רוב הישראלים צלולים כיין בדעתם שאסור שאיראן תחזיק בנשק גרעיני. אבל הבנתם את המשא ומתן הגרעיני עם טהראן מטושטשת קמעה, בעיקר בגלל פוליטיקאים חסרי אחריות.
רוב הישראלים צלולים כיין בדעתם שאסור שאיראן תחזיק בנשק גרעיני. אבל הבנתם את המשא ומתן הגרעיני עם טהראן מטושטשת קמעה, בעיקר בגלל פוליטיקאים חסרי אחריות
הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי
נדיר הוא הבכיר שדובר אמת בעניין זה לישראלים, העומדים בפני כל כך הרבה בעיות קיומיות עד שאין לרובם זמן להתעמק בכל אחת ואחת: הברירה היא בין למנוע מאיראן נשק גרעיני או למנוע ממנה כסף לשאר שגעונותיה.
נבחן את הסוגיה.
בתור התחלה, אם למישהו לא היה ברור מדוע כדאי למנוע מאיראן נשק גרעיני, באה מלחמת רוסיה-אוקראינה ומספקת המחשה. רוסיה מבצעת פשע נורא ומקרטעת בשדה הקרב, ובכל זאת המערב חושש מכך שתובס יותר מדי כי לוולדימיר פוטין יש גרעין ולא בטוח שאינו פסיכי או מרושע מספיק להשתמש בו.
למרות שפוטין זכה בדין בתואר מצורע לכל החיים, הוא כנראה לא יותר פסיכי ולא יותר מרושע מהמנהיגות האיראנית. התיאוקרטים הללו שיעבדו את העם האיראני במשך יותר מ-40 שנה, משוועים לחיסול ישראל, רואים במערב אוייב אידיאולוגי, מממנים טרור וקיצוניות באזור, וינהגו בחוצפה גדולה שבעתיים כמעצמה גרעינית (גם בלי כוונה להשתמש בנשק כזה).
הסכנה מספיק רצינית כדי שכעת, כאשר נראה שעסקה בין המערב לאיראן קרובה, כדאי שנהיה רציניים גם אנו.
מנהיגים ישראלים מכל הקשת הפוליטית נוטים למסגר את הסוגיה סביב השאלה האם איראן תשיג פצצה. וזה הגיוני. אבל מה שמוזר הוא איך אותם פוליטיקאים שצועקים על כך הכי חזק – בדרך כלל סימן לפופוליטיקה, אגב – דווקא מתנגדים לעסקה שתעצור את הפרוייקט הגרעיני.
מנהיגים ישראלים מכל הקשת הפוליטית נוטים למסגר את הסוגיה סביב השאלה האם איראן תשיג פצצה. אבל מוזר שאותם פוליטיקאים שצועקים על כך הכי חזק – דווקא מתנגדים לעסקה שתעצור את הפרוייקט הגרעיני
אלוף הצועקים הוא בנימין נתניהו, שלא מפספס הזדמנות להעלות את הנושא. כה נחרץ ושקדן היה ביבי, עד שבפעם הקודמת שעמדו לחתום הוא לא הסתפק בתקשורת המתמסרת ואף לא בשרותי שגריר ארה"ב אשר ישב אז בהרצליה. בחדוות טרום בחירות 2015 הוא סיכן את מעמדה של ישראל בארה"ב בכך שנסע עד גבעת הקפיטול ונאם בסוגיה בקונגרס, כאשר הוא נאבק חזיתית בנשיא מכהן – מעשה שלא היה כדוגמתו בהיסטוריה.
מדוע כל ההיסטריה? הרי אם נשק גרעיני היה הנושא העיקרי, ההסכם שבסוף נחתם ב-2015 היה צריך להחשב להתפתחות מבורכת. הוא אילץ את איראן להיפטר מרוב החומר המועשר שלה (תוך צמצום מלאי האורניום ב-98%), להתחייב לא להעשיר יותר במשך שנים ולהסכים לפיקוח די הדוק של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית.
כמה ממתנגדי ההסכם תוקפים אותו בעניין הפיקוח, וטוענים שאיראן תמיד מרמה או שהפיקוח מחורר כמו גבינה שוויצרית (בישראל לא מאבדים קולות בגלל ספקנות כרונית או אנלוגיות מופרכות). אבל לעתים רחוקות שומעים בדיוק איזה פיקוח נוסף היה מרצה את הספקן. אפשר לחשוד שאין כזה.
מדוע כל ההיסטריה? הרי ההסכם אילץ את איראן להיפטר מרוב החומר המועשר שלה (וצמצום מלאי האורניום ב-98%), להתחייב לא להעשיר במשך שנים ולהסכים לפיקוח די הדוק של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית
הטיעון המוביל השני גורס, כי כיוון שההסכם מוגבל בזמן הוא מזמין את איראן, עם פקיעת תוקפו, "לדהור לפצצה". זה הפייבוריט של נתניהו וחבריו הנעים בעקבותיו בכמויות, משל הסיעם באוטובוסים. אבל למרות הייחוס, הטיעון שטותי.
כמו כל חוזה שנקבע לטווח מסויים, הוא לא מתייחס לעתיד – וברור שכאן הכוונה הייתה לחדשו עד אינסוף (ולהסכים על כך בזמן) פן תוחזרנה בדיוק אותן הסנקציות אשר כדי להסירן ויתרה איראן מלכתחילה על שאיפותיה הגרעיניות.
יש להניח שנתניהו מבין את זה, ולא מופרך להרהר באפשרות שהוא קצת מהתל. בכל אופן, גם כאן הגוורדיה הסקפטית לא מציעה שום תיקון שיספקה.
חוסר ההגינות וחוסר ההיגיון של רבים ממתנגדי העסקה לא אומר שאין סיבות להתנגד. יש סיבות טובות להתנגד.
- בעיקר, הסרת מרבית הסנקציות על איראן תזרים מיליארדי דולרים לקופתה בגין מכירה חופשית של נפט, פיסטוקים ושאר טובין.
- הכנסה זו תחזק את המטבע האיראני, תחייה במידת מה את רמת החיים ותיתפס כניצחון בעיני איראנים רבים. זה יקל על משטר קרימינלי להישאר בשלטון.
- ולא כל הכסף ילך לטובת הציבור. חלק ניכר ישמש לקידום טרור ומהומות ברחבי האזור.
- זה יעבור לחיזבאללה שצובר ארסנל עצום של רקטות לטווח ארוך המכוון לישראל.
- זה יגיע לג'יהאד האסלאמי שמטרתו לחבל בכל דבר טוב במישור הפלסטיני.
- זה יגיע לחות'ים בתימן ולבסיסי איראן בסוריה.
- וזה יופנה לבניית רקטות ארוכות טווח שאולי יוכלו יום אחד לשאת נשק גרעיני – אבל גם נשק אחר – לעבר ישראל ומערבה ממנה גם כן.
- הסכם חדש גם יטריד עד מאוד את שותפיה הסונים החדשים של ישראל באזור, בין היתר בשל תחושה סובייקטיבית שמדובר בניצחון לאיראן. במידה רבה, הסיבה לתחושה זו היא שפוליטיקאים ישראלים חסרי אחריות כל הזמן מתארים את זה כך.
הטיעון המוביל השני גורס, כי ההסכם המוגבל בזמן יזמין את איראן, עם פקיעתו, "לדהור לפצצה". זה הפייבוריט של נתניהו וחבריו, אבל זה טיעון שטותי. אם הוא לא יוארך, יחזרו הסנקציות שבגללן איראן חתמה עליו
חלק מהמתנגדים לעסקה אכן מעלים את הנושאים הללו – הסכנות שלא קשורות לגרעין. אבל כמעט אף אחד לא מאמין ברצינות שאיראן תסכים לעצור את תכנית הגרעין ובמקביל תאפשר את המשך הסנקציות – או תשנה את התנהגותה הנלוזה. זה טבעו של המשטר (עד שייגמר, כמו שכל סיוט נגמר). בלי תמורה הוא לא יוותר על הגרעין.
ההתנגדות להסכם הופכת למטופשת עוד יותר אם לוקחים בחשבון את מה שקרה מאז שכנע נתניהו את הנשיא דאז דונלד טראמפ ב-2018 לפרוש מהסדר, שחייב לא רק את ארה"ב אלא – באפן מועיל מאוד במובן הרחב יותר – גם את סין ורוסיה. וצרפת וגם בריטניה. איראן חידשה את ההעשרה, וזה סיכן כל אדם בישראל – וגם לא הוגבלה אפקטיבית בנושאים האחרים.
באין הסכם אחר, סיום תכנית הגרעין יכול להיחשב באופן סביר כאופציה הפחות גרועה עבור ישראל. אבל כל התפיסה של האופציה הפחות גרועה דורשת טיפת פרספקטיבה ובגרות, ואלה אינם מצויים בשפע בימין הישראלי, שם מרוכזת רוב ההתנגדות הבלתי מתפשרת להסכם (הממשלה הנוכחית גם ביקורתית אבל יותר ערה להגיון, לניואנסים, לעדינות הנושא ולמה שאפשר אולי גם להרוויח מהתנגדות שאינה פרועה).
אם יש צד שהסכם הוא ממש גרוע עבורו, הרי זה העם האיראני האומלל, שכן הוא מאפשר למדכאים אותו להמשיך ביתר שאת.
כמה אישים ישראלים ממש חסרי אחריות נהנים לרמוז שישראל לא חוששת ממלחמה מלאה נגד מדינה מתקדמת טכנולוגית של למעלה מ-80 מיליון איש. אבל עד שמטורפים אמיתיים יגיעו לשלטון בירושלים (אין הדבר מופרך), ישראל כנראה תסתפק בפעולות חבלה מהזן המוכר שמעכבות אך לא מחרבות את פרויקט הגרעין.
ההתנגדות להסכם הופכת למטופשת עוד יותר אם לוקחים בחשבון מה קרה מאז שכנע נתניהו את הנשיא דאז טראמפ לפרוש מההסדר, שחייב לא רק את ארה"ב אלא גם את סין ורוסיה, צרפת ובריטניה
כנראה שרוב בכירי הביטחון בישראל מבינים את המציאות הזו, וערים לברירה האמיתית שנמצאת על הפרק. האחרון היה הרמטכ"ל בדימוס דן חלוץ, שאמר בשבוע שעבר כי שעדיף "עסקאות רעות ממלחמות טובות".
ייתכן שקיימים כמה מנהיגים ישראלים שלא סתם מקוששים קולות על ידי בעיטות בדמוקרטים – אלא באמת ובתמים מעדיפים להסתכן בפצצה איראנית מאשר לאפשר לה מימון לבצע את שאר פשעיה.
אם כך, לפחות שישתקו קצת בעניין הגרעין. הרי אם יצליחו במשימתם, מדובר באבות הפצצה הגרעינית האיראנית.
דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם