משמאל: גויין פרקש, אישבן פהר, ארון פהר ודיוויד פהר בפאב גיירו, בודפשט, 16 במאי 2022 (צילום: יעקב שוורץ)
יעקב שוורץ

פאב מחתרתי בהונגריה חוגג את המוזיקה הצוענית

פאב גיירו הוא אחד מהסודות השמורים ביותר בבודפשט – טברנה קטנה ומקסימה שמתעקשת לשמר את מסורת המוזיקה הצוענית בכל מחיר ● הבעלים, "דודה גיצי", מספרת בריאיון לזמן ישראל על ההיסטוריה הטרגית של משפחתה ועל הקשיים אחרי נפילת הקומוניזם: "הרבה אנשים ניסו לגרום לי לפשוט רגל"

ללא צלילי המוזיקה הצוענית התוססת שמגיעים מרחוב פאולי אדה – היה קל לפספס את טברנת הלבנים הצנועה. פאב גיירו הוא אחד הסודות השמורים – והידועים – של בודפשט: שם אפשר לשמוע את נגני רומה הטובים ביותר בבירה ההונגרית.

גויין פרקש, המוכרת בכינוי "דודה גיצי", מתרוצצת באולם ההופעות ומחלקת שוטים של פלינקה – סוג של שנאפס הונגרי חזק – ובירות מהחבית. ברגעים המתים (שהולכים ומתמעטים) היא נסוגה לשולחן הפינתי, שמצויד בכל הפינוקים המקומיים.

בלילה רגוע יחסית אפשר לשדל את גיצי – אישה קומפקטית בסוף שנות ה־60 לחייה – לשחזר את סיפור חייה, כפי שעשתה לאחרונה למען זמן ישראל בסיוע מתורגמנית מוכשרת. "אני לא לגמרי צוענית", מתוודה גיצי. "אימא של אבא שלי הייתה יהודייה. היא הכירה נגן קונטרבס נאה ונישאה לו, ככה הגיעה מסורת הקונטרבס הצועני למשפחה שלנו".

הפאב נקרא על שם אביה של גיצי, גיירו, ותמונה ישנה שלו בשחור־לבן תלויה במקום בולט מעל הבר. גיירו, חצי יהודי וחצי צועני, הלך בעקבות אביו ועשה לעצמו שם כנגן קונטרבס. בזמן השואה, אביו של גיירו נשלח למחנה עבודה, שם מת.

גויין "דודה גיצי" פרקש בפאב גיירו, 16 במאי 2022 (צילום: יעקב שוורץ)
גויין "דודה גיצי" פרקש בפאב גיירו, 16 במאי 2022 (צילום: יעקב שוורץ)

הפאב נקרא על שם אביה של גיצי, גיירו, ותמונה ישנה שלו בשחור־לבן תלויה במקום בולט מעל הבר. גיירו, חצי יהודי וחצי צועני, הלך בעקבות אביו ועשה לעצמו שם כנגן קונטרבס. בתקופת השואה אביו מת במחנה עבודה

"אבי התייתם בגיל 13", אומרת גיצי. "הם לא לקחו רק יהודים [למחנות] אלא גם צוענים. לא הכרתי את סבא שלי או את משפחתו – רק ידעתי שהם היו מוזיקאים אדירים".

מוזיקה צוענית ברומניה – שאין לבלבל בינה לבין ז'אנר הרומה המסורתי יותר – היא פרשנות למוזיקה ההונגרית עממית, שבשיאה – בראשית המאה ה־20 – הייתה נפוצה בכל המסעדות, בתי הקפה והפאבים בהונגריה והרבה מעבר לה.

לפני מלחמת העולם השנייה, כרבע מתושבי בודפשט היו יהודים. הכליזמרים השפיעו גם על הסגנון המוזיקלי של העיר (המונח "צועני" נחשב למקטין אך בני ובנות רומה בהונגריה עדיין משתמשים בו – והוא מאבד את ההקשר השלילי שלו ביחס לסגנון המוזיקלי).

המוזיקה הצוענית נפוצה גם היום, למרות הנטייה התיירותית הנוסטלגית שהיא סיגלה. פאב גיירו נהנה מתיירים אבל נשען גם על האליטה התרבותית של העיר – כוכבי קולנוע ועיתונאים, מוזיקאים ושפים – כמו גם על קבוצה מסורה של מעריצים מקומיים.

תמונה של אביה של גויין פרקש, גיירו, מעל הבר בפאב גיירו, בודפשט, 16 במאי 2022 (צילום: יעקב שוורץ)
תמונה של אביה של גויין פרקש, גיירו, מעל הבר בפאב גיירו, בודפשט, 16 במאי 2022 (צילום: יעקב שוורץ)

"פתחתי [את הפאב] ב־1990, מאז הפכתי למפורסמת. הופעתי בספרים, בכתבות, אתה רואה את זה?" שואלת גיצי ומציגה לי גזיר עיתון בהונגרית. "הכותרת אומרת שמבקרים פה רק אנשים טובים. אתה מכיר את איוואן בכר? הוא עיתונאי מפורסם שעבד בנפסאבדסאג, יהודי כמוך. הינה, תסתכל על זה, רציתי למסגר את מה שהוא כתב עלי ב־1998".

הלהקה – שמזהה את כותב שורות אלה, אורח קבוע בגיירו – פוצחת בנגינה וירטואוזית של שירי שבת ואז עוברת באלגנטיות ל"הבה נגילה"

גיצי טוענת שבנתה לעצמה שם גם בישראל, ובין אם זה נכון או לא, היא זוכה להערכה מצד הקהל הישראלי. הלהקה – שמזהה את כותב שורות אלה, אורח קבוע בגיירו – פוצחת בנגינה וירטואוזית של שירי שבת ואז עוברת באלגנטיות ל"הבה נגילה". התחינות לשירי רומה מסורתיים נופלות על אוזניים ערלות. המוזיקאים האלה, ללא ספק, רגילים לנגן למען הקהל שלהם.

האחיין של גיצי – אישטבן פהר – מוביל את הלהקה עם הצימבלום. "אין לי ילדים", אומרת גיצי, "אבל זה עסק משפחתי". הצימבלום – כלי מיתרים אנכי עם מקשים, מעין הכלאה של פסנתר ונבל – נחשב לכלי שמייצג את המוזיקה הצוענית.

פהר הוא עילוי שזכה בשלל פרסים. לצדו, על הקונטרבס והוויולה, מנגנים הבנים שלו ארון ודיוויד. שני הנערים כבר הספיקו לנגן בתחרויות בינלאומיות. על הפסנתר יושב אחיו של פהר – בלה פהר – שמנגן במהירות האור ובאקרובטיות שמזכירה את צ'יקו מרקס.

הלהקה מנגנת בפאב גיירו, בודפשט, הונגריה, 16 במאי 2022 (וידיאו: יעקב שוורץ)

פהר אומר שהשירים היהודיים שמנגנת הלהקה חלחלו לזיכרון שלו מגיל צעיר. "היה ילד יהודי בבית הספר שלי למוזיקה, חבר", אומר פהר. "והייתי הולך איתו לבית הכנסת. התאהבתי בשירי התפילה האלה מייד – הם פשוט נגעו בי, הרגשתי אותם בנשמתי".

פהר אומר שהשירים היהודיים שמנגנת הלהקה חלחלו לזיכרון שלו מגיל צעיר. "היה ילד יהודי בבית הספר שלי למוזיקה, חבר, והייתי הולך איתו לבית הכנסת. התאהבתי בשירי התפילה מייד – הם פשוט נגעו בי"

פהר מעולם לא שכח את המוזיקה ששמע ומאוחר יותר יצר וריאציה של לחנים מורכבים על הצימבלום. היהודים והצוענים בהונגריה אומנם קשורים באמצעות זוועות השואה, אך ייתכן שהחיבור של פהר למוזיקה היהודית הגיע בכלל מסבא גיירו.

גיצי מתייחסת לשורשיה היהודיים בהתאם להלכה היהודית. "אבא שלי היה יהודי אבל אני לא", היא אומרת ועוצרת לרגע. "אבל אולי ירשתי ממנו את החוש העסקי". גיצי מטפלת במקום כבר 32 שנה. את רוב חייה העבירה כיזמת. "נולדתי על גדת נהר איפולי", היא אומרת. היא עברה לבודפשט עם משפחתה – מעיירת הולדתה שליד הגבול הסלובקי – בגיל 14, כדי שאביה, גיירו, יוכל לנגן.

"היו לי חנויות מאז 1981", אומרת גיצי. "הייתה לי חנות כללית, חנות בוטיק, דוכן ירקות. המקום הזה היה אמור להיות במקור חנות עתיקות כי אני אוהבת עתיקות. אני אוהבת כל דבר ישן, כל דבר וינטג'. אנחנו רק מנסים להתקיים, בהונגריה יש המון גזענות נגד צוענים", היא אומרת. "קשה מאוד להשאיר את העסק בחיים כי יש הרבה דגים גדולים מסביב. הרבה אנשים ניסו לגרום לי לפשוט רגל".

נגן הפסנתר בלה פהר מנגן בפאב גיירו, בודשפט, 16 במאי 2022 (צילום: יעקב שוורץ)
נגן הפסנתר בלה פהר מנגן בפאב גיירו, בודשפט, 16 במאי 2022 (צילום: יעקב שוורץ)

כמו בחלקים אחרים באירופה, קהילת הרומה בהונגריה מתמודדות עם דעות קדומות ועם אתגרים כמעט בכל היבט בחייהם. הילדים והנשים סובלים מזה במיוחד, כך לפי מחקר שפורסם לאחרונה. הצוענים סובלים מייצוג יתר בשיעורי העוני ובמספר הילדים שעוברים לידי שירותי הרווחה.

הילדים לעיתים מופרדים לכיתות שונות או לבתי ספר שונים – וסובלים, לעיתים קרובות, מאפליית דיור – נוסף על הדעות הקדומות, בלי קשר למעמדם החברתי. "אני לא אגיד שהיה יותר טוב בקומוניזם", אומרת גיצי. "אבל השנאה שקיימת היום לא הייתה אז. אני לא מבקשת שהקומוניזם יחזור כי עכשיו אנחנו חופשיים, אבל בשבילנו, הצוענים, יש לנו הרבה יותר התמודדויות, בכל היבט של החיים.

"אנחנו מעמד שונה. אם הדור הצעיר שלנו ילמד, אולי זה יהיה שונה. הדרך היחידה היא השכלה, השכלה, השכלה. גם זה מאוד קשה עם כל הסגרגציה בבתי הספר פה"

"אם יש משרה פנויה ותשעה צוענים יגישו מועמדות לצד אדם לבן אחד – הם ייקחו את הלא צועני", היא טוענת. "אז אני אומרת לך, לא חסרות צרות – ולא רק לצוענים. גם ליהודים לא חסרות פה בעיות. אבל אנחנו, אנחנו מעמד שונה. אם הדור הצעיר שלנו ילמד, אולי זה יהיה שונה. הדרך היחידה היא השכלה, השכלה, השכלה. גם זה מאוד קשה עם כל הסגרגציה בבתי הספר פה".

אם יש תחום אחד שבו מעריכים את בנות ובני רומה ההונגרים – זה תחום המוזיקה. גיצי שולפת תמונה נוספת מהאוסף שלה. "הכתבת הזאת שצילמה אותי, היא עיתונאית בפידש". (מפלגת פידש נחשבת כמי שלא אוהבת במיוחד את הצוענים במדינה).

גויין "דודה גיצי" פרקש מחזיקה ספר שבו פורסמה כתבה על בפאב גיירו, 16 במאי 2022 (צילום: יעקב שוורץ)
גויין פרקש מחזיקה ספר שהזכיר את בפאב גיירו, 16 במאי 2022 (צילום: יעקב שוורץ)

"היא תמיד אמרה לי, 'דודה גיצי' – זאת אני – 'מלמדת את האנשים הצעירים בבודפשט מהי מוזיקה טובה'. זאת מוזיקה הונגרית, אבל הצוענים הפכו אותה למוזיקת עולם כי היא מפורסמת בכל העולם". באופן אירוני, גיצי אומרת שעצם העובדה שהיא צוענייה מציב את הפאב בעמדת נחיתות.

"אתמול נכנס לפה כוכב קולנוע הונגרי. כל החבורה שבאה איתו הייתה מתוקה. תיירים מוצאים את המקום כי זה אזור תיירותי. הם שומעים את המוזיקה ונכנסים", אומרת גיצי. "אבל מה אני אגיד לך, אם העסק הזה היה שייך למישהי לא צוענייה – הוא היה מצליח יותר".

עוד 1,100 מילים
סגירה