שישה חודשים לאחר שרוסיה פתחה במלחמה נגדם, האוקראינים מדברים קשוח, ומנהיגי המערב דבקים בתמיכתם בוולודימיר זלנסקי. אבל הקלפים בכל זאת בידי הרודן הרוסי ולדימיר פוטין.

שישה חודשים לאחר שרוסיה פתחה במלחמה נגדם, האוקראינים מדברים קשוח, ומנהיגי המערב דבקים בתמיכתם בוולודימיר זלנסקי. אבל הקלפים בכל זאת בידי הרודן הרוסי ולדימיר פוטין

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

לפי הסרטונים האחרונים של זלנסקי, אוקראינה כבר לא מבקשת שלום אלא "ניצחון". בעוד שאוקראינה דרשה פעם להחזיר את השטחים שנכבשו על ידי רוסיה מאז פברואר, כעת היא נשבעת להילחם למען קרים, חצי האי בים השחור שרוסיה חטפה וסיפחה ב-2014. יש באוקראינה המדברים על מעבר לתקיפות בשטח רוסיה עצמה.

דברי רהב כאלה הם מובנים אבל גם מסוכנים למדי, כאשר ממול עומדת מעצמה גדולה בהרבה ומונהגת על ידי פושעים אלימים. אפשר להבין, אבל מותר גם לתהות אם האוקראינים רציניים.

מה שברור הוא שהם מחוזקים מההצלחות שלהם עד היום. בניגוד לציפיות הרווחות קייב לא נפלה כפרי בשל לידי צבא פוטין; היא עמדה בגבורה, גם בגלל אזרחים חדורי מוטיבציה, וכך גם כל הערים הגדולות במדינה. ממשלתו של זלנסקי לא קרסה; הצבא של רוסיה התקשה עם קווי אספקה, תיאום בסיסי ומשמעת, והובך קשות בשדה הקרב. אוקראינה גם גייסה תמיכה מערבית משמעותית וסיוע צבאי והומניטרי בזמן שרוסיה ספגה סנקציות כלכליות קשות. אוקראינה השיגה ביצועים טובים יותר.

אבל יש צד שני.

בעוד שאוקראינה ספגה הרס וקטל רבתי, כלכלת רוסיה לא באמת קרסה. הסיבה לכך היא שהסנקציות אינן גלובליות כאשר סין, הודו, ברזיל ומדינות אחרות בעצם מסרבות להצטרף ובפועל מפצות על חלק גדול מהסחר האבוד עם המערב. זה חשף את גבולות הכוח של המערב ואיפשר לרובל, שצנח בתחילה, להתחזק באופם מדהים.

יתרה מכך, רוסיה הצליחה לגרום לעולם לשלם על כל הסיפור, כאשר האינפלציה גורמת למהומה פוליטית בהרבה מדינות, מחירי האנרגיה עולים (וגם יורדים) ומחסור במזון מאיים על אפריקה. לאירופה אין תשובה לתלותה בגז הטבעי הרוסי, ולכן ממשיכה לרכוש אותו, ועוד בתנאים של פוטין (שמונע אספקת גז לכמה מדינות שמסרבות לשלם ברובל). אירופה תלויה בפושע מלחמה לחימום ביתיה בחורף; זו לא בדיוק הדרך ללמדו לקח.

בעוד שאוקראינה ספגה הרס וקטל רבתי, כלכלת רוסיה לא באמת קרסה. הסנקציות אינן גלובליות כשסין, הודו, ברזיל ומדינות אחרות בעצם מסרבות להצטרף ובפועל מפצות על חלק גדול מהסחר האבוד עם המערב

לבסוף, למרות כישלונותיה רוסיה כבשה כמעט רבע משטחה של אוקראינה. היא שולטת בדונייצק ולוהנסק, האזורים המאוכלסים על ידי רוסים אתניים ושהיו מוקד מאמצי פוטין להצית מהומה מאז 2014, כמו גם בעיר הנמל מריופול ובמקומות אחרים.

אם ולדימיר פוטין היה פחות דמוני ואולי יותר חכם, הוא היה שוקל להכריז על ניצחון ולסיים באופן חד צדדי את "המבצע המיוחד" שלו. הוא יוכל אז לקיים באין מפריע משאלי עם מזויפים באזורים הכבושים כדי "להוכיח" שהאנשים שם מרגישים משוחררים, ולספח אותם בפי שסיפח את קרים. השטח רציף וצמוד לרוסיה, ברובו. העם הרוסי ירגיש הקלה כשהמלחמה תסתיים ובהחלט יקבל את נרטיב הניצחון: המדינה הגדולה בעולם, בחמדנותה המדהימה, הפכה לקצת יותר גדולה.

אוקראינה תזעק ותרקע ברגליה ובצדק מבחינתה – אבל לכמה זמן? האם הם באמת ימשיכו לתקוף את האזורים הכבושים? האם המערב ימשיך לחמש ולממן את קייב אם זו תפעל כדי להאריך את המלחמה? האם לא ילחצו על זלנסקי למצוא דרך אחרת?

יש סיכוי לא רע שבסתר ליבו המערב יהיה מרוצה מכל דרך חצי-סבירה לצאת מהקטסטרופה ולמנוע כל סכנה לאירוע גרעיני. רוסיה תישאר מצורעת כל עוד פוטין בשלטון; אולי אפשר יהיה להרגיע את אוקראינה בהליך מזורז לחברות באיחוד האירופי.

יש סיכוי שבסתר ליבו המערב יהיה מרוצה מכל דרך חצי-סבירה לצאת מהקטסטרופה ולמנוע סכנה לאירוע גרעיני. רוסיה תישאר מצורעת כל עוד פוטין בשלטון; אולי ירגיעו את אוקראינה בהליך מזורז לחברות באיחוד האירופי

חלק מהמשוואה, אם לדבר בכנות, זה שהגבולות הפנימיים של ברית המועצות תוכננו בכוונה כדי ליצור כאוס. בדומה לגבולות הקולוניאליים באפריקה, הם אינם תואמים את המפה הלשונית והאתנית האמיתית. הרפובליקות הסוציאליסטיות הסובייטיות שורטטו כך שכל אחת קיבלה קבוצות מיעוט כדי להקשות על הפיכתן למדינות עצמאיות. לכן קיבלנו המוני אוקראינים במולדובה, ארמנים באזרבייג'ן, ורוסים במדינות הבלטיות וכמובן גם באוקראינה.

סביר מאוד שרבים מדוברי הרוסית שנמצאים בשפע במזרח אוקראינה כבר לא באמת רוצים להצטרף לרוסיה – אבל זה בגלל שזו הפכה לדיקטטורה מסוייטת; אלמלא הדבר, לו אני זלנסקי לא הייתי בונה עליהם. במידה מסויימת אולי כדאי לאוקראינה להשתחרר מהם, באופן דומה לאינטרס הישראלי להיפטר מהגדה המערבית. "בעיה דמוגרפית" בגרסה פוסט-סובייטית.

אני יודע שזה ישמע כמו תמיכה בפתרון בהעברת שטחים לרוסיה, אז חשוב לי להדגיש: גם אם מסתבר שלדעת רבים מספיק זו האופציה הפחות גרועה מול מלחמת התשה הרסנית, היא עדיין גרועה. מסוכן לתגמל תוקפנות, רע לנרמל שינוי גבולות באופן חד צדדי תוך שימוש בכוח, ונורא לפייס דיקטטור כמו זה שפועל בקרמלין. רוסיה של פוטין אם כך תהיה חייבת להמשיך להיענש.

הקורבן העיקרי של פוטין היא כמובן אוקראינה, שסבלה פשעי מלחמה בהיקף שלא נראה באירופה מאז מלחמת העולם השנייה. אבל לא רחוק  מאחור במקום השני המכובד נמצאים הרוסים עצמם.

פוטין העביר את המדינה שלהם צעד-צעד מסטטוס של דמוקרטיה מתפתחת לדמוקרטיה פגומה ואחר כך מזויפת ולבסוף דיקטטורה לכל דבר, שבה אנשים נעלמים בגלל ביקורת על המשטר.

הכלכלה שלהם ספגה פגיעות מיותרות, הם סולקו מאירועי ספורט ותרבות, והאירופאים מתלבטים אפילו אם לאסור עליהם כניסה כתיירים. הם הפכו למצורעים במידה שלא נראתה מאז גרמניה הנאצית; ברית המועצות על כל פשעיה, אכזריותה וביזיונותיה לא התקרבה לזה.

הקורבן העיקרי של פוטין היא כמובן אוקראינה, שסבלה פשעי מלחמה בהיקף שלא נראה באירופה מאז מלחמת העולם השנייה. אבל לא רחוק  מאחור במקום השני המכובד נמצאים הרוסים עצמם

לרוסים תרבות גדולה שראויה ליותר טוב משלטון שטני של אדם שמשמר את כיסאו באמצעות קלפטוקרטיה – צבא של פקידים נרצעים שתלויים בו ובשיטה שטיפח כדי לשמר את עושרם הגנוב וגם חייהם, כנראה.

כיצד מעל 100 מיליון אנשים משלימים עם זה? האם פחד יכול לשתק טוטאלית כל כך הרבה אנשים? האם פייק ניוז – שהרי פוטין השתלט כל התקשורת בהצלחה שמירי רגב רק חולמת עליה – יכול להיות כל כך אפקטיבי?

אולי הגאון הרוסי מהמאה ה-19 איוואן טורגנייב (שאני משלים כעת את הרומנים הנרגנים-רומנטיים שלו) הבין זאת בצורה הטובה ביותר. הוא אהב את רוסיה אבל שנא את הפוליטיקה שלה ורצה לכוון מחדש את החברה שלה לכיוון אירופה.

על העמים הסלאביים הוא אמר זאת (באמצעות אחת מדמויותיו בספר "עשן"):

"ההתרפסות טבועה בנו עמוק מדי. לא ניפטר מזה מהר. בכל מקום, ובכל דבר, אנו זקוקים לשליט … לא מובן מדוע אנחנו כה מתמסרים. זה טבענו, כך מסתבר".

טורגנייב טעה בדבר אחד: הם לא היחידים.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com