האנטישמיות באוניברסיטת תל אביב

מפגש בקמרה בקמפוס עם יוסף חדאד (צילום: תום יוחאי)
תום יוחאי
מפגש בקמרה בקמפוס עם יוסף חדאד

ב-1.5.2022 התקיים אירוע של CAMERA on CAMPUS בשיתוף פעולה עם מילואימניקים בחזית באוניברסיטת תל אביב בו התארח העיתונאי ויוצר התוכן יוסף חדאד.

חדאד דיבר על התדמית הבינלאומית של מדינת ישראל בעולם, הדרכים להתמודדות עם הביקורת השקרית עליה ועל הניצנים לקירוב לבבות בין ערבים ליהודים בחברה הישראלית.

חדאד דיבר על התדמית הבינלאומית של מדינת ישראל בעולם, הדרכים להתמודדות עם הביקורת השקרית עליה ועל הניצנים לקירוב לבבות בין ערבים ליהודים בחברה הישראלית

ביום האירוע, ד"ר ענת מטר, מרצה בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב, הוסיפה תמונה של אחת הספריות באוניברסיטה המקושטת בדגלי ישראל לרגל יום העצמאות וכתבה: "כך נראית מחלה". הפוסט שלה עורר את זעמם של סטודנטים רבים והוביל לשיח פוליטי-חברתי ארוך בקבוצת הסטודנטים באוניברסיטה.

פוסט של ענת מטר
פוסט של ענת מטר

מטר משייכת את עצמה לזרם השמאל הרדיקלי וידועה בפועלה נגד מדינת ישראל בכותלי האוניברסיטה ובעולם בכלל. מטר כתבה מאמרים וספרים רבים המשמיצים את מדינת ישראל, למשל ספרה: Threat: Palestinian Political Prisoners in Israel, London: Pluto Press, 2007"" העוסק בכליאתם של אסירים פלסטינים ביטחוניים ומתייחס "להפרות של ישראל את האמנות הבינלאומיות בטיפולה באסירים הפלסטינים, שיטות של עינויים ובידוד, עסקאות חילופיות וסיכויים לשחרור".

אולם תמונת המצב הפוכה לחלוטין, כיוון שאותם אסירים ביטחוניים מקבלים פריווילגיות שאסירים יהודים פליליים או ביטחוניים לא מקבלים כמו בישול בחדרים ומתקני ספורט. מנגד, מטר לא מתייחסת לעובדה שמשפחות האסירים הביטחוניים מקבלות קצבה חודשית מהרשות הפלסטינית על מעשי הטרור של קרוביהם.

מטר חברה בתנועות הסירוב לשירות בצבא ובעמותה למען האסירים הפלסטיניים. בנוסף היא משמשת גם כראש הצוות לסולידריות עם האקדמיה הפלסטינית בארגון "אקדמיה לשוויון". זהו ארגון המצהיר שמטרתו לפתח קשרים עם גורמים אקדמיים פלסטינים מתוך סולידריות במאבקם נגד הכיבוש, המיליטריזציה והדיכוי של האקדמיה הפלסטינית.

בפועל, במקום להתגאות בשילוב אקדמאים פלסטיניים במוסדות הישראלים ולעודד חיים משותפים, הארגון מתמקד בהתנכלות לריבונות ישראלית. כך לדוגמה הוא מדגיש את גאוותו על כך שפתח בקמפיין לפינוי הצבא מהקמפוס בטול כרם, קמפוס שסטודנטים בו נחשדו בעיסוק בפעולות טרור.

האקדמיה לשוויון בחרה גם להתנכל לתוכנית "חבצלות" המשלבת עתודאים באוניברסיטה העברית בטענה שהיא מפקיעה חלק משמעותי מהמרחב האקדמי בהעברתו לשליטה צבאית, טענה שהוכחשה על ידי נשיא האוניברסיטה על ידי האוניברסיטה העברית עצמה.

במקום להתגאות בשילוב אקדמאים פלסטיניים במוסדות הישראלים ולעודד חיים משותפים, הארגון מתמקד בהתנכלות לריבונות ישראלית. לדוגמה, הוא מדגיש את גאוותו על כך שפתח בקמפיין לפינוי הצבא מהקמפוס בטול כרם

מתוך רצון לשיח פורה והכרת עמדותיה וטענותיה של מטר, היא הוזמנה לאירוע, אך היא סירבה להגיע, אפילו דרך הזום. זוהי עוד דוגמה אחת מני רבות לאטימות של אנשים הקוראים לישראל "מדינת אפרטהייד", והוכחה לכך שמאחורי הסיסמאות הנוקבות עומדים אנשים הנראים כאיתנים בעמדתם, אך נותרים חסרי מילים כאשר מתבקשים לעמוד מול אדם החושב אחרת.

האירוניה בדבר היא שההפגנות המתארגנות באוניברסיטה תל-אביב כנגד "משטר האפרטהייד" בישראל מאורגנות ברובן על ידי סטודנטים ערבים מתא מפלגת חד"ש באוניברסיטה. כלומר, אנשים המקבלים את הזכות להפגין ואת היכולת לרכוש השכלה אקדמאית, ואף מארגנים טקסים ואירועים בהשתתפות חברי כנסת מטעמם, מתארים את המדינה שאפשרה להם את הזכויות הללו כמדינת אפרטהייד כובשת.

בנוגע לרטוריקה האבסורדית של "הכיבוש", לא מדובר בגבולות 67', אלא בסירוב המתמיד של העם הפלסטיני להכיר בזכות קיומה של מדינת ישראל. לראייה, העולם הערבי בכלל וערביי הארץ בפרט התנגדו לקיומה של ההתיישבות היהודית בארץ ישראל עוד טרם ה-29 בנובמבר 1947, היום בו הצביעה העצרת הכללית של האו"ם בעד התוכנית לחלוקת ארץ ישראל למדינה יהודית וערבית. התנגדות  זו באה לידי ביטוי בפעולות טרור כמו מאורעות תרפ"ט בשנת 1926, בהם נרצחו 133 יהודים ונפצעו מאות נוספים, או כמו במרד הערבי הגדול בשנים 1936–1939. אלו שלוש שנים רצופות של התנכלויות אלימות של ערביי הארץ כנגד הישוב היהודי, שלצורך התגוננות, הקים ארגוני שמירה יהודיים כדי לתת מענה לפעולות טרור אלו.

עם עזיבת הצבא הבריטי וההכרזה על מדינת ישראל ב-1948, המדינה החדשה הותקפה באופן מיידי על ידי שבעה צבאות ערב במטרה להשמידה. בפועל, מדינת ישראל בלמה את המתקפות ואף השתלטה על שטחים שלא נכללו בגבולותיה בהחלטה 181 של האו"ם, כתוצאה מהליכי המלחמה והשאיפה ליצור רצף טריטוריאלי. כיום, ערביי הארץ, מדינות ערביות ותנועות פרו-פלסטיניות רבות טוענות שהכיבוש ייפסק כאשר יוחזרו גבולות המדינה לגבולות 67', הלא הם אותם קווי שביתת הנשק עליהם סוכם בתום מלחמת העצמאות בשנת 1949. כראייה נוספת שגבולות 67' הן לא הבעיה בסכסוך, ארגון אש"ף, ששרת את מדיניות החוץ הפלסטינית במאבקה כנגד מדינת ישראל, נוסד בשנת 1964, וארגון הפת"ח, שהניף את דגל המאבק המזוין לשחרור פלסטין, הוקם בשנת 1959. כלומר, אותם ארגוני טרור במסווה של תנועות לאומיות קמו עוד לפני 1967. נתונים אלו עומדים בסתירה עם הטענה שלאחר החזרה לגבולות 67' המאבק הפלסטיני כנגד מדינת ישראל יפסק, שכן טענתם אינה קשורה בגבולות המדינה, אלא בעצם קיומה.

האירוניה בדבר היא שההפגנות המתארגנות באוני' ת"א נגד "משטר האפרטהייד" בישראל מאורגנות ברובן ע"י סטודנטים ערבים מתא חד"ש באוניברסיטה. כלומר, הם כן זכאים להפגין ולרכוש השכלה אקדמאית

לעומת זאת, נראה שיש אופק חיובי להשתלבות הקהילה הערבית בארץ. הודות לעמותת "ביחד – ערבים זה לזה" בראשות יוסף חדאד הפועלת לקירוב לבבות בין יהודית וערבים. בזכות העמותה שחבריה הם יהודיים וערביים נרקמים יחסי חברות ואחווה אשר מהווים את הניצוץ לחיים משותפים של יהודים וערבים בארץ. לדוגמה, בין שלל פעולות העמותה, יצאה משלחת של עמיתים למסע לפולין. אין ספק שהיכרות תרבותית שכזו תתרום רבות לחיים המשותפים של יהודים וערבים בארץ ותוביל לחברה מתוקנת יותר שבתקווה תהווה אנטיתזה למציאות השנאה שאנשי תא חד"ש ותומכיהם שואפים לקיים.

יוסף חדאד מתארח בקמרה בקמפוס (צילום: לירן קוליוק)
יוסף חדאד מתארח בקמרה בקמפוס (צילום: לירן קוליוק)

לירן קוליוק הוא סטודנט להנדסת תעשייה וניהול במכללת אפקה. כתב ב-CAMERA Fellowship, ארגון פרו ישראלי הפועל בקמפוסים ברחבי העולם וברשתות חברתיות.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 807 מילים
סגירה