בית המשפט העליון בארה"ב הכריז מלחמה על החיים המודרניים

הפגנה של פעילים למען הזכות להפלות מול בית המשפט העליון בארה"ב. המפגינים מחזיקים בדמויות קרטון של כל תשעת שופטי העליון. 1 בדצמבר 2021 (צילום: AP Photo/Jose Luis Magana)
AP Photo/Jose Luis Magana
הפגנה של פעילים למען הזכות להפלות מול בית המשפט העליון בארה"ב. המפגינים מחזיקים בדמויות קרטון של כל תשעת שופטי העליון. 1 בדצמבר 2021

בית המשפט העליון של ארה"ב מנהל מלחמה בקנה מידה מלא נגד החיים המודרניים. בישראל, האוונגליסטים היהודיים, הימין התורני הקנאי הולכים באותה הדרך.

"אני מאוד, אבל מאוד, נגד הפלות. מבחינתי שאף אישה במדינה לא תעשה הפלה, גם לא אם היא בת 17 ולא נשואה.
-ואם היא עברה אונס?
אולי אז כן, במצבים חריגים במיוחד. אבל שאר הנשים? שלא יעשו הפלות" (דנה ספקטור, בשיחה עם בצלאל סמוטריץ 16 למאי 2022).

בית המשפט העליון של ארה"ב מנהל מלחמה בקנה מידה מלא נגד החיים המודרניים. בישראל, האוונגליסטים היהודיים, הימין התורני הקנאי הולכים באותה הדרך

על פסק הדין של בית המשפט העליון של ארה"ב, שביטל את רו-וויד, מאפשר עכשיו למדינות השונות לאסור על הפלות. בתמצית, פסק הדין שולל מנשים ומאנשים זכויות וחרויות משפטיות חשובות שהיו בידיהם עד עתה, תוך שהוא כופה תפיסות דתיות ושמרניות קיצוניות שאין להן רוב, לא בציבור האמריקאי הרחב ולא בקונגרס.

ללא תלות בהיקף ובנוסח המדויק של החוקים שיבואו בעקבות פסק הדין המביש הזה, תוצאה אחת של ההחלטה היא ברורה: צמצום דרסטי בזכויותיהן של נשים, ושל מעמדן כאזרחיות חופשיות ושוות. למעשה מרגע ההפריה אין לאישה זכויות לדבר עליהן.

בית המשפט קבע כעת שהמדינה יכולה לכפות על אישה ללדת, גם אם מדובר בימים הראשונים להריון, שהמדינה יכולה לאלץ אותה להמשיך ולהביא הריון לגמר גם במחירים האישיים והמשפחתיים הגבוהים ביותר. כך כתבו שלושת השופטים הליברלים בבית המשפט בדעת מיעוט.

כבר נכתב רבות (לדוגמה כאן, כאן, כאן, כאן, כאן, וכאן) ויכתבו עוד הרבה מאמרים וניתוחים. בפוסט הזה אציין מספר היבטים עתידיים הנובעים להערכתי מהפסיקה של בית הדין העליון של ארה"ב.

פסק הדין הזה זורק לפח את עקרונות היסוד שנכתבו בהכרזת העצמאות האמריקאית ב-1776, את הצהרת זכויות האדם והאזרח – אחד מהמסמכים היסודיים ביותר של המהפכה הצרפתית מ-1789, ואת הכרזת האומות המאוחדות בדבר זכויות האדם מ-1948.

ללא תלות בהיקף ובנוסח המדויק של החוקים שיבואו בעקבות פסק הדין המביש הזה, תוצאה אחת של ההחלטה היא ברורה: צמצום דרסטי בזכויותיהן של נשים, ושל מעמדן כאזרחיות חופשיות ושוות

פסק הדין אינו סוף פסוק, להיפך, הוא אבן דרך, תמרור בתהליך של הפיכת ארה"ב למדינה קלריקלית שמרנית, שתסיג לאחור את ההישגים הכלכליים והחברתיים שהושגו בארה"ב בששים השנים האחרונות.

בשלבים הבאים נראה את איסור המכירה והשימוש גם לאמצעי מניעה וגם לגלולה של הבוקר שאחרי (כבר עכשיו נמחקו מרשתות הפייסבוק והאינסטגרם פוסטים שהציעו גלולות כאלה לנערות ולנשים), נחזה בהפללת נשים שעברו הפלה, ברישום הריונות, במעקבי סייבר אחרי נשים, באיסורים על יציאת נשים הרות למדינה אחרת שבה מותר להפיל, ובתביעות פיצויים של אזרחים נגד אזרחים אחרים שסייעו לבצע הפלה.

חלק מהליכים אלו נמצא כבר על סדר היום בחלק מהמדינות בארצות הברית. וזה אומר לקחת מנשים את החופש על הגוף שלהן ועל החיים שלהן. את הזכות, שהושגה במאבק אדיר וארוך שנים, לעשות עם החיים שלהן מה שהן רוצות ומתי שהן רוצות. וזה חייב להפחיד את כולנו.

פסיקת רו נגד וייד ב-1973 העניקה בחירה לנשים, ופסק הדין הנוכחי של בית המשפט העליון ביטל זאת.

פסק הדין אינו סוף פסוק, להיפך, הוא אבן דרך, תמרור בתהליך של הפיכת ארה"ב למדינה קלריקלית שמרנית, שתסיג לאחור את ההישגים הכלכליים והחברתיים שהושגו בארה"ב בששים השנים האחרונות

הטענה של הימין האמריקאי שזו בחירה, שמדינה שרוצה הפלות שתאפשר זאת, ומדינה שלא רוצה הפלות שלא תאפשר הפלה – היא טענה שקרית.

בחירה אינה מצב בו מחוקקים במדינה כלשהי יחליטו שהאישה חייבת להמשיך את ההיריון וללדת, כמו שהם לא יכולים להחליט עבורה אם להפסיק את ההיריון. בחירה משמעותה שאשה יכולה לבחור כרצונה אם ללדת או לא.

איסור גורף על הפלות – עד כדי הצעות חוק שמגדירות הפלה כרצח בכמה מדינות ומענישה חברות שמממנות הפלות מחוץ למדינה – אינו בחירה.

פסק הדין הזה אינו סוף פסוק, בחוות דעת מקבילה של השופט ברט קוואנו, הוא נראה שולל את הרעיון שהועלה על ידי כמה ממתנגדי ההפלות, לפיו הצעד הבא הוא שבית המשפט יכריז שהחוקה אוסרת הפלות. "החוקה לא אוסרת הפלות ולא מאפשרת הפלה חוקית", כתב קוואנו. הוא אמר גם כי הפסיקה אינה מאפשרת למדינות לאסור על תושבים לנסוע למדינה אחרת כדי לבצע הפלה, או להעניש אנשים רטרואקטיבית על הפלות קודמות.

לעומת זאת, השופט השמרני קלרנס תומאס, בחוות דעת מקבילה, העלה את האפשרות שבית המשפט עלול לשלול זכויות נוספות אחרות. תומאס דחק בבית המשפט לשקול מחדש את פסיקות העבר שהגנו על הזכות לאמצעי מניעה ולגליזציה של נישואי הומוסקסואלים בפריסה ארצית, וביטלו חוקי מדינה שאסרו על מין הומוסקסואלי.

השופט תומאס העלה את האפשרות שביהמ"ש ישלול זכויות נוספות אחרות ודחק בביהמ"ש לשקול מחדש את פסיקות העבר המגינות על הזכות לאמצעי מניעה, לגליזציה של נישואי הומוסקסואלים ומין הומוסקסואלי

הידיעה שאפשר להחזיר את הגלגל לאחור ולצעוד אחורה, כמו באפגניסטן ואירן, וכמו שהיה גם במדינות "נאורות" כגרמניה של שנות ה-1930 – היא בעייתית, מפחידה ומערערת. ההכרה שאפשר להחזיר את עטרת הקוצים של השעבוד ליושנה ולקחת מאתנו זכויות שהושגו במאמצים רבים וארוכים – צריכה להדיר שינה מאתנו.

כמו שכתבה קרן נויבך, אנחנו כל כך בטוחים בזכויות המולדות שלנו ובזכות על גופנו, שאנו שוכחים שהן הוכרו רק במהלך מאה השנים האחרונות. ועכשיו, במחי החלטה אחת במדינה שמתיימרת להנהיג את העולם החופשי, הזכות הזו ניטלת מנשים.

בישראל, האוונגליסטים היהודיים והימין הרדיקלי פועלים לפי תכנית פעולה דומה. הם נסמכים גם כספית וגם רעיונית על תורמים רדיקליים ימניים ועל אותם קבוצות אוונגליסטיות אמריקאיות.

בשם ״ערכי משפחה״, ותוך שאיפה להחזיר עטרה ליושנה, הימין התורני הרדיקלי בישראל מקדם מצב בו אישה הייתה שפחה, מקדם הדרת נשים והחזרתן אל מחוץ לספרה הציבורית, למטבח, לחדר המיטות ולחדר הלידה (בהפרדה גזענית).

מכוני מחקר עשירים כמו פורום קהלת (הנתמך ע"י ג'פרי יאס וארתור דנצ'יק, שני מיליארדרים יהודים אמריקאים הקנאים לערכי הימין הרדיקלי, ומבין התורמים הגדולים ביותר של המפלגה הרפובליקאית, ובעיקר של נציגי האגף הטראמפיסטי), ולצידם ארגונים נוספים רבים, חלקם קיקיוניים, רבנים כמו הרב יגאל לווינשטיין, הרב צבי ישראל טאו, הרב מאיר מאזוז וחברי כנסת מסוימים – מכריזים מלחמה על נשים ועל להט״בים.

בשם ״ערכי משפחה״, ותוך שאיפה להחזיר עטרה ליושנה, הימין התורני הרדיקלי בישראל מקדם הדרת נשים ומצב בו אישה הייתה שפחה. מחוץ לספרה הציבורית, במטבח, בחדר המיטות ובחדר הלידה (בהפרדה גזענית)

הם מצליחים להפחיד ולנטרל באפקטיביות משרדי ממשלה, ועדות בכנסת, את האוניברסיטאות ואת התקשורת. וכל זה ללא תגובה עניינית מהרוב החופשי בישראל.

זו קריאה לפעולה, עוז לתמורה בטרם פורענות.

אמנון פורטוגלי הוא חוקר תאגידים, ניאוליברליזם ואנרגיה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 936 מילים
סגירה