עוד מעט יגיעו חגי ראש השנה ועמם תגיע המתיחות העונתית סביב הר הבית. השאלה היא כמה זמן ייקח עד שהשחיקה המתמדת סביב הר הבית תביא לפיצוץ גדול, שיסכן לא רק את היציבות בירושלים אלא בישראל בכלל.
בניגוד לאזהרות שליוו את אחדות ירושלים מן היום שישראל סיפחה אליה את מזרח העיר אחרי מלחמת ששת הימים, אזהרות שזה לא יחזיק מעמד ושהאחדות היא פיקטיבית ולא אמיתית, האחדות דווקא החזיקה מעמד שנים ארוכות.
בקרוב חגי ראש השנה ועמם תגיע המתיחות העונתית סביב הר הבית. השאלה היא כמה זמן ייקח עד שהשחיקה המתמדת סביב הר הבית תביא לפיצוץ גדול, שיסכן לא רק את היציבות בירושלים אלא בישראל בכלל
אדרבא, בהשוואה לאינתיפאדות הסוערות בגדה ובעזה, דווקא מזרח ירושלים, שמאכלסת את הציבור הפלסטיני הגדול ביותר חוץ מרבת עמון, הייתה רגועה יחסית ולא הצטרפה באופן מסיבי לסערות שליוו את הגדה ועזה.
זאת עובדה שמחייבת בדיקה איך זה קרה, ולפי דעתי יש לכך שלוש סיבות עיקריות:
- ההשוואה שהמזרח ירושלמים עשו עם מצבם מול המצב בגדה ועזה וגילו שמצבם תחת ישראל טוב יותר.
- החסות שמערכת המשפט הישראלית נתנה להם. בהשוואה לגדה ולעזה שבה מערכת המשפט כפופה לשלטון, במערכת המשפט הישראלית זכו המזרח ירושלמים למידה מרובה של צדק ובטחון.
- והסיבה השלישית, לא פחות חשובה – נטרול מתח דתי אפשרי בהסכמות הסטטוס קוו על הר הבית, שקבעו כי ליהודים מותר לבקר בהר הבית, אבל השטח הוא מוסלמי, כלומר: התפילה למוסלמים לבד, בעוד הכותל והרחבה שמולו כולו ליהדות, וישראל היא האחראית על הבטחון בהר הבית.
תחת חסות הסטטוס קוו התפתחו יחסים טובים בין היהודים לערבים בירושלים, וכיום הערבים הם אלה אשר שומרים על אחדות העיר. מכיוון שהחרדים לא משתתפים במלוא המובן ברקמה הכלכלית של העיר, הערבים הם אלה אשר תופסים את מקומם.
לא רק בתיירות ומלונאות, שם יש לחרדים בעיות "נגיעה" למיניהן, גברים-נשים, יין נסך, "גויים" וכדומה, אלא בכלל – נהגי אוטובוסים ומוניות ומי שמחזיק את הרפואה בבתי החולים והמרפאות, הם ערבים. אפילו אפשר לשמוע ערבית בין מאבטחי בתי החולים.
לא רק בתיירות ומלונאות, שם יש לחרדים בעיות "נגיעה", גברים-נשים, יין נסך, "גויים" וכדומה, אלא בכלל – נהגי אוטובוסים ומוניות ומי שמחזיק את הרפואה בבתיה"ח והמרפאות בירושלים – הם ערבים
אפשר לומר כי אחדות ירושלים, והחיים התקינים בה תלויים ברצון של הערבים לשמור על האחדות הזאת.
לגבי ההשוואה לשטחי הרשות, היסוד הזה דווקא מתחזק, וכן האמון בבתי המשפט. אבל באשר לסטטוס קוו על הר הבית, יסוד זה מתערער והולך מחגים לחגים, והשאלה היא מה יבוא קודם – ההתפרצות סביב הר הבית, או השלמה סופית שהמשך החסות הישראלית על מזרח העיר רצויה וטובה למרות המתיחות הנבנית סביב הר הבית.
ואולי זאת הזדמנות לבחון את הרקמה הפוליטית במזרח העיר, שלא מרבים לדבר עליה.
ערב הבחירות לעיריית ירושלים אירח מוסד מחקר מזרח ירושלמי דיון בשאלה: האם על המזרח ירושלמים להשתתף בבחירות לעירייה.
לדיון הוזמנו 3 סקטורים: האצולה הוותיקה של ירושלים, ממשפחות נוסייבה וחוסייני ודומותיהם, נציגי "החברונים" שהתמקמו בעיר ומהווים היום את המעמד הבינוני, ונציגי "הישראלים" שהשתקעו בעיר, ערביי ישראל, בעיקר עורכי דין, המייצגים את המזרח ירושלמים בבתי המשפט הישראליים.
בעוד שהמשפחות האצילות התנגדו בחריפות להשתתפות בבחירות לעירייה מסיבות של כבוד לאומי, "החברונים" הפרגמטיים היו בעד, בעוד ש"הישראלים" הרחיקו לכת בעמדה שאחמד טיבי צריך להתמודד על ראשות העיר.
בעוד שהמשפחות האצילות התנגדו בחריפות להשתתפות בבחירות לעירייה מסיבות של כבוד לאומי, "החברונים" הפרגמטיים היו בעד, בעוד ש"הישראלים" הרחיקו לכת בעמדה שטיבי צריך להתמודד על ראשות העיר
החברונים ידועים בגישתם הפרגמטית והעניינית ובנטייתם לדת האסלאם. מכאן, אם סוגית הבחירות תהיה קונקרטית בעתיד – לזרם האסלאמי, שעלולה להיות לו השפעה של חמאס, עשויה להיות עמדה חיובית בעניין בניגוד לזרם הלאומי שיתנגד.
מדוע לתנועה כמו חמאס עשויה להיות עמדה חיובית? בגלל חולשתה של התנועה במזרח ירושלים כיום. בניגוד לדעה הרווחת, במזרח ירושלים תנועת חמאס, כמו פת"ח, חלשה מאוד, ולא רק שאיננה מסוגלת להניע את הרחוב המזרח ירושלמי, גם על הר הבית כוחה אפסי.
מדוע? מפני שבגלל השלטון הישראלי הכוחות הפועלים ברמאללה לא יכולים לפעול בירושלים, חמאס מוגדרת בישראל כתנועת טרור, וכל מי שמזוהה עמה נעצר ומורחק.
הכח האסלאמי המוביל בירושלים, והוא בולט מאוד על הר הבית, הוא תנועת השחרור האסלאמי, "תחריר", שהיא תנועת ח'ליפות השוללת את הלאומיות הערבית, ובכלל זה הלאומיות הפלסטינית, וחוסמת את חמאס, הרשות וירדן מלפעול על הר הבית. היא לא פועלת נגד ישראל, ולפיכך ישראל לא פועלת נגדה.
וזה מביא אותנו להסביר את תופעת ראאד סלאח, התנועה האסלאמית הצפונית וטורקיה. רג'פ טאיפ ארדואן לא הסתיר בעבר את יומרתו לכבוש את העולם המוסלמי דרך הגנה על מסגד אל-אקצא, כדי להגיע לשלב הכתרתו כח'ליפה על כל המוסלמים במסגד אל-אקצא.
מדוע חמאס עשויה לתמוך בבחירות לעיריית ירושלים? בשל חולשתה במזרח ירושלים כיום. בניגוד לדעה הרווחת – חמאס שם, כמו פת"ח, חלשה מאוד, ולא רק שאינה מסוגלת להניע את הרחוב שם, גם על הר הבית כוחה אפסי
התוכניות האלה התגלו בכנס אימאמים מכל העולם באיסטנבול לפני כחמש שנים, שם הוצגה התוכנית הטורקית לעשות "התנחלות" של עולי הרגל על הבית. לעשות כאילו עוד ביקור במקום הקדוש, ואז להציב אוהלים ולסרב לרדת מן ההר.
האימאמים שבאו לכנס נתבקשו להתרכז בהטפות יום שישי בסכנה היהודית למסגדים, וכאשר האירוע הגדול יתרחש, לגייס את המוסלמים בכל העולם לתמיכה ב"מתנחלים הטורקים".
הקורונה קטעה את התוכניות האלה. ואחרי המשבר הגדול בתנועת האחים המוסלמים שבו אעסוק בנפרד, והחלטת טורקיה לחזור למדיניות "אפס בעיות" שגם קירבה אותה שוב לישראל – זנח ארדואן את תכוניותיו לגבי ירושלים. אבל מכיוון שבמזרח התיכון אף אחד לא מוותר על כלום וכל היתר טקטיקות, יש להעריך שבמועד כזה או אחר יחזור ארדואן לחלומות הח'ליפות שתוכרז בירושלים.
מכיוון שחמאס בירושלים חלשה מכדי לשרת את האינטרסים של טורקיה, ארדואן שם את יהבו על ראאד סלאח, ומינה אותו כמושל ירושלים מטעם החליפות העתידה לקום. בתואר הזה הוצג ראאד סלאח בכנס האימאמים הגדול.
#Erdogan's #Turkey Intensifies Involvement in #Gaza and #Jerusalem | @JerusalemCenterhttps://t.co/1wa651yd9O#Israel #Muslims #Jihad ##Violence #Terror #Barbarism
— Golan Shahar ???????? (@GolanSh) June 16, 2018
הקשר המתהדק של ארדואן עם ראאד סלאח גרם לתנועת תחריר להתקשר עם סעודיה, והיו כמה אירועים, כמו קביעת מועד סיום צום רמדאן, שבהם התייצבה תחריר לצד סעודיה.
מכיוון שחמאס בירושלים חלשה מכדי לשרת את האינטרסים של טורקיה, ארדואן שם יהבו על ראאד סלאח, ומינה אותו כמושל ירושלים מטעם החליפות העתידה לקום. בתואר זה הוצג סלאח בכנס האימאמים הגדול
מה שלא פחות משמעותי היה זהות בעמדות לפיהן הר הבית לא יהיה בשליטת ירדן ולא בשליטת טורקיה. מכיוון שתחריר היא אנטי ירדנית, הרי שבימי יוזמת טראמפ היא הייתה בין המנופים לחסום את ירדן ולקדם את סעודיה. אבל תהליכים אלה לא באו לידי מיצוי בגלל כישלון דונלד טראמפ בבחירות בארצות הברית, ומי שחוסם את ירדן כיום אלה המתפללים היהודים.
באירועי הר הבית שכוונו נגד ישראל ותפילת היהודים, לא ראינו את אנשי תחריר בין הצועקים, והיו אלה בעיקר אנשי ראאד סלאח נושאי דגלי חמאס.
בגלל זה ניסה המלך עבדאללה לשכנע את אבו מאזן לסייע לבחירת "רק לא ביבי", מתוך הנחה שממשלת ימין מלא מלא תסיים סופית את הסטטוס קוו, בעוד שממשלת רק לא ביבי עשויה לחדש אותו. זה, יש להניח, היה במרכז שיחותיו של המלך עם ראשי גוש "רק לא ביבי" שהיו לאחרונה ברבת עמון (מתוך הנחה שבכלל יש גוש כזה).
מלך ירדן עבדאללה השני נפגש היום ברבת עמון עם ראש הממשלה לפיד. הודעה של בית המלוכה הירדני pic.twitter.com/dZQExAQman
— roi kais • روعي كايس • רועי קייס (@kaisos1987) July 27, 2022
אחרי שהתנועה האסלאמית הצפונית חברה לטורקיה נגד ירדן, התנועה האסלאמית הדרומית של מנסור עבאס התחברה עם הנהגת הווקף, שהיא חלק ממשרד ההקדשים הירדני, והמסמכים שהיא מנפיקה נושאים את הלוגו של ממלכת ירדן.
מכאן שמול הכוחות החותרים למוטט את הסטטוס קוו: מפלגת תחריר, ראאד סלאח והמתפללים היהודים, התייצב מנסור עבאס לצד הסטטוס קוו יחד עם הווקף המוסלמי. ככל שהדברים קשורים בתושבי מזרח ירושלים, התמיכה בירדן היא של מנגנון פקידים. תושבי מזרח ירושלים לא נושאים את עיניהם לכתר ההאשמי להושיע אותם.
מול הכוחות החותרים למוטט את הסטטוס קוו: מפלגת תחריר, ראאד סלאח והמתפללים היהודים, התייצב מנסור עבאס לצד הסטטוס קוו יחד עם הווקף המוסלמי
הקושי של אבו מאזן בירושלים הוא שהאישים שהוא בחר לייצג אותו בירושלים מזוהים בעיני האוכלוסייה כפושטקים שאינם מוסיפים כבוד לרשות בעיני המזרח ירושלמים.
בשאלה האם להשתתף בבחירות לעירייה חלה התפתחות, כאשר אנשי מוחמד דחלאן, הדוגלים ברעיון המדינה האחת עם ישראל, תומכים בריצה לבחירות לעירייה, ומי שקשור ברעיון הזה הם אישים המזוהים עם מנסור עבאס. כלומר יש התחלה של קשר בין רע"ם לדחלאן, אבל זה רק בראשיתו.
בינתיים דחלאן החליט להרחיק עצמו ממזרח ירושלים, וכל רעיון הריצה לעירייה מטעם אנשיו גווע. אבל נודע לנו כי בשיחות הסלון של מזרח ירושלים, יש ספק עם לנציגות בעירייה יש משמעות בחיזוק האינטרסים של הערבים, כי ההחלטות על ירושלים מתקבלות בממשלה ולא בעירייה.
זה מוביל אותנו לאופציה שבממשלות עתיד, רע"ם של מנסור עבאס תתחיל לייצג גם את מזרח ירושלים, אבל עדיין מוקדם מאוד לראות אם התחלות כאלה יבשילו.
מה שכן אפשר לומר הוא, שעל רקע האדישות בעולם הערבי לנעשה בירושלים בכלל ובמסגד אל אקצא בפרט, שאלת ירושלים והר הבית הופכות יותר ויותר לעניין ישראלי פנימי, כאשר הר הבית עלול לפרוץ כהר געש שיפיץ לבה רותחת בישראל כולה, או מנוע ליציבות ולגיבוש החברה על כל חלקיה.
פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם