הקורא בקלפי
הקורא בקלפי
תקשורת, פוליטיקה ושקרים אחרים

הכול נשאר במשפחה

העיתונות הישראלית ניצבת בפני מערכת הבחירות החמישית בתוך שלוש שנים וחצי כשהיא מפולגת, מסוכסכת, מבולבלת, מותשת ומקושקשת מתמיד ● הכשל הבסיסי בהשוואה שבין מיזם דמוקרטTV לבין כלי התקשורת שהתגייסו לטובת נתניהו ● ומה צריך לעשות פרשן פוליטי בכיר או עיתונאית ותיקה כשבן משפחתם נכנס לפוליטיקה

גדעון סער וגאולה אבן סער בארוע בחירות, 2 בינואר 2020 (צילום: תומר נויברג/פלאש90)
תומר נויברג/פלאש90
גדעון סער וגאולה אבן סער בארוע בחירות, 2 בינואר 2020

במהלך 13 שנות שלטונו, הספיק ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו לראות עיתון יומי קם במאות מיליוני שקלים כדי שישרת אותו בחינם, במהלך שנראה כמו קבלת תרומה בלתי חוקית; לנסות להשתלט על "העיתון של המדינה" המתחרה תוך ניכוס עיתונאיו ותוך שימוש במשחקי כוח, פליליים על פי רשויות התביעה בישראל, עם בעליו; לקרקס, לתפלל ולהחדיר מסרי חנופה, השחרה וכזב לאתר חדשות גדול, תוך שימוש בצרכיו הרגולטוריים של בעלי האתר בעסקה שמגיעה לכדי אישום בשוחד.

הוא גם החדיר מגישים, עיתונאים בכירים וצנזורה לתחנה הנמצאת בשליטת המדינה, תמך (וקטף את הפירות) בתהליך הפירוק השיטתי של עיתון יומי ותיק על ידי מי שהיה הטייקון ובונה הפירמידות הגדול בישראל נוחי דנקנר; השתתף בתהליך האסדרה הקומבינטורי של ערוץ ייעודי שהפך בדרך פלא לערוץ חדשות תוך מתן הטבות רגולטוריות מפליגות; היה שותף לפגיעה בעצמאות המערכתית של ערוץ מסחרי מרכזי; ניסה לפגוע בתהליך ההקמה מחדש של השידור הציבורי בישראל; שלח שליחים אל טייקונים בנכר בניסיון לשכנעם לרכוש גופי תקשורת מרכזיים בישראל כדי שיעבדו עבורו – וזאת כנראה לא הרשימה המלאה.

אפשר לומר שלהוציא קומץ גופי תקשורת, נתניהו לא פסח על אף עיתון, ערוץ או תחנת רדיו בדרכו אל הגביע הקדוש לו השתוקק יותר מכל: סיקור אוהד. או במילים פחות מכובסות: הכפפת העיתונות אל צרכיו וגחמותיו האישיים והפיכת העיתונאים לכלי שרת של השלטון.

בנימין נתניהו במסיבת עיתונאים אחרי ההכרזה של נפתלי בנט על פירוק הממשלה, 20 ביוני 2022 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
בנימין נתניהו במסיבת עיתונאים אחרי ההכרזה של נפתלי בנט על פירוק הממשלה, 20 ביוני 2022 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

קשרי הון-שלטון-עיתון תמיד היו בישראל, וככל הנראה מהווים רעה חולה שלא ניתנת למיגור מוחלט גם ברחבי העולם. ברגע שבו יש איל הון התלוי בממסד כדי להמשיך לקיים את עסקיו, ובהם כלי התקשורת בבעלותו, כך צפוי כי תיוולד שאיפה ליצר התאמה כלשהי בין צורכי הבעלים לדרישות המערכת העיתונאית.

אולם בעוד שבמקומות נורמליים (ובתקופות נורמליות) הקשרים הללו הם מקור למאבק מתמיד – ולעיתים אף ממריץ – בין העיתונות לבין בעליה, מלחמת משיכת חבל שמאפשרת להדק את השורות העיתונאיות ולתחזק את מאמציה, הרי שהחזירות של מחנה נתניהו הביאה לתופעות הפוכות: התפרקות מערכים, יצירת מחנאות מגוחכת בתוך העיתונות, נהייה אחרי עגל הזהב של הצהוב, השטחי והרכילאי, התמכרות למרוץ סוסים "סטטיסטי" מגוחך, פחד להיות מזוהה או מתויג כ"אנטי ביבי" גם בעת מסירת עובדות פשוטות, וצורך ב"איזונים" מלאכותיים שמשמעותם רידוד השיח והימנעות מיצירת מדרג חומרה או חשיבות.

העיתונות הישראלית ניצבת בפני מערכת הבחירות החמישית בתוך שלוש שנים וחצי כשהיא מפולגת, מסוכסכת, מבולבלת, מותשת ומקושקשת מתמיד. עיתונאים רבים מחפשים את דרכם החוצה מתוך הבנה שבקרב התרנגולות הטוויטרי, לתוכן ביקורתי ממשי ומנומק אין מקום אם הוא לא מלווה בצרחות אימים. עיתונאים רציניים נלחמים על פרנסתם מתוך הבנה שימיהם ספורים. גם אם החשש מוגזם, הוא מקונן בליבם של רבים.

עיתונאים רבים מחפשים את דרכם החוצה מתוך הבנה שבקרב התרנגולות הטוויטרי, לתוכן ביקורתי ממשי ומנומק אין מקום אם הוא לא מלווה בצרחות אימים

בנימין נתניהו ושלדון אדלסון בארוע חניכת הפקולטה לרפואה באוניברסיטת אריאל, ב-28 ביוני 2017 (צילום: בן דורי/פלאש90)
בנימין נתניהו ושלדון אדלסון בארוע חניכת הפקולטה לרפואה באוניברסיטת אריאל, ב-28 ביוני 2017 (צילום: בן דורי/פלאש90)

הסכנה להילכד בציפורני הסתמיות והאקראיות של הסיקור התקשורתי, והנטייה הקולקטיבית לכסות על היגון הכללי של מערכת פוליטית מתפרקת במלחמות בוץ מטונפות (במקום להיצמד לתחקירים, עובדות, ביקורת ממוקדת וראיונות נוקבים העוסקים במהות – כלומר כל הדברים שאשכרה דורשים עבודה ולא סתם להג) אורבת לכל העיתונאים, או לפחות לכל מי שעדיין מגדיר עצמו ככזה.

לאחרונה גילה העיתונאי קלמן ליבסקינד שתמיכתם הנלהבת של אנשי המחנה שלו ב"גיוון אידיאולוגי של עיתונאים", רודד מבלי שטרחו לשים לב לתהליך שבמרכזו הוחדרו סטנדרטים נמוכים של אלימות מילולית ופייק ניוז שעכשיו מופנים גם אל תוך המחנה עצמו.

הזעקות של עיתונאים המתויגים כ"שמאלנים" שנמשכות לפחות מאז 2015 לא עשו על ליבסקינד וחבריו רושם. אבל עכשיו הם רואים ש"ביביזם" אינה סתם מילת גנאי לעיתונאים שתומכים בנתניהו, אלא כינוי (מוצלח יותר או פחות) לתופעה רווחת במסגרתה עיתונאים רומסים ערכים מקצועיים בסיסיים כמו הגינות ואתיקה בשם הנאמנות המוחלטת למנהיג.

בתום עידן השליטה במערכות התקשורת של חבורת חפץ-פילבר – משרתיו של הגביר שהפכו בצוק העיתים לעדי מדינה מפוקפקים – שדרת העורכים הראשיים נותרה מוחלשת וכנועה. תחקירי הון-שלטון נחשבים למותרות יקרים ומיותרים, סקרים מוטים או אמינים-למחצה מובילים את המהדורות לקליק-בייטים רגעיים.

בתום עידן השליטה במערכות התקשורת של חבורת חפץ-פילבר – משרתיו של הגביר שהפכו בצוק העיתים לעדי מדינה מפוקפקים – שדרת העורכים נותרה מוחלשת וכנועה

ניר חפץ עוזב את בית המשפט המחוזי בירושלים אחרי שעדותו במשפט נתניהו נדחתה בשבוע, 16 בנובמבר 2021 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
ניר חפץ עוזב את בית המשפט המחוזי בירושלים אחרי שעדותו במשפט נתניהו נדחתה בשבוע, 16 בנובמבר 2021 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

התוצאה היא שבחודשים הקרובים בדרך אל הקלפי נזכה למנה גדושה ומוגדלת של עיתונות שמתמכרת לסקרי שווא והבלי פה, לאמירות סרק ולשאלות סרק שחוזרות על עצמן, ולכותרות בומבסטיות של "ברייקינג" ו"פרסום ראשון" שאין מאחוריהם בעצם כלום.

זוהי עיתונות שאף פעם לא באמת מתעניינת מה יקרה עם התחבורה, האקלים, הכלכלה, יוקר המחיה, התשתיות, הגנת הסביבה, זכויות העובדים או טוהר המידות – כי את זמן המסך והראיונות עם המועמדים היא ממלאת בהרכבת פאזלים קואליציוניים דמיוניים ובגרסאות חוזרות ונשנות של שאלת "תשב או לא תשב עם ביבי?" בכל הצורות והניסוחים האפשריים.

שפורר מפוררת ומשווה

אחת מתופעות הלוואי של עידן רק-ביבי/ רק-לא-ביבי, היא שהוואטאבאוטיזם משתלט על גם על החלקים הרציניים של העיתונות – בין אם מתוך רצון להוכיח שאינך אוטומטי (ולפיכך אינך רל"ביסט) ובין אם מתוך הבנה שזאת השפה היחידה שצרכני התקשורת מבינים כיום. ההנחה היא שסיפור הוא טוב או לא טוב בהתאם ליכולת למדוד אותו בקנה המידה המשווה לפרשיות נתניהו.

זה מה שקרה לכתבת התחקיר של שרון שפורר שהתפרסמה ב"דה מרקר" ביום שישי האחרון. הכתבה מתארת את קשת התומכים של דמוקרטTV-דרכנו, ומציירת תמונה של ערוץ אידיאולוגי הנתמך בידי סוכני הון-שלטון, בניסיונותיו לייצר שיח ליברלי.

לוסי אהריש באולפון דמוקרטTV (צילום: דמוקרטTV)
לוסי אהריש באולפון דמוקרטTV (צילום: דמוקרטTV)

בכך עושה הכתבה שירות טוב מאד לציבור: אמנם דמוקרטTV הוא פרטי לחלוטין ונשען על פלטפורמה אינטרנטית (בניגוד לגלי צה"ל, תאגיד השידור הציבורי או ערוצים 12-14, למשל) והוא גם גלוי לחלוטין באג'נדה שלו. אבל שקיפות מלאה של אינטרסים ומימון חשובה בכל כלי תקשורת, גם כזה שאינו נסמך על אסדרה של המדינה. בוודאי שהדבר חשוב כאשר אותו כלי תקשורת מבקש תמיכה באמצעות תרומות מהציבור, כפי שדמוקרטTV עושה.

אלא שמשום מה כל חלקה הראשון של הכתבה מוקדש להשוואה ביביסטית טיפוסית, היוצרת משוואה שגויה בין מעשיו של נתניהו לבין תמיכתם של אנשי שמאל ומקורבי ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט בדמוקרטTV.

כל חלקה הראשון של הכתבה מוקדש להשוואה ביביסטית טיפוסית, היוצרת משוואה שגויה בין מעשיו של נתניהו לבין תמיכתם של אנשי שמאל ומקורבי ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט בדמוקרטTV

"שוו בנפשכם את התרחיש הבא", כותבת שפורר, "כמה מיליארדרים מרחבי העולם רוצים להחזיר את בנימין נתניהו לשלטון. במשך שנים הם הזרימו מיליוני שקלים לעמותה שתמכה בנתניהו. העמותה הזו הפיקה קמפיינים גדולים שקראו להחזרת נתניהו לשלטון, אירגנה מחאות ולפעמים גם שילמה מאות שקלים לאזרחים כדי שישתתפו בהפגנות. בשלב מסוים, מבינים המיליארדרים שמהפגנות לא תצא הבשורה. הם רוצים להגיע לתפוצה רחבה יותר, ולכן הם חייבים כלי תקשורת משלהם. הם מחליטים לגייס לתפקיד מנכ"ל העמותה חבר מרכז מקורב לנתניהו, שגם יקים וינהל את הבייבי החדש".

שפורר ממשיכה בתרחיש הדמיוני לאורך כשליש מהכתבה, אך למעשה אין כל צורך בדמיון. התרחיש הזה הוא המציאות של חיינו בעשור האחרון ולפיכך קשה לראות בהקמת דמוקרטTV יותר מאשר יוזמת קרב-מאסף בניסיון להדוף מעט את צונאמי קשרי ההון-שלטון-עיתון בהובלת נתניהו ואנשיו באמצעות ערוץ שמאלני חובב.

יאיר (יאיא) פינק (צילום: גילי יערי/פלאש 90)
יאיר (יאיא) פינק (צילום: גילי יערי/פלאש 90)

גם מבחינת השפעה, גם מבחינת כספים, גם מבחינת פלטפורמה – להשוות בין דמוקרטTV הקטן (והנכשל, לעדותה של שפורר עצמה, שמבהירה בכתבה שלערוץ כמעט אין צופים) לבין המגה-מבצעים להשתלט על התקשורת ולפורר אותה מבפנים, זה לעג לרש. דמוקרטTV אולי לקח תרומה ממקורב לאקירוב (עוד לפני הקמתו) וראיין את רונן צור על הרגלי האפייה שלו (שומו שמיים איזה גילוי, צור -ששורץ באולפנים מרכזיים בתקופת הבחירות בלי הפסקה – באמת צריך את הריאיון בדמוקרטTV כדי לקדם את  עסקיו?).

גם מבחינת השפעה, גם מבחינת כספים, גם מבחינת פלטפורמה – להשוות בין דמוקרטTV הקטן (והנכשל, לעדותה של שפורר עצמה) לבין המגה-מבצעים להשתלט על התקשורת ולפורר אותה מבפנים, זה לעג לרש

נכון, יאיא פינק, "איש סודה של שלי יחימוביץ'" (שפרשה זה מכבר מהפוליטיקה והתקשורת לפנסיה ועיקר האינטרס שלה כעת הוא ליהנות מהחיים), הוא אחד האנשים העומדים מאחורי המיזם הטלוויזיוני הזה וכן, הוא פוליטיקאי שרץ לכנסת. עדיין, נדמה לי שלהשוות אותו לארכי-נוכלים שעמדו מאחורי מבצעי הריסוק של גלי צה"ל, וואלה או מעריב זה קצת מגוחך. ביום שבו עיתונאי יתלונן שפיטרו אותו בגלל לחצים של פינק – אשמח להצטרף למאמץ המלחמתי בו.

אני לא מסקר את אחי, אבי ובעלי

בעידן שבו הגבולות מיטשטשים, כל דרישה לאתיקה או להימנעות מניגוד עניינים הופכת כמובן למפגן טרחנות בלתי נתפס. על הרקע הזה מזמן כבר לא תוהים כיצד גאולה אבן סער יכולה לקיים ריאיונות פוליטיים כשבעלה הוא שר המשפטים ומנהיג מפלגה. על הרקע הזה כבר כמה מערכות בחירות שמיכאל האוזר טוב – כתב צעיר, חרוץ ומוכשר – מתנדב לזוז הצידה בגלל שאביו רץ לכנסת, רק כדי לחזור ולסקר את המתרחש במשכן ככתב פוליטי מייד עם סגירת הקלפיות.

חגי ועמית סגל בכנס מקור ראשון והמכון הישראלי לדמוקרטיה, אפריל 2017 (צילום: הדס פרוש/פלאש90)
חגי ועמית סגל בכנס מקור ראשון והמכון הישראלי לדמוקרטיה, אפריל 2017 (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

ועל הרקע הזה הודיע השבוע עמית סגל שלנוכח ריצתו של אחיו ארנון במסגרת הציונות הדתית – הוא משאיר את הסיקור של מפלגה זו לידיה של עמיתתו דפנה ליאל.

כל המקרים האלה בעייתיים מבחינת ניגוד העניינים והנראות.

אין סיבה לחשוד שעמית סגל יתאים את פרשנותו כדי לסייע לאחיו ארנון להיבחר לכנסת, או להטיל ספק בכך שכתבותיו של האוזר טוב ב"הארץ" אינן מונעות ממידע אינטרסנטי ששאב מאביו.

הבעיה היא, כאמור, לא המניעים אלא הנראות.

תומר אביטל הודיע השבוע כי הוא פורש מעסקי העיתונות במסגרת אתר "שקוף" וכי הוא שוקל להתמודד לכנסת. בכך הציב רף אתי שראוי לאמץ: לא די בתוצאה ברורה כדי לגרום לציבור לאבד אמון בעיתונות, צריך להראות לציבור שאנו ראויים לאמון זה.

במילים אחרות: אביטל לא חיכה לדיל סגור עם אחת המפלגות כדי לפרוש מעיתונות, כפי שעשו עיתונאים בעבר, אלא מרגע שהבין שבמוחו מתרקמת תוכנית כזאת, הוא בחר לא להעמיד את עצמו במבחן האתי למי הוא נאמן. בכך הוא גם מייתר מראש חשד שניהל משאים ומתנים בעודו כותב עבור "שקוף".

אביטל לא חיכה לדיל סגור עם אחת המפלגות כדי לפרוש מעיתונות, כפי שעשו עיתונאים בעבר, אלא מרגע שהבין שבמוחו מתרקמת תוכנית כזאת, הוא בחר לא להעמיד את עצמו במבחן האתי למי הוא נאמן

האם האוזר טוב לא יכול להיות כתב פוליטי בזמן שאביו חבר כנסת? האם גאולה אבן סער לא יכולה להיות מגישה של תוכנית פוליטית בזמן שבעלה מציב מועמדות לראשות הממשלה? האם עמית סגל לא יכול להיות פרשן פוליטי מוביל כשאחיו רץ לכנסת? לאורך זמן, התשובה היא שלילית.

הקירבה המשפחתית מדרגה ראשונה אל פוליטיקאים מכהנים מייצרת חשד לניגוד עניינים, גם אם אין הוכחות לניגוד עניינים ממשי. ודי בחשד לניגוד עניינים כדי לפגוע בנראות שהסיקור כשר ונקי מאינטרסים זרים.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
בסופו של דבר, הכל תלוי באדם עצמו. לעמית סגל יש אג'נדה ברורה ואין סיבה לחשוד שהוא יפסיק לקדם אותה בגלל אח שלו. גאולה אבן לעומתו צברה מספיק שנות ניסיון בשביל לדעת מה לא עושים. לדעתי גאולה... המשך קריאה

בסופו של דבר, הכל תלוי באדם עצמו. לעמית סגל יש אג'נדה ברורה ואין סיבה לחשוד שהוא יפסיק לקדם אותה בגלל אח שלו. גאולה אבן לעומתו צברה מספיק שנות ניסיון בשביל לדעת מה לא עושים. לדעתי גאולה אבן עדיפה עשרות מונים על אילה חסון. כשברור לכל מי הוא בעלה, זה מייתר את הצורך שלה לזוז הצידה. אילה חסון לעומת זאת, אף אחד לא יודע מה המניעים שלה ואת מי היא משרתת בכל זמן נתון.

הרבה יותר מטריד אלה הם הקשרים המוסתרים. הקח תן מאחורי הקלעים שאף אחד לא חשוף אליהם ואף אחד לא יודע למה באמת מתעסקים / לא מתעסקים עם נושא זה או אחר.

אז האבא של מיכאל האוזר-טוב רץ לכנסת. ביג דיל. יותר חשוב לחשוף מה קרן ברק עושה בכנסת. את מי היא משרתת. יותר חשוב להבין את מי משרתת מירב בן ארי. איך הלוביסטיות שהפכו לחברי כנסת נלחמות כמו לביאות פצועות בעד הלקוחות שלהן "לשעבר" ונגד הציבור כולו.

התקשורת, כרגיל, מתעסקת בשטויות ולא בדברים החשובים.

עוד 1,536 מילים ו-1 תגובות
כל הזמן // יום רביעי, 10 באוגוסט 2022
מה שחשוב ומעניין עכשיו

המבחן האמיתי של ההנהגה הישראלית ושל הציבור מתחיל רק עכשיו ● יש לתרגם את הפסקת האש לתהליך דיפלומטי אמיץ שיניב אופק לפתרון הסכסוך הישראלי–פלסטיני ● אחרת, מדובר רק בהפסקה זמנית עד לפרוץ סבב לחימה נוסף ● השחר עדיין יכול להוביל ליום בהיר וחדש ● דעה

עוד 1,280 מילים

בנינו ובנותינו אינם חפצים חסרי ערך

הראייה האינסטרומנטלית שבה מקבלי ההחלטות רואים את החיילים והחיילות בסדיר, משל היו חפצים חסרי ערך, מקוממת מאוד.

האירועים האחרונים שנחשפנו אליהם – אונס ופגיעות מיניות בחיילות בשרות סדיר שהוצבו בשב"ס – מזעזעת מאוד ואין מילים רכות יותר לבטא זאת. את האירועים ביצעו פושעים שהורשעו בדין ונמצאים מאחורי סורג ובריח.

אבל חוסר המחשבה, חוסר האחריות וההפקרות בקבלת החלטות כאלה – להציב חיילים וחיילות בשרות סדיר בשב"ס לפעילויות כאלה, וחוסר הפיקוח והבקרה עליהם מטעם מי ששלח אותם, חמורה לא פחות מהאירועים עצמם.

הראייה האינסטרומנטלית של מקבלי ההחלטות את חיילי הסדיר כחפצים חסרי ערך, מקוממת מאוד. הפגיעות המיניות בחיילות שהוצבו בשב"ס מזעזעות, אבל חמורה לא פחות ההחלטה להציבם שם

דוד בן גוריון ראה בצה"ל כור היתוך, גוף מחנך ומעצב של הנוער. ואכן, באו ובאים עד היום בשעריו נערים ונערות מכל רובדי החברה, מכל רחבי הארץ ומכל הגלויות, ויוצאים ישראלים גאים על תרומתם לחברה ולמדינה ושמחים על מה שקיבלו ולמדו במהלך שירותם. בתפיסתו זו, ראה בן גוריון את הזיקה ההדדית בן השירות הצבאי לחברה האזרחית.

עם הקמת המדינה, כשהיה חוסר במורים ובמורות במערכת החינוך, צה"ל הקצה, בפעילות מבורכת, חיילים וחיילות מורות למערכת החינוך. זו הייתה פעילות עם שליחות שנתנה השראה ועיצבה את דמותם וגאוותם של אותם חיילים וחיילות מורות שלקחו בה חלק.

בן גוריון לא ראה באותם חיילים וחיילות שהוקצו למערכת החינוך כוח עבודה זול. הוא ראה בזה שליחות – צה"ל, צבא העם, תורם לחברה האזרחית במערכת החינוך, מתוך ראיה שהחיילים והחיילות לא רק מסייעים בחינוך, אלא גם מקבלים השראה גדולה משליחות זו.

זה נהנה וזה אינו חסר. בן גוריון ראה את האדם בכל חייל וחייל, משל היה בנו שלו ודאג להעביר את המסר למפקדים בצה"ל בכל הדרגים: "תדע כל אם עבריה כי הפקידה את גורל בניה בידי המפקדים הראויים לכך". הייתה לו מטרה להעצים את יכולותיהם, השכלתם, הערכתם העצמית וגאוותם של כל חייל וחיילת המשרתים בצה"ל, מתוך ראיה אסטרטגית ארוכת טווח, שכך נבנה חברה אזרחית טובה, מתקדמת ושוויונית יותר.

בן גוריון לא ראה בחיילים ובחיילות שהוקצו למערכת החינוך כוח עבודה זול, אלא שליחות – צה"ל, צבא העם, תורם לחברה האזרחית במערכת החינוך. החיילים מסייעים בחינוך וגם מקבלים השראה

תפיסה זו חלחלה דרך מפקדי צה"ל לדורותיו במשך שנים רבות. דוגמה לכך ניתן לראות בפעילותו המבורכת של רב אלוף רפאל איתן (רפול) שיזם כרמטכ"ל את פעילות "נערי רפול". רפול ראה בצה"ל לא רק גוף שאחראי על משימות הגנת המדינה, אלא גם גוף שהוא חלק בלתי נפרד מהחברה האזרחית, שנדרש לתרום לחברה האזרחית גם באספקטים אחרים.

הוא לקח נערים שנפלטו מבתי הספר ולא היה להם שום סיכוי בחיים האזרחיים, גייס אותם לצה"ל, תרם לחינוכם, להשכלתם ולתרומה חשובה ביותר לאישיותם והערכתם העצמית. רפול הציל את הילדים האלה שבסופו של יום גם תרמו לצה"ל, ולאחר מכן לחברה בהיותם אזרחים משכילים ומחונכים יותר ובעלי הערכה עצמית ראויה, ולא הפכו לנטל על החברה.

סדר יום: צה"ל סוגר את מערך הליווי של נערי רפול

"לא הייתי שורד את הצבא ללא פרויקט נערי רפול": בעקבות החלטת צה"ל לסגור את הפרויקט, אנדי אוסדייה, שהיה מנערי רפול, מספר לצליל אברהם ויואב קרקובסקי כמה היתה חשובה לו מש"קית המקא"ם בשירות הצבאיTzlil Avraham Yoav Krakovsky סדר יום עם קרן נויבך

Posted by ‎כאן ב‎ on Thursday, August 16, 2018

בשנת 2005 הממשלה העבירה את האחריות על בתי הכלא הביטחוניים מצה"ל לשב"ס. אך במקום להקצות תקציבים לגיוס כוח אדם לשב"ס לטיפול במשימות הנוספות – הכנסת, בחקיקת בזק, ביצעה תיקון חקיקה בחוק שירות הביטחון שאפשר את שיבוצם של חיילים בשירות בתי הסוהר.

במקום תקציבים שנדרשו לשרות בתי הסוהר, מצאו כוח עבודה ללא עלות, משל לא היו אלה בנינו ובנותינו, אלא כוח עזר שלא עולה כסף למדינה. מהן ההשלכות של תיקון החקיקה חסר האחריות והמופקר הזה, שנעשה בלי מחשבה? איזו השראה מקבלים הנערים ונערות האלה? עם איזה חבר'ה הם הולכים להתחכך בתקופה בה מתעצבת אישיותם? ומה יהיה עליהם לאחר השירות? אף אחד לא התייחס לזה במשך 18 שנים רצופות.

ב-2005 הממשלה העבירה את האחריות על בתי הכלא הביטחוניים מצה"ל לשב"ס. אך במקום להקצות תקציבים לגיוס כוח אדם לשב"ס לטיפול במשימות הנוספות – הכנסת, בחקיקת בזק, מצאה כוח עבודה ללא עלות

סביר להניח שהנערים והנערות שנשלחו ככוח עבודה זול לשב"ס במקום תקציבים לשב"ס, לא באו מהרבדים הסוציו-אקונומיים הגבוהים בחברה, מהשרון או מרמת אביב רבתי. הם ודאי באו מהפריפריה הגיאוגרפית, החברתית והכלכלית בחברה. נערים ונערות שממילא לא שפר עליהם גורלם, מה הבעיה להשתמש בהם ככוח עבודה שעלותו אפסית.

חייל או חיילת מהשכבות הסוציו-אקונומיות הגבוהות, אילו קרה להם מה שאירע לחיילות בשב"ס, למחרת הוריו היו מרעישים עולמות, מגיעים מיידית לשר הביטחון, לכנסת ולמדיה. אך כאן, כשמדובר בחיילים מהפריפריה החברתית, כנראה אין מי שישמיע את צעקתם. וכך חלפו 5 שנים, ורק כעת הציבור שומע על כך. איך הצליחו הרשויות שהיו אמורות לטפל בנושא להחביא את המידע המזעזע הזה במשך תקופה כל כך ארוכה?

כשהנושא מגיע לידיעתו של השר לביטחון פנים – עמר בר לב, הוא אומר שהוא מזועזע מאוד, אבל באותה נשימה הוא אומר שבכדי לפעול, נדרש שינויי חקיקה.

לגאלית הוא צודק, אבל מעשית הוא בורח מאחריות ומתחבא מאחורי תיקון החקיקה. יש פה מעשה זוועה בחיילות, אז עד שיבוצע שינוי החקיקה, צריך לגלות אומץ לב אזרחי ולפעול להגן על החיילות האלה ולהפסיק לאלתר את שירותן בבתי הסוהר. שימצא לכך את התקנות הנדרשות, ואם תיקון החוק שאפשר הקצאת חיילים לשב"ס בוצע תוך שבוע, אז כנראה גם אפשר לבצע את התהליך ההפוך תוך שבוע. אז במקום לחפש איך פועלים לפתרון מיידי של הבעיה, עמר בר לב פותר את עצמו באמירה שנדרש שינוי חקיקה. מכאן והלאה זו כבר לא בעיה שלו.

כעת זה לא הזמן לבחון ולהמתין. כעת צריך לפעול, ובמקביל להתחיל לבחון, כי בינתיים החיילים והחיילות האלה ממשיכים בשירות המזוויע הזה.

מעשית בר לב בורח מאחריות ומתחבא מאחורי תיקון החקיקה. יש פה מעשה זוועה בחיילות, אז עד שיבוצע שינוי החקיקה, נדרש אומץ לב אזרחי, הגנה על החיילות והפסקה לאלתר של שירותן בבתי הסוהר

אז צריך לומר לשר עמר בר לב, לכל חברי הכנסת, לכל שרי הממשלה ולרמטכ"ל – הנושא הזה מחייב פתרון מיידי, משל היו אלה הבנים, הבנות או הנכדים והנכדות שלכם או של כל אחד מאתנו. זה שמדובר בילדים וילדות מהפריפריה החברתית במדינה שלא שפר עליהם גורלם לא אומר שהם לא ילדי המדינה הזו. אסור להפקיר אותם ואותן וצריך לפתור את הבעיה הזו מיידית. משרד האוצר צריך להתמודד עם בעיות התקציב של בתי הסוהר כמו עם אלה של שאר הגופים המוסדיים במדינה, ולא להשתמש בבנינו ובנותינו ככוח עבודה ללא עלות.

יחיאל גלבוע הוא ד"ר לפילוסופיה ומהנדס פעיל בתעשיה הבטחונית והאזרחית שנים רבות. מודאג מאוד מתהליכי ההקצנה, הפילוג, הפערים הכלכליים ההולכים ומתרחבים, ומשחיקת הדמוקרטיה בשנים האחרונות.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 926 מילים

הבחירות בליכוד: נתניהו הצביע והביע אי שביעות רצון משיעורי ההשתתפות בפריימריז

יו״ר המפלגה מעוניין להביא לאחוזי הצבעה גבוהים כדי להפחית את סיכויי הבחירה של מועמדים ״בעייתיים״ ● פרשת בזק-וואלה: שאול ואיריס אלוביץ' הגישו לבית המשפט המחוזי בירושלים בקשה לבטל את כתב האישום נגדם ● ראש עיר ומנכ"ל עירייה ממרכז הארץ נעצרו הבוקר בחשד שקיבלו שוחד מגורמים בעלי עניין בבחירות 2018 ● בר-לב בתגובה ראשונה לאחר הפריימריז: הבוחר אמר את דברו - ממשיכים קדימה

עוד 27 עדכונים

אשקלון דורשת אותן הטבות מס כמו בעוטף עזה

תושבי קו העימות הדרומי מקבלים פטור ממס על 20% מההכנסות ● אשקלון לא מקבלת את ההטבה אפילו שהעסקים בעיר נאלצו להישאר סגורים גם בסבב האחרון ● שר האוצר ליברמן מבטיח לפצות עובדים שנפגעו מהגבלות התנועה – אך לא עסקים ● חבר מועצה באשקלון: "הייתה פה עיר רפאים, כמעט הכול סגור. לא מתייחסים לפגיעה בעסקים ואחרי סבב קצר מדפדפים הלאה"

עוד 1,121 מילים

למקרה שפיספסת

"החוסן של הנגב הוא צורך ביטחוני לא פחות חשוב"

חגי רזניק, לשעבר מנכ"ל משרד השיכון, השקיע את מרב חייו בפיתוח הנגב, שם גדל ● כעת הוא מסמן מטרה שאפתנית: להביא להקמת שדה התעופה הבינלאומי השני בנבטים ● בשבוע שעבר פרסם מחקר הטוען כי הקמת שדה התעופה תציל את הנגב ● לזמן ישראל הוא אומר: "משילות זה לא רק חוק וסדר. משילות זה גם היכולת של המדינה לתת מענה לאזרחים, לספק להם שירותים ראויים"

עוד 990 מילים

סיפורו של בקבוק יקר

מחיר בקבוק 1.5 ליטר של קוקה-קולה עומד במרכז מחלוקת משפטית סוערת שהוכרעה זה עתה בבית המשפט העליון. הסוגיה היא מחיר מונופוליסטי מופרז, והשלכותיה גדולות בהרבה ממחיר הבקבוק (שנע בין 8 ל-12 ש"ח).

מדובר בקביעת מדיניות להכרעות בלא מעט תובענות ייצוגיות המתייחסות למחירים מופקעים, והיא עשויה, כך יש לקוות, להשפיע על החלטות התמחור של מונופולים גדולים בעת שהם קובעים את המחיר לצרכן בישראל.

מחיר בקבוק 1.5 ליטר של קוקה-קולה עומד במרכז מחלוקת משפטית סוערת שהוכרעה זה עתה בביהמ"ש העליון. הסוגיה היא מחיר מונופוליסטי מופרז, והשלכותיה גדולות בהרבה ממחיר הבקבוק (בין 8 ל-12 ש"ח)

עניינו של פסק-דין גפניאל הוא בטענת התובע שמחיר הקוקה-קולה גבוה באופן בלתי הוגן ונקבע תוך ניצול מעמדה המונופוליסטי של החברה המרכזית לייצור משקאות.

בית המשפט העליון אישר עקרונית את האפשרות לתבוע מהמונופול להחזיר לציבור את עודף המחיר שגבה מעל למחיר תחרותי, והורה על המשך הדיון בבית המשפט המחוזי לבירור העובדות.

הלכתו של בית המשפט העליון היא לא פחות מאשר בשורה. עד לאחרונה ניתן לתבוע ספק מונופוליסטי על מחיריו רק אם הם טורפניים, כלומר נמוכים מעלויות הייצור. קיים קונצנזוס שמחיר שאינו מכסה את העלויות הוא מחיר הפסד הנובע מהתנהגות אסטרטגית במטרה לאלץ את מתחרי המונופול לצאת מהשוק. לא כך הוא הדין כאשר מדובר במחיר גבוה. כאשר מונופול קובע מחיר גבוה, ההנחה היא שיזמים עיסקיים יזהו הזדמנות להיכנס אל השוק ולהציע לצרכן מחיר תחרותי. גישה זו מניחה ש"השוק יעשה את שלו" ולכן אין עילה להתערב.

בית המשפט העליון אישר עקרונית את האפשרות לתבוע מהמונופול להחזיר לציבור את עודף המחיר שגבה מעל למחיר תחרותי, והורה על המשך הדיון בבית המשפט המחוזי לבירור העובדות

הבעיה היא שהתיאוריה הכלכלית לא תמיד עובדת. במציאות הישראלית אנו מוצאים שווקים ריכוזיים ומחירים גבוהים שלאחרונה הולכים ומאמירים. בהשוואה לסל קניות ממוצע במדינות ה- OECD, מדינת ישראל נמצאת מזה שנים בפער לא מחמיא של כעשרים אחוזים כלפי מעלה. כלומר, הצרכן בישראל משלם עוד 20% בהשוואה לחבריו במדינות המפותחות. במוצרי טואלטיקה הפער הוא גדול יותר ועומד על 42%.

אירופה, חלוצה כתמיד בתחום דיני התחרות, יודעת להציב ליצרנים מונופוליסטיים תמרור עצור כנגד מחירים מופקעים. בפסק דין ותיק משנת 1978 בענין United Brands הורה בית הדין האירופאי לטרוף מידי ענקית הבננות האמריקאית הכנסות עודפות, שכן הסתבר שזו גבתה מחיר גבוה בהרבה במדינות אירופאיות "חזקות" (כמו גרמניה) בהשוואה למחירים במדינות "חלשות" (כמו אירלנד), וזאת ללא שונות בעלויות הייצור.

ארצות-הברית, לעומת זאת, מקדשת מדיניות ליברטיאנית ולא מתערבת במחירים. ידועה אמרתו של השופט השמרן סקליה בפרשת Trinko, לפיה מחירים מונופוליסטיים הם שם המשחק, וזה מה שדוחף את העסקים ליזום ואת הכלכלה קדימה.

אלא שמחירים מופרזים לא תמיד דוחפים את הכלכלה קדימה. הרגולטור הראשון שהכיר בכך אצלנו הוא פרופ' דיויד גילה, שפרסם בשנת 2014 גילוי דעת בתפקידו כממונה על ההגבלים העיסקיים, וקבע כי מחיר מופרז מהווה ניצול לרעה של מעמד המונופול. ואולם הדברים נותרו בגדר תובנה בלבד, שכן בשנת 2017 התחלף גילוי הדעת בעמדת הממונה מיכל הלפרין, שציננה את השימוש בעילה למקרים חריגים "הדוקרים את העין"; עד היום, רשות התחרות לא מצאה אף מקרה של מחירים דוקרי עיניים בישראל.

פסק-דין גפניאל מייצר מסלול חדש ועצמאי, שכן הוא מאפשר לצרכנים ערניים לתבוע במישרין את המונופול המפריז, ללא תלות ברשות.

הממונה על ההגבלים לשעבר מיכל הלפרין, ציננה את השימוש בעילת מחיר מופרז של מונופול למקרים חריגים "הדוקרים את העין"; עד היום רשות התחרות לא מצאה אף מקרה של מחירים דוקרי עיניים בישראל

השאלה הקשה בסוגייה היא, אם דרושה התערבות על מנת לתקן כשלים תחרותיים או שיש לתת לכוחות השוק לפעול בעצמם. כב' השופטת ענת ברון אימצה גישה מתערבת-זהירה, והורתה על מבחן דו שלבי:

  1. בשלב ראשון, יש לקבוע אם המונופול גובה מחיר גבוה באופן משמעותי מהמחיר התחרותי. זו איננה שאלה פשוטה והיא מצריכה חישוב והערכה. ניתן להיעזר במבחנים שונים: מבחן העלויות, מבחן ההשוואה למוצרים מתחרים ומבחן הרווחיות של המונופול.
  2. בשלב שני יקבע אם המחיר המופרז הוא גם בלתי הוגן, ונטל ההוכחה עובר למונופול. המונופול יוכל להוכיח שיש הצדקה למחיר המופרז, למשל אם השקיע באופן חריג, אם קיים סיכון רב בפעילות העסקית, או שהציבור מפיק מהמוצר היקר תועלת מיוחדת.

האפשרות לגבות מחיר-מופרז-אך-הוגן מצביעה על גישה זהירה, המעדיפה אי התערבות על פני התערבות שגויה, שעלולה להחליש תמריצי ייצור. כמו כן, מחיר גבוה מהווה סיגנל שהשוק כדאי ליזמים, ולכן קיימת תקווה שבסופו של דבר כוחות השוק יפעלו לתיקון המחיר הגבוה.

המשק הישראלי שונה מכלכלות אחרות – הוא קטן וריכוזי ודוחף להיווצרות מונופולים. אנו רואים זאת בבירור בענף המזון החיוני לכל משק בית, ואשר מאופיין מזה שנים במונופולים גדולים. דו"ח מרכז המחקר של הכנסת עמד על כך שנתח השוק של חמש קמעונאיות המזון הגדולות בשנת 2019 עמד על 67.3%. ה- big five שלנו הם אותם שמות מוכרים: תנובה, שטראוס, אוסם, החברה המרכזית לייצור משקאות קלים, יוניליוור ישראל.

לא קיים פתרון קסם להתמודד עם מצבים של העדר תחרותיות. אפשרות טובה היא להנמיך חסמי כניסה, למשל על דרך של ביטול מכסים ומגבלות יבוא. ואולם דו"ח מבקר המדינה לשנת 2020 הראה שהפחתת מכס לא תמיד מגולגלת לצרכן, בשל התופעה של יבואנים בלעדיים. ולמרות המחאה החברתית המפורסמת של קיץ 2011, לא נוכל לסמוך על חרם צרכנים כגורם מרסן. לכן, לפעמים אין ברירה, אלא לומר למונופול שהמחיר שלו עבר את הגבול.

המשק הישראלי שונה מכלכלות אחרות – הוא קטן וריכוזי ודוחף להיווצרות מונופולים. אנו רואים זאת בבירור בענף המזון החיוני לכל משק בית, ואשר מאופיין מזה שנים במונופולים גדולים

יש לזכור שקוקה-קולה אינה עוד מוצר "סטנדרטי". למרות שהמשקה אינו נמנה על מוצרי בריאות, הוא ממשיך להיות מדורג גבוה מזה עשרות שנים ברשימות המותגים החזקים ביותר, בין השאר הודות לאסטרטגיות פרסום ושיווק מרשימות. קוקה-קולה אינו רק משקה; הוא אייקון של תרבות גלובלית. זהו מעמד מחייב. יש להסתכל על מקרה קוקה-קולה כמקרה לדוגמה המכוון את רשות התחרות בישראל לעצב מדיניות פרו-אקטיבית, ותמרור אזהרה למונופולים הגדולים: להישמר מפני חמדנות מחירים יתרה.

ד"ר איריס סורוקר היא שופטת בדימוס, מנהלת מרכז חת לחקר התחרות והרגולציה במסלול האקדמי המכללה למינהל.

ד״ר דנה נייער היא חוקרת במרכז חת לחקר התחרות והרגולציה, מתמחה ביזמות, עסקים קטנים, כלכלה התנהגותית, וקבלת החלטות. בעלת תואר ראשון במשפטים ופסיכולוגיה מאוני' ת"א, תואר שני במנהל עסקים מאוני' ת"א ותואר שלישי במנהל עסקים מאוני' בן גוריון.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 883 מילים
עודכן לפני 4 דקות

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

השר הזוטר ממפלגת כולנו כובש את הליכוד

לראשונה בחייו, השר לשעבר אלי כהן מתמודד היום בפריימריז של הליכוד - והוא צפוי לתפוס את אחד המקומות הראשונים ברשימה ● אם זה יקרה, מדובר באחד ההישגים המרשימים בתולדות המפלגה ● כהן, שעזב את הליכוד לטובת כולנו של כחלון רק כדי לחזור אליה, ידע לחבור לדילים החשובים עם המסרים הנכונים - והחשוב מכל: לתחזק במשך כל השנים פעילים נאמנים ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
היטלר והנאציזם זה היה חולניות זמנית, אי שפיות זמנית בהיסטוריית גרמניה. להבדיל, הליכוד היום של ביבי זה מחיר ההתבהמות של בצע הכסף וההסתאבות שהיא היא השורש, שורש מפוצל, דו ראשי, של הסתאבות... המשך קריאה

היטלר והנאציזם זה היה חולניות זמנית, אי שפיות זמנית בהיסטוריית גרמניה. להבדיל, הליכוד היום של ביבי זה מחיר ההתבהמות של בצע הכסף וההסתאבות שהיא היא השורש, שורש מפוצל, דו ראשי, של הסתאבות וחזירות קפיטליסטית. צ'אושסקו זה המשל!

עוד 683 מילים ו-1 תגובות

הנימוקים שצירף אתמול בית המשפט לגזר דינו של יעקב ליצמן, מלמדים שקודם כל סומנה המטרה - לאמץ את ההסדר הרופס שחתם עליו מנדלבליט לפני פרישתו - ורק אז נתפרו הנימוקים שאמורים להצדיק זאת ● בדרך לשם, הצליח השופט לעשות כמעט כל שגיאה אפשרית בכל הנוגע לטיפול השיפוטי בעבירות של שחיתות שלטונית ● פרשנות

עוד 945 מילים ו-1 תגובות

לפחות תריסר משפחות יהודיות עשו את הונן מתעשיית הדלקים ● ברקע משבר האקלים, חלקן מנסות לשנות את ההיסטוריה ולתרום לארגונים ירוקים בזמן שחלקן ממשיכות להשקיע בתעשייה המזהמת ● המשפחות היהודיות אומנם לא לקחו חלק בקמפיין להטעיית הציבור האמריקאי בנוגע לאיום הטמון בשינוי האקלים – אך גם לא פעלו לעצור אותו

עוד 1,592 מילים ו-1 תגובות

לפיד וגנץ הוכיחו במבצע "עלות השחר" כי אפשר לאמץ גישות שונות מבחינה מבצעית, מדינית והסברתית – וגם להצליח ● בכך השניים פוצצו את בלון המנהיג חסר התחליף של נתניהו ● רה"מ ושר הביטחון בחרו להיות היוזמים אך עדיין מוקדם לקבוע אם מדובר בגישה חד־פעמית או עקבית ● בדומה לנתניהו, לפיד וגנץ בחרו לסכם את המבצע בתקשורת בלי לאפשר שאלות – אך גם את זה היה ראוי לשנות ● פרשנות

עוד 993 מילים ו-1 תגובות

תוצאות הפריימריז בעבודה: נעמה לזימי ראשונה, גלעד קריב שני ואפרת רייטן שלישית

עמר בר-לב נדחק למקום התשיעי ברשימת המפלגה לכנסת ונחמן שי - למקום ה-17 ● הרצוג שוחח עם פוטין על פעילות הסוכנות היהודית ברוסיה ● בית המשפט המחוזי בתל אביב פסל את דודו לניאדו, שהורשע בפריצה ובתקיפה, מלהתמודד בבחירות בליכוד ● חמישה חודשי מאסר על תנאי נגזרו על השוטר סגן-ניצב ניסו גואטה, שהורשע בתקיפת צלם ומפגין במחאה נגד נתניהו

עוד 50 עדכונים

גלעד קריב מוביל בהימורים, השרים מתנדנדים

שנה וחצי אחרי הפריימריז הקודמים, מפלגת העבודה שוב הולכת היום לבחירות פנימיות - ולפי הסקרים, מעטים המקומות הריאליים הפתוחים בפני המתמודדים הוותיקים והחדשים ● ההערכה היא כי גלעד קריב, שבלט בשנה האחרונה כיו"ר ועדת החוקה, יתפוס את המקום השני אחרי מרב מיכאלי ● על שאר המקומות התחרות קשה - והשרים נחמן שי ועמר בר-לב עלולים להישאר בחוץ ● פרשנות

עוד 478 מילים

דירה זה לא טונה: למחאת הדיור אין שום סיכוי להצליח

מעודדים מהצלחת מחאות הקוטג', פסטה ועכשיו הטונה - עולים קולות לגייס את הציבור למען מחאה כזו נגד מחירי הדירות בישראל ● אלא שמחאה נגד יוקר הדיור שונה מהותית ממחאה של מוצר בסופר - ובסופו של דבר, נידונה לכישלון בגלל השוני הזה ● פרשנות

עוד 849 מילים

כתבי העת המדעיים סירבו לפרסם את המאמר של פרופסור אבי לייב שטען כי גוף שמימי נדיר התרסק בכדור הארץ ב־2014 ● בחודש יוני האחרון ממצאיו אושרו על ידי ממשלת ארה"ב ועכשיו הוא מתכוון לחפש את השרידים בקרקעית האוקיינוס כדי להבין אם מקורו ב"טכנולוגיה חייזרית" ● "למבקרים היו ספקות אבל אני הייתי בטוח"

עוד 1,332 מילים

תיירות "זה היולי הכי חלש שהיה כאן מזה שנים"

במצפה רמון מקווים שהקור בלילה ובבוקר ימשוך את התיירים באוגוסט ● אלא שתקציב השיווק התפספס, אין אוטובוס למכתש ואין רכז תיירות ● ראש המועצה טוען שמדובר בחולשה כלל ארצית וש"זו לא דרמה מקומית" ● האורחים שכן יגיעו יהנו מסיורים, הופעות, פסטיבל סרטים ואולי גם ממטר מטאורים ● במקביל, התיירנים מסמנים ניצחון בארבעה מאבקים סביבתיים ומבטיחים שיהיו עוד

עוד 2,539 מילים

לפיד לתושבי עזה: "יש גם דרך אחרת. עתידכם תלוי בכם"

לפיד שוחח הערב נשיא מצרים א-סיסי● סקרים: גנץ ולפיד מתחזקים בהתאמה לראשות ממשלה ● ארדן דורש ממועצת הביטחון לגנות את הירי מעזה ● היועמ"שית קבעה: מינוי מפקד גל"צ יידחה לממשלה הבאה ● גזר דין לליצמן: 8 חודשים על תנאי ● ליברמן מבטיח פיצוי למי שנעדרו מעבודתם וגרים עד 40 ק"מ מהרצועה ● נתניהו מבקש ממתפקדי הליכוד לאשר לו 5 שיריונים ביום רביעי

עוד 52 עדכונים
סגירה
בחזרה לכתבה