בקולוסיאום של רומא היו השליטים זורקים קורבן אדם לאריות בזירה. הקהל היה נהנה לראות עבדים נקרעים לגזרים. גם קרבות הגלדיאטורים היו מסתיימים במותו של החלש בחרב או ברומח. הקהל היה מוחא כפיים וקורא בשמם של המנצחים.

בקולוסיאום ברומא היו השליטים זורקים קורבן אדם לאריות בזירה. הקהל נהנה לראות עבדים נקרעים לגזרים. גם קרבות הגלדיאטורים הסתיימו במות החלש בחרב או ברומח. הקהל מחא כפיים והריע למנצחים

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

ככל שמתרבות העדויות על תלונת האונס של חיילת בכלא גלבוע, כולל עדותו של המחבל עצמו כי קיים יחסי מין מלאים עם חיילת, עולה השאלה אם מפקדי הכלא הקריבו קורבן אדם – חיילת בשירות סדיר, עבור אינטרסים שהם חשבו לנכון. מודיעין, שקט מבצעי, דרישות המחבל בתמורה לתשלום שוחד, איומים על חייהם של המפקדים או כל אפשרות נוראה אחרת.

המחבל החשוד באונס בכלא גלבוע סיפר כבר לפני חודשים: "קיימתי יחסי מין מלאים עם חיילת בכלא"; חקירה לא נפתחה | גילויים חדשים בפרשה ????https://t.co/KS0tw8wLqo

???? פלאש 90 pic.twitter.com/bGSXT2T10j

— החדשות – N12 (@N12News) August 1, 2022

מה שברור, חיילת בשירות סדיר הוכנסה לתאו של אסיר מחבל רוצח, ללא שמירה, ללא אזיקים, ללא פיקוח ועברה אונס מידיו. מעשה שעלול היה להיגמר ברצח או בפיגוע מיקוח בתוך הכלא.

מדוע זה קרה שוב ושוב? האם החיילת פחדה מהמחבל שיפגע בה בעת שירותה בכלא? האם חששה להתלונן על מפקדיה? האם התביישה במה שעוללו לה וניסתה לחזור לשגרה? כל האפשרויות הנוראות אפשריות.

אבל השאלה הקשה היא כיצד מקרה כזה מתרחש בכלא של עצירים ביטחוניים.
הרי בכלא יש היררכיה פיקודית. סוהר או סוהרת לא נכנסים לתא של אסירים ללא החלטה ופקודה, ללא נוהל סדור, ללא שמירה הדוקה.

מסדרונות הכלא והתאים מצולמים. מי מהמפקדים נתן לה פקודה להיכנס לבדה לתא עם מחבל? מי צפה במצלמות הכלא במעשים? או כיבה אותן? מי שנתן את הפקודה היה מודע למטרה שלשמה דרש המחבל האסיר את הכנסת החיילת לתאו.

מה שברור, חיילת בשירות סדיר הוכנסה לתאו של אסיר מחבל רוצח, ללא שמירה, ללא אזיקים, ללא פיקוח ועברה אונס מידיו. מעשה שעלול היה להיגמר ברצח או בפיגוע מיקוח בתוך הכלא

הנה סיפור ניסיון אישי בכלא שאטה, לימים נקרא גלבוע. כבן תל יוסף, הקיבוץ הסמוך לכלא, קיבלנו בגיל העשרה מאמן כדורסל שאימן גם אסירים בכלא שאטה. באחד הימים הוא הביא אותנו למשחק כדורסל מול קבוצת אסירים בתוך שטח בית הכלא. היינו בני 16-17 והאסירים היו בוגרים.

הם הגיעו בבגדי ספורט, מלווים בסוהרים חמושים. לא היה מגע בין הקבוצות לפני או אחרי המשחק ומי שעלה לשחק בחמישייה וירד להתחלף, ירד לספסל הרחק מיתר האסירים.

סביר להניח שהמאמן קיבל אישור ממפקד הכלא לקיים משחק בין בני נוער לאסירים. סביר להניח שהם לא היו אסירים מסוכנים ונבדק החשש שיפגעו בנו.

אבל המחשבה על החיילת ששירתה בכלא שאטה ופגשה יומיום במסגרת תפקידה אסירים מסוכנים, ומישהו ממפקדיה הורה לה להיכנס לתאו של אסיר מחבל מסוכן ללא אזיקים, ולשהות עמו בתא עד שהיה יכול לבצע בה אונס, היא מחשבה שרק הקרבת קורבן אדם בקולוסיאום דומה לה.

המפקדים והסוהרים האחרים שהיו עדים למעשה נגועים בכשל מוסרי עמוק ביחסם לנשים, לתפקידן בחברה ולמשמעותו של מעשה אונס. זהו מעשה שדגל שחור ענק מתנוסס מעליו, אם הלב אינו אטום והעין לא עיוורת. מפקדי הסוהרים ניצלו אישה למטרותיהם בשת"פ עם מחבל כלוא.

הקריבו אותה קורבן. פשוטו כמשמעו.

מדינה מתוקנת חייבת לשפוט ולכלוא את המפקדים האלה לשארית חייהם בכלא שאטה לצד האסירים הביטחוניים. מפקדי הכלא ביצעו עבירה ביטחונית חמורה, מוסרית, ערכית ואנושית שאי אפשר להפריז בחומרתה.

רק הקרבת קורבן אדם בקולוסיאום דומה לכך שמישהו ממפקדי החיילת הורה לה להיכנס לתאו של אסיר מחבל מסוכן ללא אזיקים, ולשהות עמו בתא עד שהיה יכול לבצע בה אונס

הקרבת קרבן אדם בכלא שאטה במאה העשרים ואחת היא עוול אכזרי מתועב מהפך קרביים.

האיטיות של הביורוקרטיה הבודקת וחוקרת את המעשה מהפכת קרביים לא פחות.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.