טובי לב אמיתיים לא מנופפים בטוב ליבם ונדיבותם. את הקביעה הבאה שמעתי בראיון עיתונאי עם פסיכולוגית לפני עשרות שנים. הייתי אז בת עשרים ומשהו ומאז החיים לימדו אותי שהפסיכולוגית אכן צדקה. דבריה נאמרו בעקבות מה שסיפרתי על ידידה טובה ונדיבה, המשתוממת על כך שאנשים אשר בקושי מכירים אותה ממהרים להתרשם מטוב ליבה. והלוא היא נמנעת מלהפגין טוב לב ונדיבות. בתגובה על כך העירה אותה פסיכולוגית: "אנשים טובים באמת לא מצהירים בדרך כלל על טוב לב ונכונות להיטיב עם זולתם". לימים נוכחתי שוב ושוב שזהו כמעט כלל ברזל.

פסיכולוגית אמרה לי פעם בראיון עיתונאי: "אנשים טובים באמת לא מצהירים בדרך כלל על טוב לב ונכונות להיטיב עם זולתם". לימים נוכחתי שזה כמעט כלל ברזל

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

והנה באה צופית גרנט, האישה והתופעה, ומזכירה לי שוב ושוב את קביעתה המדויקת של הפסיכולוגית ההיא. צופית עושה קריירה טלוויזיונית משגשגת מהשתבחות עצמית זחוחה ומופגנת, מתצוגות של חסד וחמלה, רגישות ואנושיות. והכול בסטייל דביק של סרט טורקי.

התצוגה האחרונה התקיימה בהופעתה כמרואיינת בתוכנית "פגישה עם רוני קובן", המשודרת בערוץ כאן 11. בדרך-כלל איני מסוגלת לצפות עד הסוף בתוכניות של צופית גרנט מחמת אלרגיה חריפה לזיוף ולחנופה. אני מסתפקת בהצצה בהן. אבל הפעם ראיתי את התוכנית במלואה בזכות אהדתי לרוני קובן.

צופית המרואיינת התאמצה מאוד לגונן על אקס בעלה אברהם גרנט, מאמן נבחרת ישראל לשעבר. לאחרונה ייוחסו לו כידוע הטרדות ותקיפות מיניות שבוצעו תוך ניצול מעמדו הרם. אבל צופית לא ביטאה שום חמלה כלפי הנשים המתלוננות, אלא ניסתה לרסק את אמינותן. "אני מאוד אוהבת את אברם, אמרה, אבל לא הייתי הופכת למליצת יושר שלו אם הדברים האלו היו אמיתיים", אמרה. צופית גרנט מזוהה עם חמלה כלפי האבודים באשר הם. "אבודים" כזכור זהו שם תוכנית הדוקו-ריאליטי שלה המסייעת לאנשים להתאחד עם בני משפחותיהם שהקשר עימם אבד. כמובן שזהו מעשה יפה כשלעצמו.

גרנט רבת החסד והאמפתית העידה על עצמה בראיון שהיא מסוגלת לחוש חמלה גם כלפי בנצי גופשטיין ולמצוא זיק של אור אפילו ב"להב"ה", ארגונו החשוך.

דרמטית וזחוחה כהרגלה היא שבה ונפנפה בהכרזות על אנושיות, חסד, רחמים.
הצטרפתי גם אני אל הטוקבקיסטים שהגיבו ב"הארץ" על הראיון הזה עם צופית גרנט. הפעם הייתי בוטה, אפילו מרושעת. "כבר שנים, כתבתי, שצופית החסודה מעוררת בי דחייה. הפגנות האנושיות שלה נראות לי מזויפות, פופוליסטיות וקורצות לרייטינג. נדמה לי שדמעותיה הן דמעות תנין. היא עוטפת כביכול את גיבורי תכניותיה האומללים באהבה ובחום, אבל עושה בהם שימוש ציני לצורך הצלחתה. ואיך היא עפה על עצמה ומכריזה שוב ושוב כמה רך ורגיש הוא ליבה".

הטוקבק שפרסמתי גרף 18 לייקים פלוס תגובה אחת של טוקבקיסט שכתב: "חותם על כל מילה". והיו טוקבקים נוספים שביטאו עמדה דומה. למשל "אלופת דוקו צהובה עם העמדת פנים מיוסרת". או "צביעות, אנוכיות, מרוכזת בעצמה עד כלות". וכן גם: "לא מאמינה למילה אחת שיוצאת מפיה וגם לשום שטיק וביטויי אמפתיה למושאי הכתבות שלה".

גרנט רבת החסד העידה על עצמה בראיון שהיא מסוגלת לחוש חמלה גם כלפי בנצי גופשטיין ולמצוא זיק של אור אפילו ב"להב"ה", ארגונו החשוך. היא שבה ונפנפה בהכרזות על אנושיות, חסד, רחמים

לזיוף אנושיות ולהפגנת נדיבות נלווית ברוב המקרים חנופה. חנופה דביקה, סכרינית, סנטימנטלית. כאשר מישהו עוטף אותי בדברי חלקלקות ובסופרלטיבים מוגזמים נדלק לי בדרך כלל אור אדום, אני נהיית חשדנית.

אני נזכרת איך במהלך עבודתי כעיתונאית היה מעצבן אותי מתק שפתיהן של יחצ"ניות שחיזרו אחרי. הן הניחו מן הסתם שחנפנותן – אומנותן. שאי אפשר להאיר פנים, לעורר אמון וסימפטיה מבלי להתחנף. יש אכן חנפנים מקצועיים כמו יחצ"נים ופוליטיקאים שהחנופה נתפסת כמובנית בעיסוקם.

בין העושים שימוש ציני בחנופה גם רבים ממנחי הסדנאות המבטיחות למשתתפיהן למצוא את הדרך לאושר ולגלות את האור. סדנאות להעצמה נשית פופולריות כיום במיוחד. רבים מהמנחים והמנחות של הסדנאות הללו מרעיפים על הקליינטיות מחמאות וליטופי אגו. מצהירים על אמונתם בסגולותיהן ובכוחותיהן הגנוזים של משתתפות הסדנאות. היכרותי עם אותן סדנאות שטחית. לא מתבססת על התנסות אישית אלא על מודעות פרסומת, תיאורים בתקשורת ורפרוף ברשתות.

סרטוני פרסומת כשלעצמם עשויים להסגיר את פיזור האשליות הרווח בסדנאות. הנה למשל דוגמית אופיינית: סרטון הזמנה לקורס המוגדר כ"משנה חיים" (לא פחות!) ונושא את הכותרת: "איך להיות מלכה גרושה". המנחה המוכרת לי היא גרושה יפה וזוהרת, אשת תקשורת לא אלמונית. היא מתיימרת לשכנע את לקוחותיה שכל אחת מהן יכולה להיות גרושה מבוקשת כמותה. מבטיחה ללמד את הנשים איך לחזק את ביטחונן שהתערער בעקבות הגירושין. לשנן קלישאות שהיא מפריחה ולומר לעצמן: "תהיי מי שאת ומה שאת, כי אין אישה מושלמת", או "את יכולה להמציא את עצמך מחדש", "את יכולה להפוך את החיים לתותים". לא פלא שנשים במצוקתן נאחזות בהבטחות השווא ובאשליה שסדנה מעין זאת תוציא אותן מחושך – לאור.

לזיוף אנושיות ולהפגנת נדיבות נלווית ברוב המקרים חנופה. חנופה דביקה, סכרינית, סנטימנטלית. כאשר מישהו עוטף אותי בדברי חלקלקות ובסופרלטיבים מוגזמים נדלק לי בדרך כלל אור אדום, אני נהיית חשדנית

לפעמים אין ברירה, מוכרחים להתחנף קצת כדי להסתדר בחיים, למנוע עלבונות ולצאת איכשהו ממצבים מביכים. הכלל הזה חל על כולנו. אף אחד לא ניצל מהכורח להיות מדי פעם חנפן. האם יש קווים אדומים למי שהחנופה אינה מובנית באישיותו? גבולות שהם בגדר "ייהרג ובל יעבור"?

מקרה הדס קליין מציב בחדות את השאלה הזאת. הופעתה כעדה במשפט "שוחד המתנות" עוררה אהדה. היא נשמעה אמינה ושולטת בעובדות. אבל במהלך חקירתה הנגדית על ידי הסנגור של נתניהו, עו"ד עמית חדד, נחשף פן מביך, מדכא וקשה לעיכול: גם הדס קליין נאלצה להתחנף ולהתבטל בפני הבוס שלה, בעל הכוח, ארנון מילצ'ן, משגר המתנות לבני הזוג נתניהו. עו"ד עמית חדד הציג כידוע מסרונים דביקים ושופעי חנופה ששיגרה הדס קליין לשרה נתניהו.

קליין: חלק מהיחסים בסיטואציה הזאת הם יחסים שמבוססים על צביעות

חדד: העבודה שלך היא להיות צבועה

קליין: לפעמים כן

חדד: תמיד אמרת אמת?

קליין: כן

— ברוך קרא (@baruchikra) July 12, 2022

קליין אמרה לגברת נתניהו, לעדותה, ש"אנחנו לא באמת חברות". וזה ההסבר לחנופה הגואה: "אני עובדת עם אנשים שחשובים לארנון (מילצ"ן)… כתבתי לשרה נתניהו מה שהיא רוצה לשמוע. זה חלק מההתנהלות שלנו מול משפחת נתניהו….זו הפרנסה שלי".

במהלך חקירתה הנגדית של הדס קליין ע"י הסנגור של נתניהו, עו"ד חדד, נחשף פן מביך, מדכא וקשה לעיכול: גם קליין נאלצה להתחנף ולהתבטל בפני הבוס שלה, בעל הכוח, מילצ'ן, משגר המתנות לבני הזוג נתניהו

הנה עוד מקרה של עובד שמתבטל בפני בעל הכוח ורומס בעצמו את כבודו העצמי. כאמור, לעתים אין ברירה, מוכרחים להתחנף קצת. ונשארת שאלה פתוחה: האם אין שום גבולות לחנופה ולא קווים אדומים?

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.