השבועיים שהקציב ח"כ מיכאל ביטון למציאת פתרון למחלוקת על רפורמת התעריפים בתחבורה הציבורית חלפו, וביטון הופך שוב לבעיה עבור הקואליציה – שבה ממילא יש יותר בעיות מח"כים. שלשום (ראשון) הכריז כי עד שלא יתקבלו דרישותיו – הוא לא יצביע יותר עם הקואליציה, למעט בהצבעות אי אמון ובהצבעה על הארכת תקנות יו"ש.
לנוכח מלחמת החורמה שביטון הכריז על הרפורמה – עד כדי קירוב של הקואליציה עוד צעד קטן לעבר התהום – קשה להתחמק מהתחושה שהוא שש אליי קטטה. ביטון, לכאורה, נעלב בשם ועדת הכלכלה שמשרד התחבורה לא סופר אותה ולא טורח להופיע בפניה עם הרפורמה.
אבל הרפורמה הזו מלכתחילה לא הייתה אמורה לעלות לדיון בוועדת הכלכלה ולא אמורה לקבל את אישורה. היא נשענת על החלטת ממשלה מהקיץ האחרון ומאושררת בחתימה של שר האוצר ושרת התחבורה על צו שמשנה את תעריפי הנסיעה בתחבורה הציבורית. הצו ייכנס לתוקף ב־1 באוגוסט. זכותו של ביטון להתנגד לרפורמה, אבל הוא לא יכול לטרפד אותה כיו"ר ועדה וגם לא הייתה לו שום סיבה להיעלב.
הרפורמה הזו מלכתחילה לא הייתה אמורה לעלות לדיון בוועדת הכלכלה ולא אמורה לקבל את אישורה. זכותו של ביטון להתנגד לרפורמה, אבל הוא לא יכול לטרפד אותה כיו"ר ועדה וגם לא הייתה לו שום סיבה להיעלב
הרפורמה לא מושלמת. כשהייתה עדיין בשלבי גיבוש, גם אני ציינתי שראוי לעשות מאמץ מיוחד ולהותיר את התעריפים הנמוכים (2.4 שקלים לנסיעה בודדת) שהתקבעו במהלך השנים בחלק מהערים החרדיות ויישובי הפריפריה.
במשרד התחבורה סברו אחרת ונשענו על נימוקים לא מבוטלים: התעריפים הללו נוצרו בעיקר בחסות קומבינות פוליטיות וקירבה לשלטון – ולא בהכרח בהלימה למצב הסוציו־אקונומי.
תרבות הקומבינות יצרה עיוותים כשעיר אחת קיבלה באופן שרירותי הנחות מפליגות בעוד שהעיר הסמוכה – לא. היא גם יצרה סלט תעריפים בלתי נסבל. ספק אם יש עוד מדינה בעולם שבה על פני כל כך מעט שטח יש כל כך הרבה סוגי תעריפים בתחבורה הציבורית.
במשרד התחבורה הלכו על האחדה, פישוט, והעדפה של המשתמשים הקבועים בתחבורה הציבורית – מהלך הגיוני כשרוצים לעודד את הציבור להיפרד מהרכב הפרטי ולעשות "מינוי", בדיוק כמו שכרטיס למשחק כדורגל בודד או כניסה חד פעמית לבריכה יעלו הרבה יותר ממחירם כחלק ממינוי עונתי.
ולא, בניגוד לאופן שבו ביטון מנסה להציג אותה, זו לא רפורמה שדופקת את העניים והמוחלשים: ההנחה לאנשים עם מוגבלויות קפצה מ־33% ל־50%; לראשונה מאז קום המדינה, זקנים מעל גיל 75 ייסעו חינם בתחבורה הציבורית – וכל תושב בפריפריה יכול לקנות חופשי־חודשי ב־99 שקלים. גם בהשוואה למדינות שאנחנו מתקנאים בשירותי התחבורה הציבורית שלהם, זה לא יקר.
לא, בניגוד לאופן שבו ביטון מנסה להציג אותה, זו לא רפורמה שדופקת את העניים והמוחלשים: ההנחה לאנשים עם מוגבלויות קפצה מ־33% ל־50%; לראשונה מאז קום המדינה, זקנים מעל גיל 75 ייסעו חינם
אז על מה יצא הקצף? הדובדבן בקצפת הזעם הוא הייקור של הנסיעה החד פעמית מ־2.4 שקלים ל־5.5 שקלים, באותן ערי פריפריה שעד היום נהנו מהנחת מועדון. כאמור, אם הייתה נמצאת דרך להימנע מהייקור הזה זה היה משמח.
כל שקל נוסף לסבסוד הנסיעה בתחבורה הציבורית הוא שקל מבורך. אבל קצת פרופורציות: בדיון בוועדת הכלכלה ביטון אמר שהוא מודאג מאלה שנוסעים פעם בשבוע לבית חולים.
ובכן, עבור מי שנוסע בתחבורה הציבורית פעם בשבוע (הלוך–חזור, שני כרטיסים) מדובר בתוספת של 6.2 שקלים להוצאה השבועית. בהזדמנות אחרת הושמעה טענה שחלק מהעובדים בפריפריה עברו לעבוד מהבית ונוסעים רק פעמיים בשבוע לעבודה.
עבורם הנסיעה תתייקר ב־12.4 שקלים לשבוע. ומותר לשער, אגב, שמי שעובדים בעבודה היברידית הם לא בהכרח עובדי הכפיים, אנשי העבודה השחורה והצווארון הכחול שצריכים להתייצב בפס הייצור או במשמרת שש פעמים בשבוע. האחרונים דווקא יסתדרו היטב עם החופשי־חודשי החדש והמוזל.
נכון, במסגרת הרפורמה מתבטלת הנחת הערך הצבור בכרטיס הרב־קו. כנגד זה, צריך לזכור שבשל הזינוק במחיר התשומות, תעריפי הנסיעה בתחבורה הציבורית היו אמורים להתייקר בתחילת השנה ב-9%, אבל ההתייקרות נבלמה על ידי ליברמן ומיכאלי שהחליטו על הקפאת מחירים.
אפשר להתווכח עם סעיפים מסויימים ברפורמה; אפשר לחתור לשיפורה; אבל להפוך אותה למסע אישי שמטלטל את הקואליציה הכי מטולטלת בעולם זו יציאה מוחלטת מפרופורציה.
אפשר להתווכח עם סעיפים מסויימים ברפורמה; אפשר לחתור לשיפורה; אבל להפוך אותה למסע אישי שמטלטל את הקואליציה הכי מטולטלת בעולם זו יציאה מוחלטת מפרופורציה
טענה נוספת שהועלתה נגד הרפורמה נוגעת למחירים הגבוהים של הנסיעה ברכבת. למען הסדר הטוב: הנסיעה ברכבת יקרה יותר מאז ומתמיד, הרבה לפני הרפורמה שבדרך.
זה לא פטנט ישראלי: הרכבת היא כלי תחבורה יקר יחסית בכל העולם, אבל במדינה שבה עדיין אין כמעט רכבות תחתיות וקלות, ראוי להוזיל את תעריפי הנסיעה ברכבת ה"כבדה" ולקרב אותם יותר לאלה של האוטובוסים. בינתיים זה לא קורה, ובכל זאת, בשורה התחתונה, רוב נוסעי התחבורה הציבורית בישראל, כולל אלה שנמנים עם השכבות החלשות, ישלמו החל מ־1 באוגוסט פחות.
לכן, ההצהרה של ח"כ ביטון לפיה יפסיק לתמוך בחוקים של הקואליציה משום ש"אם העניים צריכים לחכות – גם החוקים יחכו", פשוט לא משכנעת.
ביטון מנסה למצב את עצמו כנציג הפריפריה, איש ירוחם הרחוקה, מול השרה הפריווילגית־המנותקת שגרה במרכז תל אביב. העובדות: נערה או נער, גמלאית או גמלאי, שגרים בפריפריה – יוכלו לנסוע החל מ־1 באוגוסט חודש שלם ב־49.5 שקלים. למקביליהם בגוש דן זה יעלה 112.5 שקלים.
העובדות: נערה או נער, גמלאית או גמלאי, שגרים בפריפריה – יוכלו לנסוע החל מ־1 באוגוסט חודש שלם ב־49.5 שקלים. למקביליהם בגוש דן זה יעלה 112.5 שקלים
במסגרת הקמפיין על הרפורמה, ביטון חבר לכינוס "חירום" עם שרי התחבורה הקודמים – מירי רגב וישראל כ"ץ – אלה שיותר מעשור של שליטה במשרד התחבורה (רוב הזמן בידי כ"ץ) לא הספיק להם כדי לשפר את התחבורה הציבורית בכלל ובפריפריה בפרט, או לתת פטור מתשלום לקשישים.
אם ביטון רוצה לשכנע שפניו באמת לשיפור התחבורה הציבורית, מוטב שימצא לעצמו פרטנרים עם רזומה יותר מוצלח.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם