מאז הקורונה חלה בגלל שחלק מהעובדים עברו להעסקה במשרה חלקית. לפי אותם מומחים, העובדים שנשארו במשרה מלאה או חזרו אליה בשנה האחרונה לא עובדים פחות שעות מלפני הקורונה – אלא אף עובדים יותר בשל המחסור בכוח האדם ובגלל סיבות אחרות. במיוחד בישראל.

לפי  נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מספר שעות העבודה הממוצע בישראל במשרה הראשית של העובדים (מקום העבודה היחיד או העיקרי של העובד, לא כולל משרות קטנות נוספות), עמד ב־2021 על כ־39 שעות בשבוע. לפי מאגר המידע הסטטיסטי של האיחוד האירופי (Eurostat) שעות העבודה ברוב אירופה ב־2021 היו, בממוצע, קצרות יותר.

עוד לפי מאגר המידע, שבוע העבודה הממוצע של עובד במשרה ראשית בגרמניה היה ב־2021 כ־34 שעות ובהולנד 35. באירלנד, שוודיה, פינלנד, דנמרק, שווייץ ואיטליה – שבוע העבודה הממוצע עמד על 35–36 שעות. בצרפת, ספרד, קפריסין, ליטא, צ'כיה, סלובקיה, הונגריה ורומניה: 37–38 שעות. רק בפולין, בולגריה, ויוון הוא עמד על 39–40 שעות, בערך כמו בישראל.

מנתונים חלקיים שפורסמו לשנת 2022, נראה כי הפער בין מספר שעות העבודה בישראל ביחס למדינות מפותחות אחרות ממשיך להיות גבוה. לפי נתוני למ"ס האמריקאי, שבוע העבודה הממוצע של עובד בארצות הברית עמד במאי 2022 על 34 שעות בלבד. ואילו שבוע העבודה הממוצע של עובד ישראלי עמד בינואר 2022 לפי למ"ס הישראלי על 35 שעות. כלומר, גבוה יותר מהשוק הדורסני של אמריקה.

לפי נתוני למ"ס האמריקאי, שבוע העבודה הממוצע של עובד בארצות הברית עמד במאי 2022 על 34 שעות בלבד. ואילו שבוע העבודה הממוצע של עובד ישראלי בינואר 2022 עמד על 35 שעות

"בישראל העבודה השתלטה על החיים"

"ישראל מתאפיינת בשבוע עבודה ארוך במיוחד", אומר ד"ר עמי וטורי מאוניברסיטת חיפה, חוקר מדיניות חברתית ופעיל מרכזי בארגון העובדים כוח לעובדים. לדברי וטורי "זה חלק מההזנחה הכללית של הזכויות החברתיות בישראל. סיבה נוספת לכך היא שההסתדרות לרוב לא שמה דגש על שעות עבודה ומנוחה במאבקים שלה".

כשעובדים מועסקים יותר שעות הם מביאים יותר תועלת כלכלית, לא?
"ממש לא בהכרח. זה שעובדים מועסקים הרבה שעות לא הופך אותם בהכרח למועילים יותר. במונחי תפוקה לשעה, זה הופך אותם ואת מקום העבודה פחות יעילים.

"הרבה מחקרים מראים שכשמספר השעות מופרז – התפוקה יורדת, שעדיף לפזר את העבודה בין יותר עובדים במשרות קטנות יותר, גם כלכלית, וכמובן גם לטובת הרחבת אפשרויות ההעסקה ולטובת הרווחה והאיזון בחיי העובדים".

"מחקרים מראים שכשמספר השעות מופרז התפוקה יורדת, שעדיף לפזר את העבודה בין יותר עובדים במשרות קטנות, גם כלכלית, וגם לטובת התעסוקה והרווחה בחיי העובדים"

ד״ר עמי וטורי (צילום: מוטי קרניאל/ויקיפדיה)
ד״ר עמי וטורי (צילום: מוטי קרניאל/ויקיפדיה)

יש מעסיקים שמסכימים עם המסקנות הללו. "בתרבות הישראלית אין מספיק הפרדה בין העבודה והחיים הפרטיים, והתוצאה היא שהעבודה משתלטת על החיים", אומרת רקפת שפירא כץ, סמנכ"לית משאבי האנוש של הסניף הישראלי של ענקית האלקטרוניקה ההולנדית פיליפס.

לדבריה, "בזמן הקורונה, אצל מי שבכלל עבד, זה החמיר. היה מעבר נרחב לעבודה מהבית גם בישראל וגם באירופה וזה יצר קשיים בכל מקום. לפי השיחות עם הקולגות שלי באירופה – איטליה והולנד – ההשפעה של השינוי הזה כאן ושם הייתה שונה מאוד.

"כשנמצאים במצב מתמשך של שילוב בין עבודה לבית, אין את הרגע הזה שבו יוצאים הביתה ויום העבודה מסתיים. כשעובדים במפעל או במשרד, יש תחושה שהעבודה מסתיימת כשיוצאים הביתה גם אם בפועל צריך לפעמים להמשיך קצת לעבוד מהבית. כשעובדים מהבית, התחושה היא שיום העבודה אף פעם לא נגמר. אין שום הפרדה".

"זאת חוויה מאתגרת בכל מקום. אבל בישראל לא הייתה הפרדה ברורה בין העבודה והחיים הפרטיים גם לפני הקורונה. עבדנו הרבה שעות ביום עוד לפני הקורונה ולקחנו איתנו את העבודה הביתה. לכן, בקורונה, שעות העבודה גדלו ובמקרים מסוימים פשוט השתלטו על כל היממה. זה גורם לעומס קשה על העובד, על המשפחה שלו ולשחיקה קשה".

"כשנמצאים במצב מתמשך של שילוב בין עבודה לבית, אין את הרגע הזה שבו יוצאים הביתה ויום העבודה מסתיים. התחושה היא שיום העבודה לא נגמר ואין שום הפרדה"

רקפת שפירא כץ, סמנכ"לית משאבי אנוש של חברת פיליפס בישראל (צילום: סטודיו שלמה שוהם)
רקפת שפירא כץ, סמנכ"לית משאבי אנוש בחברת פיליפס ישראל (צילום: סטודיו שלמה שוהם)

"באירופה יש תרבות של הפרדה בין העבודה והחיים. עובדים פחות שעות, יש לגיטימציה יותר גדולה להפסיק לעבוד בסוף יום העבודה שלך ושאם אתה עובד במשרה חלקית זאת באמת משרה חלקית. יותר מקובל לעשות ג'וב שרינג (משרה אחת לכמה אנשים) באירופה, בארץ זה לא מקובל. בקורונה, גם כשהעבודה הגיעה הביתה, העובדים המשיכו להפריד בין שעות העבודה והמנוחה ופחות נתנו לעבודה להשתלט".

למה באירופה יודעים לשמור על הגבולות ובישראל אין גבולות ועובדים כל כך הרבה?
"יש חוקים שמקפידים עליהם באירופה. ויש עניין תרבותי. אנחנו בישראל, תרבות של ביחד, של חיבור לצוות ולמקום העבודה. חלקנו עובדים עם אנשים שהכירו בצבא.

"כולם קצת 'אחים'. יש התייחסות לעבודה קצת כיחידה צבאית וקצת כמשפחה. היחס רגשי ואתה נדרש להקדיש את עצמך לעבודה. יש אירועים של החברה יחד עם משפחות העובדים, נופש וימי רווחה וכאלה, באירופה זה פחות מקובל.

"החברה באירופה יותר אינדיבידואליסטית. אולי יותר בודדה. הם יותר מסודרים ומפרידים בין התחומים בחיים. העבודה היא רק עבודה, הבית רק בית. לכן המצוקות שאנשים חוו שם בקורונה שונות מהמצוקות שחוו כאן".

"בישראל יש תרבות של ביחד והתייחסות לעבודה קצת כיחידה צבאית וקצת כמשפחה. אתה נדרש להקדיש את עצמך לעבודה. החברה באירופה יותר אינדיבידואליסטית. הם יותר מסודרים ומפרידים בין התחומים בחיים"

חדר אוכל של עובדי חברת מלאנוקס ביקנעם, 2013 (צילום: משה שי פלאש 90)
חדר אוכל של עובדי חברת מלאנוקס ביקנעם, 2013 (צילום: משה שי פלאש 90)

כמעסיקה בחברה גלובלית, את רואה יתרון במספר השעות הגדול בישראל?
"יש תפישה שאומרת שתרבות ארגונית כמו במערב אירופה, שמקפידה על זכויות העובדים, פחות טובה לעסק. יש חברות אמריקאיות שחושבות פעמיים לפני שהן מגייסות עובדים או רוכשות אתרים במערב אירופה, בגלל שהעבודה יקרה, ואולי גם בגלל השעות".

"אבל אנחנו חברה שמרכזה באירופה ואנחנו לא רואים את זכויות העובדים – ובכלל זה את הגבלת שעות העבודה – כמשהו שלילי. בתפישה של חברות אירופיות, שעות ארוכות, העדר הפרדה בין עבודה לחיים ושחיקה של העובדים עלולים לפגוע בפרודוקטיביות ובתפוקה".

"אנחנו חברה שמרכזה באירופה ואנחנו לא רואים את הגבלת שעות העבודה כמשהו שלילי. שעות ארוכות, העדר הפרדה בין עבודה לחיים ושחיקה של העובדים עלולים בסוף לפגוע בפרודוקטיביות ובתפוקה"

השבוע שלנו יותר ארוך

יש שתי שיטות למדידת מספר שעות העבודה, כל אחת מהן נותנת אינדיקציה חלקית – והן משלימות זו את זו. שתי השיטות מראות שבישראל עובדים הרבה שעות.

שיטה אחת בודקת את ההגדרה החוקית, הפורמלית, למספר השעות: כמה שעות בשבוע מועסק עובד במשרה המוגדרת חוקית "מלאה", וכמה ימי חופשה בשנה מגיעים לו.

משרה מלאה בישראל היא משרה בת כ־43 שעות עבודה שבועיות. מדובר בשבוע העבודה הרביעי באורכו בעולם המפותח. שבוע העבודה הסטנדרטי במשרה מלאה קצר יותר כמעט בכל אירופה.

בכמה ארצות ביבשת – צרפת, ספרד, בלגיה, איסלנד, אירלנד וסקוטלנד – עברו במאה ה־21 לשבוע עבודה בן ארבעה ימים בשבוע בלבד. בצרפת ובסקוטלנד משרה מלאה מוגדרת בכ־35 שעות שבועיות , בבלגיה כ־38 שעות בשבוע ובאיסלנד – 40.

בשאר אירופה, משרה מלאה היא עדיין חמישה ימים בשבוע. שבוע העבודה במשרה מלאה באנגליה, איטליה, הולנד, שבדיה, נורבגיה, רוסיה ופולין אורך 40 שעות. בגרמניה ההגדרה משתנה בין מדינה למדינה בפדרציה ונעה בין 35 ל־40 שעות. בדנמרק היא עומדת על 37 שעות בלבד.

שבוע העבודה במשרה מלאה בקנדה נע בין 35 שעות במחוזות דוברי הצרפתית של קנדה ל־45 שעות במחוזות דוברי האנגלית.

מסעדה בפריז, יולי 2021 (צילום: AP Photo/Michel Euler)
מסעדה בפריז, יולי 2021 (צילום: AP Photo/Michel Euler)

באסיה עובדים יותר. שבוע העבודה הרשמי במשרה מלאה בהודו אורך 66 שעות – שישה ימים בשבוע, 11 שעות ביום. שבוע העבודה הרשמי בסין וביפן גמיש, משתנה ממקצוע למקצוע ונע בין 40 ל־60 שעות שבועיות. שבוע משרה מלאה בטורקיה אורך 45 שעות.

בארה"ב, שבוע עבודה במשרה מלאה מוגדר כ־30 שעות בלבד. אבל החוק הפדרלי בארה"ב, בניגוד למרבית המדינות המפותחות, לא מחייב מעסיקים לשלם תוספת על שעות נוספות. כך שיש מדינות שבהן להגדרה "משרה מלאה" אין משמעות, וניתן להעסיק בהן עובדים בלי הגבלת שעות ובלא תוספת תשלום.

במדינות אחרות בארה"ב, המעסיקים כן מחויבים לשלם תעריף מוגדל עבור שעות נוספות, מעל רף שעות מסוים שמשתנה ממדינה למדינה, מ־30 שעות בשבוע בקליפורניה וניו ג'רזי, למשל, ל־52 שעות בשבוע בוורמונט.

לפי חוקי העבודה באירופה, קנדה, יפן ושאר העולם המפותח, כולל ישראל, מותר להעסיק עובדים שעות נוספות, בתנאי שהם מסכימים לכך ושהם מקבלים שכר מוגדל על השעות שבהן הם עובדים מעבר למשרה המלאה.

עובדים במתפרה במומביי, הודו, מאי 2022 (צילום: AP Photo/Rafiq Maqbool)
עובדים במתפרה במומביי, הודו, מאי 2022 (צילום: AP Photo/Rafiq Maqbool)

ברוב המדינות המפותחות העובדים מקבלים תוספת שעות נוספות על כל שעה שמעבר למספר השעות היומי שמוגדר כמשרה מלאה, בדומה למצב הקיים בישראל. בחלק מהמדינות הם מקבלים תוספת על שעות שחורגות ממספר השעות המוגדר כמשרה מלאה לחודש, בדומה למצב המתוכנן בישראל במסגרת עסקת החבילה במשק.

שבוע העבודה הרשמי בישראל הינו,  אפוא, הארוך ביותר ב־OECD חוץ מטורקיה, יפן, קוריאה הדרומית, מספר מחוזות בקנדה ואותן מדינות בארה"ב שבהן לא משלמים שעות נוספות.

החופשות באירופה ארוכות יותר

שבוע העבודה הישראלי הוא מהארוכים בעולם המפותח גם כשלוקחים בחשבון את מספר ימי החופשה שהמעסיקים צריכים לתת לעובדים במדינות השונות.

חוקי האיחוד האירופי מחייבים לתת לכל עובד 20 ימי חופש בשנה בתשלום, לא כולל סופי שבוע וחגים. נוסף על כך, לעובדים באיטליה יש 12 ימי חג בשנה ובצרפת 10. העובדים האיטלקים נהנים, אפוא, מ־32 ימי חופשה בשנה לפחות והצרפתים – מ־36 ימים לפחות.

חוקי האיחוד האירופי מחייבים לתת לכל עובד 20 ימי חופש בשנה בתשלום, לא כולל סופי שבוע וחגים. נוסף על כך, לעובדים באיטליה יש 12 ימי חג בשנה ובצרפת 10

תיירים אוסטרלים בהונולולו, הוואי, ארה"ב, מאי 2022 (צילום: AP Photo/Caleb Jones)
תיירים אוסטרלים בהונולולו, הוואי, ארה"ב, מאי 2022 (צילום: AP Photo/Caleb Jones)

בשוודיה זכאי/ת כל עובד/ת ל־25 ימי חופשה בשנה, נוסף על 11 ימי החג – בסך הכול, 36 ימים. עובדים בגרמניה זכאים ל־30 ימי חופשה בשנה לפחות, ביוון ל־32, בשווייץ 27, באנגליה 28 ובסקוטלנד 29.

עובדים ברוסיה נהנים מ־28 ימי חופש שנתיים ומ־12 ימי חג בשנה, ובסך הכול מקבלים 40 ימי חופשה שנתיים בתשלום. כל החופשות הללו לא כוללות סופי שבוע.

בשנים שבהן אחד החגים חל ביום שבת או ראשון, מאריכים בחלק ממדינות אירופה את חופשת סוף השבוע, כדי לא להפסיד את חופשת החג. מספר ימי החופשה והחגים בקנדה משתנה ממחוז למחוז ונע בין 15 ל־25 ימי חופשה בשנה לפחות. כמו ברוב העולם המפותח, כולל ישראל, עובדים המועסקים בסופי השבוע וחגים מקבלים תוספות עבור שעות נוספות או יום חופש חלופי.

בשנים שבהן אחד החגים חל בשבת או ראשון, מאריכים בחלק ממדינות אירופה את חופשת סוף השבוע, כדי לא להפסיד את חופשת החג

ארה"ב היא המדינה היחידה בעולם המפותח שלא מחייבת מעסיקים להעניק לעובדים ימי חופשה בתשלום. בארה"ב יש עשרה ימי חג לאומיים, אבל רק שתי מדינות – מסצ'וסטס ורוד איילנד – מחייבות מעסיקים להוציא בהם עובדים לחופשה בשכר.

נופשים בחוף ימה של אילת, 6 בנובמבר 2020 (צילום: יוסי אלוני, פלאש 90)
נופשים בחוף ימה של אילת, 6 בנובמבר 2020 (צילום: יוסי אלוני, פלאש 90)

בשאר המדינות, המעסיקים יכולים להעסיק אותם כרגיל או להוציא אותם לחופשה ללא תשלום. בפועל, מרבית המעסיקים האמריקאים כן מעניקים ימי חופש, בהתאם לרצונם הטוב ולמעמדם וכוח המיקוח של העובדים.

העדר הזכות לחופשה בתשלום הוא נושא חם בציבוריות האמריקאית וגורם למירמור תמידי. השמרנים וארגוני המעסיקים טוענים שחופשה כזאת תפגע בעסקים ותגרום לפיטורים – אף שהיא מקובלת בכל העולם.

בבתי המחוקקים מתגלגלות כבר שנים הצעות חוק שטרם אושרו במטרה לחייב מעסיקים להעניק ימי חופש בתשלום. לאחרונה אושרה החובה לתת 21 ימי חופשה בשכר במגזר הציבורי בלבד.

ארה"ב היא המדינה היחידה בעולם המפותח שאינה מחייבת להעניק ימי חופשה בתשלום. אבל בפועל, מרבית המעסיקים האמריקאים כן מעניקים ימי חופש

החוק ביפן מחייב להעניק 24 ימי חופש בשנה לעובדים מתחילים, וימים נוספים לוותיקים. החגים היפניים לא מוגדרים כימי חופשה, ועובדים יפנים רבים מנצלים את ימי החופשה שלהם בחגים. עובדים בסין עם ותק של פחות מ־10 שנים זכאים לחמישה ימי חופשה בתשלום בשנה בלבד, וכן ל־11 ימים נוספים בחגים.

תיירים בשדה התעופה בדנבר, ארה"ב, מאי 2022 (צילום: (AP Photo/David Zalubowski, File)
תיירים בשדה התעופה בדנבר, ארה"ב, מאי 2022 (צילום: (AP Photo/David Zalubowski, File)

העובדים בהודו זכאים ל־10 ימי חופשה בשנה, אך הם נהנים מחופשות חג רבות – בין 20 ל־30 ימים בשנה, תלוי בדת ובאזור בהודו שבו הם חיים. בטורקיה יש 22 ימי חופשה בתשלום בשנה, כולל החגים המוסלמיים והלאומיים.

לפי חוק שעות עבודה ומנוחה, עובדים חדשים בישראל מקבלים 12 ימי חופש בתשלום בשנה. עובדים ותיקים מקבלים יותר, עד ל־23 יום בשנה. בלוח השנה העברי יש 30 ימי חג ומועד – אך רק שמונה מהם הם שבתונים המוגדרים כימי חופשה בתשלום.

העובדים יכולים לבחור יום נוסף בפורים, תשעה באב או הראשון במאי. גם עובדים מוסלמים, נוצרים ודרוזים מקבלים שמונה ימי חג בתשלום ויום בחירה נוסף לפי החגים שלהם. יום העצמאות מוגדר כחופשה בתשלום לכל העובדים במדינה.

בסך הכול נהנים העובדים בישראל מ־22 ימי חופשה בשנה לפחות – כמו בטורקיה ויותר מבארה"ב ובסין, אבל פחות מאשר ברוב העולם המפותח.

אפילו ביפן הגישה משתנה

ההגדרות הרשמיות של משרות מלאות וימי חופשה לא נותנות תמונה מלאה של היקף זמני העבודה בפועל. חוקי העבודה נאכפים באופן שונה במדינות שונות ויש הבדלים תרבותיים שגורמים לעובדים לעבוד יותר או פחות ממה שהחוק מתיר.

האיחוד האירופי, ארגון העבודה העולמי, ארגון המדינות המפותחות (OECD) וגופים אקדמיים שונים עוקבים אחרי המצב בשוק העבודה ועורכים אומדנים של מספר שעות העבודה הממוצע בפועל. גם מההערכות על המצב בשטח עולה כי העובדים בישראל מועסקים יותר מבמרבית העולם המפותח.

ל־OECD אין עדיין נתונים עבור 2021, והנתונים עבור 2020 מבלבלים בגלל סגרי הקורונה. לפי נתוני הארגון ל־2019, ישראל הייתה במקום הרביעי במספר שעות העבודה בין 36 המדינות החברות בארגון.

לפי נתוני OECD ל־2019, ישראל הייתה במקום הרביעי במספר שעות העבודה בין 36 המדינות החברות בארגון

משרדי חברת ההייטק הישראלית GNS Gorlicki Network Solutions, 2008 (צילום: נתי שוחט, פלאש 90)
משרדי חברת ההייטק הישראלית, GNS Gorlicki Network Solutions, 2008 (צילום: נתי שוחט, פלאש 90)

לפי ה־OECD, שבוע העבודה הממוצע בפועל בישראל ב־2019 הגיע לכ־37 שעות (לפי הנתונים הללו, מספר השעות לפני הקורונה היה דווקא נמוך יותר מאשר בזמן המגפה, זאת משום שדווקא העובדים המועסקים במשרות חלקיות היו אלה שיצאו לחל"ת).

שבוע העבודה הממוצע בארה"ב ב־2019, לפי ה־OECD, היה נמוך מבישראל ועמד באותה שנה על כ־34 שעות שבועיות בלבד. עובדים אמריקאים לוקחים פחות ימי חופשה בשנה מהעובדים הישראלים, אבל עובדים בפועל פחות שעות בשבוע.

לפי ה־OECD, שבוע העבודה הממוצע בפועל בישראל ב־2019 הגיע לכ־37 שעות בשבוע. שבוע העבודה הממוצע בארה"ב ב־2019 היה נמוך מבישראל ועמד באותה שנה על כ־34 שעות שבועיות בלבד

שבוע העבודה הממוצע בצ'כיה ובאירלנד ארך ב־2019 כ־34 שעות, כמו בארה"ב; באוסטרליה, איטליה וסלובקיה – כ־33 שעות; בבריטניה ובספרד כ־32 שעות; בצרפת 29; בהולנד 28; בדנמרק, גרמניה ונורבגיה כ־27 שעות בלבד. אפילו בטורקיה עבדו פחות מבישראל, כ־35 שעות בשבוע.

בקוריאה הדרומית עבדו ב־2019 כ־38 שעות בממוצע בשבוע, בפולין וביוון 39 שעות, ובמקסיקו 41 – אלה המדינות היחידות בארגון שעובדים בהן יותר שעות מאשר בישראל.

עובדות במפעל בהליאנג תאריאר במיאנמר, 2015 (צילום: AP Photo,File)
עובדות במפעל בהליאנג תאריאר במיאנמר, 2015 (צילום: AP Photo,File)

מחקר מתמשך של אוניברסיטת חרונינגן בהולנד, שעוקב אחרי שעות העבודה בעולם ובודק את מספר השעות הממוצע בפועל במדינות שונות – מצא כי גם בשווייץ ובקפריסין (שלא חברות ב־OECD) עבדו ב־2019 פחות מאשר בישראל, 30 ו־35 שעות בשבוע ממוצע בהתאמה. לפי המחקר, בבולגריה עבדו לפני הקורונה 32 שעות בשבוע ממוצע ובברזיל 33.

ואילו בטאיוואן, סין וסינגפור עבדו יותר מאשר בארץ – 40, 42 ו־45 שעות בשבוע, בהתאמה. שיאניות העבודה הקשה, לפי הנתונים, הן מדינות דרום־מזרח אסיה. המדינה עם מספר שעות העבודה הגבוה ביותר היא מיאנמר (בורמה) שבה עבדו ב־2019 כ־48 שעות, ואחריה קמבודיה עם 47 שעות.

שבוע העבודה הממוצע ביפן קצר יותר מאשר בישראל, ועמד ב־2019 על כ־33 שעות בלבד. מאחורי הממוצע הזה עומדים גברים יפנים שעובדים שעות ארוכות מאוד, לעתים עד כ־60 שעות בשבוע, ונשים שעובדות בדרך כלל במשרה חלקית. בשנים האחרונות מתקיימת מגמה בחברה היפנית של קיצור שעות העבודה של הגברים והרחבת משרות הנשים, אף כי היא איטית והדרגתית מאוד.

שבוע העבודה ביפן קצר יותר מאשר בישראל, ועמד ב־2019 על כ־33 שעות בלבד. מאחורי הממוצע הזה עומדים גברים יפנים שעובדים שעות ארוכות מאוד, לעתים עד כ־60 שעות בשבוע, ונשים שעובדות לרוב במשרה חלקית

פועלים מבריגים מכסים על צנצנות רסק תפוחים במפעל שימורים של כנסיית ישוע המשיח של קדושי אחרית הימים בסולט לייק סיטי, 13 בנובמבר 2013 (צילום: AP/ריק באומר)
פועלים מבריגים מכסים על צנצנות רסק תפוחים במפעל שימורים של כנסיית ישוע המשיח של קדושי אחרית הימים בסולט לייק סיטי, 13 בנובמבר 2013 (צילום: AP/ריק באומר)

בכלל, גברים עדיין עובדים (כשכירים במקומות עבודה) יותר שעות מנשים בכל העולם. גם כשמשווים גברים ישראלים לגברים במדינות אחרות – מסתבר שהישראלים עובדים הרבה. מחקר של ארגון העבודה העולמי (ILO) מ־2009 מצא כי הגבר האיטלקי, הבריטי, השוודי והרוסי מועסקים בממוצע כ־1,600 שעות בשנה.

הגבר הצרפתי עבד באותה תקופה 1,500 שעות בשנה. הגבר האמריקאי עבד כ־2,000 שעות, היפני 2,500 שעות, והגבר הסיני וההודי – 3,000. ואילו הגבר הישראלי עבד, לפי אותו מחקר, כ־2,000 שעות בשנה – כמו האמריקאי, פחות מהאסייתי והרבה יותר מהגבר האירופי.

בכלל, גברים עדיין עובדים (כשכירים במקומות עבודה) יותר שעות מנשים בכל העולם. גם כשמשווים גברים ישראלים לגברים במדינות אחרות, מסתבר שהישראלים עובדים הרבה

מאז, מספר שעות העבודה של הגברים היפנים ושל העובדים והעובדות הסינים רשם ירידה חדה. ואילו במערב, וגם בישראל, למרות השינויים הטכנולוגיים והחברתיים המהירים, חלו שינויים קלים בלבד במספר שעות העבודה.

תחקיר מקיף של אתר ynet משנת 2009 השווה בין שעות העבודה בישראל ובעולם והגיע לנתונים דומים מאוד לאלה של 2019 ו־2021. העובדים הישראלים ממשיכים לעבוד קשה.

עוד 2,639 מילים
סגירה