"איזה שיר לא יוצא לך מהראש?" נוהג קובי מידן לשאול את מרואייניו בתכניתו "סוכן תרבות" המשודרת בערוץ כאן 11. "איזה שיר של אמך הוא האהוב עליך ביותר?" הוא שאל את ללי, בתה של נעמי שמר, בתוכנית שציינה 90 שנה להולדת האם. התשובה הייתה: "לשיר זה כמו להיות ירדן. זאת פסגה". קובי מידן אף הוא בחר באותו שיר.
"איזה שיר של אמך הוא האהוב עליך ביותר?" שאל קובי מידן את ללי, בתה של נעמי שמר, בתכניתו "סוכן תרבות" בכאן 11, שציינה 90 שנה להולדת האם. התשובה הייתה: "לשיר זה כמו להיות ירדן. זאת פסגה"
הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי
בעקבות התוכנית ניסיתי – לשווא – לבחור בשיר הפייבוריט שלי. לא הצלחתי להחליט. הלוא כל כך רבים משיריה של נעמי שמר הולכים איתי בטוב וברע, מתחברים להמון הלכי רוח, מצבים וסיטואציות.
ובכל זאת, פסוק שיר נעמי שמרי אחד נצרב הכי חזק בראשי: "אבוי לשיר אם אין לו הד" שוררה הפזמונאית, כך היא קראה לעצמה, ב"משירי זמר נודד", אחד משיריה הראשונים.
ובעצם, אותו שיר "מתכתב" עם השיר הנבחר של ללי שמר. בשני השירים השיר נתפס כמהדהד, לא נשכח, לא אובד ומתפוגג. כנאמר בשיר המרהיב "לשיר זה כמו להיות ירדן":
"סופך לגווע כמו ירדן
להיאסף לאט אל ים המוות
במקום הנמוך ביותר בעולם
אבל מראש הרי השלג
בהמולה גדולה צוהלת
אחריך
שיריך מפכים להם
הלוא לשיר זה כמו להיות ירדן".
משאלים על שורת המחץ האולטימטיבית, על שיר שלא יוצא לך מהראש, הופיעו גם במוספי חג של עיתונים, או בקבוצות פייסבוק ספרותיות. ובהשראתם ניסיתי מדי פעם לשאול את עצמי: מהו השיר הנבחר שלי? אין שיר אחד, יש רבים שנלווים לסיטואציות שונות.
לאחדים מהם יש ערך שימושי. וכך, למשל, פיזמתי לעצמי את מילותיו של יורם טהרלב "אם זה טוב ואם זה רע אין כבר דרך חזרה", כאשר גלגלי המטוס ניתקו מהמסלול באותה נסיעה לחו"ל אשר קדמו לה לבטים.
בכל זאת, פסוק שיר נעמי שמרי אחד נצרב הכי חזק בראשי: "אבוי לשיר אם אין לו הד". ובעצם, אותו שיר "מתכתב" עם השיר הנבחר של ללי שמר. בשני השירים השיר נתפס כמהדהד, לא נשכח, לא אובד ומתפוגג
"אבוי לשיר שאין לו הד" עניתי לאחדים ששאלו למה חדלתי לכתוב לאחר הניתוק מעיתון הבית. היו סיבות נוספות לאלם המתמשך. ומה עניתי לקולגה ששאל על תחושות שעורר בי סרט קולנוע קסום? "שטופת דמע וקסם", עניתי בציטוט מנתן אלתרמן מתוך "מגש הכסף" כמובן. הקולגה ששאל היה מוכר לי כאיש ספר. אלמלא כן לא הייתי מעזה לצטט בקול רם פסוק שיר כה חגיגי. בגלל החשש שזה יישמע פומפוזי, מתפייט, פלצני.
* * *
"הפזמון הישראלי הוא כמוסת חיינו הנהדרת, באמצעותה מתנסחת ומשתכללת הישראליות" כתב מנחם בן ז"ל ערב יום העצמאות שנת 2014. הוא פרסם בוואלה את בחירתו במאה פלוס השירים המופלאים ביותר בשפה העברית, אשר חוברו מאז ראשית הציונות ושירי ציון ועד ימינו אלה.
אמנות הזמר העברי, כדבריו, הגיעה לשיאיה הכי מפותחים כאן בארץ. היא נגישה, נוכחת, פעילה ומשפיעה. יותר משירת המשוררים – המצוינת אך נעולה בפני רוב בני האדם, גם יותר מהתיאטרון הישראלי כשהוא במיטבו.
"כי הוא פלא חד פעמי, אחר-כך הוא דועך פחות או יותר אל חלל הזיכרון […]. גם הטובים שבסרטי הקולנוע לא ממש מלווים את חיינו".
מנחם בן מצא כישרונות מדהימים גם בתחומי המוזיקה הקלאסית, העיתונות והטלוויזיה. אבל הפזמון הישראלי, כדבריו "הוא לא פחות מגאוני […] ואם לתרגם את הדברים להשוואות מיידיות, אז שלמה ארצי לא פחות מופלא מליאונרד כהן ומבוב דילן".
בן מצא כישרונות מדהימים גם בתחומי המוזיקה הקלאסית, העיתונות והטלוויזיה. אבל הפזמון הישראלי, כדבריו "לא פחות מגאוני, ואם לתרגם להשוואות מיידיות, אז ארצי לא פחות מופלא מליאונרד כהן ודילן"
בעיני מנחם בן אפילו יותר מהם. וראוי להזכיר גם את המפעל הנהדר, אולי ישראלי בלעדי, של הלחנת שירי משוררים ואת שירי אמא רוסיה, הסוחפים בלבושם העברי.
מוסף יפהפה שנספח ל"ידיעות אחרונות" בערב יום הכיפורים האחרון, נראה לי כמאשש את דברי ההתפעלות של בן. המוסף מכיל 54 עמודים גדושי טקסטים קצרים מלווים איורים מאת עיתונאים מוכרים, אישים כמו הנשיא וראש הממשלה וכן אמני-על כמו שלמה ארצי, ריטה, נינט ועוד. הנמקות רבות לבחירה בשירים גדושות דברי טעם, הארות ותובנות, וגם מוסיפות זוויות חדשות של פרשנות.
תָּמִיד הֲכִי חָשׁוּךְ לִפְנֵי עֲלוֹת הַשַּׁחַר
ראש הממשלה @naftalibennett
כותב על "נגד הרוח": השיר הלך איתי בלילות ארוכים של מבצעים, וגם בימים הארוכים שקדמו להקמת הממשלה. אני מאחל לכולנו שנה מפויסת יותר.מאה השורות היפות במוזיקה העברית – פרויקט מיוחד:https://t.co/jaoQxPcGKE pic.twitter.com/N2WnjpSYpn
— ידיעות אחרונות (@YediotAhronot) September 15, 2021
באותו מוסף נזכרים 132 שירים, לא יותר מכ-30 מהם חוברו ב-30 השנים האחרונות. נשאלים ותיקים בחרו כמעט רק בשירים ישנים. וזה מזכיר לי את קביעתו החכמה של הסופר א.ב יהושע ז"ל, שלדבריו יש תחום אחד – הזמר העברי – שבהתייחסות אליו לא ניתן לגשר על פער הדורות.
ואני, שמנסה להיות פתוחה לרוחות חדשות, עכשוויות, לא מצליחה להתחבר לזמירות החדישות המושמעות בגלגל"צ. וכמוני רוב מכריי בני דורי פלוס-מינוס.
אני עוגנת שוב ושוב בשידורים שעיקרם שירי ארץ-ישראל היפה, כמו התוכנית הנצחית "ארבע אחר-הצהריים" בגל"צ, או מרתון השירים המושמעים בסופי שבוע ברדיו תל-אביב. התחברות אל הזמר העכשווי נראית לרבים מאתנו כפריצה בלתי אפשרית של תקרת זכוכית.
נשאלים ותיקים בחרו כמעט רק בשירים ישנים. וזה מזכיר לי את קביעתו החכמה של הסופר א.ב יהושע ז"ל, שלדבריו יש תחום אחד – הזמר העברי – שבהתייחסות אליו לא ניתן לגשר על פער הדורות
הפרופסור נסים קלדרון פרסם בשנת 2009 את ספרו "יום שני, שירה ורוק בישראל אחרי יונה וולך". המוזיקליות של השירה העברית, בגרסתו, השתנתה סביב 1985. חלה התקרבות בין שירה לבין רוק.
חל מעבר מהדומיננטיות של שירי ארץ-ישראל בשיר המושר בעברית – אל הדומיננטיות של הרוק, ונוצרה דמות של הזמר הכותב שקירבה את הרוק אל השירה. בין הזמרים הכותבים הבולטים: מיכה שטרית שלאחר פירוק להקת "החברים של נטאשה", ערן צור, מאיר אריאל, יהודית רביץ, ובולט במיוחד שלום חנוך.
יום שני : על שירה ורוק בישראל אחרי יונה וולך / נסים קלדרוןPJ 5024.4 C34 2009
Posted by ספריית הר הצופים למדעי הרוח והחברה ע"ש בלומפילד on Thursday, September 13, 2012
ז'אנר הזמר הכותב אכן מצמיח יוצרים מרשימים. אבל הוא כמעט לא הותיר לנו עד כה סלוגנים ומטבעות לשון שמקורם בזמר העברי או בשירי משוררים שהולחנו. ואיפה איפה הם היום פזמונאים מופלאים כמו נעמי שמר, יורם טהרלב, אהוד מנור, רחל שפירא, תרצה אתר?
"אתם זוכרים את השירים?" שאל יונתן גפן בשיר געגועים לנעוריו הכפריים. וירון לונדון, גם הוא חיבר בצעירותו פזמונים שנונים, נהדרים. וכאשר נשאל: "למה חדלת?" ענה חד וחלק: "כי לא היה להם דורש".
שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם