צריך להפשיל שרוולים, להכניס ידיים לזבל ולהפריד

טרקטור עובד במטמנה ליד המפעל של UBQ בקיבוץ צאלים בדרום הארץ, 13 במרץ 2018 (צילום: AP Photo/Ariel Schalit)
AP Photo/Ariel Schalit
טרקטור עובד במטמנה ליד המפעל של UBQ בקיבוץ צאלים בדרום הארץ, 13 במרץ 2018

כולם מדברים על אנרגיה מתחדשת כמענה למשבר האקלים. אבל פסולת אורגנית מזהמת לא פחות מדלקים פוסיליים ומסתבר שאפשר למצוא לה פתרונות פשוטים, ישימים ומשתלמים כלכלית. פליטת גז המתאן, שמזהם פי 84 מפליטות פחמן דו-חמצני, מזיקה הרבה יותר ממנו. כ-10% מכלל פליטות גזי החממה בישראל מקורן במתאן שנפלט מהפסולת האורגנית במטמנות, ולכך יש פתרון יחסית פשוט שמקבלי ההחלטות צריכים לקדם.

מצבה של מדינת ישראל בכל הנוגע למדיניות ההתמודדות עם משבר האקלים לא מספק, בלשון המעטה. בין אם זה צמצום חוק האקלים על ידי האוצר, ובין אם התקיעות בקידום חוק הפסולת אותו מוביל המשרד להגנת הסביבה מזה למעלה משנה. ובינתיים המשבר מחריף, ואין דחיפות ממשלתית להתמודד אתו.

מצב המדינה בנוגע למדיניות ההתמודדות עם משבר האקלים לא מספק, בלשון המעטה. בין אם זה צמצום חוק האקלים על ידי האוצר או התקיעות בקידום חוק הפסולת שמוביל המשרד להגנת הסביבה זה למעלה משנה

כשמדברים על משבר האקלים, האינסטינקט הוא לעסוק באנרגיה מתחדשת כפתרון לצמצום פליטות הפחמן הדו-חמצני. זה נושא חשוב ללא ספק, אך הוא מספר רק חלק מהסיפור. פליטות גז המתאן (Methane, (CH4 מאיצות את אפקט החממה בקצב שגבוה פי 84 מהאפקט שיוצר הפחמן הדו-חמצני.

פליטות המתאן מתרחשות בעיקר כאשר פסולת אורגנית מוטמנת בקרקע ללא חמצן, ובתהליך היא פולטת כמויות אדירות של גז מתאן. פסולת אורגנית מוגדרת בתור שאריות אוכל מכל סוג, מקליפת בננה ועד שוקולד שנשאר בדפנות הקופסה, ובה יש לטפל באופן שונה מהטמנה, אחרת התפרקותה גורמת, כאמור, לנזק ולפליטות מתאן מזהמות.

הפתרון הפשוט לטיפול בפסולת האורגנית הוא יצירת תהליך קומפוסטיזציה – העברת הפסולת האורגנית לקומפוסטרים, אשר מאפשרים לה להתפרק בסביבה מחומצנת וכך לא נוצרת פליטה של מתאן, ובתהליך מיוחד ניתן להפיק מההתפרקות דשן ואף אנרגיה.

יש מקומות שונים בארץ שתהליך זה קורה כבר היום – רשויות מקומיות, שכונות, קהילות ואנשים שמתחזקים קומפוסטרים. כל אלה מאמצים ראויים, חיוביים ומועילים, אבל הגיע הזמן להסתכל על הזבל שלנו ברמה רחבה יותר וכלל ארצית.

בשביל תהליך כזה נדרש שיתוף פעולה בין ממשלה, רשויות ותושבים:

  • רשויות מקומיות צריכות לתת קרקע ייעודית לחברות שיקימו מתקני טיפול בפסולת האורגנית.
  • הרשויות צריכות להעלות את המודעות בקרב הציבור להפרדת הפסולת האורגנית, לפזר פחים ייעודיים ולדאוג לשנע אותה למתקני הטיפול המיוחדים.
  • הציבור צריך לשתף פעולה ולהפריד בביתו את הפסולת האורגנית ולזרוק אותה בפחים המיועדים לה.

כשמדברים על משבר האקלים, נהוג לעסוק באנרגיה מתחדשת כפתרון לצמצום פליטות הפחמן הדו-חמצני. נושא חשוב, אך פליטות גז המתאן מאיצות את אפקט החממה בקצב שגבוה פי 84 מפליטות הפחמן הדו-חמצני

ועדיין, הפתרון הזה יחסית קל, הוא אמנם דורש רצון של כלל השחקנים לקדם אותו, אבל בסוף כולם מרוויחים:

  • הרשויות המקומיות חוסכות בהיטל ההטמנה שלהן בהיקף שיכול להגיע למיליוני שקלים ולעשרות אחוזים.
  • החברות שמקימות את המתקן משלמות מקבלות מענק של כמעט 50% להקמה מ"הקרן לשמירת הניקיון", והרווח השנתי של המתקן מוערך בכ-50 מיליון ₪.
  • והציבור מרוויח מכך שהרשויות שלו חוסכות כסף ויכולות להשקיע אותו בפעולות נוספות למען הציבור, או לחלופין, לגבות פחות כסף ממנו.
  • וזה בלי לומר מילה על הרווח החשוב ביותר – הסביבה והעתיד של כולנו.

נקודת הפתיחה של ישראל כיום היא שישנם שלושה מתקנים לטיפול בפסולת אורגנית שפועלים, אך היקף הפעילות שלהן יחסית מצומצם. ישנם עוד תשעה מתקנים שעתידים לפעול אך פתיחתם די מדשדשת. בנוסף, כמחצית מהכספים של "הקרן לשמירת הניקיון" לא משמשים לשם תועלת סביבתית והכסף בה נערם.

איפה טמונה הבעיה שתוקעת את המערכת? בסופו של דבר, מדובר בעניין טכני ומסריח, תרתי משמע, ואין מספיק מודעות לעניין הפסולת בקרב הציבור הרחב. ומכך גם לנבחרי הציבור אין אינטרס לקדם את הנושא ואין רצון לקדם פרויקטים שיפתרו בעיות לטווח זמן ארוך, כאשר הבחירות מורגשות כאן ועכשיו.

כשמדובר על משבר האקלים, האיום מזדחל אלינו במעין רכות מתעתעת, ולכן קל יותר להתעלם ממנו או לחשוב שזו בעיה שהדורות הבאים יצטרכו להידרש לה. כאן הטעות – אנחנו נמצאים בתקופת הזמן הקריטית ביותר בנוגע למשבר האקלים, ואם נחצה את נקודת האל-חזור, חרצנו את גורל הדורות הבאים. חייבים להתעורר ומהר.

איפה טמונה הבעיה שתוקעת את המערכת? מדובר בעניין טכני ומסריח, תרתי משמע, ואין מספיק מודעות לעניין הפסולת בקרב הציבור הרחב. ומכך גם שלנבחרי הציבור אין אינטרס לקדם את הנושא

אז מה כן אפשר לעשות? הממשלה, בהובלת המשרד להגנת הסביבה, צריכים לקדם טיפול בחסמי הקצה:

  • סבסוד תשתיות והקמת מתקנים לטיפול בפסולת אורגנית.
  • עידוד שימוש בטכנולוגיות חדשות.
  • הקצאת שטחים ומתן תקציבים לרשויות המקומיות ליישום והובלת השינוי כאן ועכשיו.

במקביל, הרשויות המקומיות צריכות להבין שהשינוי בגישה יכול וצריך להגיע מהן – אופן הטיפול בפסול נמצא לגמרי תחת סמכותן והפתרון שוכן אצלן ולא במטמנה. נכון, העסק באמת מסריח, ומה שצריך זה להפשיל שרוולים ולגרום לכלל הרשויות להכניס את הידיים לזבל – ולהפריד.

שקד, בן 28, הוא מנהל ההשפעה של תנועת ישראל 2050 מבית המרכז להעצמת האזרח וסטודנט במסלול להשפעה ציבורית - תאור משולב של מדעי המדינה והיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת חיפה. קצין מילואים ונשוי ליעל.

רועי מרדכי מנהריה, סטודנט במסלול להשפעה ציבורית באוניברסיטת חיפה וחלק מצוות האקלים של תנועת ״ישראל 2050״ מבית ״המרכז להעצמת האזרח״.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 699 מילים
סגירה