תנועת נחלה להתיישבות ביו"ש יצאה לפני כשבועיים ל"מבצע נחלה" להקמת מאחזים חדשים בשטחים.
מנקודת מבטם של המתנחלים, ההיערכות נראתה מבטיחה. התנועה ביצעה גיוס המונים ואספה כ-5.5 מיליון שקל למימון הפרסום, הציוד, המזון והדלק למאחזים. טונות של ציוד נאספו. 10,000 אנשים, ביניהם מאות משפחות, התגייסו והודיעו שיעלו על הקרקע במבצע, שנקבע ל-20 ביולי.
מייסדת נחלה, דניאלה וייס, פיזרה בתקשורת הצהרות לוחמניות: "קיבלנו החלטה. אני מודיעה – איננו מתכננים לחזור לבתים שלנו".
לקראת האירוע, שהתקיים ביום רביעי באותו שבוע, פרסמה וייס בקבוצות פעילי ימין ברשתות החברתיות תדריך מעשי למתיישבים החדשים שבו המליצה "להכין חולצות לבנות לשבת, למקרה שלא נוכל להתקלח ולהתכונן לשבת כפי שאנו רגילים".
בתחילת יולי, וייס וחבריה הצהירו על כוונתם להקים עשרה מאחזים; לאחר מכן, מספר המאחזים המתוכננים ירד לשלושה.
מאחז אחד תוכנן לקום בשומרון, באזור אריאל, וסמוך לכפר הפלסטיני ח'ארס ולהתנחלות רבבה, מצפון לכביש 5, ולהיקרא "מצפה יהונתן" על שם יוני נתניהו. השני נועד לקום ליד קריית ארבע, על גבעה שצה"ל מכנה "גבעה 26" והמתנחלים "גבעת נתנאל" ע"ש נתנאל עוזרי – מתנחל שנרצח בפיגוע בביתו במאחז לא חוקי שהיה קיים בעבר באותו מקום. המאחז השלישי נועד לקום בבנימין.
עם זאת, בקבוצות סגורות של המתנחלים, תוכננו מספר מאחזים נוספים.
הקמת היישובים נועדה להיות בלתי חוקית לחלוטין, כיוון שלא קיבלה את אישור הממשלה הנדרש לבנייה בשטחים, את האישורים התכנוניים הרגילים הנדרשים לכל יישוב, וחלקם אף נועדו לקום על קרקע פרטית של פלסטינים. אי לכך, שר הביטחון בני גנץ והשר לביטחון פנים עומר בר-לב הבטיחו למנוע את הקמתם. אבל הצהרות כאלה כבר ניתנו בעבר והמאחזים הוקמו בכל זאת.
הפעילים נחלקו לגרעיני התיישבות. נערכו אוטובוסים, אבל רוב המתיישבים ביכרו להגיע ברכבים פרטיים ובטרמפים מאורגנים, כדי להקשות על הרחקתם מהשטח. כל משפחה קיבלה "ערכת מאחז": צילייה, ברזנטים, מחצלות, תאורה סולארית, מכלי מים, מטען נייד וערכת היגיינה.
מערכת הביטחון נערכה גם היא. אלוף פיקוד המרכז בצה"ל הכריז על האזורים שבהם המאחזים נועדו לקום כשטח צבאי סגור, אסור לכניסה. האחריות להרחקת המתיישבים הוטלה על משמר הגבול, וזה פרס על צירי התנועה בשטחים ומסביבם מאות שוטרים והציב בדרכים מחסומים.
האזורים שבהם המאחזים נועדו לקום הוכרזו כשטח צבאי סגור. מג"ב פרס על צירי התנועה בשטחים ומסביבם מאות שוטרים והציב בדרכים מחסומים
מי שעוד נערכו, בהיקף ומוטיבציה גדולים מהרגיל, היו פעילי שמאל המתנגדים להתנחלויות. מאות מהם עמדו לקראת המבצע בצמתים ועל גשרים (בתוך הקו הירוק) עם שלטים בגנות המאחזים (למשל: "עוצרים את פושעי המאחזים"). מאות אחרים נערכו להגיע לשטח.
ארגון "שלום עכשיו" הודיע שאם כוחות הביטחון לא ימנעו את הקמת המאחזים, "אנו נעצור אותה בגופנו". ביום המבצע, פעילי השמאל אכן הקימו שרשראות אנושיות וחסמו בהן מדי פעם מתנחלים בגופם.
במקביל, קבוצת ארגוני שמאל – "לוחמים לשלום", "מסתכלים לכיבוש בעיניים", "חלונות – אפיקים לתקשורת", "מחסום ווטש" ו"אמהות נגד אלימות" – שלחו מכתבים לגנץ, לרמטכ"ל אביב כוכבי, למפכ"ל יעקב שבתאי, למפקח על הבנקים, לרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור וכן לאיחוד האירופי, בהם הזהירו מפני המבצע העברייני וביקשו לעצור אותו.
"הופתעתי שהצבא חסם אותם"
עמיחי בן-דוד, בעל מסעדה מקריית ארבע, השתתף במבצע והגיע עם אשתו ושני ילדיו, בני שנתיים וארבע, להקמת המאחז בגבעה 26.
"הגענו לשם בארבע אחר הצהריים, הקמנו ציליות ואוהלים", הוא מספר, "הייתה הרבה התלהבות, היינו המומים מכמות האנשים שהגיעה".
"במהלך הערב הגיעו צבא ומשטרה, דרשו מאתנו ללכת. ניסו קצת לפנות בכוח, אבל לא הרבה. פירקו לנו את האוהלים. אבל נשארנו שם וישנו בחוץ. הם ניסו להוציא אנשים משקי השינה, היה קצת בלגן, צעקות, דחיפות, אבל הם הבינו שזה לא ילך ובאמצע הלילה הסתלקו".
"בערב הגיעו צבא ומשטרה, דרשו מאתנו להתפנות. פירקו לנו את האוהלים. אבל לא הלכנו, נשארנו וישנו בחוץ. הם ניסו להוציא אנשים משקי השינה, היה קצת בלגן, אבל הם הבינו שזה לא ילך ובאמצע הלילה הסתלקו"
חשבתם בשלב הזה שתישארו שם ושזאת התחלת חייכם החדשים במאחז?
"קיווינו שכן. האמנו".
גם פעילי השמאל התרשמו, בהתחלה, שתגובת הצבא הייתה רפה ושהמתנחלים יצליחו להיאחז בשטח.
נאווה טולדנו, מורה בפנסיה המתנדבת בארגון מחסום ווטש, מספרת: "הגענו ביום רביעי בצהריים לאזור התעשייה ברקן בשיירת מכוניות של פעילים מכמה ארגונים.
"נסענו אחרי המתנחלים והגענו קרוב לגבעה שאליה המתנחלים רצו לעלות. חיכו שם משטרה וצבא, וחבורת מפגינים של 'אם תרצו'. החיילים והשוטרים לא נתנו לנו להמשיך לנסוע. הם הסתחבקו והתחבקו עם פעילי 'אם תרצו' וזה נראה כאילו הם שם ביחד, במין פעולה משותפת.
"המתנחלים יצאו מהמכוניות שלהם והלכו ברגל, וגם אנחנו יצאנו מהמכוניות והלכנו אחריהם. היו שם המונים, נוער ומשפחות עם ילדים ותינוקות בעגלות. הם הלכו עד הגבעה הסמוכה לאריאל, ואף אחד לא הפריע להם – לא הצבא שהיה שם בכוחות גדולים ולא הפלסטינים, שבכלל לא נראו באזור. הם נראו שמחים, שרו שירים, הייתה אצלם אווירה של התרוממות רוח".
"המתנחלים יצאו מהמכוניות והלכו ברגל, וגם אנחנו יצאנו מהמכוניות. היו שם המונים. הם הלכו עד הגבעה שסמוכה לאריאל, ואף אחד לא הפריע להם, לא הצבא שהיה שם בכוחות גדולים ולא הפלסטינים שבכלל לא נראו באזור"
הייתה אינטראקציה בינם לבינכם? צעקות, חילופי דברים קשים, מכות?
"לא הרבה. אנשי 'אם תרצו' התווכחו איתנו וצעקו, בלי אלימות פיזית. המתנחלים ברובם לא דיברו אתנו. היו כמה שצעקו קצת, נערים, אבל המבוגרים יותר הרגיעו אותם. היו כאלה שחייכו ואמרו לנו 'אנחנו אחים, אוהבים אתכם' ודברים כאלה".
לפי מה שהתרחש בשטח, נראה כי מג"ב ניסה בהתחלה למנוע את הקמת המאחזים בהידברות עם המתנחלים ושימוש בכוח רך. עם הזמן, השוטרים הלכו ונעשו תקיפים יותר. המדיניות לא הייתה אחידה: בגבעה 26 השוטרים הניחו למתנחלים להגיע למאחז והסתלקו ממנו בלילה; בשומרון, סמוך לח'ארס, הם מנעו מהמתנחלים להגיע לנקודה שרצו ליישב.
"הופתעתי לראות שהצבא ניסה לחסום אותם", מספרת טולדנו, "הם הלכו על שביל עפר שהוביל לגבעה שרצו לבנות בה, אבל הצבא בנה תלולית עפר וחסם אותם. הם לא הגיעו אליה".
אלק יפרמוב, מנהל הפעילות הציבורית ב"שלום עכשיו" שנכח גם הוא בניסיון הקמת המאחז ליד ח'ארס, מציין: "הצבא אכן חסם את דרכם של המתנחלים למאחז הטרור שניסו להקים מצפון להתנחלות רבבה. אבל הם אלתרו והקימו אותו במקום אחר, מדרום לרבבה, ושם הם הקימו אוהלים ושהו בלילה".
רביעי בערב: שישה מאחזים. חמישי בערב: אפס
לפי בליל הדיווחים של מתנחלים, פלסטינים ופעילי שמאל, במהלך הערב הוקמו לפחות שישה מאחזים: גבעה 26; מאחז נוסף בהר חברון, סמוך לכפר אום אל חיר ולהתנחלות כרמל; מאחז ליד פסגות שממזרח לרמאללה; מאחז בגוש טלמונים הסמוך לביתוניא, ממערב לרמאללה; המאחז ליד ח'ארס ורבבה; ומאחז ליד הכפר בורקין וההתנחלות ברוכין שבמערב השומרון.
כשהמתנחלים גילו שמג"ב מונע מהם להגיע לנקודות שבהן ביקשו להתמקם, הם מצאו נקודות אחרות. אבל נראה שמג"ב ענה להם בתרגיל נגדי: השוטרים הניחו להם להתמקם ולהקים אוהלים וציליות, ודווקא אז, כשהמתנחלים כבר היו "כבדים" מכדי לנוע במהירות לנקודה חדשה, פינו אותם בכוח.
כפי שפורסם בזמן ישראל, בלילה ועד 10:00 בבוקר פונו כל המאחזים פרט לגבעה 26.
חלק קטן מהמתנחלים התעמתו עם השוטרים והחיילים באלימות. חמישה מתנחלים נפצעו קל ולפחות חמישה נעצרו. השאר התפנו, חלקם מרצונם וחלקם נגררו למכוניותיהם, ואם סירבו לנסוע – לאוטובוסים שלקחו אותם לשטחה הריבוני של ישראל. פעיל שמאל אחד לפחות נעצר לזמן קצר.
בינתיים, בתנועת נחלה התעלמו מהמצב בשטח. בהודעה שהוציאה התנועה לכתבים ביום חמישי בבוקר, תוך כדי הפינוי, נאמר: "אנו קוראים לציבור להמשיך ולהגיע. אתמול החל מהלך גדול שצפוי להימשך תקופה ארוכה".
בפועל, מכל 10,000 המתיישבים שהגיעו ביום רביעי, נשארו בחמישי בצהריים רק כ-300 אנשים בגבעה 26.
"בבוקר המשכנו לסדר את המקום, יצרנו שבילי הליכה, והתחלנו להתארגן לשהייה ממושכת", מספר בן דוד, "אבל ב-12:00 או 13:00 הגיעו פתאום המון המון שוטרים. מאות, באוטובוסים שלמים, והתחילו פשוט לקחת אותנו משם".
"תפשו אותנו ואמרו, או שאתם נכנסים לאוטו ועפים מכאן, או שאתם עולים לאוטובוס, ואנחנו לא מבטיחים לא לקחת אתכם למעצר. בסוף גררו אותנו עד האוטו, נכנסנו לאוטו ונסענו".
"תפשו אותנו ואמרו, או שאתם נכנסים לאוטו ועפים מכאן, או שאתם עולים לאוטובוס, ולא מבטיחים לא לקחת אתכם למעצר. בסוף גררו אותנו עד האוטו, נכנסנו לאוטו ונסענו"
הילדים שלך לא נבהלו?
"קצת נבהלו. הסברנו להם שלא קרה כלום, שאנחנו רוצים לבנות שם את הבית החדש שלנו ולהקים יישוב והשוטרים לא מבינים את זה ורוצים שנלך".
ב-17:00 מג"ב דיווח כי פינוי המאחז הושלם והמבצע הסתיים בכישלון מלא.
במג"ב לא הסבירו מדוע הניחו למתיישבים להישאר דווקא בגבעה 26 זמן רב יותר. ייתכן כי הסיבה לכך היא שבעוד שמאחזים אחרים נועדו לקום על אדמה פרטית של חקלאים פלסטינים, שחלקם משתמשים בה בפועל לנטיעות ולמרעה, גבעה 26 מוגדרת לפי החוק הישראלי כ"אדמת מדינה" וכחלק משטח השיפוט של קריית ארבע. זאת, למרות שחקלאים פלסטינים מתגוררים בינה לבין הקרייה.
מי שבלטו בהיעדרם מהשטח היו התושבים הפלסטינים שעל אדמתם וליד כפריהם התחוללה הדרמה. באזורים הסמוכים לרמאללה התקיימו הפגנות קטנות של הפלסטינים נגד הקמת המאחזים, שפוזרו בידי צה"ל. למאחז שליד הכפר אום אל חיר הגיעה קבוצה של תושבי הכפר שבעיקר צפו במתרחש, עד ששוטרי מג"ב פיזרו אותם בעזרת רימוני הלם. במאחזים אחרים הפלסטינים כמעט לא נראו.
בלטו בהיעדרם התושבים הפלסטינים. סמוך לרמאללה התקיימו הפגנות קטנות של הפלסטינים נגד המאחזים, שפוזרו בידי צה"ל. למאחז שליד הכפר אום אל חיר הגיעה קבוצה של תושבי הכפר, ופוזרו בעזרת רימוני הלם
במקביל להקשחת התגובה של מערכת הביטחון כלפי המתנחלים, גם העומדים בראשה הלכו ונעשו תקיפים יותר. גנץ ובר לב נמנעו מלהגיב לכוונות המתנחלים עד יום שלישי, ערב לפני המבצע.
למחרת, גנץ כבר ניהל קרב ציוצים עם שרת הפנים איילת שקד, שהביעה תמיכה ב"נוער הנהדר שהתגייס ליישב את הארץ" וכינתה את פינוי המאחזים הלא חוקיים: "אלימות". גנץ ענה לה: "צר לי מאוד שנבחרי ציבור בחרו לתמוך ולעודד הפרת חוק, זה דבר חמור מאוד שראוי לגינוי".
חברי כנסת מהציונות הדתית וממרצ הגיעו לשטח והצטלמו עם המתנחלים (הציונות הדתית) ועם פעילי השמאל (מרצ), והתחרו ביניהם בהצהרות לוחמניות בעד ונגד הקמת המאחזים.
ולמרות הכול, הסיקור התקשורתי היה דל, המבצע הגיע לכותרות הראשיות רק לזמן קצר והציבור נותר אדיש.
בשבוע וחצי שעברו מאז המתנחלים ניסו לחזור ולהקים את המאחזים בחלק מהנקודות שעזבו, אך הניסיונות נכשלו.
במאחז כרמל בהר חברון המתנחלים מגיעים מדי ערב להתפלל, אך צה"ל אינו מאפשר להם להישאר שם. גם בגבעה שליד ברוכין מתקיימות תפילות. באחד המאחזים בבנימין הפעילים הקימו שומרה מאבן, שעדיין עומדת בו, אך הם עצמם לא נשארו שם.
במאחז כרמל בהר חברון המתנחלים מגיעים מדי ערב להתפלל, אך צה"ל אינו מאפשר להם להישאר שם. גם בגבעה שליד ברוכין מתקיימות תפילות. באחד המאחזים בבנימין הפעילים הקימו שומרה מאבן
לשטח בשומרון שנועד להפוך למאחז "גבעת יהונתן" (סמוך לח'ארס ולרבבה) הגיעו ביום שישי שאחרי הפינוי מאות פעילים וערכו בו קבלת שבת, אך לא נשארו במקום. ביום שני שעבר (24.7) הגיעו שוב, הקימו ציליות ואוהלים ונשארו שם. הם ישנו בשטח באותו לילה ובלילה שלמחרת, אך ביום רביעי שעבר בבוקר צה"ל הרחיק אותם מהמקום ופינה את הציוד.
תנועת נחלה דיווחה כי מהכספים שגייסה למבצע, היא הוציאה בינתיים כשני מיליון שקל, ואילו 3.5 מיליון שקל נותרו בידיה.
"התכוונו להגיע לשם ולעצור אותם פיזית"
מה ההסבר לכישלון המבצע, שהחל בהכרזות דרמטיות וגיוס ענק של מתנדבים וכספים ונגמר (בינתיים) בלא כלום? וזאת – בניגוד למקרים רבים בעבר, שבהם מתנחלים הצליחו להקים מאחזים לא חוקיים שנותרו במקומם?
בשני הצדדים – המתנחלים וארגוני השמאל – מציינים כי תגובת כוחות הביטחון הייתה נחרצת הפעם מהרגיל.
"המבצע של דניאלה וייס די נכשל, זה ממש לא מה שהם ציפו שיהיה", מציין יפרמוב בלא מעט סיפוק, "לשם שינוי, כן ראינו שכוחות הביטחון עשו משהו. זה לא שהם הגיבו בצורה נחרצת כפי שיכלו להגיב, אבל הייתה תגובה והמתנחלים לא נותרו במאחזים".
"המבצע של דניאלה וייס די נכשל. לשם שינוי, כוחות הביטחון עשו משהו. זה לא שהם הגיבו בצורה נחרצת כפי שיכלו, אבל הייתה תגובה והמתנחלים לא נותרו במאחזים"
כיצד ציפית שהם יגיבו? שיירו בהם? ולמה אתה לא מפרגן להם על השורה התחתונה – שכל המאחזים פונו כמעט בלי אלימות?
"אני כן מפרגן, אני פשוט קטן אמונה אחרי המון פעמים שבהן ראיתי שהצבא והמשטרה לא עשו עבודה נחרצת מספיק מול המתנחלים.
"לא צריך לירות באף אחד, הם יכלו בקלות לממש את ההכרזה על שטח צבאי סגור ולא לתת להם להיכנס. המתנחלים עדיין מגיעים לשם, ואנחנו עם אצבע על הדופק שלא יתמקמו שם. אבל נכון לעכשיו, כן, צה"ל ומג"ב עשו את העבודה שלהם והמתנחלים לא שם".
מה גרם לדעתך לשינוי בהתנהלות כוחות הביטחון ובהצלחתם למנוע את הקמת המאחזים?
"ללחץ שלנו יש חלק גדול בזה. אנחנו ירינו בכל התותחים הכבדים שלנו, גם בהסברה, וגם הגענו לשטח בנוכחות גדולה והבהרנו שאם מערכת הביטחון לא תעצור אותם, אנחנו נעצור. עמדנו מולם חזיתית, ובזה דירבנו את הצבא ומג"ב לפעול.
"ללחץ שלנו יש חלק גדול בזה. הגענו לשטח בנוכחות גדולה והבהרנו שאם מערכת הביטחון לא תעצור אותם, אנחנו נעצור. ובזה דירבנו את הצבא ומג"ב לפעול"
"יכול להיות שזה גם העובדה שיאיר לפיד ולא נפתלי בנט עומד כעת בראש הממשלה. יש לזה השפעה, זה מחלחל לשטח".
מה התכוונתם לעשות? לתקוף את המתנחלים פיזית, במכות, בנשק, כדי למנוע מהם לעלות על הקרקע? ואם זאת לא הייתה כוונתכם, למה בעצם הגעתם לשם?
"חלילה. בשום אופן לא היינו מפעילים אלימות. מי שמפעילים אלימות הם אך ורק המתנחלים וכוחות הביטחון. אבל אנחנו כן באנו לשם, ונמשיך לבוא במקרי הצורך, להפגין כוח, לחסום את דרכם ולמלא את תפקיד המדינה אם היא לא תמלא אותו. היו מקומות שבהם נפגשנו איתם ויצרנו שרשרת אנושית וחסמנו אותם, פיזית. זאת לא אלימות, זה שטח שהם לא אמורים להיות בו".
"בשום אופן לא היינו מפעילים אלימות. מי שמפעילים אלימות הם אך ורק המתנחלים וכוחות הביטחון. אבל אנחנו כן באנו להפגין כוח, לחסום את דרכם ולמלא את תפקיד המדינה אם היא לא תמלא אותו"
גם אתם לא. אם הם היו תוקפים אתכם כדי לשבור את השרשרת, האלימות שהייתה מתפתחת שם לא הייתה גם באחריותכם?
"לא. האחריות היא על מי שתוקף, ומי שלא עושה את תפקידו בשמירה על החוק.
"אתה כנראה צודק שהיינו מתקשים לחסום אותם פיזית ולמנוע מהם בכוח מלהקים מאחזים, למרות שזה קשה לבנות אוהל כששרשרת אנושית חוסמת אותך. אבל מה שחשוב זה בכל זאת הממד ההצהרתי. שזאת כבר לא רק מחלוקת מילולית, זה לא עצומה או פוסט בפייסבוק. ברגע שאתה עומד מול מישהו שלא מכבד את כללי המשחק, שאין לו כללי משחק, אתה צריך לקום ולעצור אותו".
זאת לא המלחמה של הפלסטינים? כישראלים, מה האינטרס שלכם למנוע מישראלים לבנות בתים ולהתיישב בשטח שנמצא בפועל בשליטת המדינה?
"פושעי המאחזים הם שונאי ישראל. אנחנו נלחמים בהם כי הם והזרוע המדינית שלהם בכנסת מבצעים פיגוע מתוכנן ומתמשך נגד האינטרסים של אזרחי ישראל".
"רוב הישראלים רוצים לסיים את הסכסוך ולהיפרד מהגדה. מטרתם של פושעי המאחזים ושולחיהם היא ההפך הגמור – להיאחז בשטחים, להעמיק את הכיבוש בדרך לסיפוח, גם אם המחיר הוא סכסוך דמים אינסופי. עוד ועוד הרוגים ישראלים במלחמת הדת שלהם זה כסף קטן מבחינתם. הם לא רואים ממטר את המדינה. שלא לדבר על הפלסטינים שאותם הם לא רואים בכלל. אבל אנחנו, ישראל הליברלית ושוחרת השלום, ננצח אותם".
"פושעי המאחזים הם שונאי ישראל. הם מבצעים פיגוע מתוכנן ומתמשך נגד האינטרסים של אזרחי ישראל. רוב הישראלים רוצים לסיים את הסכסוך ולהיפרד מהגדה. מטרתם של פושעי המאחזים היא ההפך"
"התחלנו תקופה חדשה בתולדות הציונות"
גם פעיל נחלה עמיחי בן דוד הופתע מהתגובה הנחרצת של כוחות הביטחון ומהעובדה שהמבצע, בינתיים, לא הצליח, אם כי, כמובן, ההתייחסות שלו לכך הפוכה לזו של פעילי השמאל.
"ודאי שיש תחושה של אכזבה", הוא אומר, "כנראה שברגע ששר הביטחון החליט שלא נישאר שם, אין דרך להישאר. אבל אני משתדל להיאחז באמונה ולהתייחס לצד החיובי. עצם זה שנשארנו בלילה היה הישג מבחינתנו. וגם עצם הפעולה של כל כך הרבה אנשים למען המטרה.
"אני מקווה שיבוא יום שנוכל להישאר שם. אבל כל רגע שמצליחים לתפוש שטח, צריך לתפוש. לעצם הנוכחות יש חשיבות. הערבים בונים בשטחים הפתוחים ביהודה ושומרון ומשתלטים עליהם, וגם אנחנו, מי שינצח במלחמה הזאת זה מי שיהיה נוכח יותר, ייצמד לקרקע יותר".
"אני מקווה שיבוא יום שנוכל להישאר שם. אבל כל רגע שמצליחים לתפוש שטח, צריך לתפוש אותו. הערבים בונים בשטחים הפתוחים ומשתלטים עליהם, וגם אנחנו, מי שינצח זה מי שיהיה נוכח יותר, ייצמד לקרקע יותר"
לא מפריע לך שכל הפעילות הזאת מהווה עבירה על החוק?
"לא, כי החוק הזה מבוסס על פיקציה. אומרים לנו שאסור להיכנס לגבעה כי היא 'שטח צבאי סגור'. מי שלא נמצא שם יכול לחשוב, אוי, יש שם בסיסים של צה"ל, שנועדו לאימונים או משהו, והמתנחלים פורעי החוק נכנסים ומפריעים לצבא בפעילותו. אבל שנינו יודעים שזה לא ככה. אלה שטחים ריקים שלא מפריע לאף אחד שניכנס, ששייכים לשטח השיפוט של קריית ארבע.
"זה הזוי שמתייחסים אלינו כעבריינים. הרי במשפט, אחד המרכיבים בהרשעה זה מה שנקרא 'המצב הנפשי', המניע של העבריין. ובמקרה שלנו מתעלמים מזה. הרי אנחנו ציונים, אוהבים את עם ישראל והמדינה. לא רק שאנחנו לא עבריינים שמנסים לפגוע בה, אנחנו פועלים למענה, זאת המטרה שלנו".
מה המטרה? מה אתם שואפים שיקרה?
"המטרה שלנו זה שיו"ש תהיה חלק רגיל, בלתי נפרד מהמדינה. שתוכרז ריבונות, שנוכל להסתובב כאן בחופשיות ובנחת כמו בכפר סבא, לנסוע לקבר יוסף כמו שנוסעים לקבר הרשב"י במירון. שגבעה 26 תהיה חלק אינטגרלי מקריית ארבע ושאוכל לבנות בה כמו שאתה כתושב רמת גן יכול לבנות בפארק הירקון". (בפארק הירקון לא ניתן לבנות בלא היתרי בנייה, ת.ג).
בניגוד לפעילי השטח, דניאלה וייס אינה מוכנה להודות שהמבצע נכשל, ולו באופן זמני.
"אני מאוד מרוצה", היא אומרת, "היציאה שלנו לדרך זאת פתיחתה של תקופה חדשה בתולדות הציונות. לא עוד השלמה עם השתלטות הערבים על אדמות הלאום, אלא יציאה שלנו למרחבים להקים יישובים חדשים".
יישובים חדשים? הם לא שרדו אפילו יממה.
"בגלל הדרך הברוטלית שבה גנץ טיפל במתיישבים. מג"ב התנפלו על האנשים באלימות, לא ראינו דברים כאלה. אבל זאת ההוכחה הכי טובה שגנץ קלט שיש כאן אירוע גדול, שמאיים עליו".
"מג"ב התנפלו על האנשים באלימות, לא ראינו דברים כאלה. אבל זאת ההוכחה הכי טובה שגנץ קלט שיש כאן אירוע גדול, שמאיים עליו"
אולי, אבל בפועל הצהרת שעומדים לקום יישובים חדשים, והם לא קמו.
"זה כמו להגיד שזה שאישה לא נכנסה להריון ולא נולד לה תינוק זה ילד שמת. אנחנו מתניעים תהליכים, יוצרים לחץ ענקי, משפיעים על דעת הקהל ומעירים את הרוב שתומך בנו".
מה תעשו בשלושה וחצי מיליון השקלים שגייסתם? הם יוחזרו לתורמים?
"נמשיך להשתמש בהם לפרסום ולקניית ציוד להקמת מאחזים. המבצע לא הסתיים, זאת רק התחלה של התחלה".
נניח שתשיגו את מטרותיכם, תקימו את כל היישובים ותביאו לכך שהשטחים יסופח לישראל. מה יהיה עם תושביהם הערבים? הם יהיו אזרחי ישראל?
"הם לא אמורים להיות שם. בן גוריון נתן לערבים אזרחות בלית ברירה, בגלל מגבלות הכוח שהיו לנו אז. מאז הערבים הוכיחו שוב ושוב שהם לא רוצים לחיות איתנו בשלום. מצדי, שאלוהים יעשה בהם מה שעשה עם הגירגשים (אחד משבעת עמי כנען, ת.ג)".
לפי התנ"ך, אלוהים ציווה על בני ישראל להשמיד את הגירגשים ברצח עם. זה מה שאת רוצה לעשות לפלסטינים?
"לפי המדרש הירושלמי, הגירגשים הלכו לאפריקה. אז שגם הערבים ילכו לשם".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם