במהלך הכשרתי בפסיכולוגיה באחד מבתי-החולים הציבוריים הגדולים, כל מה שלא רציתי לדעת על ענייני קרדיולוגיה, סוכרת או אונקולוגיה אצל מטופלים שלי נשקף לעיני מהמסך כאשר הקלדתי וסיכמתי את ביקורֵי הטיפול הפסיכולוגי שלהם כנדרש.

במהלך הכשרתי בפסיכולוגיה בביה"ח ציבורי גדול, כל מה שלא רציתי לדעת על ענייני קרדיולוגיה, סוכרת או אונקולוגיה אצל מטופליי נשקף לעיני מהמסך כשהקלדתי וסיכמתי את ביקורֵי הטיפול הפסיכולוגי שלהם

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

תכנת בית-החולים הציגה לי את היסטוריית הביקורים שלהם בכל מחלקות המוסד ללא הבדל בין מידע רפואי, רגשי או מנהלי. מערכות-המידע לא טרחו להסתיר מעיני פיענוחים רדיולוגיים, בדיקות מעבדה, מכתבי-שחרור וכן הלאה, ספק מטעמי אדישות ועצלנות, ספק מתוך התפיסה שאם קיים בנמצא מידע מקוון, מוטב להנגיש אותו.

האינפורמציה, שלא נדרשה לעבודתי כפסיכולוגית והכבידה על היכרותי עם מטופלַי במידע עודף, גזלה מהם ללא ידיעתם את זכותם להציג עצמם בפני בדרכם. מניסיוני, בטיפול פסיכולוגי משתפים מטופלים מיוזמתם ובזמנם במידע הרלוונטי לטיפול שלהם, כולל במידע הרפואי. ואיני מזלזלת במידע רפואי: הוא רב-ערך, עבור רופאים.

לאחרונה התבשרנו שקונספט הנגשתו האוטומטית של קוקטייל-מידע רפואי ורגשי תונהג, ביודעין ובמכוון, גם בקופות-החולים, בהתאם למדיניות אגף בריאות-הנפש במשרד הבריאות. קופ"ח מכבי הודיעה שרופאי קהילה, לרבות רופאי-משפחה, ילדים והתפתחות-הילד, גניקולוגים וגריאטרים ייחשפו באופן אוטומטי, מפושט וגורף – לא רק לאבחנות הפסיכיאטריות ולרישומי התרופות של מבוטחים כנהוג היום, אלא גם למלוא המידע הפסיכיאטרי שלהם, לרבות הרקע המפורט לפנייה, סיכומי הביקורים, מידע אישי שמסרו לפסיכיאטר כדי להקל על מצוקתם הרגשית, ועוד.

רופאי משפחה של מכבי יקבלו גישה לרשומות פסיכיאטריות של מבוטחים https://t.co/5uxlr9vI0I

— Haaretz הארץ (@Haaretz) August 9, 2022

בינתיים מדובר במידע שמסרו המבוטחים לפסיכיאטרים ולא לפסיכולוגים. אך מניסיוני, לא תמיד מדייקים ומעמיקים מטופלים לדעת איזו הכשרה מקצועית בדיוק עברה האוזן-הקשבת שלהם.

האינפורמציה, שלא נדרשה לעבודתי כפסיכולוגית והכבידה על היכרותי עם מטופלַי במידע עודף, גזלה מהם ללא ידיעתם את זכותם להציג עצמם בפני בדרכם

"עמדתנו החד-משמעית היא שמידע רפואי פסיכיאטרי אינו שונה מכל מידע אחר", קובע נציג הקופה. לדבריו, החידוש מונהג "כדי להיפטר מהסטיגמה של טיפולי בריאות-הנפש". כלומר, אם קיימת חרדה בציבור מהסטיגמה שכרוכה בקושי הנפשי, אדרבה ואדרבה, יועלה המידע הנפשי האישי הדיסקרטי של כל מבוטח במסופים של מרבית רופאיו ושל צוותי-המזכירות שלהם.

מנגנון התמודדות מסוג זה עם דבר המעורר חרדה ידוע בחוגי-המקצוע כ"קונטרה-פוביה": הסתערות-רבתי על הגורם לחרדה במקום התרחקות מפניו, ברוח "הבה נקפוץ למים" ו"מה שיהיה יהיה". בהמשגה טיפולית, נראה שנבחר להתמודד עם הסטיגמה באמצעות "שיטת החשיפה הממושכת", החותרת לצמצם השפעתו של טריגר דווקא באמצעות חשיפה אליו.

אמנם, את השאיפה הנאצלת להשיב לרפואה את עולם-הנפש במקום להדירו ולהדחיקו ניתן להשיג באמצעות מתודה וותיקה המכונה "הקשבה למטופל": בעבר נהגו רופאים להאזין למטופליהם כבדרך שגרה, ויצרו עמם קשר-טיפולי משמעותי (Rapport) כבסיס להתערבותם הרפואית. עם זאת, יתכן שבאותם ימים לא נדרשו רופאים לדחוס ביקורים רבים בשעה, ולפיכך היו פנויים יותר לשוחח עם פציינטים.

כך למשל מתאר באוטוביוגרפיה שלו צ'ארלס דרווין הוגה תורת האבולוציה את אביו, רופא קהילתי עתיר ניסיון ואינטואיציה:

"הודות ליכולתו לרכוש אמון היו מטופלים רבים נועצים בו כשסבלו ממשהו כאילו היה כומר מוודה. הוא סיפר שתמיד התחילו בתלונה מעורפלת, אך מניסיונו הצליח לרוב לנחש את הבעיה האמיתית ומכאן, היו שוטחים בפניו בהרחבה את צרתם".

החידוש מונהג "כדי להיפטר מהסטיגמה". כלומר, אם קיימת חרדה בציבור מהסטיגמה בקושי הנפשי, אדרבה ואדרבה, יועלה המידע הנפשי האישי הדיסקרטי של כל מבוטח במסופי רופאיו וצוותי-המזכירות שלהם

כשחולים התייפחו באופן שהקשה עליהם לתאר תסמינים, במקום לנזוף בהם על בזבוז זמנו היקר עודד אותם לבטא את כאבם, מה שסייע להם להירגע, להתארגן ולתקשר עמו בצורה נינוחה ויעילה יותר. להבנתי, "הפציינט הסביר" אכן נוטה למסור מיוזמתו מידע רגשי רלוונטי לרופא שלו, אם הרופא הינו קשוב, פנוי-רגשית וסבלני.

אך זמנים השתנו, זמנם של רופאים בארגוני-בריאות נמדד במשורה ומספר ה"מגעים" שלהם מנוטר בקפידה. בדקו הקופה ומשרד-הבריאות ומצאו שמוטב להעלות את עולמם הנפשי של מבוטחים על ענן, טכנולוגיה שלא עמדה לרשות הרפואה הוויקטוריאנית, להזין רופאים במידע-מקוון על רגשות פציינטים וחוויותיהם, וכך, לחסוך מהרופאים את פונקציית ההקשבה, המסורבלת והבזבזנית.

באופן זה יכולים הרופאים להיחשף ללא מאמץ לחייו הרגשיים של הפציינט ממש כשם שנחשפתי אני לעֲברם הרפואי של מטופלי. אל דאגה: חזקה על רופאים שיידעו להבין מידע-רגשי לעומקו, יימנעו משיפוט סטראוטיפי ומתיוג בהשפעתו, וישכילו להקפיד על שמירת סודיותו הייחודית.

למען הסר-ספק נציג הקופה אף ציין שהודגש בפניהם כי "יש להימנע מהעברת מידע בתחום בריאות-הנפש לגורמים שאינם מוסמכים לכך", ושהרופאים אף עוברים "הכשרות בתחום בריאות-הנפש". כלומר, כל הפינות נסגרו והחששות נפתרו, על הצד הטוב ביותר.

כך יכולים הרופאים להיחשף ללא מאמץ לחייו הרגשיים של הפציינט. אל דאגה: חזקה על רופאים שיידעו להבין מידע-רגשי לעומקו, יימנעו משיפוט סטראוטיפי ומתיוג בהשפעתו, וישכילו להקפיד על שמירת סודיותו הייחודית

אמנם, סדרת הטלוויזיה "להעיר את הדוב" מציגה סיבוכים דרמטיים בחיי אנשים שהולכים לטיפול רגשי לאחר שמישהו גונב את סיכומי הפגישות שלהם, ומפיץ ברבים מידע דיסקרטי נפיץ שמסרו אודות בגידות, קשיים בזוגיות, דילמות מיניות וכן הלאה. מנגד, אך מקרה הדבר שמוצגת בסדרה גניבת מידע פסיכולוגי ולא אורתופדי, דנטלי או ראומטולוגי, שללא ספק הייתה מניבה פוטנציאל דרמטי דומה ואף מרתק ומסעיר יותר.

יתכן שהקופה סבורה כי בימים בהם נערכים "טיפולים פסיכולוגיים" לעיני מאות-אלפי צופים, לא יתנגדו מבוטחים לשתף מידע נפשי רק עם אלפים ספורים, ועוד רופאים בהכשרתם. ולמי שיתנגדו בכל זאת, מוסר הנציג, תציע הקופה אפשרות למנוע את פתיחת הרשומות הפסיכיאטריות בפני הרופאים ה"רגילים", דרך שינוי הגדרות באתר, או הצגת בקשה לפסיכיאטר.

אפשרות זו מזכירה לי אירוע שתיאר דרווין ממסעו המפורסם בספינה "ביגל": בעל חוות-עבדים בברזיל שאל את עבדיו האם ברצונם לצאת לחופשי. לא, ענו כולם. בשיחה שלאחר האירוע סבר קברניט האונייה השמרן שתגובת העבדים הייתה אותנטית לחלוטין. לפי הביוגרפית שלו, דרווין ההומניסט השיב בלהט כי "אין בעולם עבד שיעז לומר דברים אחרים". ברוח "דרוויניסטית" ניתן לכנות את הברירה שבין לחלוק מאונס מידע נפשי לבין להיות מסומן בתיק-הרפואי כמי שבחר לחסום מידע כזה, "ברירה-טבעית".

יתכן שהקופה סבורה כי בימים בהם נערכים "טיפולים פסיכולוגיים" לעיני מאות-אלפי צופים, לא יתנגדו מבוטחים לשתף מידע נפשי רק עם כמה אלפים, ברובם רופאים בהכשרתם

כמובן, למבוטחים עומדת הזכות לשמור לעצמם את צפונות-לבם וכלל לא לשתף את הפסיכיאטר ברגשות ובחוויות שלהם, כדי למנוע סכנות דליפת-מידע ופגיעה בחסיון-המידע. כן שמורה להם הזכות שלא להגיע לפסיכיאטר מלכתחילה, וכך לשמור על פרטיותם למפרע. כידוע, הסתרת מידע ממטפל ובפרט הימנעות מפנייה אליו מהוות סגולות בדוקות להחלמה.

למרות כל זאת מעודד להיווכח שמשרד הבריאות אינו מרים-ידיים, ואינו מוטרד מסכנת שפיכת תינוק הטיפול הנפשי עם מי האמבטיה של אובדן הדיסקרטיות. קשיים אפשריים כלל אינם מרתיעים אותו:

בתואַם לקופה, הנהלת אגף בריאות-הנפש במשרד מצהירה בנחרצות ש"עמדתם החד-משמעית" היא:

"מידע רפואי פסיכיאטרי אינו שונה מכל מידע-רפואי אחר, ויש להתייחס אליו באותה מידה של חיסיון ושמירה על הפרטיות – ולא במידה שונה, יתרה ומוגברת – המבוססת על נהלים והגדרות ישנים, שקמו בתקופות בהן הסטיגמה כלפי בריאות-הנפש משלה בכיפה".

השאיפה לחסוך בזמנם היקר של רופאים ולחסוך מהם הקשבה רגשית למטופלים, העובדה שביקורי בריאות הנפש בין-כה מוקלדים וזמינים במערכות-המידע, לצד אג'נדת המדיקליזציה של הנפש אשר נתפסת כנתונה להגיון-רפואי בדומה לכל מערכת גופנית אחרת, חברו יחדיו והובילו לשינוי הרדיקלי.

אך כפי שזיהה גם דרווין בזמנו – לא כל שינוי מהווה, בהכרח, אבולוציה.

יעלה ורטהיים היא פסיכולוגית קלינית וחינוכית, עובדת בקליניקה פרטית בתל-אביב. בזמנה הפנוי כותבת, קוראת וטווה מחשבות מול נופים בריצה.