הפרוטוקולים של הקומבינה

מסמך קריאה בפרוטוקול של דיון אחד בוועדת העבודה והרווחה, שבראשה עמד ח"כ חיים כץ, מספקת הצצה נדירה לדרך הפעולה המושחתת המיוחסת לכץ בטיוטת כתב האישום נגדו ● כץ, שנעמד בדיון לצד חברו מוטי בן-ארי, מזלזל שם בנציגות משרד המשפטים, שמנסות (ללא הצלחה) לייצג את האינטרס הציבורי ● כך מתנהל זיהום החקיקה בישראל ● לקרוא ולא להאמין

חיים כץ (צילום: Tomer Neuberg/Flash90)
Tomer Neuberg/Flash90
חיים כץ

לעתים נדירות מורם מכסה המנוע, ואנחנו זוכים להציץ לרגע אל תוך הקרבורטור המטונף, שמזין את הליכי החקיקה בארץ. טיוטת כתב האישום שהוגשה נגד ח"כ חיים כץ (שנאלץ להתפטר מתפקיד שר הרווחה), מאפשרת לנו הצצה נדירה כזו.

אחד האישומים המרכזיים נגד חיים כץ נוגע להליכי החקיקה של תיקון 44 לחוק ניירות ערך ("דחיית פירעון התחייבות של חברה ציבורית כלפי בעל שליטה), שאותו יזם כץ, בשבתו כיו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת.

כל בוגר בגרות באזרחות, שלומד על הפרדת הרשויות, יודע לדקלם, שוועדות הכנסת הן הזירה המרכזית שבה מתנהלים דיוני החקיקה המשמעותיים והמשפיעים ביותר. בוועדות דנים בהצעות חוק לאחר שעברו קריאה מוקדמת וקריאה ראשונה. שם מכינים את הצעות החוק לשלבי החקיקה הסופיים.

ח"כ כץ יזם תיקון לחוק ניירות ערך, שהיה שווה לבן-ארי ולאקוויטל מיליונים. התיקון הוצג ככזה שנועד להגן על המשקיעים "החלשים" (הפנסיונרים והעמיתים בקופות הגמל) שכספיהם הושקעו ע"י הקרנות באג"ח

לרשות הוועדות עומד צוות של יועצים משפטיים, ועוזרי מחקר מהמרכז למחקר ומידע מטעם הכנסת. הוועדות יכולות לזמן לישיבותיהן שרים, עובדי מדינה, מומחים חיצוניים, ואנשים וגופים הנוגעים לנושאים שבהם הן דנות.

מטבע הדברים, אל ועדות הכנסת השונות, מתנקזים כל הלחצים, האינטרסים, המאכערים והלוביסטים של בעלי העניין ובעלי ההון, שמבקשים להטות את הליכי החקיקה לתועלתם. אלה משתדלים לעשות את מלאכתם בלי להשאיר טביעות אצבע. בדרך כלל נדרשת עין חדה והבנה עמוקה בסבך האינטרסים, כדי לזהות את המניפולציות.

טיוטת כתב האישום נגד חיים כץ, מספקת לנו מדריך מבואר, שאיתו אנחנו יכולים לחזור אל אירוע חקיקה אחד – פרוטוקול ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות מיום 14 בדצמבר 2010. לקרוא אותו מחדש – ולהזדעזע.

האינטרס: באמצע 2010 מוטי בן-ארי, מנהל הכספים של תאגיד "אקוויטל", נתקע עם חבילה גדולה של אגרות חוב של חברות שונות שנקלעו לקשיים, בעקבות המשבר הכלכלי של 2008. בחלק מהמקרים מצא עצמו בן-ארי מתמודד מול בעלי השליטה בחברות הקורסות, שגם הם החזיקו כמוהו באגרות חוב.

המוציא לפועל: בן-ארי היה בקשרי חברות הדוקים וקשרים עסקיים הדוקים לא פחות – עם ח"כ חיים כץ, שהיה אז יו"ר ועדת הרווחה, העבודה והבריאות של הכנסת. בן-ארי סייע לכץ לאורך השנים, להשקיע את כספיו הפרטיים ואת כספי ילדיו. בן-ארי ידע שכץ לא יכול לסרב לבקשותיו. וכץ אכן נרתם למשימה.

נשף המסכות: ח"כ כץ יזם את התיקון האמור לחוק ניירות ערך, שהיה שווה לבן-ארי ולאקוויטל מיליונים. התיקון הוצג ככזה שנועד להגן על המשקיעים "החלשים" – הפנסיונרים והעמיתים בקופות הגמל – שכספיהם הושקעו על ידי הקרנות באגרות חוב, שבהם השקיעו גם בעלי השליטה בחברות הכושלות.

זו נראתה מסיכה כה מוצלחת, שכץ לא היסס להזמין לדיון הרלוונטי את מוטי בן-ארי עצמו, כמומחה לשוק ההון. המשתתפים בדיון המקצועי (בהם חבר הכנסת אילן גלאון, ונציגות משרד המשפטים דנה נויפלד ודלית זמיר), העלו טענות שונות כנגד התיקון המוצע (בתמצית: יש אינטרס ציבורי שבעלי שליטה ישקיעו מכספם באגרות החוב של החברות שלהם. אם הם יידעו שבמקרה של חדלות פירעון הם יהיו אחרונים בתור לקבל את כספם, הם יימנעו מכך, וזה עלול לזרז את המשבר).

ח"כ כץ חסר סבלנות למי שעומד בדרכו אל התיקון שבו הוא מעוניין, והוא מנצל את מעמדו כיו"ר הוועדה כדי להטות את הדיון. שימו לב איך הוא מתייחס אל חברו בן-ארי, ואיך הוא דוחק אל הפינה את נציגות משרד המשפטים – שמנסות, ללא הצלחה, לייצג בדיון הזה את אינטרס הציבור.

על בסיס פרוטוקול הוועדה, בקיצורים הכרחיים, הנה המדריך לקומבינה של חיים כץ.

זהה את היריב המסוכן ביותר שלך (ודחוק אותו לפינה)

דלית זמיר: אני ממשרד המשפטים. אנחנו בעצם חושבים שיש איזון היום בחוק החברות, בין בעלי השליטה לבין יתר מחזיקי אגרות החוב. אנחנו חושבים שלא בכל מקרה נכון יהיה להדחות את החוב של בעל השליטה, אלא מה שנכון זה במקרים המתאימים, במקרים שבהם יש איזו שהיא הונאה של מחזיקי אגרות החוב, של הנושים, אז נכון להרים את המסך כמובן הזה של הדחיית חובות. יש יתרון בזה שבעלי השליטה לפעמים יזרימו כספים לחברה, ואנחנו לא רוצים למנוע את זה.

היו"ר חיים כץ: יזרימו כספים לחברה? שיזרימו לחברה, למה לאג"ח? הם מזרימים לעצמם.

דלית זמיר: לאו דווקא בדרך של הון. מדובר על זה שרוצים להזרים אשראי חדש, פשוט לא יהיה אשראי חדש בדרך הזאת. ואני חושבת שזה לא נכון. אני חושבת שיש איזונים. אנחנו חושבים שהסעיף, כפי שהוא כרגע, בעצם סותר את המבנה הבסיסי של חברות, את אותה אישיות משפטית נפרדת, במובן הזה שבעלי השליטה הם לא החברה לכל דבר ועניין. ויכול להיות שמבחינה כלכלית זה יגרום נזק בחברות וזה יכול לגרום נזק לנושים עצמם. זה הדבר האחד.

היו"ר חיים כץ: היית פעם בדיון על הסדר חובות של אג"חים שבעלי עניין לא רוצים לשלם? היית בדיון כזה?

דלית זמיר: כן.

היו"ר חיים כץ: תמיד ראית את בעלי העניין מגיעים לשם?

דלית זמיר: זה לא עניין של תמיד לראות את בעלי העניין מגיעים לשם.

היו"ר חיים כץ: למה הם לא באים? למה, זה לא מעניין אותם? למה הם באים כשהם מגייסים את הכסף? כשהם מגייסים את הכסף הם באים ונותנים מצגת וסיפור וכמה זה טוב וכמה זה בלונדיני וכמה, וכשפתאום צריך להחזיר, הם לא באים? הם אפילו לא, הם מזלזלים. העיקר לקחנו את הכסף ואתם, משרד המשפטים, שלא עשיתם כלום, כלום, בשני המשברים, גם ב-94', גם ב-2008, לא שמעתי אתכם בכלל. לא באתם להגן על כל בעלי החוב, לא הייתם שם, כאילו אתם שותפים, כאילו. אתם שותפים, אתם לא מתנהגים ביושר.

דלית זמיר: אני אתן לך תשובה.

אילן גילאון: ב-94' הם לא היו שם.

היו"ר חיים כץ: לא, משרד המשפטים, לא הם. לא, חלילה. הם לא, הם לא היו שם.

דלית זמיר: אני אתן לך תשובה.

היו"ר חיים כץ: אנחנו מאבדים בכם את האמון, תשמעי. כמו שאתם עובדים בכל הדברים, לא רק בזה.

הגבר את הלחץ (עד שתרגיש שההתנגדות נחלשת)

דלית זמיר: אנחנו חושבים שיש פה הסדרים שהם הסדרים מהותיים מבחינה משפטית ונכון שיהיה בהם דיון מהותי ולכן לא הכנסנו בחוק ההסדרים. אני רק אסביר מה התיקונים שעומדים על הפרק כרגע. תיקון 13 לחוק החברות, ואנחנו דיברנו עליו גם בפעם הקודמת, מדבר על מתן זכויות למחזיקי אגרות חוב ויוצר איזון אחר, בעינינו, בין בעלי השליטה לבין מחזיקי אגרות החוב.

אחד הדברים החשובים שכתובים שם, למשל, זה עניין של עסקות בעלי עניין. מעכשיו יש פיקוח לעסקות בעלי עניין, גם בחברות אגרות חוב. הוכנס שם סעיף ספציפי שגם אומר שבכל עסקת בעלי עניין, צריך לבדוק אם נעשית פה בדרך עקיפין חלוקה אסורה וגם אם אין חלוקה אסורה, צריך לבדוק האם אין בעסקה הזאת משהו שייפגע ביכולת להחזיר לנושים את הכספים שלהם. זאת אומרת, כן דאגנו פה לנושים. יצרנו גם אפשרות לתביעה נגזרת למחזיקי אגרות החוב. זאת אומרת, הלכנו בדרך של שמירת האיזון בצורה אחרת.

דנה נויפלד: ההצעה נועדה לחזק את המעמד של המחזיקים באגרות החוב.

היו"ר חיים כץ: טוב. אני מברך על זה. סוף כל סוף התעוררתם. הדב קם משנת החורף, וילך לישון עוד פעם עוד מעט. אם אנחנו לא היינו עושים פה את זה, בטח הייתם ממשיכים לישון. בכלל אין קשר, זה במקרה.

דלית זמיר: תיקון נוסף שאנחנו עובדים עליו וגם נמצא כבר אחרי הערות, זה תיקון להבראת חברות, תיקון שעוסק בדיוק בעניין של הסדרי נושים.

היו"ר חיים כץ: אתם יכולים להעביר את הטיוטות לוועדה?

דלית זמיר: בוודאי.

היו"ר חיים כץ: אז תעבירו. אנחנו נשמח לקבל את זה.

דלית זמיר: בוודאי, נעביר לכם את שתי הטיוטות האלו.

היו"ר חיים כץ: היום.

הצג את היריבים שלך כמשרתי אינטרסים זרים (ככה אף אחד לא ישים לב שאתה בעצם משתין מהמקפצה)

דנה נויפלד: לעתים יש רצון לבעל השליטה לעודד ולאותת לשוק שהוא לוקח חלק באותה הנפקה של אגרות חוב. יש משמעות לזה שהוא בא ונושא גם הוא בסיכון והוא אומר אני שם את כספי ביחד אתכם, הציבור.

דלית זמיר: אני רוצה להוסיף על מה שדנה אמרה, שבעצם אתה צודק, יכולים להכניס את הכסף בצורת הון, בוודאי יכולים. אבל הם יכולים שלא. זאת אומרת, הברירה שיש להם היא או להכניס כסף או לא.

היו"ר חיים כץ: ברגע שהוא הכניס את זה לאג"חים, הוא החליט שלא. הוא אמר – יש לי הזדמנות לגזור קופון, החליט שהוא לא משקיע בחברה.

חיים כץ לנציגת משרד המשפטים בדיון: "היום, מה שאתם עושים, אתם באים לקלקל ואתם עובדים מטעם, אתם באים לקלקל לעמיתים ואתם עובדים, נראה לי אתם עובדים אתם. על פניו, זה נראה לי"

דלית זמיר: הוא השקיע באג"ח. אם הוא השקיע באג"ח אני מניחה שהוא סבר שהוא יכול לקבל את הכסף בחזרה, שזה גם דבר לא רע.

היו"ר חיים כץ: לא לא, הוא ידע שאם הוא יפרק, הוא ירוויח הרבה כסף.

דלית זמיר: הרבה כסף?

היו"ר חיים כץ: כן.

דלית זמיר: אם הוא יפרק, הוא לא יקבל את כל האג"ח. אם החברה תגיע לחדלות פירעון, הוא גם נפגע, הוא לא מקבל את מלוא החוב שלו כבעל אג"ח.

היו"ר חיים כץ: מתי בפעם האחרונה שמרת על העמיתים, כמו שאת נלחמת על בעל החברה? איפה הצד של העמיתים? איפה אלה ששמו את כספם, את החסכונות שלהם, את הפנסיה שלהם, בחברה.

דלית זמיר: כל תיקון 13 מדבר על הגנה על עמיתים, זו המטרה, הגנה על מחזיקי אגרות החוב. זה בדיוק מה שאנחנו עושים.

היו"ר חיים כץ: איפה הייתם ב- 2008, מה עשיתם בתיקון 13? איך כל האג"חים הגיעו ל- 30 נקודות? כמה חברות לא שילמו את האג"חים? מה את רוצה שאני אתן לחברות שהיום באים בעלי החברה, מחייכים אל העמיתים, אם הם באים, אומרים – זה מה שאנחנו רוצים. מה תעשו לנו? מה תעשו לנו? תני לי פתרון ל'מה תעשו לנו'. לאותם אנשים שהשקיעו את החיסכון, את ההזדקנות שלהם, את החיסכון העתיד ואתם אינם. לא הייתם ב- 94, לא הייתם ב- 2008. הייתם במקלט? איפה הייתם?

דלית זמיר: קודם כל, יכול להיות שבאמת אנחנו פועלים פה מאוחר מדי.

היו"ר חיים כץ: אתם כבר בניחום אבלים. תשמעי, הרבה אנשים אתם כבר בניחום אבלים.

דלית זמיר: יכול להיות. אבל קודם כל, עדיף מאוחר מאשר בכלל לא.

היו"ר חיים כץ: היום, מה שאתם עושים, אתם באים לקלקל ואתם עובדים מטעם, אתם באים לקלקל לעמיתים ואתם עובדים, נראה לי אתם עובדים אתם. על פניו, זה נראה לי.

אילן גילאון (צילום: Miriam Alster/FLASH90)
אילן גילאון (צילום: Miriam Alster/FLASH90)

פנה את הזירה לבעל האינטרס (פנק אותו בדברי שבח, והסתר את קשריך איתו)

מוטי בן ארי: אנחנו מדברים על חברות. אני רוצה לתת לכם מהשוק, ממש מהשטח, תיאור מסוים שבעל שליטה מנצל מצב של שידור מצבים מאוד מאוד פסימיים וקשים כלפי החברה, על-מנת לנצל את המצב ולרכוש אגרות חוב.

היו"ר חיים כץ: אתה מגיע מחברה שהנפיקה אג"חים בעבר?

מוטי בן ארי: כן.

היו"ר חיים כץ: כמה אג"חים? בשנה האחרונה, הנפקת אג"חים?

מוטי בן ארי: מאות מיליונים.

היו"ר חיים כץ: מאות מיליונים הנפקת?

מוטי בן ארי: כן. כן.

דלית זמיר: השאלה היא אם יש לנו אינטרס שבעלי השליטה ימשיכו לקנות אג"ח. ואני חושבת שיש לנו אינטרס כזה.

מוטי בן ארי: לא. אין לנו עניין, אין לנו אינטרס כזה.

דלית זמיר: אז תסביר לי למה.

מוטי בן ארי: אם לבעל השליטה, יש לו כסף וברגע מסוים הוא חושב שקניית אגרות החוב תעזור לחברה, שיזרים את זה כהון. ואם, אתן דוגמה מה זה הזרמה כהון. אני אתן דוגמה. כי יש לו כסף באותו רגע נתון, יש לו כסף באותו רגע נתון, יש לו.

חיים כץ על חברו מוטי בן ארי בדיון: "הוא היה שם. הוא בעל חברה שגייס במאות מיליונים רק השנה. אז בואו נשמע. נאזין, לא נהיה חכמים גדולים כולנו ויודעים את התורה, בואו נשמע את זה שכתב אותה"

אילן גילאון: איך, מה זה הקצאה פרטית?

מוטי בן ארי: אני אענה לך.

אילן גילאון: חברה ציבורית?

מוטי בן ארי: אני אענה לך. הקצאה פרטית, הלוואת בעלים, הלוואת בעלים לרכישת אג"ח.

היו"ר חיים כץ: תנו לו, הוא עשה משהו בחיים שלו. הוא עשה מה שאנחנו אף אחד לא עשינו בנושא הזה שאנחנו מדברים והוא ייצג הרבה מאוד גופים והרבה באסיפות, אנחנו רק מדברים, והוא כבר היה שם ובואו נלמד מזה שהיה שם. הוא עבר, הוא היה שם. הוא בעל חברה שגייס במאות מיליונים רק השנה. אז בואו נשמע. נאזין, לא נהיה חכמים גדולים כולנו ויודעים את התורה, בואו נשמע את זה שכתב אותה.

מוטי בן ארי: ראשית, בואו נקבל את זה שאין יתרון בזה שהוא קונה, כי אם הוא שווה בין שווים בסוף, אין יתרון בזה שהוא קונה. נסכים לזה? נסכים לזה?

דלית זמיר: בהנפקה ראשונה?

מוטי בן ארי: לא בהנפקה, בהנפקה הראשונה אין בעיה עדיין, זה אמרנו כבר קודם.

דנה נויפלד: אבל לא יודעים מתי תהיה הבעיה, אני לא מצליחה להבין את זה.

היו"ר חיים כץ: אני לא חושב שזה שיעור לנציגי משרד המשפטים, אג"חים.

מוטי בן ארי: אנחנו מדברים על משבר.

היו"ר חיים כץ: אדוני, אתה לא בא ללמד אותם, אתה בא לדבר לוועדה, נותן את דעתך. הם ילמדו, הם ילכו לקורס באוניברסיטה או שיבואו לאסיפות אג"חים בשוק ההון או שישקיעו בשוק ההון ויבינו, אבל זה לא בית-ספר פה, סליחה, גברתי.

דנה נויפלד: אתה אומר לגבי ההשכלה שלנו, כדאי שתדע מה ההשכלה שלנו לפני זה.

היו"ר חיים כץ: סליחה, גברתי, לא קיבלת רשות דיבור.

מוטי בן ארי: זה השוק.

היו"ר חיים כץ: זה השוק, מי שרוצה – זה פתוח, נותן הוראה, יש קונה, יש מוכר. את רוצה להגיד משהו?

דלית זמיר: אני שוב רק אומרת שבעצם, אף אחד לא יקנה את אגרות החוב במצב של משבר. גם בעלי השליטה לא יירצו לקנות את איגרת החוב כשהם חושבים שהם לא יקבלו את התמורה שלה, ולכן תמיד אנחנו מדברים על רכישה לפני שיש משבר ולכן כשהוא מוריד לי את העניין של ההנפקה כדבר שלא מדברים על הנפקה, אני לא מבינה אותו. גם במצב שבעלי אגרות חוב יקנו את זה לא בהנפקה וגם בהנפקה, הם יקנו את זה כשהם חושבים, ואנחנו מדברים על מידע פנים, שהם חושבים שיוכלו לקבל 100% של ההשקעה שלהם. אני לא רואה למה הם יירצו להפסיד, להשקיע ולהפסיד?

היו"ר חיים כץ: יש הרבה אנשים שקונים במשברים ולוקחים סיכונים גדולים למה המחירים הם על הרצפה והם אומרים – אני, שווה לי לסכן, אני יכול להרוויח.

דלית זמיר: הם חושבים שזה יעלה. טוב מאוד. לכן אני עדיין לא הבנתי את התשובה לשאלה, למה יש לנו אינטרס שלא ייקנו אג"ח. שוב, בשים לב לעניין שאני לא חושבת שאפשר לחייב אותם להזרים הון. הם יכולים להגיד במקרה הזה – לא נותנים לי לתת, לקבל, לשלם את זה כחוב יחד עם כולם במעמד של חוב, אני לא אזרים כספים.

מוטי בן ארי: לא לא לא.

דלית זמיר: זה מה שיקרה.

מוטי בן ארי: לא. לא. אם הוא לא יקנה, זה לא משנה כי אחר-כך החלוקה תהיה על מי שיש, לכן אני, כשהחזקתי באגרות החוב, אני לא, זה שהוא קנה זה לא עזר לי כי העשרה מיליון שקל מתחלקים עדיין ל-100 מיליון וזה לא משנה אם הגברת מחדרה מתחלקת.

דלית זמיר: אני לא מצליחה להבין.

היו"ר חיים כץ: את לא מצליחה להבין, אמרתי לך, היא כעסה מקודם, אבל זה לא המקום לעשות שיעור לימודי.

כאן ניתן לצפות בדיון המלא בוועדה. 

עוד 2,219 מילים
סגירה