1
משהו השתנה לאחרונה בשיח הציבורי-תקשורתי בישראל על משבר האקלים. גל החום הקטלני שפקד את אירופה הבהיר למי שעוד היה זקוק להבהרה שהשינוי מתרחש כאן ועכשיו ושהגיע הזמן להפסיק להתייחס אליו כאל איום ערטילאי שיעסיק את דור הנכדים שלנו. כשמזג האוויר הופך לגורם שמשנה את סדרי החיים, משבר האקלים כבר לא נתפס כעניינם הבלעדי של מחבקי עצים מקצועיים.
זה לא שמשבר האקלים פתח בשבועיים האחרונים את המהדורות בערוצים המסחריים, אבל הוא בהחלט הפך לחדשות. יש שלל הסברים מקובלים למה עד לאחרונה התקשורת הישראלית כמעט התעלמה ממנו, אני לא משוכנע שהם נכונים. הכחשת אקלים? זה קיים בישראל די בשוליים, בעיקר בקרב טראמפיסטים שמדע לא עושה עליהם רושם, אבל בזרם המרכזי של התקשורת אין מחלוקת אמיתית על קיומו של המשבר וחלקה של האנושות בהיווצרותו.
הסבר אפשרי שני שמועלה לעיתים קרובות – העובדה שערוצי הטלוויזיה המסחריים נמצאים בשליטת כמה טייקונים (יצחק תשובה – גז, משפחת ורטהיים – קוקה קולה, לן בלווטניק – מפעל המלט נשר) שיש להם לכאורה אינטרס מובהק להשתיק שיח סביבתי ביקורתי. עובדתית זה נכון, אבל להטיל את האשמה על בעלי ההון זה אומר לעשות הנחה גדולה לנו, העיתונאים.
צריך להודות: במרבית הזמן נושאי סביבה נדחקים לשולי סדר היום לא בהוראה מהטייקון, אלא בגלל שרוב העיתונאים והעורכים ברוב כלי התקשורת לא מתעניינים בהם מספיק ומתקשים להתמודד עם מורכבותם.
במרבית הזמן נושאי סביבה נדחקים לשולי סדר היום לא בהוראה מהטייקון, אלא בגלל שרוב העיתונאים והעורכים ברוב כלי התקשורת לא מתעניינים בהם מספיק ומתקשים להתמודד עם מורכבותם
העיתונות הישראלית, אולי כמו הציבור הישראלי בכלל, מתקשה להתמודד עם נושאים תהליכיים ורב-ממדיים. היא מתמחה בסיקור משברים – כשהבעיה כבר מתפוצצת לנו בפרצוף.
שנים רבות הוזנחה החברה הערבית בישראל, וזה לא עניין כמעט איש בתקשורת. עכשיו, כשתוצאות ההזנחה מתבטאות במעשי רצח על בסיס יומיומי, זה תופס את הכותרות הראשיות. נושאי תחבורה נחשבו בתקשורת באופן מסורתי לאפורים ושוליים, ולכתב התחבורה תמיד היו עוד כמה תחומי סיקור במקביל. רק אחרי שהמצב בכבישים הידרדר לכלל סיוט לאומי, רק כשהפקקים יצאו משליטה והיכולת להגיע ממקום למקום כבר אינה מובנת מאליה, זה הפך לאייטם.
זה בדיוק המצב גם עם משבר האקלים. שנים המדענים מתריעים מפני הקטסטרופה המתקרבת בצעדי ענק, אבל רק כשהיא כבר דופקת לנו בדלת היא הופכת לאייטם בחדשות. ספק אם יש מה לעשות בקשר לזה. זה הטבע האנושי, על אחת כמה וכמה הטבע הישראלי.
שנים המדענים מתריעים מפני הקטסטרופה המתקרבת בצעדי ענק, אבל רק כשהיא כבר דופקת לנו בדלת היא הופכת לאייטם בחדשות. ספק אם יש מה לעשות בקשר לזה. זה הטבע האנושי, על אחת כמה וכמה הטבע הישראלי
ומשום כך הרשו לי להיות פסימי באשר ליכולת של האנושות להתמודד עם משבר האקלים: כשהמציאות האקלימית משתנה לנגד עינינו וגורמת נזקים מוחשיים, וכולם מבינים שחייבים לעשות מעשה, זה כבר מאוחר מדי. כשמשבר האקלים מככב במהדורות, זה אומר שהרכבת – לא בטוח שזה דימוי מוצלח השבוע בישראל – כבר יצאה מהתחנה.
Do you remember #DontLookUp ?here it is in real life pic.twitter.com/xb14MM72XC
— Milad Hadchiti I AM (@miladhad) July 21, 2022
2
רפורמת התעריפים בתחבורה הציבורית, שתיכנס לתוקף ביום שני הקרוב, מעוררת סערה בקרב הנוסעים. הרפורמה תיטיב עם רבים, אבל כדרכם של מהלכים רוחביים יהיו גם כאלה שייפגעו, והם – בצדק מבחינתם – לא מתכוונים לשתוק.
חלק מההחלטות שגוררות ביקורת התקבלו במשרד התחבורה בהכרה מלאה ומתוך השקפת עולם מנומקת (למשל ביטול ההנחות המפליגות שאפשרו לתושבי ערים מסוימות לשלם רק 2.5 שקל עבור נסיעה), אבל יש סעיפים ברפורמה שגם במשרד התחבורה כבר מבינים שהם ראויים לתיקון. הנה שתי דוגמאות לטובת מקצה השיפורים שבוא יבוא:
ההנחה לנכים הועלתה מ-33% ל-50%. זה מהלך מבורך מאוד. הבעיה: את ההנחה הנכים יכולים לקבל רק בתשלום עבור נסיעה חד-פעמית, לא במסגרת מנוי, למשל חופשי-חודשי. זה מוזר, משום שבמשרד התחבורה חוזרים ואומרים שהרפורמה מיטיבה עם רוכשי המנויים, מתוך מטרה להרגיל את הציבור ולתמרץ אותו לנסוע בתחבורה הציבורית. אז את הנכים לא רוצים לתמרץ?
ההנחה לנכים הועלתה מ-33% ל-50%. זה מהלך מבורך מאוד. הבעיה: את ההנחה הנכים יכולים לקבל רק בתשלום עבור נסיעה חד-פעמית, לא במסגרת מנוי, למשל חופשי-חודשי
ההסבר הרשמי של משרד התחבורה הוא שבמנוי חופשי-חודשי כבר מגולמת הנחה, ואם הנכה ירכוש אותו ב-50% זו תהיה הנחה על הנחה – ואין כפל מבצעים. זה הסבר לא משכנע, שכן ילדים וגמלאים, שזכאים כמו נכים להנחה של 50%, מקבלים אותה גם ברכישת חופשי-חודשי. אז יש כפל מבצעים או לא?
האמת היא, כמו שאומר גורם במשרד התחבורה, שבשלב מסוים פשוט "נגמר הכסף" שמיועד לרפורמה, ומותר לשער שבאוצר לא התלהבו לשחרר עוד את החבל. ראוי לתקן את זה בהזדמנות הראשונה.
סוגיה אחרת עלתה מצד הורים לילדים שעדיין אין להם טלפון סלולרי: הם אינם מבינים מדוע הם לא יכולים להגדיר על הטלפון שלהם פרופיל נוסף, של הילד, לשלם עבור הנסיעה שלו ולקבל את ההנחה המגיעה לילדים. בדיוק כמו שהורים מנהלים באפליקציה של קופת החולים את התורים והבדיקות של ילדיהם.
במשרד התחבורה כנראה פשוט לא חשבו על הנקודה הזו, ומעדכנים שעובדים על זה כעת מול אנשי הטכנולוגיה. אם אחת ממטרות העל של הרפורמה היא לפשט את חווית הנסיעה בתחבורה הציבורית – התשלום עבור הילדים הוא בהחלט נקודה טובה להתחיל.
3
רשות החשמל פרסמה השבוע את הדוח השנתי שמסכם את 2021, ממנו עולה שרק 8.2% מהחשמל בישראל הופק אשתקד מאנרגיות מתחדשות. כשמנסים להבין את מקור הפער בין ההצהרות השאפתניות של הממשלה על מעבר לאנרגיות מתחדשות לבין המציאות היומיומית האפורה שבה ישראל ממשיכה לדשדש הרחק מאחור, אפשר להתחיל מהסיפור הבא.
על הגג של בית "פנורמה" הוותיק בדרום תל אביב משתרע שדה גדול של פאנלים סולאריים שמייצר כ-850 אלף קוט"ש בשנה. מתקנים בסדר הגודל הזה רואים בדרך כלל על גגות של רפתות או מרכזים לוגיסטיים מחוץ לערים. באזור אורבני צפוף זה בהחלט מחזה חריג.
מדובר, לכאורה, בהתגשמות חזונו הירוק של משרד האנרגיה, שפרסם לאחרונה תכנית שאפתנית של 50 צעדי מדיניות שיקדמו את השימוש באנרגיות מתחדשות בישראל. אחד הצעדים המתוכננים: תמריצים להקמת מערכות סולאריות באזורי ביקוש כמו מרכז גוש דן.
רק שבעוד יד ימין מציגה חזון של תמריצים והטבות, יד שמאל מערימה קשיים. אנשי "ורילייט", החברה היזמית שהקימה את השדה בהשקעה של כ-2 מליון שקל, הופתעו כשנדרשו על ידי עיריית תל אביב לשלם היטל שמירה על הפאנלים הסולאריים – לא פחות מ-12 אלף שקל בשנה.
אנשי "ורילייט", החברה היזמית שהקימה את השדה בהשקעה של כ-2 מליון שקל, הופתעו כשנדרשו על ידי עיריית תל אביב לשלם היטל שמירה על הפאנלים הסולאריים – לא פחות מ-12 אלף שקל בשנה
כשאייל ריכטר, המנכ"ל, נשאל בתכנית "יהיה בסדר" בגלי צה"ל אם מאבטחים מטעם העירייה מפטרלים על גג הבניין ודואגים לשלום הפאנלים, הוא גיחך. "לא רק שאין שמירה, גם אף אחד לא מונע מטיפוסים מפוקפקים לעלות מדי פעם לגג ולשבור לנו את הפאנלים".
בית פנורמה לא לבד. על פי חוק העזר העירוני של עיריית תל אביב, היטל השמירה הוא נגזרת של תשלום הארנונה. כל דירת מגורים או עסק שמשלמים ארנונה משלמים גם היטל שמירה, וכל תושב תל אביב שמתקין פאנלים סולאריים על הגג נדרש לשלם עבורם גם היטל שמירה, כאילו מדובר בנכס נפרד.
מאות העסקים הקטנים והמשרדים ששוכנים בבית פנורמה כבר משלמים היטל שמירה עבור הבניין, וכעת הם נדרשים לשלם אותו פעם נוספת עבור המתקן הסולארי.
באופן אירוני, היטל השמירה יקר הרבה יותר מהארנונה: בעוד חשבון הארנונה על הפאנלים עומד על כ-125 ש"ח בחודש, היטל השמירה גבוה פי 10. כשהיזמים פנו לעירייה וביקשו לערער על ההיטל ועל גובהו, נענו ש"אי אפשר להגיש השגות על היטל", ובכך הסתיים הדיון.
בעוד חשבון הארנונה על הפאנלים עומד על כ-125 ש"ח בחודש, היטל השמירה גבוה פי 10. כשהיזמים פנו לעירייה וביקשו לערער על ההיטל ועל גובהו, נענו ש"אי אפשר להגיש השגות על היטל", ובכך הסתיים הדיון
הדרישה של עיריית תל אביב נשענת על היגיון בירוקרטי-מוניציפאלי, אבל מעירייה שמתיימרת להחזיק בתפיסות סביבתיות מעודכנות, ניתן לצפות לראייה רחבה יותר של סוגיית האנרגיה – ולהבנה שמה שנחוץ לתחום האנרגיות המתחדשות זה הסרת חסמים ומיסים ומיקסום האטרקטיביות לתושבים וליזמים.
הרי כל קוט"ש שמיוצר בעיר מהשמש מפחית את זיהום האוויר שנוצר מייצור חשמל מפחם או גז. "זה מזכיר לי את הסיפור על חכמי חלם שניסו לתפוס את הירח", אומר איתן פרנס, מנכ"ל איגוד חברות האנרגיה הירוקה בישראל, "רק שאצלנו כולם מנסים לתפוס את השמש".
גורמים בעיריית תל אביב טוענים שגביית היטל השמירה לא תרתיע את היזמים, שכן בתום מספר שנים, אחרי שיחזירו את ההשקעה בפרויקט, הוא ייצר להם רווח נאה, ואין סיבה שהעירייה לא תגזור נתח מהרווחים עבור הקופה הציבורית.
אבל היטל שמירה הוא לא מס הכנסה, וגם אם יש ליזמים (או לאזרחים מהשורה שהתקינו פאנלים על גג הבית) הכנסות, זה עדיין לא אומר שהעירייה חייבת להיות שותפה. הרי אם הגג היה נשאר חשוף, ללא פאנלים, העירייה לא הייתה מקבלת שקל אחד נוסף, מארנונה או מהיטל שמירה.
היטל שמירה הוא לא מס הכנסה, וגם אם יש ליזמים הכנסות, זה עדיין לא אומר שהעירייה חייבת להיות שותפה. הרי אם הגג היה נשאר ללא פאנלים, העירייה לא הייתה מקבלת שקל אחד נוסף, מארנונה או מהיטל שמירה
ברוב מדינות המערב, הערים הגדולות הן אלה שמובילות את ההתמודדות עם משבר האקלים, בין השאר משום שבערים מתגוררת רוב האוכלוסייה. במקום שעיריית תל אביב תעודד יזמים ותושבים להתקין פאנלים סולאריים על הגגות ואפילו תיתן להם מענקים, היא מתנהגת כאילו מדובר בדוכן פלאפל שצריך לשלם אגרה על כל קציצה. רק חסר שידרשו לשלם אגרת שילוט על כל פאנל.
4
בשנה האחרונה יש לנו דיירים חדשים בבית: דרורים. לא ברור מתי, למה ואיך הם גילו דווקא אותנו, דירה עירונית ממוצעת, אבל הציפורים הקטנות והזריזות מבקרות בבית על בסיס יומי, מלקטות פירורים ושאריות מזון, לפעמים נכנסות במטס מהסלון ויוצאות מהמטבח ולפעמים מחפשות מציאות על שולחן האוכל וממריאות בסיום הארוחה.
זה חמוד מאוד, זה לא נטול מחיר – לעיתים הן מטילות את צואתן במהלך השהייה אצלנו, ולא פעם זה קורה דווקא על הכביסה – אבל אחרי שבועות ארוכים של קיץ לוהט אפשר גם לומר שהן מביאות תועלת: מתברר שהדרורים מחסלים ביעילות את אוכלוסיית המקקים בסביבה.
מעבר לזה שפעם אחת, בסצנת נשיונל ג'יאוגרפיק מרתקת, עקבתי אחרי דרור שלכד ג'וק והפך אותו לארוחת הצהריים שלו, יש שתי ראיות נסיבתיות: שאריות כנפיים של תיקנים מפוזרות על ריצפת הבית; ומספר מפגשים כמעט אפסי של בני הבית עם ג'וקים מאז פרוץ הקיץ.
בקיץ רגיל, החל מאמצע יוני נרשמים כמעט על בסיס יומי מפגשים חזיתיים של מי מבני הבית עם תיקנים, מפגשים שמתחילים בצווחות אימה ומסתיימים בחבטת כפכף אימתנית.
השנה, על אף שלא בוצעה הדברה בבניין או בדירה, בתום יוני-יולי חמים במיוחד, הסטטיסטיקה עומדת על שני אירועי ג'וקים של כל בני הבית יחדיו. זה כמעט עונה להגדרה טיהור אתני.
השנה, על אף שלא בוצעה הדברה בבניין או בדירה, בתום יוני-יולי חמים במיוחד, הסטטיסטיקה עומדת על שני אירועי ג'וקים של כל בני הבית יחדיו. זה כמעט עונה להגדרה טיהור אתני
במילים אחרות, הדרורים נותנים עבודה ומצדיקים את האירוח הנדיב שלנו. דן אלון, מומחה הצפרות מהחברה להגנת הטבע, אומר שבעיקרון הדרורים הם אוכלי זרעים, אבל "בהחלט סביר שכשדרור רואה ג'וק בפינה הוא יתקע לו מכת מקור ולא יוותר עליו".
לדבריו, "אין סטטיסטיקה מסודרת כמה מקקים דרור יחסל ביממה, אבל כללית אנחנו חייבים לציפורים את עצם העובדה שבסביבה שלנו יש בדרך כלל יתושים וחרקים ברמה מבוקרת".
"אין סטטיסטיקה מסודרת כמה מקקים דרור יחסל ביממה, אבל כללית אנחנו חייבים לציפורים את עצם העובדה שבסביבה שלנו יש בדרך כלל יתושים וחרקים ברמה מבוקרת"
הם משליכים את הכנפיים כי הן לא טעימות או כי קשה לאכול אותן?
"יש חלקים שאי אפשר לעכל. גם כשדורסים גדולים אוכלים בעלי חיים, בסוף הציפורניים והעור של הרגליים עפים החוצה".
5
הנוסעים כבר מתורגלים בנוהל הזה, שתקף בשדות תעופה רבים בעולם: אתם מגיעים עם בקבוקי מים מהבית, ובטרם השיקוף והבדיקה הביטחונית נדרשים לשלוף אותם מהתיק ולזרוק לפח (ומשם ספק אם הם מגיעים למיחזור).
אחר כך, בדיוטי פרי, אפשר להצטייד מחדש במים לפני הטיסה. עוד בקבוקים, עוד פלסטיק, עוד פסולת (ועל הדרך עוד מים שנשפכים לשווא).
מתברר שאפשר גם אחרת. בשדה התעופה בסן פרנסיסקו הציבו מתקני מים אסתטיים שממתינים לנוסעים אחרי הבידוק הביטחוני. מביאים בקבוקים ריקים מהבית, עוברים את השיקוף וממלאים. גם ירוק וגם חינם.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם