זירת הבלוגים

אני מתפלל שאת המרחב המוגן תכיר רק מתרגילי פיקוד העורף

מכתב לילד האהוב שלי שעלה היום לכתה א'

01/09/2019 14:39

ילד אהוב,

אנחנו מתבשרים כעת על הסלמה בצפון. גם אני, כמו כל הורה כאן בישראל, מתפלל שאת המרחב המוגן של בית הספר תכיר רק דרך תרגילי פיקוד העורף.

היום שחיכינו לו כל כך, הגיע. האמת היא, שמשום מה, אתה זה שכל כך הנכחת את המעבר לכיתה א' בחיי המשפחה. כבר בהיותך בשנה הראשונה של הגן, ביקשת ממני אין ספור פעמים לומר לך כמה זמן בדיוק נשאר לך עד לעלייה לכיתה א'.

אז ספרנו ביחד, וככל שהתקדם הזמן, גאתה גם ההתרגשות שלנו. בימים האחרונים אתה שואל אותי שוב ושוב כמה זמן נשאר לכיתה א', רק כדי לשמוע אותי אומר לך שזה ממש עוד יום או יומיים. כשאני עונה לך אתה מתחיל לרקוד מאושר, גם אני רוקד איתך בליבי המוצף והמלא.

אז ספרנו ביחד, וככל שהתקדם הזמן, גאתה גם ההתרגשות שלנו. בימים האחרונים אתה שואל אותי שוב ושוב כמה זמן נשאר לכיתה א', רק כדי לשמוע אותי אומר לך שזה ממש עוד יום או יומיים

אז אני רוצה לכתוב לך קצת לרגל היום המיוחד הזה. האמת היא, שיש בהתרגשות שלי ושל אמא הרבה מן הרצון שלנו להיות בנעליך, לחוות ולהתרגש איתך יחד.
הבטתי בך הבוקר נכנס בשער בעת הספר, ילד קטן עם תיק גדול.

הלב שלי התכווץ וכל שהיה בא לי הוא לחטוף אותך אל זרועותי לחיבוק גדול גדול ולא לשחרר. אבל אתה היית כבר עמוק בפנים, צעדת קדימה בביטחון שהרגיע אותי. דע לך שאדם מבוגר כמעט ולא זוכה לכאלו רגעים טהורים של התרגשות והתחדשות. אז אני מתנצל מראש על הקלישאות, שהרי אי אפשר איתן ואי אפשר בלעדיהן.

אתה מתחיל היום מסע ארוך ארוך. האמת היא, שאת המסע המופלא הזה אתה תתחיל בכל יום חדש בו תגיע לבית הספר. אני רואה אותך מגיע לכיתה שלך בכל בוקר מחדש, יושב (או עומד) על הכיסא ומתחיל את היום בשמחה ובציפייה.

המורה שלך, אותו פגשתי הבוקר, נראה אדם חמוד ומתוק. תכבד אותו, תכבד אותו גם אם הוא יעצבן אותך ויחליט החלטות שיגרמו לך לתסכול. אני מבטיח להקשיב לך בכל פעם שתבחר לשתף אותי בתסכולים שלך מבית הספר.

ספר לי על החווית שלך משם גם אם אתה חושב שעשית מעשה נורא ואיום, כזה שיגרום לי להגיב בצורה שלא תאהב מידי. אני מבטיח לך חיבוק גדול בכל פעם שתבחר לשתף אותי בדברים רגישים, ומתחייב להקשיב לך בראש פתוח ובלב אוהב.

דע לך שאדם מבוגר כמעט ולא זוכה לכאלו רגעים טהורים של התרגשות והתחדשות. אז אני מתנצל מראש על הקלישאות, שהרי אי אפשר איתן ואי אפשר בלעדיהן

האמת שאין לי חלום מיוחד שתשתה בצמא את כל מה שאומר לך המורה.אני גם לא מצפה שתסיים את חוק לימודיך בבית הספר עם תואר ראשון. גם אם יאמרו לך אחרת, בית הספר, למרות שמו, לא נועד להאביס אותך בידע.

מבחינתי, בית-הספר הוא גורם חשוב מאוד בעיצוב תהליכי החברות והאישיות שלך. שם תלמד את כל הכללים החשובים של החיים שלא ניתן להעבירם במילים. שם גם תלמד לטעות, ותטעה הרבה. זה ממש בסדר גמור לטעות, זו דרך מדהימה ללמידה משמעותית, סמוך עלי.

אני רוצה לבקש ממך משהו קטן. אתה הרי ילד חברותי מאוד. כבר בדקות הראשונות שהגעת לכיתה הבוקר, התחברת בנחמדות עם כמה ילדים שישבו לידך. אתה – בניגוד גמור לאבא שלך- גם טוב בספורט ובכדורגל.

אני מבקש ממך, לשים לב תמיד לילד שנבחר אחרון למשחק, כזה שתקוע בשער או בעמדה לא משפיעה אחרת. תראה אותו, תשתף אותו במשחק מידי פעם. גם אם תמסור לו את הכדור והוא יאבד אותו, אתה לא תאבד לעולם את המעשה האצילי הזה.

אני מבקש ממך לשים לב תמיד לילד שנבחר אחרון למשחק, כזה שתקוע בשער או בעמדה לא משפיעה אחרת. תראה ותשתף אותו במשחק מידי פעם. גם אם יאבד את הכדור שמסרת לו, אתה לא תאבד לעולם את המעשה האצילי הזה

אם לחבר שיושב לידך חסר איזה צבע יפה לציור שלו, אל תחכה שיבקש, היה אדיב וטוב לב, תציע לו את שלך ושמח בלבבך.

לפעמים, הילד הזה שצריך שיראו אותו, יהיה הרבה יותר גבוה וחזק ממך, אולי אפילו הילד הגיבור של הכיתה שקצת מפחיד אותך. קורה לפעמים, שדווקא הגיבור הגדול והחזק, כזה שאולי מציק לך ולחבריך, מחביא נפש עדינה ורגישה עמוק בפנים. אני מתפלל שבשלב מסוים תבין זאת גם אתה.

ולבסוף, היה אתה ילד שלי. זו הגירסא הכי טובה שלך שאני מכיר. כזו שתיקח אותך איתה לכל מקום ובכל זמן.

בהצלחה ילד אהוב שלי.
אבא.

יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ:

יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ:

יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם: