תגובת הליכוד אמש להחלטת יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט חנן מלצר, בעניין הצבת המצלמות בקלפיות, נדמתה ברגע הראשון כמו התגובה הממלכתית הנכונה. "בעקבות החלטת השופט מלצר, בליכוד בוחנים אפשרות לחקיקה ראשית לפני הבחירות", נמסר ממפלגת השלטון, כאילו קיבלה במלואם את חוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט בנושא, ואת טיעוני מלצר עצמו.

מנדלבליט ומלצר הסכימו שמדובר בנושא מורכב הדורש הסדרה בחקיקה ראשית או בחקיקת משנה. יש לכך כמה טעמים. ראשית, משום שחוק הבחירות ותקנות הבחירות כוללים מנגנונים מפורטים במיוחד לניהול הבחירות, ומרמת הפירוט אפשר ללמוד כי אין מקום להסדרים נוספים המבוססים על פרשנות. בנוסף, החלטה על הצבת מצלמות מחייבת סדרה של החלטות משנה מורכבות (מיקומים, אבטחת מידע ועוד), הדורשות דיונים ארוכים.

"בעקבות החלטת השופט מלצר, בליכוד בוחנים אפשרות לחקיקה ראשית לפני הבחירות", נמסר ממפלגת השלטון

שנית, משום שסוגיית המצלמות מורכבת בגלל התנגשותה עם הזכות החוקתית לפרטיות, המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ועם ההוראות המפורטות בחוק הגנת הפרטיות. סוגיית פרטיות נוספת נובעת מהשאלה אם צילום הנכנסים והיוצאים מהקלפיות – גם אם לא מאחורי פרגוד ההצבעה – יוצר מאגר מידע המחייב דיווח ורישיון, וחשש שעל המאגר יופעלו טכנולוגיות לזיהוי פנים.

סיבה שלישית המצדיקה את הסדרת הנושא בחקיקה היא שאלת השוויון. על פי חלק מהעותרים נגד הצבת המצלמות (ארגון עדאללה, ח"כ עאידה תומא-סלימאן, התנועה לאיכות השלטון ואחרים), אישור להצבתן ייתן יתרון מובנה לליכוד עתיר התקציבים. כפועל יוצא יוצבו מצלמות בעיקר בקלפיות במגזר הערבי, ויעלה חשש מפני "תיוג אתני" שירתיע בוחרים ויפגע בערך החוקתי של שוויון הבחירות.

כל הנימוקים האלה תומכים בגישת הליכוד להסדרת סוגיית המצלמות בחקיקה ראשית. אלא שהסיפא של תגובת הליכוד, "לפני הבחירות", מנוגד באופן קיצוני לגישתם של היועץ המשפטי לממשלה ושל יו"ר ועדת הבחירות המרכזית.

"כפי שהוטעם על ידי היועמ"ש", כתב מלצר, הליך החקיקה בנושא המצלמות "ראוי שלא ייעשה אד-הוק, בהליך מזורז", משום שהוא דורש "עבודת מטה רחבה, התבססות על מידע מקיף, ומומחיות במגוון תחומים. עבודה מקיפה שכזו – טוב לה שתיעשה לאחר תהליך עיבוד וחשיבה מקיף, ותוך היוועצות בכלל הגורמים הרלבנטיים".

"עבודה מקיפה שכזו – טוב לה שתיעשה לאחר תהליך עיבוד וחשיבה מקיף, ותוך היוועצות בכלל הגורמים הרלבנטיים"

ההחלטה של מלצר, הנפרשת על 38 עמודים, היא מסמך משפטי מעמיק, טכני ויבש מאוד. היצרים הפוליטיים החזקים סביב שאלת המצלמות כמעט ולא מורגשים בו, למעט ברשימת העותרים מהשמאל, שביקשו לאסור על הצילום בקלפי, והמשיבים מהימין שביקשו להתיר זאת. אל הארגונים החברתיים הצטרפו המחנה הדמוקרטי ומפלגת העבודה, בעוד שאל עמדת הליכוד הצטרפו הבית היהודי וארגוני הימין "קהלת" ו"התנועה למשילות ודמוקרטיה".

כמו במקרים אחרים – דוגמת הציפיה שבתי המשפט יאשרו את המופע בהפרדה בעפולה, בצעד אקטיביסטי של התגברות על החלטת ממשלה האוסרת זאת – גם במקרה הזה ביקש הימין מהמשנה לנשיאת העליון מלצר לקחת לעצמו סמכויות שאינן מוקנות לו, בעוד השמאל יישר קו עם מנדלבליט וטען שהדבר דורש חקיקה. קיבלנו מהפך קטן לפני הבחירות – הימין תומך באקטיביזם שיפוטי.

במסגרת העמדה שהגישה הליכוד למלצר לקראת החלטתו, הודתה למעשה המפלגה בכך שהצבת המצלמות באופן סמוי בבחירות אפריל – עד לגילויין בצהרי יום הבחירות – הייתה עבירה על חוק הגנת הפרטיות. במסמך, שכתב היועץ המשפטי של המפלגה אבי הלוי, הוא ניסה לשכנע את מלצר כי שאלת העבירה על החוק נפתרת במקרה של מצלמות גלויות. "המשיבה מציעה כי בקלפיות יוצבו שלטים המיידעים את באי המתחמים אודות השימוש במצלמה", הסביר.

במסגרת העמדה שהגישה הליכוד למלצר לקראת החלטתו, הודתה למעשה המפלגה בכך שהצבת המצלמות באופן סמוי בבחירות אפריל – עד לגילויין בצהרי יום הבחירות – הייתה עבירה על חוק הגנת הפרטיות

שאלה מהותית נוספת שעמדה בלב הפרשה הייתה האם הצבת מצלמות תרתיע את האזרחים הערבים מלהצביע. בדיון שהתקיים בנושא בוועדת הבחירות לפני שבועיים, הפתיע ח"כ עיסוואי פריג' (מרצ) שהעריך שלאחוזי ההצבעה הנמוכים במגזר הערבי לא היה קשר למצלמות. זאת למרות שטען שהמהלך של הליכוד באפריל נועד ליצור "הפחדה, תסכול האזרח הערבי, שלא ייצא מהבית".

מלצר הוסיף בהחלטתו שלא נעשו מספיק מחקרים בעולם על שאלת ההרתעה שיוצרות מצלמות בקלפיות, וכי אלה שנערכו העלו תוצאות סותרות. "יחד עם זאת", כתב, "היות שמדובר בזכות לבחור, המהווה את הבסיס למשטר הדמוקרטי, יש לנהוג במשנה זהירות ביצירת הסדרים העלולים לפגוע במימושה.

"דומה כי יש טעם רב בכל הנוגע לטענת המבקשים לפגיעה שנוצרה בעקבות מבצע הצבת המצלמות, ולאי-השוויון שנהג באופן ניהולו. אכן, אין להקל ראש לגבי החשש מהרתעה אפשרית של בני המגזר הערבי בישראל מלהצביע, כאשר התיעוד נעשה באופן מפלה, על-ידי מי שנחזה להיות בעיניהם גורם שלטוני".

"אין להקל ראש לגבי החשש מהרתעה אפשרית של בני המגזר הערבי בישראל מלהצביע, כאשר התיעוד נעשה באופן מפלה, על-ידי מי שנחזה להיות בעיניהם גורם שלטוני"

את ההחלטה הסופית חילק מלצר לשלושה מצבים. מצב ראשון הוא הליך הצבעה תקין שבו אין להפעיל מצלמות בהיעדר הסמכה לכך בחוק ובגלל החשש מפגיעה בפרטיות, בשוויון ומהרתעת מצביעים.

מצב שני הוא כאשר מתחיל אירוע הדורש תיעוד, ואז מתחזק האינטרס של שמירה על טוהר הבחירות. במקרה כזה יכול רק מזכיר הקלפי לתעד באישור מפורש של יו"ר ועדת הבחירות או מישהו מטעמו, ורק בזמן האירוע. החומרים המצולמים יעברו רק לרשויות המוסמכות – המשטרה, ועדת הבחירות או הפרקליטות.

המצב השלישי הוא שלב ספירת הקולות, כאשר אין עוד חשש מהרתעת בוחרים ומפגיעה בשוויון ובפרטיות. גם בשלב הזה רק מי שיו"ר ועדת הבחירות יסמיך יוכל לצלם, כדי שיישמרו "נייטרליות ומהימנות מירביים של התיעוד". מלצר הוסיף שרצוי שגם הסדרת הצילום בשלב הספירה תיעשה בחקיקה, ועד אז הוא משתמש בסמכותו לקבוע הוראות שעה.