בוריס ג'ונסון סקר ביום רביעי בלילה את רשימת המקומות הפנויים בקבינט ובממשלה – והבין. הרשימה הארוכה התארכה ככל שחלפו השעות. כל ניסיון לאייש את המשרות לא עלה יפה. ג'ונסון הפך לראש ממשלה ללא ממשלה.
ג'ונסון החליט לפזר את הצוות שלו וללכת לישון. כשהתעורר ב־06:00 בבוקר ביום חמישי, גם הוא ידע סוף סוף שזהו זה וכי שום דבר כבר לא ישנה את המצב. הוא צריך להתפטר. בדרך ווייטהול – שליד המעון בדאונינג 10 והפרלמנט הבריטי – התאספו מאות כתבים שדיווחו בפנים רציניות על ההתפתחויות הדרמטיות.
ברקע השמיע מפגין ותיק את מוסיקת הנושא של סדרת הטלוויזיה "בני היל" – תוכנית על ליצן שלומיאל וסקסיסטי שהופך לאדם מר ומאוכזב. גורל דומה, אגב, פגש את השחקן בני היל. אחרי הודעת ג'ונסון, עיתונאים ואזרחים החלו לגלות הערכה כלפי חברי המפלגה שכפו את ההתפטרות וגילו נאמנות לערכיהם.
אולם, יש להבין את ההתפתחויות על רקע העובדות הבאות: במאי 2021 נערכו בעיר הרטליפול בחירות על מקום בפרלמנט משום שחבר פרלמנט מטעם הלייבור התפטר אחרי שהואשם בהטרדה מינית. המפלגה השמרנית ניצחה – לראשונה בתולדותיה – באזור שנחשב לחלק מהחומה האדומה של צפון אנגליה, שם שולטת הלייבור באופן מסורתי.
בחודש שעבר נערכו בחירות לפרלמנט בטיברטון והוניטון שבדרום אנגליה אחרי שחבר פרלמנט מטעם השמרנים נתפס צופה בפורנו. השמרנים איבדו רוב של יותר מ־24 אלף קולות – המהפך הגדול בהיסטוריה
בחודש שעבר נערכו בחירות לפרלמנט בטיברטון והוניטון שבדרום אנגליה, אחרי שחבר פרלמנט מטעם השמרנים נתפס צופה בפורנו במהלך דיון רשמי. הליברל־דמוקרטים ניצחו. השמרנים איבדו רוב של יותר מ־24 אלף קולות – המהפך הגדול בהיסטוריה.
באותו יום נערכו בחירות גם בוויקפילד אחרי שחבר פרלמנט מטעם השמרנים הורשע בתקיפה מינית של נער בן 15. הלייבור זכו במושב אחרי שאיבדו אותו בבחירות 2019.
על רקע הדברים לעיל צריך להבין את המהלך שהביא לנפילת בוריס ג'ונסון: בתוך שנה הפך המנצח הגדול לדוחה קולות. ג'ונסון – האיש שהצליח לגרום לאנשים להצביע בפעם הראשונה בחייהם עבור השמרנים, הקמפיינר המעולה ומושך הקולות – הפך למעמסה.
המפלגה השמרנית צפויה להפסיד איתו בבחירות הכלליות – ואז מה יהיה על אותם שרים וחברי פרלמנט? שקרים ואי־עמידה בנהלים זה אומנם דבר חמור – אבל אובדן מקום עבודה ושלטון, זה כבר בלתי נסלח.
בדרכו לצמרת נהנה ג'ונסון מהיריבים הפוליטיים הנוחים ביותר. הוא רץ פעמיים בלונדון מול קן ליווינגסטון, ראש עיר פופולרי שהפך לאדם נרגן שנלחם באופן אובססיבי בקהילה היהודית ובישראל – במקום לנהל את העיר. כשר חוץ חתר ג'ונסון תחת ראש הממשלה תרזה מיי – פוליטיקאית ישרה ואפורה שניסתה לרבע את מעגל הברקזיט ללא הצלחה.
ג'ונסון נתפס כפורץ דרך, מנהיג כריזמטי וצבעוני. הוא הבטיח במסע הבחירות שלו "לעשות ברקזיט", כלומר להשלים את המהלך שהחל בהצבעה ב־2016 – ולהוציא את בריטניה מהאיחוד האירופי
ג'ונסון נתפס לעומתה כפורץ דרך, מנהיג כריזמטי וצבעוני. הוא הבטיח במסע הבחירות שלו "לעשות ברקזיט", כלומר להשלים את המהלך שהחל בהצבעה ב־2016 – ולהוציא את בריטניה מהאיחוד האירופי. אחרי שהדיח את מיי והפך לראש ממשלה, הוא התמודד בבחירות מול היריב הנוח ביותר שניתן להעלות על הדעת – ג'רמי קורבין.
קורבין – אותו קשיש אנטישמי, קומוניסט עבש ואויב מוצהר של ארצות הברית ומערב אירופה – הובס. ג'ונסון זכה ברוב של 80 חברי פרלמנט, מה שאפשר לו להנהיג את המדינה כראות עיניו. ג'ונסון טיהר את המפלגה מפוליטיקאים דומיננטיים שהתנגדו לו, שלט בפרלמנט ולא ניצב מול שום אויב חוץ מעצמו.
ג'ונסון – ראש הממשלה – ניצב מול בוריס – האיש – והתוצאה הייתה ידועה מראש. המשרה, המשרד, האחריות והיחס שקיבל בדאונינג 10 לא מיתנו אותו ולא הפכו אותו לאדם אחר.
יועציו הבכירים כינו אותו "עגלת קניות" כי כמו העגלות בסופרמרקטים – אי אפשר לצפות לאן יפנה או מתי יעצור. יחד עם חוסר יכולת עבודת צוות, חוסר סבלנות ואי יכולת ללמוד נושא לעומקו – ראש הממשלה ג'ונסון היה אותו בוריס מוכר: תזזיתי, שטחי, בעל כריזמה אבל חסר תוכן של ממש.
ועדיין, ג'ונסון ייזכר כאחד מראשי הממשלה החשובים ביותר בתולדות המדינה. הוא האיש שעשה את הברקזיט, כמו בסיסמת הבחירות האפקטיבית שלו, אבל באופן שונה לגמרי. ג'ונסון הוביל את קמפיין ברקזיט ב־2016, העניק לו משקל, אישיות ובאופן אירוני גם רצינות, לעומת התדמית הבעייתית של אנשים הימין כמו נייג'ל פאראג' שהתקשו להוביל את אותה מדיניות.
ג'ונסון לא חשב שזה הדבר הטוב ביותר לבריטניה אבל הוא זיהה שזה הדבר הטוב ביותר עבור בוריס – ואכן, הבחירה הזו הכניסה אותו בסופו של דבר לדאונינג 10
ג'ונסון לא חשב שזה הדבר הטוב ביותר לבריטניה אבל הוא זיהה שזה הדבר הטוב ביותר עבור בוריס – ואכן, הבחירה הזו הכניסה אותו בסופו של דבר לדאונינג 10. כמובן שאחרי שנבחר הוא הבין שהוא לא יכול לשלים את המהלך כי הוא עשוי להוביל לנזק עצום ולפורר את הממלכה.
בסופו של דבר הוא חתם על הסכם עם האיחוד האירופאי, הקים למעשה גבול בים האירי – בניגוד להבטחות –ומאז מתכחש להסכם. מתישהו הוא יפנה את משרדו אבל כמו הצבא הרוסי באוקראינה, הוא משאיר מאחוריו שדה מוקשים. יורשו יצטרך להתמודד עם הברקזיט, הכלכלה ההרוסה והשיסוי פנימי.
אולם, זה לא מה שהפיל אותו. גם לא המטריד המיני כריס פינצ'ר שג'ונסון מינה – אף שידע על מעלליו. זה היה רק הקש האחרון שהוליד ציוץ מבריק: "קשה להאמין כי שערוריית מין – שהוא לא היה מעורב בה – הפילה אותו". כשלג'ונסון ולאשתו השנייה נולד בן, פורסם כי זהו למעשה הילד השביעי שלו. קשה להאמין אבל מספר ילדיו האמיתי לא ידוע.
הוא ניהל רומנים עם נשים שהיו כפופות לו או עבדו עבורו, עיבר חלק מהן, נתפס במשרד החוץ – ממש במשרד עצמו – עם אשתו והעניק חוזים ובונוסים למאהבות שלו
הימים שבהם רומן מחוץ לנישואים היה מסיים קריירה פוליטית עברו וחלפו – אבל ג'ונסון הפך את חוסר האחריות האישי למרכיב מהותי באישיותו. הוא ניהל רומנים עם נשים שהיו כפופות לו או עבדו עבורו, עיבר חלק מהן, נתפס במשרד החוץ – ממש במשרד עצמו – עם אשתו והעניק חוזים ובונוסים למאהבות שלו.
כל זה הוביל לגירושים מאשתו הראשונה מרינה וילר, שלדעת מומחים הייתה גורם ממתן ומרגיע בחייו, לפחות באופן יחסי.
ב־2005 התייחס ג'ונסון בתוכנית רדיו לקריירה העיתונאית האנטי אירופאית שלו ואמר: "כל מה שכתבתי היה מעין זריקת סלע מעבר לחומה כדי להקשיב לרעש שזה יוצר אצל השכן. זה נתן לי, אני משער, תחושה מוזרה של כוח". לא מדובר בהתוודות של מישהו על ימי נעוריו אלא תיאור עצמי של גבר בן 41.
הוא היה אמור להתבגר כשנכנס לתפקיד – אבל זה לא קרה. הוא השתהה עם הגבלות הקורונה ואף אמר ליועציו שמבחינתו אין בעיה שיערמו גופות. לזכותו יאמר שמבצע החיסונים הבריטי היה מהמהירים בעולם והמדיניות בכללה הייתה גמישה והתאימה עצמה לתנאים המשתנים.
באופן יחסי, מספר המתים בבריטניה לא היה גבוה והוא עצמו אושפז כשחלה בקורונה ואף היה בטיפול נמרץ במשך שלושה ימים. בשלב מסוים הייתה דאגה אמיתית לחייו. החוויה הזאת לא הפכה אותו לרגיש יותר לסבל של בני עמו. להיפך.
הוא גם לא היסס להטיל הגבלות קשות שכללו, בין היתר, איסור פגישות. אנשים לא יכלו לבקר את קרובי משפחתם החולים או לערוך הלוויות בשעה שבוויטהול ערכו מסיבות, חידונים – ואף התבדחו על כך מאוחר יותר. אחת המסיבות נערכה ערב ההלוויה של הנסיך פיליפ, בעלה של המלכה אליזבת'. ג'ונסון נאלץ להתנצל בפני המלכה. זה כבר היה מחדל אחד יותר מידי.
אנשים לא יכלו לבקר את קרובי משפחתם החולים או לערוך הלוויות בשעה שבוויטהול ערכו מסיבות, חידונים – ואף התבדחו על כך מאוחר יותר
ה"אמת" היא לא חלק מארגז הכלים של בוריס. הוא מרגיש שהוא מעבר לחובה הקטנונית הזו, בעיקר בנושא עסקיו האישים, הכלכליים והרומנטיים. שר לשעבר אמר לבי־בי־סי: "הבעיה היא שראש הממשלה מתייחס לעובדות כפי שהוא מתייחס לקשרים שלו – משהו שאפשר להשליך כשהמצב לא נוח. זה הכול עניין של כוח. עובדות, מדיניות, אנשים – הכול נזרק אם הם עומדים בדרכו".
ג'ונסון למד להתעלם משאלות. הוא פורע את שערו, משלמפר את חולצתו, זורק ציטוט ביוונית או לטינית, כמה מילים באנגלית שאיש לא מבין, מחמיץ בכוונה את הפאנץ' ליין וגם – משגר פאנצ'ים בדיוק כשנדמה שקרס בים המלל חסר הפשר של עצמו.
זה עבד לו כמה שנים. את השמועות על הרומן שקיים, למשל, כינה "פירמידה הפוכה של הבלים". אולם, לעובדות עצמן יש משקל רב – ומה לעשות שמשבר הקורונה או הברקזיט לא מגיבים לקסם האישי שלו. הציבור הבריטי התחיל להפנות לו עורף אחרי ה"פארטי־גייט". אבל מדובר בתהליך.
בכל שבוע נחשפה פרשת שחיתות חדשה – שלו או של מפלגתו. ג'ונסון ואשתו התגלו כצמד חמדנים ששיפץ את המעון באופן רהבתני, מקורבי המפלגה זכו לחוזי עתק בתקופת הקורונה וג'ונסון נתפס משקר לבית המשפט, למלכה ולפרלמנט. הוא התנצל על ימין ועל שמאל עד שבשלב מסוים זה כבר לא עבד. כל הורה מכיר את הרגע הזה. האמון בו הלך ונשחק.
כל עוד המצב היה נסבל, תומכיו הצליחו להתעלם. עתה, כשהם עומדים בתור לבנק מזון או משלמים מחיר שיא על דלק, התמיכה בו צנחה אפילו מתחת לאחוזי התמיכה בקורבין. כשאתה לא יודע איך תשלם את חשבון הגז בחורף – הידיעות על אנשי המפלגה שהתעשרו באופן חולני לא תורמות לפופולריות של ראש המפלגה.
כשאתה רואה את הוריך גוועים מבעד למחיצת פלסטיק בזמן שבוריס וחבריו שותים לשוכרה בגינה של מספר עשר – העלבון והזעם לא נעלמים גם אחרי ההתנצלות. הברקזיט בנוי על שקר. אי אפשר להתנתק מהשכנים בלי נזק כלכלי עצום, ערעור השלום בצפון אירלנד ובסופו של דבר – איבוד זכויות והטבות רבות.
הברקזיט בנוי על שקר. אי אפשר להתנתק מהשכנים בלי נזק כלכלי עצום, ערעור השלום בצפון אירלנד ובסופו של דבר – איבוד זכויות והטבות רבות. לעומת זאת, אין יתרון במצב החדש. הציבור הולך ומבין זאת
לעומת זאת, אין יתרון במצב החדש. הציבור הולך ומבין זאת. הדרך לתחזק את מעמדו של ג'ונסון וחבריו היה – בדומה לארצות הברית וישראל – התקפה בלתי פוסקת על מוסדות המדינה. המפלגה וכלי התקשורת המקורבים – בעיקר הדיילי מייל – שיתפו פעולה עד שהבינו שהציבור כבר לא קונה את הסחורה הזו וניצלו את המשבר האחרון כדי להעביר לו מסר חד משמעי.
ג'ונסון סירב להבין במשך יממה שלמה שהמשחק נגמר, שהוא למעשה הודח, שהוא איבד כל תמיכה. גם הבועה האטומה שבה חי התפוגגה בסופו של דבר.
אחד מהכתבים הפוליטיים בממלכה אמר כי בסופו של דבר התכונות שהביאו מנהיגים לראשות הממשלה – הם אלו שגרמו להם לעזוב. מיי הייתה ישרה ורצינית עד שלא יכלה למצוא פתרון למשבר הברקזיט ונתפסה כאפורה ואילו הקסם של טוני בלייר הפך לחלקלקות בלתי נסבלת.
התכונה הבולטת של בוריס הייתה הדמיון לבני היל – גס, שטחי, פופולארי לפרקים ומצחיק חלקים בציבור. הסקסיזם, הליצנות וההתעמרות בחלשים הפכו למעיקים בשלב מסוים. לזכות הציבור הבריטי יאמר שהם מאסו בו הרבה לפני שחברי מפלגתו – "הבוריסיסטים" חסרי עמוד השדרה, קלטו זאת. ואולי זה מה שמעורר תקווה בכל הסיפור העגום על בוריס ג'ונסון.
הסקסיזם, הליצנות וההתעמרות בחלשים הפכו למעיקים. לזכות הציבור הבריטי יאמר שהם מאסו בו הרבה לפני שחברי מפלגתו – "הבוריסיסטים" חסרי עמוד השדרה, קלטו זאת
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם