באמצע יוני פרסם העיתונאי גיא לרר פוסט ויראלי תחת הקריאה "צאו לרחוב". מעודד מהצלחת מחאת הפסטה, לרר קיווה לשחזר אותה – אך הפעם באופן יומרני במיוחד בתחום הדיור. מחאת הפסטה הסתיימה רק זמן קצר קודם לכן בהתקפלות מפוארת של חברת אסם ושאר תאגידי המזון.
בעקבות קריאתו של לרר, החלו לצוץ אוהלי מחאה בערים רבות, אבל המחאה נתקעה עד שהתאדתה סופית בחום הקיץ הישראלי בקול ענות חלושה. לא עבר חודש ושוב לרר והצינור הובילו מחאה – הפעם זו הייתה "מחאת הטונה". בניגוד לדיור, המחאה הזו, כמו קודמתה עם הפסטה, הייתה הצלחה מסחררת. בעיקר לאור העובדה שמול לרר עמד הפעם מנהל יהיר במיוחד שהתבשם משכרון הכוח שלו.
זו לא הפעם הראשונה ולא האחרונה שבה מחאות נגד מוצרי צריכה על כמה שקלים ואפילו פחות מזה מצליחות (מחאת הקוטג', למשל). אבל מחאות על הכסף הגדול, זה שבאמת חורץ גורלות כלכליים, לא מתרוממות או שמתרוממות ולא קורה איתן כלום. למעשה, ההבדל בין מחאת דיור למחאות על מוצרי מזון הוא בערך כמו ההבדל בין העלויות ביניהם.
הנה כמה מההבדלים העיקריים:
אין אינטרס להוריד מחירים
הורדת כמה שקלים ממחיר הפסטה, הקוטג' והטונה היא אינטרס כמעט של כולם חוץ מכמה בעלי חברות שהן גם במקרה משווקות את המוצרים. לעומת זאת, צריך זכוכית מגדלת כדי למצוא למי יש באמת אינטרס להוריד משמעותית את מחירי הדירות. זה נכון לקבלנים, חברות הבנייה, המערכת הפיננסית, האוצר ו-72% מאזרחי ישראל המחזיקים דירה בבעלותם. כ-10% מחזיקים אפילו שתיים ויותר.
צריך זכוכית מגדלת כדי למצוא למי יש באמת אינטרס להוריד משמעותית את מחירי הדירות. זה נכון לקבלנים, חברות הבנייה, המערכת הפיננסית, האוצר ו-72% מאזרחי ישראל המחזיקים דירה בבעלותם
אין כתובת ברורה למחאה
למחאות הפסטה, הקוטג' והטונה הייתה כתובת ברורה בדמות חברת אסם, תנובה ודיפלומט ששולטות בשוק. לעומת זאת לא ברור במי להתמקד בענף הכולל יותר מ-5,000 קבלנים רשומים ויותר מאלף חברות שבונות כרגע. הגרוע יותר הוא שאותן חברות מנצלות את המצב ומתחרות ביניהן מי יגבה את המחיר הגבוה ביותר מדורשי הדירות. בגלל זה הרבה פעמים הכתובת הופכת להיות הממשלה – אלא שאז זה יוצר למחאה בעיה אחרת (בהמשך).
אין מטרה ברורה למחאה
בעוד המטרה של מחאות הפסטה והטונה הייתה מאד ברורה ומוגדרת – ביטול העלאת המחירים של אותם מוצרים – לא ברור מה המטרה במחאת הדיור.
אם המטרה היא ייצוב המחירים או הורדה מתונה של עד כמה אחוזים, אז זה אומר שזוג צעיר עדיין לא יוכל לרכוש פה דירה במחיר שפוי.
אם המטרה היא הורדה משמעותית יותר של עשרות אחוזים ממחיר דירה היום – אז המטרה לא ריאלית. במצב כזה המשק יעמוד בפני קטסטרופה: הקבלנים הממונפים בכ-400 מיליארד שקל בסך הכול, יאבדו את יכולת החזר החובות שלהם.
אם המטרה היא הורדה משמעותית במחירים – אז המטרה לא ריאלית. במצב כזה המשק יעמוד בפני קטסטרופה: הקבלנים הממונפים בכ-400 מיליארד שקל בסך הכול, יאבדו את יכולת החזר החובות שלהם
הבנקים יאבדו ברגע חלק ניכר משווי הערבויות שבידם ויתמודדו עם מיליארדים רבים של חובות אבודים. המדינה, שמכניסה באופן ישיר 16 מיליארד שקל ממיסוי על נדל"ן ועוד מיליארדים רבים אחרים מכל הפעילות שמסביב לתחום זה – תכנס לגירעון עצום. אפקט העושר יתרסק וישפיע על כלל המשק. מדובר באפקט שנותן לבעלי הדירות הרגשת עושר וביטחון להוציא כסף רב לצריכה ושירותים.
תראו לי פוליטיקאי אחד שיסכים מרצון לקפוץ ראש לתוך הבריכה נטולת המים הזו.
אין אלטרנטיבה לדירה
לטונה ולפסטה יש אלטרנטיבות זולות ולא פחות איכותיות של חברות קטנות יותר. בדיור, שהוא כאמור שוק שכולל אלפי קבלנים שמתחרים על המחיר הגבוה ביותר, אין אלטרנטיבה בדמות יבואן דירות זולות יותר מחו"ל או יצרן דירות זול במפעל כחול לבן.
הדרך היחידה היא חרם כללי על כל הקבלנים עד הורדת המחיר. הבעיה היא שאף זוג צעיר לא ייקח סיכון שהוא יפספס את הרכבת ולא יוכל לרכוש את אותה דירה בשנה הבאה כשמחירה יאמיר.
מחאת הדיור נצבעת לרוב בצבעים פוליטיים
בגלל שמחאות הפסטה, הקוטג' והטונה היו נגד חברות מסחריות, אז בדרך כלל הן גם הופכות לקונצנזוס חוצה ארגונים ומפלגות. לחברות במצב כזה לא נותרת ברירה אלא להרים ידיים מהר מרצון לפני שיכפו עליה לעשות זאת.
לעומת זאת, בהעדר חברות להחרים, מחאת הדיור כמו זו של לרר – מופנית נגד הממשלה. וכשמחאה, ולא חשוב עד כמה היא טהורה וצודקת, מופנית נגד ממשלה, היא תמיד תהיה תהפוך למחלוקת פוליטית וקורבן לאג'נדות כלכליות.
בהעדר חברות להחרים, מחאת הדיור מופנית נגד הממשלה. וכשמחאה, ולא חשוב עד כמה היא טהורה וצודקת, מופנית נגד ממשלה, היא תמיד תהפוך למחלוקת פוליטית וקורבן לאג'נדות כלכליות
הצד האופוזיציוני לממשלה והשמאל הכלכלי יתמוך בה, והצד מנגד ינסה לערער את הלגיטימיות שלה ואת העומדים מאחוריה. כך, במקום להיות מאוחדים סביב המטרה – המחאה נחלשת בקרבות שנערכות בתוך עצמה ומחוצה לה.
הפתרון לבעיית הדיור הרבה יותר מורכב
בעוד מחאה נגד העלאת מחיר מוצר מזון יכולה להיפתר בהחלטה אחת של דירקטוריון החברה, רפורמות בשוק הדיור מצריכות לרוב תהליכי חקיקה ארוכים ומייגעים שגם אחרי סיומם לא ברור שהם באמת הסתיימו. תשאלו למשל את שר האוצר לשעבר משה כחלון מה קרה למס על דירה שלישית שעבר בכנסת ונפל אחר כך בבג"ץ.
רפורמות בשוק הדיור מצריכות לרוב תהליכי חקיקה ארוכים ומייגעים שגם אחרי סיומם לא ברור שהם באמת הסתיימו. תשאלו למשל את כחלון מה קרה למס על דירה שלישית שעבר בכנסת ונפל אחר כך בבג"ץ
לפעמים את תוצאות החקיקה רואים, אם בכלל, רק כעבור מספר שנים. אין אף מחאה בעולם נגד יוקר מחיה שאפשר לתדלק אותה על אש גבוהה כל כך הרבה זמן. בטח שלא בדיור וכשאין תוצאות בטווח הנראה לעין. אף זוג לא ייקח צ'אנס שאולי הפעם זה יצליח ויצפה שהדירה שהוא מעוניין לרכוש היום תחכה לו כל כך הרבה זמן ותחת אותו מחיר עד שכל התהליכים יסתיימו.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם