ערב בחירות, וצה"ל והמוסד פעילים כאילו איום קיומי מתרגש על ישראל. הסלמה בצפון בעקבות תקיפות בעיראק, בסוריה ובלבנון, במקביל למתיחות מול חמאס בעזה ולחימה בפיגועי טרור מתוחכמים בשומרון. פיגועי מטענים בסגנון מטעני חיזבאללה בלבנון. לבנוניזציה של יהודה ושומרון.

אבל האם כל המתיחות הזו אמיתית? האם היא נובעת מפעילות של אויבנו או מפרובוקציה ויוזמה שלנו?

אבל האם כל המתיחות הזו אמיתית? האם היא נובעת מפעילות של אויבנו או מפרובוקציה ויוזמה שלנו?

הציבור הישראלי לא יודע מה שיודעים קברניטיו, גם לא כלבי השמירה המוזנים מדובר צה"ל, כאשר לפתע מחליט ראש הממשלה לפזר את מדיניות העמימות ולהודות בפה מלא בפעילות צה"ל בגזרות שונות, שלא לומר להתרברב בפה מלא חיוכים ושחצנות שמטרתה אחת – בחירות.

ההיסטוריה תשאל גם האם רק הבחירות מובילות את שטיפת המוח החדשה?

האם אין כאן תכנית גדולה יותר כמו זו שהופעלה ב-2011, כאשר נתניהו איים בהפצצת הכורים הגרעיניים באיראן, נאם באו"ם, איים ונאם ואיים ונאם, עד שאובמה נאלץ ללכת למהלך שימנע מלחמה אזורית ולהגיע להסכם עם איראן. הסכם שאותו קילל אחר כך אותו נתניהו בקונגרס ומעל כל במה שניתנה לו.

בחום יולי אוגוסט אנחנו, דור לבנון, נזכרים באירועי קיץ 1982. החום דומה ונראה שגם השקרים והמשחק בתודעת הציבור הישראלי. אם הוא יחוש מאוים, הרי תמיד הוא גם "יבין" את החלטות ההנהגה, גם כשהן נוגדות לחלוטין את האינטרס הלאומי.

נתניהו איים בהפצצת הכורים הגרעיניים באיראן, נאם באו"ם, איים ונאם ואיים ונאם, עד שאובמה נדחק למהלך שימנע מלחמה אזורית והגיע להסכם עם איראן. הסכם שאותו נתניהו קילל מאז בקונגרס ומעל כל במה שניתנה לו

בסוף אוגוסט 1982 גורש אש"פ מביירות ואלפי לוחמיו עלו על אוניות בדרך לטוניס ומספר מדינות אחרות. בכך למעשה הגיע לסופו "מבצע שלום הגליל". מלחמת לבנון הראשונה.

החלטת הממשלה שעל פיה צה"ל נשלח למבצע, פורסמה אז  לציבור כבר ביום הראשון וקבעה כי מטרתו "להוציא את כל יישובי הגליל  מטווח האש של הטרוריסטים, המרוכזים, הם מפקדותיהם ובסיסיהם בלבנון".

בציבור השתרשה המחשבה על המרחק של 40 ק"מ כמטרתם הסופית של כוחות צה"ל כדי "להוציא את את יישובי הגליל מטווח האש…" כך גם נאמר בכנסת על ידי ראש הממשלה. אבל חלק המשפט החשוב בהגדרת המשימה היה דווקא "הם מפקדותיהם ובסיסיהם בלבנון". שכן מפקדות אש"פ שכנו בביירות.

אבל מי בציבור הבין? רוב שרי הממשלה לא ידעו כלל לקרוא מפה.
זה היה השקר הראשון.

השקר השני "קבע" שלא תהיה לחימה בסורים. הממשלה קבעה ופרסמה ש"בעת ביצוע החלטה זו אין לתקוף את הצבא הסורי אלא אם הוא יתקוף את כוחותינו".

שרון מכניס את הנחיותיו ליצירת דעת קהל ש"תבין", כלומר תתמוך בהבנת "חוסר הברירה" של  הלחימה בסורים לסיכום הפיקודי

אולם שר הביטחון שרון –  השר הממונה על הבהרת כוונת הדרג המדיני לדרג הצבאי, הבהיר למפקדי צה"ל  כי אינו מאמין שאפשר להימנע מהתנגשות בצבא הסורי.

ואכן כבר ב 7 ביוני, יום לאחר פרוץ הלחימה, שרון מדבר בקבוצת פקודות על הקשר עם הנוצרים, דורש להביא את באשיר ג'מאייל מפקד הפלנגות הנוצריות למפקדת פיקוד צפון וחוזר ואומר שיש ליצור תמונה שתכין את דעת הקהל לעימות עם הסורים.

להלן ציטוט מדברי שרון לפרוטוקול, מתוך ספרו של שמעון גולן "שלג בלבנון": "זה צריך להדהד בצורה כזאת שזה לא יהיה הפתעה. יגידו 'מה פתאום אתם מתעסקים עם הסורים? הרי הסורים לא משחקים בכל המשחק הזה'".

זהו התרגיל התודעתי שמופעל נגד הציבור – האימהות ששולחות את בניהן,  והחיילים שנלחמים, והממשלה שמחליטה והכנסת שתומכת. כלומר מפקדי צה"ל בפיקוד מבינים, שלמרות הצהרות פומביות של הממשלה בכנסת הם הולכים להילחם בסורים והם הולכים עד ביירות כדי לסלק את הפלשתינים.

נחזור לאוגוסט 2019. כיצד יכולה ממשלה ליצור תודעה כוזבת, שעל פיה ציבור גדול יתמוך במהלכים צבאיים חריגים ורחבים, גם אם אינם עומדים בשום קריטריון של חוסר ברירה, איום קיומי, או חרב מונחת על הצוואר?

למחרת כבר נכנסה חטיבת שריון סדירה לקרבות מול הסורים, ואחרי יומיים הפציץ חיל האוויר את מערך הטילים הסורי בבקעה. עוד שלשה ימים חלפו וקרבות מול כוחות סורים התרחשו גם סביב ביירות.

עכשיו נחזור באחת לאוגוסט 2019. כיצד יכולה ממשלה ליצור תודעה כוזבת שעל פיה ציבור גדול יתמוך במהלכים צבאיים חריגים ורחבים, גם אם אינם עומדים בשום קריטריון של חוסר ברירה, או איום קיומי, או בהסכם הבלתי כתוב בין הקברניטים לאזרחים – שעל פיו נצא למלחמה רק אם החרב מונחת על הצוואר?

ובכן ממשלת ישראל הנוכחית משחקת בתודעה הכוזבת שהיא מייצרת, מול הציבור ומול חיילי צה"ל, באמצעות אותו משחק תקשורתי אכזרי שמשרת את מטרותיה – להיבחר שנית תחת איום ביטחוני (אף שאינו אמיתי) וליצור לחץ על גורמים בין לאומיים על מנת שילחצו על אויביה כדי להשיג מטרה בלתי הגיונית, מופרכת ומגלומנית.

בלבנון ביקשה ממשלת בגין להשליט על לבנון שלטון ידידותי של הנוצרים, לסלק את אש"פ מלבנון וליצור סדר חדש. זה נגמר בביצה מדממת של 18 שנות שהייה בלבנון עד שצה"ל יצא לאחר שגידל בלבנון אויב חזק ואכזרי יותר –  את חיזבאללה.

בינתיים ממשלת ישראל מובילה לעוד כאוס ביטחוני שספק אם נצא ממנו גם בעוד 18 שנה, אבל אולי הוא יעזור לה לשמר את שלטונה באמצעות אצבעותיהם הרועדות של בוחריה, הנתונים תחת מתקפת תודעה כוזבת

כעת מבקשת ממשלת נתניהו לעשות שוב סדר חדש במזרח התיכון – להכניע את איראן – מעצמה אזורית צבאית וכלכלית,  ולגרום לכל שלוחיה בלבנון ובסוריה להרים דגל לבן.

במקביל ועל ידי הצהרות פומפוזיות יומיומיות, מנסה הממשלה, או ראשה לבדו, להציג מצג שווא של לחימה מול אויביה האחרים, חמאס וג'יהאד איסלאמי (כאשר בעצם אינה מעוניינת בהכנעתם).

אבל המציאות מורכבת הרבה יותר. איראן לא תיכנע גם לא לפני ארה"ב, חמאס לא ייכנע גם אם צה"ל יכבוש שוב את עזה, והסדרים אזוריים חדשים לא יכולים להתקיים תחת מכבש צבאי, אלא רק בהסכמה ובפיקוח בין לאומיים, אם בכלל.

בינתיים ממשלת ישראל מובילה לעוד כאוס ביטחוני שספק אם נצא ממנו גם בעוד 18 שנה, אבל אולי הוא יעזור לה לשמר את שלטונה באמצעות אצבעותיהם הרועדות של בוחריה הנתונים תחת מתקפת תודעה כוזבת.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.