אני רוצה בית. תמיד היה לי בית, ותמיד התייחסתי אליו באופן מפוצל. מצד אחד, קבלתי אותו כמובן מאליו. כל חיי אני ביתי, לא יודע אם תם אבל בהחלט יושב אוהלים. מצד שני, תמיד הייתי עם רגל אחת בחוץ.

אני רוצה בית. תמיד היה לי בית, ותמיד התייחסתי אליו באופן מפוצל. מצד אחד, קבלתי אותו כמובן מאליו. כל חיי אני ביתי, לא יודע אם תם אבל בהחלט יושב אוהלים. מצד שני, תמיד הייתי עם רגל אחת בחוץ

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

הבית, על שלל טקסיו וכלליו, אף פעם לא היה לגמרי "שלי". נרתעתי מהיציבות של הבית ובעיקר מן הצורך לתחזק אותה באופן שוטף. זה לא שהתעצלתי, כן? עבדתי תמיד בשמחה, אבל תמיד בהכוונה של מישהו אחר, מישהו שהבית היה "שלו".

הייתי פועל מלידה, אבל אף פעם לא בעל בית. תמיד הרגשתי נוח במיוחד בבתים של אנשים אחרים. הייתי האורח הכי שווה בעולם, מתחשב ומכבד ועוזר, כנראה בגלל שאורח זה ההפך מבעלים.

עכשיו אין לי יותר ברירות מחדל. אני גר בבית אחד. אני מתנהל בין כמה בתים. אבל עכשיו, כדי שיהיה "בית", אני צריך לייצר אותו. אף פעם לא עשיתי את זה. נעתי בין הטבעיות של הבית שעטף אותי לבין החופשיות שבה נעתי בעולם שבחוץ.

שני הכוחות הללו, הבית והעולם, היו גדולים ממני. שחררתי את עצמי מהצורך לעשות בית ושכנעתי את עצמי שזה בכלל לא כזה חשוב לי. הייתי מרוצה מזה שדואגים לי ושאבתי סיפוק גדול לפעמים מן האפשרות לא לציית לכללים של בעלי הבית. עכשיו אני מוצא את עצמי גם במצב דואלי. אני לא חייב יותר לעשות כלום, אבל אם אני לא מתמסר או כופר אין לי מושג מה אני רוצה.

אני מטייל בכמיהה לבית בעולמות המחשבה שבהם אני מסתובב בשנים האחרונות. אני חושב על הפסוק היפה מתהלים (כ"ז, ד) :

אַחַת, שָׁאַלְתִּי מֵאֵת-יְהוָה–    אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ:
שִׁבְתִּי בְּבֵית-יְהוָה,    כָּל-יְמֵי חַיַּי;
לַחֲזוֹת בְּנֹעַם-יְהוָה,    וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ.

שני הכוחות, הבית והעולם, היו גדולים ממני. שחררתי את עצמי מהצורך לעשות בית ושכנעתי את עצמי שזה לא כזה חשוב לי. הייתי מרוצה מזה שדואגים לי ושאבתי סיפוק מן האפשרות לא לציית לכללי בעלי הבית

אני חושב גם על הפסוקים היפים מבשורת יוחנן (י"ד, א):

2 "בבית אבי מעונות רבים. לולא כן, כלום הייתי אומר לכם שאני הולך להכין לכם מקום? 3 ואם אלך ואכין לכם מקום, אשוב ואקח אתכם אלי למען תהיו גם אתם באשר אני שם. 4 ולאן אני הולך, יודעים אתם את הדרך".

אני חושב על הפסוק היפה מסורת הדבורה בקוראן (16:82, תרגום ריבלין):

"וֵאֱלֹהִים שָׂם לָכֶם בָּתֵּיכֶם לְמִשְׁכְּנוֹת וַיַּעַשׂ לָכֶם מֵעוֹרוֹת הַמִּקְנֶה בָּתִּים תִּמְצָאוּם קַלִּים בְּיוֹם מַסַּעֲכֶם וּבְיוֹם חֲנוֹתְכֶם, וּמִצַּמְרוֹ וּמֵאַדַּרְתּוֹ וּמִשַּׁעֲרוֹ רָהִיטִים וּכְלֵי-בַיִת עַד עֵת".

מה הופך בית לבית? קודם כל, המקום. בבית יש מרווח. מצד שני, הבית מתאים לשוכנים בו. המקום בו מוכן בשבילם והם מגדירים אותו, בין אם בזמן ("כל ימי חיי") ובין אם ביעילות (קלים במסעות וקלים בחניה). זה לא מטראז' אבסולוטי, אלא מקום שמכיל בדיוק את אלו שנמצאים בו. לשכון זה לא סתם להיות, אלא להיות בדיוק ולבטח.

בית הוא בית גם בגלל המתח הבריא שהוא מייצר בין משאלה למענה. מבקשים את הבית, בנפש כמו בתהלים, או בחיים שלמים כמו בבשורת יוחנן, שם הבית "האמיתי" הוא מלכות השמים.

לפעמים גם נעים עם הבית כמו בקוראן. אידיאל הנדידה לא קשור רק לאידיאל הבדואי של החברה בה גדל הנביא מוחמד. מסע הוא תהליך נפשי שמכונן חיים במרחב שמשתרע בין זיכרון לכמיהה. הבית, כל בית, ממוקם גם הוא במרחב הזה. את הבית מחפשים ומוצאים, ואף אחד מן המצבים לא שולל או מבטל את השני.

ואולי זה מתנקז, בסופו של דבר, לבעלות. הבתים שהבאתי לכאן אינם "שלי". ליתר דיוק, היכולת שלי לשכון בהם לא נובעת מכך שהם "שלי". האתגר הגדול ביותר בבנייתו של בית, בהוויה בתוכו, היא הידיעה שעוד לפני שאעבור לתוכו אני צריך להאמין בכך שאני דבר בעולם. אני אוכל להתרווח בבית, אבל כדי שזה יקרה אני צריך להיות אני. צריכה להיות לי בעלות עלי כדי שאוכל לבקש, כדי שאוכל לזכור, כדי שאוכל לכמוה, כדי שאוכל לנוע.

האתגר הגדול ביותר בבנייתו של בית, בהוויה בתוכו, היא הידיעה שעוד לפני שאעבור לתוכו אני צריך להאמין בכך שאני דבר בעולם. אני אוכל להתרווח בבית, אבל כדי שזה יקרה אני צריך להיות אני

בית הוא חוזה שלי עם עצמי. אני מציע לעצמי אותי, ואני מקבל אותי. בית לא יתקן אותי. בכל בית שבו אגור באמת, אהיה אני על שלל קלקוליי. בית הוא המקום שבו אני בוחר בעצמי גם כדי לצאת מעצמי. בבית שלי יכולים להיות אינסוף חדרים, אבל הוא מתחיל בכך שאני בתוכו.

דוקטור אורי גולדברג הוא מומחה לחקר איראן המודרנית ותנועות מהפכניות באסלאם השיעי. הוא כותב וחושב על אמונה, פוליטיקה, בייסבול ועוד לא מעט דברים, ומשוכנע שהכל קשור להכל. הוא מלמד בביה״ס לממשל באוניברסיטת רייכמן בקורסים שקשורים לאסלאם רדיקלי, לזהויות וליחסים בין דת ואלימות. אוהב לקרוא ולצלם תמונות של שמש מציצה ומשתקפת ולבלות עם ילדיו. רוב הזמן הוא בטוויטר.