בנט כשל בבחירה בין שותפיו מרע"ם לבין מתפללי הר הבית

איתמר בן-גביר וחוגגי מצעד הדגלים בירושלים, 15 ביוני 2021 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
יונתן זינדל/פלאש90
איתמר בן-גביר וחוגגי מצעד הדגלים בירושלים, 15 ביוני 2021

להודעת ראשי הרבנות החרדית נגד איתמר בן גביר ונגד העלייה על הר הבית עשויה להיות משמעות רבה במערכת הבחירות הקרובה. עיקרה הוא שהחרדים השמיטו מידיו של בנימין נתניהו את קלף הלהטת הרוחות סביב הר הבית כדי להעמיק את השסע בעם, אשר – מה לעשות – הוא הקלף הראשי המשחק עבורו.

להודעת ראשי הרבנות החרדית נגד בן גביר ונגד העלייה על הר הבית עשויה להיות משמעות רבה במערכת הבחירות הקרובה. עיקרה הוא שהחרדים השמיטו מידי נתניהו את קלף הלהטת הרוחות סביב הר הבית

אומנם נתניהו עצמו לא אמר דבר וחצי דבר בעניין הר הבית, אבל קשה היה שלא לייחס את הפרובוקציות המתוקשרות של בן גביר לתועלת שמפיק מהן בעל בריתו – ראש האופוזיציה.

הר הבית כבר הפך מזמן ממקום שחרדת הקודש האופפת אותו מחייבת את העולים אליו לאיפוק ולמכובדות – לכלי ראשון במעלה לקבל תשומת לב, להתסיס ולהעלות את הפיוזים הדתיים לרמת שרפה.

בשנה שעברה הגענו בעקבות ההתססה שם לסבב מלחמה עם חמאס, שהצית גם מהומות בערים המעורבות בישראל.

מי שגילה לראשונה את הפוטנציאל שיש בהר הבית לחולל מהומות ולקדם את האג'נדה האישית היה ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון, אשר כתוצאה מן העלייה המתוקשרת שלו בשנת 2000 להר הבית כראש אופוזיציה, נתן ליאסר ערפאת את ההזדמנות הגדולה להצית את אינתיפאדת אל-אקצא ואת אירועי אוקטובר אצל ערביי ישראל.

שרון אולי לא התכוון, אבל הפוליטיקאים שלנו גילו בעקבותיו את הפוטנציאל שיש בהר הבית לתשומת לב ולרווחים אישיים. לא נסתר מעיניהם שכתוצאה מן העלייה על ההר ממשלת אהוד ברק נפלה ושרון נעשה ראש ממשלה.

שרון אולי לא התכוון, אבל הפוליטיקאים שלנו גילו בעקבותיו את הפוטנציאל שיש בהר הבית לתשומת לב ולרווחים אישיים. לא נסתר מעיניהם שכתוצאה מן העלייה להר ממשלת ברק נפלה ושרון הפך רה"מ

ראש הממשלה היוצא, נפתלי בנט, אולי לא הבין זאת, אבל כאשר לחץ על קיום העלייה להר הבית בחודש הרמדאן גרם לבקע הראשון בשותפות עם רע"ם, ועניין חוקי יו"ש לא איפשר לבקע הזה להתאחות.

כאשר רע"ם משווה יחס זה להתחשבות המקסימלית של ביבי עם שותפיו החרדים, עד כדי שיבוש החיים לשבוע שלם בגלל העתקת עבודות התחזוקה ברכבת משבת לימי החול, ואח"כ לשיבוש דומה בגלל גשר יהודית, הרי אין להם ספק ש"אבו יאיר", לו היה בקואליציה איתם, היה עוצר את העלייה להר הבית, ותוהים אם רק הוא מסוגל ללכת לקראתם ולא הקואליציה היוצאת.

מי שהתעקש על העלייה על הר הבית היה בנט, אבל היא שירתה את ביבי כי היא ערערה את הקואליציה עם מפלגה ערבית דתית.

כעת, עם העמדה הנחרצת של החרדים, ביבי צריך לבחור בין התוכנית להסעיר את מערכת הבחירות דרך הר הבית, או לשמור את הקשר עם החרדים.

יתר על כן, עמדת החרדים יוצרת קשר עם רע"ם לקראת קואליציות עתידיות. ביבי קורא זאת, והנה ראינו את עמיחי שיקלי, שלא רצה לבוא עם בנט לממשלה עם רע"ם, פתאום אומר שרע"ם זה בסדר.

בנט אומר כי הוא עשוי לקחת פסק זמן, ובראיונות סוף השבוע הוא הסביר מדוע – הוא יחליט על פי מה שטוב למדינה, כלומר: לא מה שטוב לימין או למתנחלים. הוא חרד לגורל המדינה – לא לימין.

בנט, אולי לא הבין זאת, אבל כאשר לחץ על קיום העלייה להר הבית בחודש הרמדאן גרם לבקע הראשון בשותפות עם רע"ם, ועניין חוקי יו"ש לא איפשר לבקע הזה להתאחות

הכישלון הגדול של בנט היה שעמד בראש מפלגה לא ממלכתית. הוא נשאר בלי מפלגה לא בגלל שבחר לא נכון את חברי המפלגה, אלא שבגלל שבדנ"א שלה זאת איננה מפלגת שלטון אלא מפלגה סקטוריאלית של מתנחלים. כאשר היה צריך לבחור בין שותפיו מרע"ם לבין מתפללי הר הבית – כשל בבחירה, וכאן התחילה נפילתו.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על בבעיה הפלסטינית. הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 544 מילים
סגירה