ההמולה, הבוקה והמבולקה שקמה בכנסת בעקבות המפלה שנחלה הקואליציה בהצבעה על הארכת תקנות שעת חרום ביהודה ושומרון, משרתת אינטרסים פוליטיים בלבד. אין בהחלטה כדי לשנות באמת את המצב בשטחים.

ההמולה, הבוקה והמבולקה שקמה בכנסת בעקבות המפלה שנחלה הקואליציה בהצבעה על הארכת תקנות שעת חרום ביהודה ושומרון, משרתת אינטרסים פוליטיים בלבד. אין בהחלטה כדי לשנות באמת את המצב בשטחים

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

אנשי השמאל הציוני יצאו בצהלות שהנה, הנה, ההיפרדות בינינו לפלסטינים יצאה לדרך. אמרו, למרות שידעו שזו משאלת לב יותר מאשר אמירה הנשענת על שינוי בפועל.

הימין מפקיר את חצי מיליון המתיישבים ביהודה ושומרון, אמרו הפוליטיקאים. הם לא יזכו בביטוח לאומי, או בשירותי בריאות או חינוך, המשטרה לא תוכל לאכוף צווי הוצאה לפועל, ועוד כהנה וכהנה חוקים אזרחיים. אמרו, בעודם מודעים לעובדה, כחברים בבית המחוקקים, שאין הדברים משקפים את המציאות.

ואסביר. עם הקמת המדינה הכריזה מועצת המדינה הזמנית על מצב חירום. ההכרזה לא כללה הגדרה למה הכוונה במצב חירום ומה נכלל בהוראה הזו. ההכרזה לא הוגבלה בזמן והיא שרירה ותקפה עד היום הזה.

אדגיש כי התקנות האלה מאפשרות לממשלה לגבור על חקיקה של הכנסת, כפי שנקבע בחוק שהתקבל – לשנות כל חוק, להפקיע זמנית את תוקפו או לקבוע בו תנאים.

מאז מגפת הקורונה, במרץ 2020 השתמשה המדינה בסמכות הזו בכל החלטותיה על הגבלת תנועת אזרחים, הטלת קנסות, סגרים וכל ההנחיות שאנחנו זוכרים, שמטרתן היתה להגביל את תנועתנו כדי להגביל הפצת המגפה.

עם הקמת המדינה הכריזה מועצת המדינה הזמנית על מצב חירום. ההכרזה לא כללה הגדרה ברורה או הגבלת זמן והיא שרירה ותקפה עד היום. התקנות האלה מאפשרות לממשלה לגבור על חקיקה של הכנסת

מחקר של הדוקטורנט ניר קוסטי מהאוניברסיטה העברית וד"ר יואב מחוזאי מביה"ס לקרימינולוגיה באוניברסיטת חיפה, מצביע על שימוש בתקנות שעת חירום (שהן, נזכיר, כמו חקיקה בכנסת אבל תוך עקיפת הכנסת) בתקופת הקורונה – פי כמה וכמה מהשימוש שנעשה בהן מאז קום המדינה.

70 תקנות קיבלו הממשלות הזמניות שכיהנו כאן בשנתיים ההן. במלחמת יום הכיפורים, לדוגמה, נעשה שימוש 12 פעמים בתקנות שעת חירום. במלחמת המפרץ הופעלו 9 תקנות. בכל מלחמת לבנון השנייה, האינתיפאדה הראשונה והשנייה, צוק איתן, עופרת יצוקה ועמוד ענן – לא נעשה שימוש בתקנות שעת חירום.

בחוק הקורונה נקבע, כי לממשלה סמכות להתקין תקנות ללא דרישה לאישור מצב חירום מיוחד. האישור היחיד הנדרש הוא של ועדת החוץ או ועדת הכנסת.

מכאן נגזרות גם ההחלטות שיביאו להארכת המצב המיוחד ביהודה ושומרון.

כאן אנחנו עדיין בשטח האזרחי, אבל המצב הביטחוני המיוחד שקיים במדינת ישראל מאפשר גם פעילות שונה. וזו להערכתי גם ההחלטה שתתקבל: פרסום צווים מיוחדים. צו שר הביטחון, צו הרמטכ"ל וצו אלוף.

צו אלוף ניתן מכוח הסמכות הנתונה למפקד הכוחות באזור, כרשות המחוקקת העליונה על אותו אזור, ומעמדו של הצו דומה לזה של חוקי הכנסת. מטרת הצו היא להבטיח את שלומו של הציבור, את הגנת המדינה, את קיומו של הסדר הציבורי, ולדכא התקוממות או מהומה.

צווי אלוף מיושמים בפועל על אזרחי ישראל המתגוררים, על פי ההגדרה, "באזור הנתון תחת תפיסה לוחמתית".

דוגמה לכך אפשר להביא מפינוי גוש קטיף ב-2005, שמנע כניסת אזרחים ישראלים שאינם תושבים קבועים במקום.

אני מניחה שבשעות אלו ממש יושבים במשרד הביטחון כדי לגבש את דרך העבודה שתיושם, אם עד ה-1 ביולי, מועד פקיעת התקנות הנוכחיות, לא יושג רוב בכנסת להארכתן.

אני מניחה שבשעות אלו ממש יושבים במשרד הביטחון כדי לגבש את דרך העבודה שתיושם, אם עד ה-1 ביולי, מועד פקיעת התקנות הנוכחיות, לא יושג רוב בכנסת להארכתן

המאבק הוא פוליטי ורק פוליטי. אם באמת מרכיבי הקואליציה הזו עדיין סבורים שחייבים להמשיך את הניסוי הכל כך מורכב הזה, עליהם פשוט להמשיך להיאבק ולא להרים ידיים. האמירה של השר גדעון סער כי "אם זה לא יעבור אין הצדקה לקיומה של הממשלה הזו" אינה אופציה. להרים ידיים זה לא הפתרון.

פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד המרכזי של מפקדים למען בטחון ישראל, בוועד הפעיל של אמנסטי ישראל, בוועד של מדרשת אדם, ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום, והיא שרת ההסברה בממשלת השיקום - ממשלת הצללים הלאומית. הייתה עורכת, כתבת ומגישה בקול ישראל במשך 25 שנה. יש לה ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתון חדשות ועל המשמר.