הנה כמה קווים מקבילים לשורה של אירועים שקרו בשנה האחרונה במזרח התיכון.
ישראל תוקפת מטרות איראניות במרחב הערבי שסביבה. התקיפות הללו מעמידות בסכנה אינטרסים מקומיים של המעצמות ארצות הברית ורוסיה, ואלה לא מהססות להביע את זעמן בפני מקבלי ההחלטות בירושלים ובנוסף נוקטות בצעדים הנוגדים את ההבנות עם ישראל. נראה שוושינגטון ומוסקבה כבר הרבה זמן לא היו קרובות זו לזו בהקשר מסוים – הכעס על פעולות ישראליות במזרח התיכון.
נזכיר, בשבועיים האחרונים יוחסה לישראל סדרת תקיפות בעיראק שכוונה נגד מחסני נשק איראניים. בארצות הברית הרשמית שתקו אבל לא הבליגו. פעם אחת הודיעו רשמית כי לא ארצות הברית היא שעומדת מאחורי התקיפה, ומכאן עשוי להשתמע מי כן… בפעם השנייה, בשבוע שעבר, האמריקנים הלכו צעד נוסף, כשבכירים בפנטגון אישרו ל"ניו יורק טיימס" כי ישראל היא שעומדת מאחורי התקיפה האחרונה.
למרות לבלוב היחסים בין בלפור לבית הלבן, לדעת רבים בארצות הברית, ישראל מסכנת את היחסים השבריריים בין וושינגטון לממשלה העיראקית. זו האחרונה מתמרנת בקושי, בתווך הצר שבין טראמפ לחמינאי. זה היה גם ההיגיון של מוסקבה באספקת טילי הנ"מ s-300 לסוריה. הצעד הקיצוני הזה ננקט, שבוע אחרי הפלת המטוס הרוסי על ידי טיל נ"מ סורי, שנורה לעבר מטוסי חיל האוויר הישראלי בזמן תקיפת מטרות במערב סוריה.
אף אחד בישראל לא השלה את עצמו שהכתישה המתמשכת – המכונה בישראל מב"מ: "מערכה שבין המלחמות" – תעבור לאורך זמן בשקט בצד האיראני. שעת הכושר הגיעה מבחינת משמרות המהפכה בשבועות האחרונים.
כמו רבים אחרים במזרח התיכון, גם איראן, זיהתה בקיעים בנחישות האמריקאית – בישראל יש מי שכינה זאת טעות הרת גורל של ארצות הברית. חוסר התגובה של וושינגטון להפלת המל"ט מעל מימי המפרץ הפרסי, תורגם בטהרן כשיקום יכולת ההרתעה של משטר האייטולות.
שבועיים אחר כך התקבל לכך חיזוק נוסף, עם התגובה הרפה של המערב להשתלטות האיראנית על מיכלית בריטית במיצרי הורמוז.
בריטניה, בתפר שבין תרזה מיי לבוריס ג'ונסון, נבהלה, גמגמה, מצמצה ראשונה ומיהרה לשחרר את המיכלית האיראנית שנעצרה חודש קודם במיצר גיברלטר. לונדון סירבה במפורש לדרישה האמריקאית לעכב את השחרור ולהעביר את המיכלית האירנית לידיה.
מבחינת קאסם סולימאני – מפקד "כוח קודס" האיראני – שלושת האירועים הללו תורגמו ללגיטימיות פעולת הנקמה.
על פי דובר צה"ל, תא"ל רונן מנליס, סולימאני פיקד אישית על ההכנות לפיגוע הרחפנים והוא שנתן את האור הירוק לביצועו אמש.
בישראל מיהרו לקחת אחריות על התקיפה בסוריה, מהלך שהצינקנים ישייכו למערכת הבחירות שמתנהלת ברקע. פרשנות אחרת מצביעה על כך שבישראל ביקשו להעביר למשמרות המהפכה האיראניים מסר הפוך מזה של ארצות הברית בשבועות האחרונים.
אבל לצד לקיחת האחריות הישראלית על הפעולה בסוריה, נותרה בעינה השתיקה הרועמת על תקרית הרחפנים מעל רובע הדאחייה בדרום ביירות. הנה הסבר אפשרי שכולו פרשנות שלי למה שקרה שם: בין אם במקביל לאישור פיגוע הרחפנים מסוריה ובין אם מיד אחרי סיכולו, מישהו בחיזבאללה קיבל הוראה להוציא פיגוע דומה מלבנון. הכוונה הזו זוהתה מבעוד מועד.
אם אכן מדובר בהפעלה איראנית של שתי זירות – לבנון וסוריה – הרי שמבחינת ישראל מדובר בהתממשות תרחיש מסוכן.
עד כה איראן נזהרה מאד מהפעלת חיזבאללה כלפי מטרות ישראליות. האופציה הזו מבחינת קאסם סולימאני נשמרה לאם כל המלחמות – אם וכאשר מישהו יתקוף את מתקני הגרעין האיראניים. על השאלה האם סולימאני איבד את שיקול דעתו והפך נמהר, קשה לענות באופן חד משמעי. מה שברור הוא, סולימאני איבד מניות רבות בארצו בשל רצף כישלונות מתמשך לגבות מחיר מישראל.
מבחינת חצי הכוס המלאה, בישראל יכולים להיות מרוצים מהכיסוי המודיעיני בכל הקשור למעורבות האיראנית באזור וכל שכן אחרי תנועותיו של קאסם סולימאני. הוא בדרך כלל איש צללים שממעט להופיע בתקשורת, אם כי לאחרונה דמותו נצפתה לא אחת בסוריה, עיראק ולבנון.
חצי הכוס הריקה היא התגובה הצפויה מצד חיזבאללה שממשיך לטעון כי הרחפנים שהתפוצצו מעל רובע הדאחיה בביירות הם רחפני תקיפה ישראליים.
ניסיון העבר מלמד כי חיזבאללה לא שותק על מה שהוא מפרש כפעילות ישראלית בשטחו. כך היה עם התקיפה שיוחסה לישראל בכפר ג'נטה בפברואר 2014. אז, חיזבאללה הגיב בשרשרת מטענים שהשמידו טרקטור משוריין של צה"ל בגזרת החרמון. שנה אחר כך הגיב הארגון השיעי במתקפת טילים בהר דב על חיסולו ברמת הגולן של ג'יהאד מורנייה וגנרל איראני שהיה עימו. המתקפה של הארגון השיעי גבתה את חייהם של שני חיילי צה"ל מחטיבת גבעתי.
ההגיון הזה של חיזבאללה ואיראן לא השתנה מאז. יותר מכך: ההתבטאות אמש (ראשון) של חסן נאסראללה מדאיגה ללא ספק רבים במערכת הביטחון הישראלית. כשמנהיג חיזבאללה אומר כי זוהי ההפרה המשמעותית והגדולה ביותר של הבנות מלחמת לבנון השנייה, הוא במשתמע נוקב בתג מחיר כבד. כל שכן כשהוא מדבר על נקמה משטח לבנון לעומק ישראל.
זו הסיבה שישראל הזדרזה לפרוס מערכות כיפת ברזל בצפון, לדרוך את כל מערך ההגנה מפני טילים ולהגביר – על פי דיווחים של כלי תקשורת ערביים – את הטיסות מעל שמי לבנון.
אלא שספק אם הנקמה תגיע כאן ועכשיו. בישראל מייחסים תמיד אמינות גבוהה לאיומי נאסראללה. הדוגמא הטריה ביותר היא המנהרות שחפר חיזבאללה לשטח ישראל. בהתחלה אף אחד לא הבין על מה הוא מסתמך כשהוא מאיים לכבוש ישובים ישראלים בגליל. לא הרבה זמן אחר כך, התגלו שש מנהרות.
נוסף לכך, חיזבאללה ואיראן הוכיחו כי הן יודעות להמתין לשעת כושר ולהגיב, לאו דווקא במקום ובמועד הצפוי. התזכורת האחרונה לסבלנות כזו הייתה הפיגוע באוטובוס התיירים הישראלי בשדה התעופה בבורגאס ביולי 2012.
מכאן נשאלת השאלה, האם בשל ההכרה של הצד השני בעומק החדירה המודיעינית הישראלית, בשלו התנאים לחידוש פיגועי חו"ל של חיזבאללה ואיראן? בהחלט יתכן שכן.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם