הנשיא טראמפ הרפובליקני לא מצליח להבין, באמת ובתמים, מדוע היהודים האמריקאים לא מצביעים עבורו בבחירות. מדוע כשבעים אחוז מהם מצביעים למפלגה הדמוקרטית היריבה ותומכים במועמדיה, ורק כ-30 אחוז תומכים במפלגה הרפובליקנית.

הוא לא הנשיא הראשון שמביע את הפליאה הזו, קדמו לו גם נשיאים רפובליקנים אחרים כמו בוש ורייגן ואחרים. רק שהם עשו זאת בשיחות סגורות ולא מול המצלמות.

לו היו נשיאים אלו מבינים באמת את היהודים אזרחי ארה"ב, היה מתברר להם, אולי להפתעתם, שלמרות המקום החשוב שתופסת ישראל בלב רובם, יהודים אלו רואים עצמם בראש ובראשונה אזרחים אמריקאים. מבחינתם זו ארצם והם אזרחיה.

לו היו נשיאי ארה"ב מבינים באמת את היהודים אזרחי ארה"ב, היה מתברר להם, אולי להפתעתם, שלמרות המקום החשוב שתופסת ישראל בלב רובם, הם רואים עצמם בראש ובראשונה אזרחים אמריקאים

לפי סקרים ומחקרים שונים שיקולי הבחירות של יהודי ארה"ב די דומים לשיקולים של אזרחים מכל מוצא אחר. קודם הכלכלה, והשאלות העומדות במרכז סדר היום האמריקאי העכשווי – דת ומדינה, מסים, חינוך, בריאות והפלות.

אכן, גם היחס של המועמדים הפוליטיים לישראל הוא שיקול מסוים לחלק מהיהודים בין שיקולי ההצבעה האחרים, אבל זה בא בערך במקום השביעי בממוצע אצל רובם, משהו בין העמדה לגבי מכירות הנשק וההתחממות הגלובלית.

ולכן על אף יחסו החם של טראמפ לישראל, חלק מהיהודים יעדיפו את יריביו הפוליטיים, גם אם הם מעריכים מאוד את עזרתו ישראל. השיקולים הפוליטיים העיקריים שלהם הם אחרים.

הנטיה הרחבה של חלק מהיהודים למפלגה הדמוקרטית נובעת הסטורית בעיקר מחששם, כמיעוט דתי, שהדת הנוצרית תיכנס לתוך הפוליטיקה, החינוך והממשלה האמריקאית.

"לנו כיהודים יש נסיון רע כמיעוט דתי במדינות בהן נרדפנו בשל דתינו" אמר לי פעם חבר יהודי אמריקאי מבוסטון. ולרפובליקנים יש יותר נטייה לערב את הדת הנוצרית במערכת הממשלתית.

בארה"ב יש על פי חוק הפרדה בין הדת למדינה, והיהודים האמריקאים, שרוצים שעמדה זו תישמר בקפדנות, מצביעים לדמוקרטים שנטייתם ליברלית ופחות דתית. יש להם כמובן גם שיקולים נוספים, ובהם נטייה ליברלית כללית של הרוב היהודי בארה"ב.

בשנים האחרונות האנטישמיות החלה לבלוט בארה"ב וגם בארצות מערביות אחרות, לא רק מהימין הלאומני, אלא גם בשותפות מוזרה משהו בין ארגונים של חלק מהשמאל הסוציאליסטי ואיסלמים קיצוניים, כשהיא מתחילה בטענות נגד ישראל בנושא הפלשתיני וממשיכה באנטישמיות מהסוג הישן והמוכר.

בשנים האחרונות האנטישמיות החלה לבלוט בארה"ב ובארצות מערביות אחרות, לא רק מהימין הלאומני, אלא גם בשותפות מוזרה בין ארגונים של חלק מהשמאל הסוציאליסטי ואיסלמים קיצוניים

הברית הזו – האדומה ירוקה – בולטת מאוד כיום במפלגת הלייבור הבריטית בהנהגת ג'רמי קורבין, וכתוצאה ממנה היהודים בבריטניה, שנהגו להצביע כמו היהודים בארה"ב למפלגת הלייבור לאורך שנים ארוכות, שינו את דפוסי הצבעתם והיום הם תומכים בעיקר במפלגה השמרנית.

האם זה יקרה בארה"ב? קשה מאוד לנבא. ארה"ב שונה בהרבה מאוד בחינות. היהודים נהנים בה מחרויות אזרח ומאהדה רבה חוצת מחנות פוליטיים, וגם ישראל מאוד אהודה עדיין משני עברי הפוליטיקה, תודות לעבודה מסורה של שנים רבות של איפא"ק וארגונים ובודדים יהודים רבים וטובים.

אולם עלייתם של גורמים שמאליים קיצוניים במפלגה הדמוקרטית האמריקאית, כמו ארבע חברות הקונגרס אליהן בא הנשיא טראמפ בטענות לאחרונה, יכולה להצביע על נטייה מדאיגה כזו.

והדאגה איננה רק בקרב היהודים, אלא גם בחוגים המרכזיים המסורתיים של המפלגה הדמוקרטית, החוששים מההיסחפות שמאלה של מפלגתם, דבר שירחיק אותם מערכיהם המרכזיים וגם כנראה מהשלטון.

וזו כנראה כוונתו של הנשיא טראמפ בהתבטאויותיו האחרונות, כשהוא מסמן את יריביו הדמוקרטים כקיצוניים כמו אותן סמנים שמאליים בקצה מפלגתם.

על סגנונו של טראמפ יש כמובן חולקים רבים, וגם על העירוב של ישראל והקהילה היהודית במחלוקת הפוליטית הזו בין הרפובליקנים לדמוקרטים, דבר שישראל והיהודים ודאי אינם רוצים בו, מכל הכיוונים והטעמים שהזכרנו כאן.

אבל הבעיה בחברה האמריקאית, של ההקצנה ימינה ושמאלה בתוך המפלגות המרכזיות משני הצדדים, היא בעיה אמיתית, והיא דבר רחב הרבה יותר מהתקריות הבעייתיות בעניין ישראל, והתבטאות בעניין הקהילה היהודית שנחשפנו אליהן בשבוע האחרון.

אבל הבעיה בחברה האמריקאית, של ההקצנה ימינה ושמאלה בתוך המפלגות המרכזיות משני הצדדים, היא בעיה אמיתית

האם הקצנה זו מגיעה בגלל טראמפ? בגלל המדיה החברתית שמקצינה את השיח? בגלל השסע ההולך וגובר בשלושת העשורים האחרונים בחברה האמריקאית?

כנראה שכל התשובות נכונות ולא ברור מי קודמת למי. נקווה רק שהקצנה הזו לא תגרור את ישראל ואת אחינו היהודים האמריקאים למערבולת המסוכנת הזו יחד איתה.

שי בזק הוא יועץ ראש הממשלה לתקשורת לשעבר, פעמיים קונסול כללי של ישראל בארה״ב, במיאמי ובבוסטון, לשעבר ראש משלחת קק״ל בבריטניה. איש עסקים ותקשורת. פרשן לפוליטיקה ישראלית ואמריקאית, לתקשורת ולענייני העולם היהודי