עזבו את הגבלת הכהונות

נתניהו מציע להגביל את כהונת ראש הממשלה לשתי קדנציות. צילום מסך מתוך ערוץ 12
נתניהו מציע להגביל את כהונת ראש הממשלה לשתי קדנציות. צילום מסך מתוך ערוץ 12

הצעה פופולרית בשמאל היא הגבלת מספר הכהונות בהן יכול לכהן אדם כראש הממשלה. הסיבה פשוטה: בנימין נתניהו קיבל חמש פעמים את המנדט להרכיב ממשלה, והצליח בכך ארבע פעמים.

נוצרה תחושה שגם בעוד עשור, נתניהו עדיין יהיה ראש הממשלה. הדבר מוביל לתחושה שהמערכת תקועה, מה שעלול להביא לייאוש מהמערכת הדמוקרטית. כמובן, יש גם את החשש המוצדק שאדם אחד במשך זמן רב בעמדת כוח עלול לצבור יותר מדי כוח.

עד לפני לא המון שנים, גם אני תמכתי ברעיון הגבלת הכהונה. אבל עבר לי. לא כי אני חושב שזה איזשהו טריק של אנשים שלא מצליחים לנצח את נתניהו בקלפי.

בישראל מצביעים למפלגות, ואם לאנשי הליכוד יש חשש שבלי נתניהו אין להם סיכוי לנצח, שיעשו בדק בית. בכל מקרה, יש סיבות אחרות למה הרעיון הזה לא ישים לשיטה הישראלית.

זה לא יעזור

אם המטרה שלכם היא לראות מישהו אחר במקום נתניהו בבית שברחוב בלפור, הגבלת כהונות לא תעזור כאן. לא יהיה ניתן לחוקק את החוק שמגביל את מספר הכהונות על ראש הממשלה המכהן.

אם המטרה שלכם היא לראות מישהו אחר במקום נתניהו בבית שברחוב בלפור, הגבלת כהונות לא תעזור כאן. לא יהיה ניתן לחוקק את החוק שמגביל את מספר הכהונות על ראש הממשלה המכהן

כשהעלו את אחוז החסימה, כל הזמן הבהירו שהדבר יהיה נכון רק החל מהבחירות הבאות. כך גם לגבי נתניהו – נצטרך להמתין עם הספירה שלו. כשבארצות הברית העבירו את התיקון ה-22 לחוקה ב-1951, זה שמגביל לשתי כהונות, הוא לא חל על הנשיא שכיהן באותה תקופה, הארי טרומן. העובדה שלא רץ לעוד כהונה ב-1952 הייתה תוצאה של החלטה, לא של התיקון לחוקה.

אבל, גם אם אתם רוצים להגביל כהונות בקטע עקרוני לחלוטין ולא אישי, לא בטוח שזה יעבוד.

איך סופרים?

את הגבלת הכהונות אוהבים לקחת מהשיטה האמריקאית. אבל בארצות הברית, ובשאר המדינות בהן יש הגבלה על מספר הכהונות של ראש הרשות המבצעת, יש שיטה נשיאותית.

בישראל, לעומת זאת, יש משטר פרלמנטרי. ויש בכך עניין מהותי: במשטרים נשיאותיים, הנשיאים נבחרים ישירות על-ידי הציבור, אינם תלויים בפרלמנט, ולרוב הבחירות נערכות במועד קבוע.

במשטר פרלמנטרי, לעומת זאת, הציבור בוחר רק את הפרלמנט, והוא זה שממנה ממשלה, וגם זה שיכול להפיל אותה. בהתאם, לרוב מועד הבחירות אינו קבוע. זה אומר שלמספר הכהונות אין שום משמעות מבחינת מדידת זמנים.

במשטר פרלמנטרי, הציבור בוחר רק את הפרלמנט, והוא זה שממנה ממשלה, וגם זה שיכול להפיל אותה. לרוב מועד הבחירות אינו קבוע, ולכן למספר הכהונות אין שום משמעות מבחינת מדידת זמנים

הנה דוגמה מבריטניה: הרולד וילסון הוביל את מפלגת הלייבור ארבע פעמים למעמד של מפלגת שלטון (ב-1964, 1966 ופעמיים ב-1974). בסך הכל, הוא כיהן כראש הממשלה במשך קצת פחות משמונה שנים.

מרגרט ת'אצ'ר, לעומתו, הובילה את המפלגה השמרנית למעמד מפלגת שלטון רק שלוש פעמים (ב-1979, 1983 ו-1987). אבל, היא כיהנה כראשת הממשלה 11 שנים וחצי.

דייוויד קמרון הוביל את מפלגתו לניצחון פעמיים (ב-2010 ו-2015), וכיהן כראש הממשלה שש שנים. לא הרבה פחות מווילסון, שניצח כפול.

מאחר ששלושת ראשי הממשלה האלו התפטרו מסיבות שונות וראשי ממשלה אחרים החליפו אותם באמצע הכהונה, אפשר גם לספור עד סוף הפרלמנט במהלכו התפטרו. במקרה כזה, וילסון הביא 11 שנות כהונה, ת'אצ'ר 13 שנים וקמרון שבע (בגלל בחירות הפתע ב-2017). עדיין, שום היגיון מתמטי.

בישראל, זה אפילו יותר מסובך. קחו למשל את יצחק שמיר. במהלך הכנסת ה-12, שמיר עמד בראשות שתי ממשלות. הראשונה הייתה ממשלת האחדות עם מפלגת העבודה בראשות שמעון פרס (1988-1990). השנייה הייתה ממשלת הימין הצרה (1990-1992), שקמה לאחר שממשלת האחדות נפלה במסגרת התרגיל המסריח. כנסת אחת, שתי ממשלות. בתור כמה כהונות סופרים את זה? בקיצור, לספירת כהונות אין שום אינדיקציה לזמן כהונה. במיוחד לא בישראל.

בישראל זה אפילו יותר מסובך. שמיר כיהן בכנסת אחת, בשתי ממשלות. בתור כמה כהונות סופרים את זה? בקיצור, לספירת כהונות אין שום אינדיקציה לזמן כהונה. במיוחד לא בישראל

סוחטים ונהנים

אוהבים להתלונן כאן שלשותפות הקואליציוניות יש כוח סחיטה לא הגיוני. אני לא חושב שזה באמת נכון, אבל נזרום עם זה. האם מה שחסר לכם בחיים זה לתת להן עוד כוח? אנשים בעמדת ראש הממשלה יהיו מעוניינים להישאר, עד כמה שהדבר מאפשר, בעמדת ראש הממשלה. עכשיו תתארו מה יקרה להם מול השותפות הקואליציוניות במהלך הכהונה השנייה.

נכון להיום, יש מאזן אימה בין ראש הממשלה לבין שותפיו לקואליציה, כי לשני הגורמים יש מה להפסיד בתזמון מסוים של בחירות מוקדמות. גם ב-2013 וגם ב-2019א', למרות המצג שהקואליציה הגיעה לידי מיצוי, בפועל הלכנו לבחירות כי זה התאים לכל החברים בקואליציה.

זו גם הסיבה שנתניהו קיפל את בנט כמו אוריגמי כשזה רצה בחירות במועד שלא התאים לנתניהו. זו גם הסיבה שנתניהו נכנע ללחצים של יהדות התורה בכל הנוגע לעבודות תשתית בשבת. יש מערכת לחצים הדדית שמונעת מהליכה לבחירות כל שני וחמישי (בניגוד למה שמקובל לחשוב על היציבות הפוליטית בישראל). אמנם עכשיו יש בחירות חוזרות, אבל משברים מהסוג הזה קרו גם במשטרים יציבים יותר. קורה.

זו גם הסיבה שנתניהו קיפל את בנט כמו אוריגמי כשזה רצה בחירות במועד שלא התאים לנתניהו. זו גם הסיבה שנתניהו נכנע ללחצים של יהדות התורה בכל הנוגע לעבודות תשתית בשבת. יש מערכת לחצים הדדית

בכל מקרה, מה לדעתכם יקרה בכהונה השנייה במקרה של הגבלת כהונות? לראש הממשלה בשום שלב לא ישתלם ללכת לבחירות, כי הוא לא יוכל להתמודד על ראשות הממשלה במקרה כזה. כלומר, לשותפיו הקואליציוניים יהיה יתרון רציני במאזן האימה הזה. וזה אומר, שראש הממשלה יהפוך לסחיט ברמות חדשות.

אז אולי להגביל בשנים?

פתרון חלופי להגבלת הכהונות, מהסיבות שתוארו לעיל, הוא הגבלה למספר שנים. מגבילים את הכהונה המצטברת (נניח) לשמונה שנים, ושמבחינתנו יתפרשו על עשר כהונות. אבל אז נוצר מצב בעייתי אחר.

נניח שפלוני כיהן במשך חמש שנים כראש הממשלה, ואז שוב מקדימים בחירות. עקרונית, אם הוא יחזיק עד סוף הכנסת החדשה, הוא יהיה בתפקיד תשע שנים. שזה יותר משמונה. מה עושים עם זה?

אפשרות אחת היא להכריז שאם הכהונה הבאה תביא לחציית הרף המותר של שנות כהונה, אזי אדם לא רשאי להשתתף בבחירות כמועמד לראשות הממשלה. זה לא ריאלי, כי אז ההגבלה לשנים במקום כהונות לא השיגה כלום.

אפשרות שנייה היא להחליט שמרגע של ההגעה לרף שנקבע, על אותו אדם להתפטר מראשות הממשלה, גם אם הכנסת לא סיימה את ימיה. גם זה בעייתי, שכן מועמדים לראשות הממשלה יצטרכו להבטיח או בחירות מוקדמות או רוטציה, שתי אפשרויות שישימו מועמדים בעמדת נחיתות לא הוגנת, שלא נובעת כלל מהתפקוד שלהם או מהרעיונות שלהם, אלא מעניין טכני.

אפשרות שלישית היא לקבוע טווח זמנים. להגיד שאם אדם כיהן עד שש שנים כראש הממשלה, אפשר לתת לו לרוץ למרות שזה אומר שהוא כנראה יכהן יותר משמונה שנים.

בפועל, התיקון ה-22 לחוקה האמריקאית קבע טווח זמנים של שש עד עשר שנים (עקב העובדה שכהונה שנמשכה עד שנתיים לא נספרת ככהונה). הבעיה היא, שמרגע שאדם יעבור את סף שש השנים (או כל מספר אחר שלא נקבע), הוא יחזור לעמדה הלחיצה שבגללה ספירת כהונות היא בעייתית.

בקיצור

הגבלת כהונות עובדת במשטרים נשיאותיים. לא במשטרים פרלמנטריים. יש סיבה שאין שום משטר פרלמנטרי עם הגבלת כהונה לראש הממשלה. הדבר נכון שבעתיים לישראל, הנסמכת על קואליציות ואף פעם אין בה מפלגת רוב. לכן, הניסיון לקצוב את זמנו של אדם בראשות הממשלה נועד להביא לנו ברדק פוליטי שלם באופן סיסטמתי.

הניסיון לקצוב את זמנו של אדם בראשות הממשלה נועד להביא לנו ברדק פוליטי שלם באופן סיסטמתי

עם זאת, עדיין נשארנו עם שתי הבעיות שעליהן הגבלת הכהונה הייתה אמורה לפתור. לגבי צבירת הכוח, יש לחזק את הכנסת. יש לכך דרכים שונות (בית שני, צורך ברוב של שני שליש במצבים מסוימים וכו'), ולא ניכנס לדיון על כך אחת מהן. לגבי הנושא של מנגנון התחלופה, יש לכך פתרון מאוד פשוט: המפלגות שמשמאל לליכוד יכולות לנסות לנצח בבחירות מדי פעם.

אוריה בר-מאיר, סטודנט לתואר שני בהיסטוריה באוניברסיטת תל-אביב, ומתמחה בהיסטוריה פוליטית של בריטניה מאז מלחמת העולם השנייה. מגיע מתחום המדיה החברתית. חובב פוליטיקה וסאטירה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
נקודה מעניינת היא שברוב המשטרים הפרלמנטריים זה מסתדר מאליו, בלי הגבלה בחוק (ע"י כך שהאופוזיציה מנצחת, פשוט, כמו במשפט הסיום). יש חריגים כמו גרמניה אבל נדיר שמגיעים לכהונה שלישית ועוד יו... המשך קריאה

נקודה מעניינת היא שברוב המשטרים הפרלמנטריים זה מסתדר מאליו, בלי הגבלה בחוק (ע"י כך שהאופוזיציה מנצחת, פשוט, כמו במשפט הסיום). יש חריגים כמו גרמניה אבל נדיר שמגיעים לכהונה שלישית ועוד יותר לרביעית.

עוד 1,151 מילים ו-1 תגובות
סגירה