המלך העירום רוכב שנית בלחץ ההמון, כתב רבנו מאיר אריאל, ושוב נלכדנו בכף הקלע של בחירות שלא רואים את סופן, לפחות כל עוד בלבב פנימה מלאך החבלה, כפי שהיטיב להגדיר יצחק שמיר כשביבי היה בייבי.

המלך העירום רוכב שנית בלחץ ההמון, כתב רבנו מאיר אריאל, ושוב נלכדנו בכף הקלע של בחירות שלא רואים את סופן, לפחות כל עוד בלבב פנימה מלאך החבלה, כפי שהיטיב להגדיר שמיר כשביבי היה בייבי

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

את פגיעתו הרעה של נתניהו ראו אתמול בעיניו של ראש הממשלה נפתלי בנט במסיבת העיתונאים בה נאם בכנות יוצאת דופן ובעצב ניכר, והעביר את ראשות הממשלה לשותפו הנאמן יאיר לפיד. נאמנות הדדית אינה דבר של מה בכך במדינה שבה קומבינות ושקרים נחשבים לחוצפה ישראלית לא מזיקה.

בנט עבר בשנה האחרונה מסע אלונקות אכזרי, שלא ראה גם בשירותו בסיירת מטכ"ל. יצחק רבין, לו היה בחיים, היה מגלה את אוזנו בניסיונו המר מול אותו ראש אופוזיציה לפני 27 שנה, אלוהים, הוא עוד כאן! באמת עד מתי.

בנט, ראש הממשלה הראשון שהוא חובש כיפה ובן הציונות הדתית ה"ערכית", לא קיבל ולו דקת חסד מהציבור שהוא בשר מבשרו. אותו ציבור אמוני אפסן בבוידעם את עשרת הדיברות ומרר את חייו למען פוליטיקאי ציני שהפר לפחות חצי מהן.

בנט נראה אתמול עייף ומובס, אבל קיים את הבטחתו באקט אמיץ, שחוץ מאשר אצל בגין ורבין לא ראינו כמותו בפוליטיקה הישראלית זרועת הגוויות הפוליטיות.
בתוך הכאוס הגדול של הקדנציה הקטנה שלו נגלה לעינינו פוליטיקאי כבנאדם. בנט לימד את עמו שיעור חשוב: שלטון אינו חזות הכל.

ועכשיו תור יאיר לפיד. אני מודה ומתוודה שמעולם לא הצבעתי לו ולמפלגתו "יש עתיד". שמאלנית הארד קור אנוכי מימים ימימה, עוד כשנתניהו היה אמריקאי ושינה את שמו לבן ניתאי. אבל גם לי יש גבולות והם עוברים בתפר המסוכן שבין שלטון דמוקרטי תקין לבין ארדואניזציה שרובה ככולה פולחן אישיות, שבעקבותיו היא גולשת לפסים מסוכנים. שם אני יוצאת מהקווים שבין שמאל וימין.

בנט עבר בשנה האחרונה מסע אלונקות אכזרי, שלא ראה גם בשירותו בסיירת מטכ"ל. רבין, לו היה בחיים, היה מגלה את אוזנו בניסיונו המר מול אותו ראש אופוזיציה לפני 27 שנה, אלוהים, הוא עוד כאן! באמת עד מתי

בימים טרופים אלה (סליחה שאני ככה, זה לא אני, זה אתם, השותקים, הזורמים והאדישים) כולי תקווה שלפיד יפתיע, וכמו שסגר את הדלת על האצבעות של נתניהו בבחירות האחרונות ברגע האחרון ממש, ישאיר גם הפעם את המנהיג החמדן מחוץ לדלת, לתפארת מדינת ישראל והעם המרוט אשר בה. גם שרה, על פי השמועה לפחות, שלחה לא פעם את ראש שממשלה לשעבר לישון בבוטקה עם המאבטחים.

לא בושה לומר אמן, חברים, הרי אם נתניהו יגיע שוב לבלפור נצעד קוממיות לעבר הים הגדול, ומדינת הלכה תהיה הבעיה הכי קטנה שלנו. ואם נחזור רגע לשרה נתניהו שהבטיחה "נרד מהארץ ושהמדינה תישרף", היא כבר צריכה להתחיל לארוז. אפילו הילד כבר על ארבע.

אלא שכל זה עוד לא נוגע לאיש שלא יודע שובע. הוא עדיין רוכב על גב הנמר כל הדרך לחורבן הבית, שמשמש לו מגן ממציאות נושכת: משפט, חקירות, אישה ובן שנובח עליו במופע אוראלי משפיל.

שוב ושוב הוא משקר את דרכו לשלטון, כמו אז כשזעק שהערבים נעים לקלפיות, כשטבל ושרץ בידו ולחש על אוזנו של הבאבא סאלי "השמאל שכח מה זה להיות יהודים", באסון הכרמל ("הראשון לזהות"), כשלא העביר תקציב בתואנת שקר כלשהו, כשהפר הסכם רוטציה עם בני גנץ הטירון הפוליטי, כשהצליח להכניס גזען מתועב כמו איתמר בן גביר לכנסת וחולל בגללו מלחמה מדממת רק לפני שנה, וכשניהל מו"מ מוכחש עם מנסור עבאס שנוא הימין מעל לראש בוחריו, והיה ממשיך עד יגאל עמיר אם צריך. קטן עליו, זה מזכיר לו נשכחות, לכל בית יש מרפסת בכיכר ציון.

שוב ושוב הוא משקר את דרכו לשלטון, והיה ממשיך אפילו עד יגאל עמיר אם צריך. קטן עליו, זה מזכיר לו נשכחות, לכל בית יש מרפסת בכיכר ציון

הפעם שלח בקואליציה שבירה אבל עובדת במרץ שועלים קטנים מחבלים בכרמים. תחשבו רגע בגלל מי הולכים שוב לבחירות ותיפרדו מהם יפה: ניר אורבך, ג'ידא רנאווי זועבי, מאזן גנאים, עמיחי ("עמית") שיקלי ובעלה של עידית סילמן,  ועוד במסווה של דאגה לבוחר ששלח אותם ואת אשתו לכנסת ואת המדינה לקיבינימט.

אבל לא אלמן ישראל, גם הם יחפשו את נתניהו בסיבוב לפני שיעברו על מודעות "דרושים" ביד 2, שזה המקום אליו הולכים נפגעי ביבי כשהוא משתמש וזורק.

נכון שיש הישגים שאי אפשר לקחת ממנו, בזכות המו"מ המוכחש שלו עם מנסור עבאס הוא העניק חותמת כשרות דרבנן לאזרחים הערבים, שרוב הציבור היהודי דחה עד כה מסיבות גזעניות, ועכשיו הם "נעים בכמויות" סוף סוף דרך הדלת הראשית שפתח להם.

מנסור עבאס הוכיח מנהיגות חכמה שאין בראש היהודי המלא בעצמו. נתניהו פירפר בין ידיו כמו טירון פוליטי ונשא אותו על גבו לחוף מבטחים. אחר כך התחרט, זה טבעו של עקרב, לעקוץ, אבל מי שצחק כל הדרך ללגיטימציה שקיבל בקמצנות משמאל היו עבאס והמפלגות הערביות. והגיע הזמן. מתוך שלא לשמה וגו'.

אולי באחרית הימים תזכה החברה הישראלית למנהיג חכם ופרגמטי כמו עבאס, היחיד שהצליח להשאיר את נתניהו על העץ, מתחנן לישועה.

עכשיו תור יאיר לפיד. לא מוגזם לומר שעיני חצי עם לפחות נשואות אליו בתקווה לגאולה מהביב. או חצי גאולה, ניקח מה שיתנו. אשמנו בגדנו אבל חלאס, שמישהו יסלח לנו כבר על מה שלא יהיה חטאנו. קח את זה, לפיד. ותיזהר עם הצבועים ועם מלחכי הפנכה הקודמת בעיתוזנות. נתניהו עוד מזיז שם חוטים נסתרים. גם האקשן שהוא מביא אתו עובד לטובתו, זה רייטינג על הרצפה.

כולי תקווה שלפיד ישכיל לקחת את כל החבילה, זה נחוץ מאוד. וראשית כל יעבור לבלפור ויתמקם בבית ראש הממשלה עם האישה והילדים ועם כל התפאורה הנלווית: מכונית שרד, פמליה, מאבטחים שילוו אותו כמו צל ושיירת אבטחה ארוכה שתעבור ברחובות הערים ותצלצל בפעמונים גדולים: כאן עובר ראש הממשלה יאיר לפיד שאינו בנימין נתניהו. ככה ייעשה לאיש אשר הצילנו מידיו.

בזכות המו"מ המוכחש של נתניהו עם מנסור עבאס, הוענקה חותמת כשרות דרבנן לאזרחים הערבים, שרוב הציבור היהודי דחה מסיבות גזעניות, ועכשיו הם "נעים בכמויות" דרך הדלת הראשית שפתח להם

אני יודעת, זה פולחן אישיות אבל מגיע לנו. עייפנו. זה יהיה כמו שחור על נתניהו. ככה נהיה בטוחים שהפטרייה של המדינה לא תחזור. לא ולא ולא. מצדי תקראו לזה רפואת חירום.

קודם כל ניגמל ואחר כך נראה.

כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת