מרבים לבחון את ההתפתחויות בזירה הפלסטינית באופן המצומצם של היריבויות האישיות בין הפלסטינים – מי עם מי ומי נגד מי, ובמישור הדו-צדדי הישראלי-פלסטיני, אבל למעשה אי אפשר להבין את ההתפתחויות בזירה הפלסטינית רק על פי הקריטריונים האלה. למעשה, משקל ההתפתחויות האזוריות הולך וגובר, ובעיקר הביקור המתקרב של הנשיא ג'ו ביידן לאזורנו וגיבוש נאט"ו ישראלי-סוני נגד איראן.

מרבים לבחון את ההתפתחויות בזירה הפלסטינית באופן המצומצם של היריבויות האישיות בין הפלסטינים ובמישור הישראלי-פלסטיני, אך משקל ההתפתחויות האזוריות הולך וגובר

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

אף על פי שישראל ומדינות ערב לא המתינו עד שהפלסטינים יואילו בטובם לתת את חלקם למאמץ האזורי, הרי כאשר בוחנים את המאמץ האמריקאי לרצות את הפלסטינים, נראה כי ממשל ביידן לא וויתר עליהם, והוא רוצה להכניס גם אותם לברית האזורית.

האם יצליח? ספק. אבל כאשר אנו מבינים את הדבר הזה אנו יכולים לבחון מחדש את מאבקי הכוח בזירה הפלסטינית, כאשר קנה המידה הוא מי בעד הברית האזורית ישראל-סונה, ומי נגדה.

במעטפת הרחבה אנו מבחינים בשתי קבוצות – הקבוצה של חוסיין א-שיח' ומאג'ד פרג', שהיא בעד הברית הסונית-ישראלית ורוצה להשתלב בתוכה, ומולה אש"ף הישן, אלה שבאו מתוניס על פי הסכמי אוסלו, שהם "מהפכנים" פאן-ערביים בבסיסם ומרגישים טוב בכל פורמציה אנטי ישראלית מאשר במערך כוחות פרו-ישראלי.

לצדם אפשר למנות את שר החוץ הפלסטיני ריאד מאלכי, איש החזית העממית בעברו, אשר מנתב את הרשות הפלסטינים לכיוונים פרו-איראניים. הוא אומנם לא הכריז שום הכרזה פרו-איראנית, אבל בעלות הברית שלו הם סין, ונצואלה ואלג'יריה.

מבחינים בשתי קבוצות – קבוצת חוסיין א-שיח' ומאג'ד פרג', שתומכת בברית הסונית-ישראלית ורוצה להשתלב בתוכה, ומולה אש"ף הישן, שבאו מתוניס לפי הסכמי אוסלו, שהם "מהפכנים" פאן-ערביים בבסיסם

חלוקה דומה אפשר למצוא גם בחמאס. אי אפשר להבין את ההתרחשויות בג'נין בלי לדעת כי מאחורי הקלעים פועלת קואליציה של סאלח עארורי, חיזבאללה והג'יהאד האיסלאמי, כלומר: איראן.

מכיוון שתנזים פת"ח בג'נין הוא בעל ברית של הג'יהאד עוד מימי האינתיפאדה השנייה, הרי שיש הבדל מהותי בין פת"ח ג'נין הפרו-איראנית באופן מלא מלא, לבין פת"ח הגדה שלא הרחיק לכת עד כדי כך. עדיין זכור איך לפני כחצי שנה הגיע בכיר הג'יהאד בג'נין לשכם ואנשי פת"ח שכם כמעט עשו בו לינץ' לאות כעס על כי הג'יהאד "גנבו" לפת"ח את תנזים ג'נין.

إدانات واسعة لمحاولة اغتيال القيادي خضر عدنان في نابلسhttps://t.co/eaHO96FZqR pic.twitter.com/dNEUCa5O9M

— وكالة صفا (@SafaPs) February 26, 2022

אם כך ברור כי לפחות ג'נין לא יקבלו את חוסיין א-שיח' ומאג'ד פרג', ואם יבחרו ליורשי אבו מאזן יצטרכו להיכנס למלחמה של ממש בג'נין. אם ייאלצו לקבל סיוע ישראלי, הרי זה רק יחמיר את מצבם בדעת הקהל.

בחברון בעיית המשילות שונה. חברון קרועה בקרב חמולות ג'עברי-קוואסמה, כאשר ג'עברי קרובה לחמאס וקוואסמה לרשות, אבל לא בטוח שלחוסיין א שיח' למאג'ד פרג'.

כאשר מאחורי ג'נין עומדת איראן, ונציגה בחמאס הוא סאלח עארורי, הרי בעזה יחיא סינוואר קשור במצרים, ויש מכנה משותף בינו לבין איש פת"ח הסורר בעזה, מוחמד דחלאן, אשר התחזקות א-שיח' ופרג', לפחות על הנייר, מבהירים לו שאם היו לו יומרות לשלוט על הגדה, הרי הכוחות המתנגדים לכך חזקים מאוד. איראן רוצה את עארורי, והמערב רוצה את הצמד א-שיח' ופרג'.

חלוקה דומה אפשר למצוא גם בחמאס. אי אפשר להבין את ההתרחשויות בג'נין בלי לדעת כי מאחורי הקלעים פועלת קואליציה של סאלח עארורי, חיזבאללה והג'יהאד האיסלאמי, כלומר: איראן

לומר על סינוואר שהוא שולט על עזה זה קצת יומרני, מכיוון שיש לאיראן אחיזה חזקה מאוד גם בעזה והיא לא תניח לסינוואר לתמוך בנאט"ו האזורי. אבל כבר אפשר לראות ברית של סינוואר עם דחלאן, מה שמעיד שאם חמאס עזה מנועה מללכת את כל הדרך לכיוון המפרץ, הרי לפחות היא עושה צעדים ראשונים עם דחלאן, שהוא הסמל של הקשר בין הפלסטינים למפרץ.

מבולבלים? אתם בסדר – המצב מבולבל.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על בבעיה הפלסטינית. הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.