האקטיביסט והמשורר האוטיסט נתנאל לוריא יוצר ופועל דרך הסמארטפון שלו, כי אין לו גישה למחשב בהוסטל בו הוא נאלץ לגור בניגוד לרצונו. אין מקום לאי-הבנות ב"שירת יום הדין", ספר הביכורים שלו, שעתיד לצאת בקרוב במימון המונים. שם הוא קורא לריפוי חברתי ותרבותי מנקודת מבטו.

האקטיביסט והמשורר האוטיסט נתנאל לוריא יוצר ופועל דרך הסמארטפון שלו, כי אין לו גישה למחשב בהוסטל בו הוא נאלץ לגור בניגוד לרצונו. אין מקום לאי-הבנות ב"שירת יום הדין", ספר הביכורים שלו

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

ב-2007 עלה ליוטיוב סרט קצר בן 8 דקות שנקרא "in my language" (בשפתי שלי). יוצרת הסרט מל בגס (1980-2020) הזדהתה כא-בינארית, והפנייה אליה הייתה בלשון רבים. הם היו בלוגרים ואקטיביסטים אמריקאים שקראו להעלאת מודעות ביחס לאוטיזם.

כאוטיסטים "בתפקוד נמוך" כביכול, התלויים בזולת, הם תקשרו על ידי הקלדה ותוכנת מחשב שדובבה אותם. הם יצרו את הסרט בשני חלקים: בחלק הראשון תיעדו את עצמם מתנהלים בבית שלהם ובחציו השני רואים את ההתנהלות, רק הפעם בליווי תרגום לאנגלית. כלומר, מל מסבירים לדוברי השפה האנגלית מה פשר ההתנהלות שלהם ומה היא השפה ואמצעי התקשורת הטבעיים שלהם. עד היום הסרט זכה ליותר ממיליון צפיות ולמגוון תגובות.

את תוכן הסרט הכרתי כי עבדתי במשך תקופה מסוימת בהוסטל שחיים בו א.נשים שמתנהלים בדומה לאופן בו מל בגס תיעדו את עצמם בביתם. הגעתי אליו בשלהי 2010, אחרי שהתפטרתי בתחילת העשור השני לחיי מעבודתי כמדריכה בהוסטל לאוטיסטים.

כשכירה שהתעניינה במשרה, הצטרפתי באופן פעיל לניסיון הקמת ועד עובדים בגלל תנאי העסקה פוגעניים. תוך זמן קצר הצהרתי על התפטרותי בעקבות שיחות עם מדריכים מרחבי הארץ ועם אוטיסטים עצמאיים שהכרתי דרך אס"י – קהילת אנשי הספקטרום האוטיסטי בישראל. למדתי הרבה, הכרתי אנשים חכמים וטובים, והגעתי להכרה שהגישה בהוסטלים ובמוסדות סגורים בעייתית מהיסוד. לכן לא ראיתי יותר הצדקה למאבק על התאגדות והעדפתי לא להמשיך לעבוד שם.

ב-2007 עלה ליוטיוב סרט בן 8 דקות שנקרא "in my language". יוצרת הסרט מל בגס הזדהתה כא-בינארית והפנייה אליה הייתה בלשון רבים. הם היו בלוגרים ואקטיביסטים שקראו להעלאת מודעות לאוטיזם

מאז הסרט של מל בגס לא ממש נחשפתי ליצירות נוספות שחושפות באופן אותנטי את הנושא המורכב של מגוון נוירולוגי, או את עמדתם של חסרי ישע לפי חוק. בהקשרים אלה אני יכולה להעלות על דעתי את "האידיוטים", סרטו של לארס פון טרייר. הסרט מבוסס על הרעיון של נוירוטיפיקלים (נ"ט) שמתחזים לא.נשים עם עיכוב התפתחותי ובכך מעלה את גבולות השיח ביחס לחסרי ישע, שהוא טאבו מובהק.

בשיריה של היוצרת החירשת תמי אסולין ניתן למצוא צורת חשיבה חירשת אותנטית, שבאה לידי ביטוי בכתיבת שירה בשפה העברית הכפופה לחוקי התחביר של שפת הסימנים הישראלית. כתוצאה מכך היוצרת מותחת את גבולות האסתטיקה של השפה. היא מנכיחה את עצמה יחד עם מאפיינים של תרבות חירשת כחלק מתרבות הרוב.

לפני מספר חודשים נחשפתי למשורר ואקטיביסט אוטיסט נתנאל לוריא, דרך קבוצת וואטסאפ של התנועה לעצמאות המובילה את המאבק למעבר מהמוסדות הסגורים לחיים בקהילה עבור אזרחים ואזרחיות עם מוגבלויות.

בקבוצה נתנאל שיתף מכתב ששלח למשרד הרווחה בו מסכם את החוויה שלו אחרי שנתיים שהוא גר בהוסטל בעקבות המלצתם. תוכן המכתב קשה לקריאה ומנוסח ברהיטות וברגישות יוצאת דופן. עד אותו מכתב לא יצא לי להכיר אזרח חסר ישע, המוגדר "אוטיסט בתפקוד נמוך" מחוץ להוסטל שעבדתי בו.

תמי אסולין כותבת שירה בעברית הכפופה לתחביר שפת הסימנים הישראלית. כך היוצרת מאתגרת ומותחת את גבולות האסתטיקה של השפה, ומנכיחה את עצמה עם מאפיינים של תרבות חירשת

מדובר בבחור צעיר שלא מהסס לשלוח מכתבים ביקורתיים לגופים ממשלתיים על מנת להיאבק במחדלים כמו קבלת תרופות, יחס ראוי והכרה בעמדתו כאחד האדם. הוא כותב פוסטים בחשבון הפייסבוק שלו להעלאת מודעות לאוטיזם וגבורה נפשית (ככה מגדיר מתמודדות עם מחלות נפש), וגם כותב ומפרסם שירה מלאת אהבת חיים וכאב. את הכל הוא עושה דרך הסמארטפון שלו מכיוון שבהוסטל אין לו גישה למחשב.

פוסט של נתנאל לוריא

נתנאל לוריא, יליד 1993, גדל בבת ים. הוא אוטודידקט הממעט בדיבור. הוא מתמודד עם אילמות סלקטיבית, דיבור חזרתי תבניתי ותחלואה נפשית משמעותית. והוא בהחלט מהווה קול ייחודי שטרם נשמע מפי אזרחים חסרי ישע על פי חוק בישראל.

בגלל קשיים בדיבור וחרדה חברתית קשה הוא מתבטא בהקלדה, פרט לתקשורת עם הקרובים לו. הוא לימד את עצמו ספרות יפה, שירה עתיקה בדגש על אפוסים ושירה נרטיבית. הוא מושפע מכותבים כמו דנטה, ניטשה, מילטון, לוטראמון ואוסקר ווילד, ורואה בויליאם בלייק מורה עיקרי ואב רוחני. בנוסף הוא מתעניין בביולוגיה, אנטומיה ופיזיולוגיה, מדעים תרבותיים, וכיום בעיקר במדעי החיים.

לוריא, יליד 1993, גדל בבת ים. הוא אוטודידקט הממעט בדיבור, המתמודד עם אילמות סלקטיבית, דיבור חזרתי תבניתי ותחלואה נפשית משמעותית. והוא קול ייחודי שטרם נשמע מפי אזרחים חסרי ישע

שיריו פורסמו לצד שיריהם של רוני סומק ומאיר ויזלטיר, והוא לוקח חלק כחבר מערכת ב"סלוני הדחויים" ב"יונה שחורה הוצאה לאור בעם" של המשורר והעורך אלי יונה. בנוסף לכתיבת שירה נתנאל מחבר פואמות וסיפורים בעלי אופי מיתולוגי אגדתי בעברית מקראית. ברצונו לברוא עולמות מיתיים-מיסטיים וליצוק שירה נרטיבית במאה 21:

 "אני לא אדם רדיקלי. אני מאמין בחיים ובעשיית טוב, יותר מבלהיות ויליאם בלייק הבא. אני מאמין בעשייה חברתית ולעזור לחלשים. שירה בעיני היא כלי לביקורת והתרסה. אני משתמש במילים כדי לעזור. יש מושג כזה במאגיה, מאגיה שחורה ולבנה. אני משתדל להשתמש בלבנה. מאגיה מרפאת, מעוררת ומעלה תהיות. זה עניין של אופי, אני לא אוהב מלחמות".

מלחמה

מְכַסִּים בַּעֲפַר נֶפֶשׁ פְּצוּעָה
דּוֹמֶמֶת כְּלֹא הָיְתָה
נְשָׁמָה עֲרוּמָה מִגּוּף
חֲסֵרָה לוּ יָדַעְתִּי
פִּשְׁרָם שֶׁל חַלְלֵי מִלְחָמוֹת
נוֹאָשִׁים זוֹעֲקִים מְכַסִּים
נִגָּרִים בְּדַם מְיַלְּלִים
לְעֵין יָרֵחַ כָּחֹל אַךְ קוֹלָם
לֹא נִשְׁמַע
וְיֶשְׁנָם הַבּוֹכִים
עַל הַדָּם הַמְּיֻתָּר קוֹלָם לֹא
נִשְׁמַע עֲרֻמִּים פּוֹעֲרִים בּוֹר קֶבֶר
מֵתִים וְהוֹלְכִים קְרוּעֵי עֵינַיִם
מֵתִים וְאֵינָם עוֹד זְקוּפִים
כְּיוֹשְׁבֵי בְּנֵי אַלְפַּיִם
בְּאֶרֶץ מֻבְטַחַת נִטְבָּחִים

תפילה

גְּאָלֵנִי מִכְּאֵבִי גְּאָלֵנִי
מִן הַשְּׁחִיקָה
מִיּוֹם שָׁחֹר
מֵעוֹר קְלָף חָשׂוּף

גְּאָלֵנִי
מִן הַשְּׁתִיקָה
מִגּוּף רַע שֶׁאוֹתִי שִׁגֵּעַ
מֵעֵינַיִם שֶׁאֵין בָּן
אֶלָּא קֹר

גְּאָלַנִי מִן הַסָּפֵק
מֵרוּחַ סְתָו
שֶׁלְּעוֹלָם לֹא תָּבוֹא

עולם חדש אמיץ

לוּ יָכְלוּ לָגַעַת בַּדְּמָעוֹת שֶׁלִּי
הָיִינוּ בּוֹרְאִים עוֹלָם שֶׁבּוֹ
הָיִיתִי מִתְהַוֶּה עַל פִּי
הִשְׁתַּקְּפוּתֵנוּ.

מְדַבֵּר כְּבָר בְּשֶׁטֶף
כְּבָר לֹא בְּתוֹךְ בּוּעָה כְּבָר
נוֹשֵׁם לִרְוָחָה.

(השירים פורסמו בהוצאת יונה שחורה בעריכת אלי יונה)

נתנאל לוריא הוא ללא ספק משורר נדיר וחשוב, חוצב ומעצב בעקביות צורה מוחשית לקול השקוף שהוא מבטא. כן ירבו יצירות של קולות מודרים בתרבות, ולו רק כדי להרים את רמת הוויכוח הנדוש של שירה או שירע.

מאחר שמדובר במאבק כלל אזרחי – להלן אפשרות לתמוך בהדסטארט "שירת יום הדין" מאת נתנאל לוריא ובהפקת כרמית ויניק.

יעל בירנבאום היא מוזיקאית מפיקה ואמנית רב תחומית. מופיעה ויוצרת תחת השם "יעל ופתק", לשעבר סולנית להקת "ג'ק אין דה בוקס".