מכתב גלוי לעורכי העיתונים הערבים:
וידה משעור עורכת "א-סנארה",
בסאם ג'אבר עורך "פנורמה",
מוסה חסדיה, עורך לשעבר והבעלים של "קול אל ערב",

לפני שאזכיר לכם מאיפה אנחנו מכירים אגש ישר לעניין: רציתי להפציר בכם לכנס ועידת חירום שתדון באמצעים אופרטיביים להבטחת הצבעה מאסיבית של האזרחים הערבים בבחירות נובמבר 2022. זאת עשויה להיות שעתם הגדולה של עורכי העיתונים, הסופרים והאינטלקטואלים, שיובילו מהלך מפתיע ושובר שיגרה, שיסחוף את הצעירים וישפיע על עתיד האזור כולו, המשקיף על האפשרויות הגלומות בדמוקרטיה או על התנפצותן.   

לפני שאזכיר לכם מאיפה אנחנו מכירים אגש ישר לעניין: רציתי להפציר בכם לכנס ועידת חירום שתדון באמצעים אופרטיביים להבטחת הצבעה מאסיבית של האזרחים הערבים בבחירות נובמבר 2022

באוקטובר 2000, בכניסה לעיר טמרה, על רקע עמודי תאורה ורמזורים הרוסים, גדרות שנתלשו ואבנים  מפוזרות, אמר לי תושב המקום:

"יש לי כאן, לא רחוק, שלושה דונם חממות. לפני הבחירות [ב-1999] אמרתי לכולם, אם ברק ייבחר אני מוכן לתרום את השטח למדינה. חשבנו שיהיה 'תואם רבין'. תשעים אחוז הצביעו לו והוא ירק לנו בפרצוף".

הצעירים של אוקטובר 2000 מגלים שהם הורישו לצעירים של אוקטובר 2022 את הניכור ואי האמון באפשרות להשפיע באמצעות פתק ההצבעה.

בחודשים מרץ-אפריל 2003 קיימתי עשרות ראיונות עם אישים ערבים ברחבי הארץ. עליתי בגרם מדרגות צר לראיון במשרדו הצנוע של לוטפי משעור המנוח, שאמר בין היתר:

"אנחנו קונים ואוכלים מצות, הסטראוטיפ של 'חוצפן' הוא נחלתנו".

מוסה חסדיה, עורך העיתון 'קול אל ערב' וחבר בפורום 'חוקה לישראל', אירח אותי בביתו הסמוך לנחל דליה בפארדיס ואמר:

"[לפני הבחירות] נפגשתי עם רבין ב 1992 כעיתונאי. האיש שכיסח את העצמות. ראיתי שינוי אצל הבנאדם. [פעלנו למענו בבחירות], אחרי שנבחר נפגשנו עם השרים. ראינו פעם ראשונה התייחסות רצינית לאוכלוסייה [הערבית] ברמת השוטף. התקופה הטובה ביותר אי פעם במדינת ישראל. הציבור ראה איך הדברים מתבצעים".

הצעירים של אוקטובר 2000  מגלים שהם הורישו לצעירים של אוקטובר 2022 את הניכור ואי האמון באפשרות להשפיע באמצעות פתק ההצבעה

עדל מרעי, ראש האופוזיציה במועצת הכפר פארדיס, מורה ומשורר אמר:

"מעניין אותי לחם ואוניברסיטה לילדים שלי. אני מריץ פרויקט 'גשר לקשר' עם זיכרון-יעקוב. אחרי השלום — כן [אוכל להיות] גשר לשלום".

מרעי קרא מספרו 'פיצול אישיות':

"ראיתי את אמי/ כצמח נובל בחלוני/ הושטתי לעזרה ידי/ אז נכוותי ממדינתי."

בסאם ג'אבר קיבל אותי במשרדו בטייבה:

"כשיש בנבחרת ישראל  שחקן ערבי אני רוצה שהיא תנצח. בנציבות שרות המדינה יש מאות מישרות שכמעט לא מתייחסות לחברה הערבית. כל מה שאין בו שיתוף פעולה יהודי ערבי אני אנטי".

יו"ר הועד המקומי בכפר מוקבלה, ג'אודאת סלאח, אירח אותי בביתו כדת וכדין:

"ב-95 נבחר ראש מועצה. הוא הבטיח וקיים: סגן ראש מועצה ערבי, שליש ערבים, שליש מושבים, שליש קיבוצים [בכל המינויים], דני עטר מינה סגן ערבי, בעלי תפקידים, פעם ראשונה שקיבלנו טבלת הנחות לארנונה, סגן מנהל מחלקת חינוך – ערבי מסנדלה. מנהל מחלקת איכות הסביבה, מהנדס ביוב ומים – ממוקבלה, שני מפקחים על פרוייקטים ממוקבלה, מדריכים, עוזרות גננות ממוקבלה. למעלה מעשרים עובדים במועצה. בכל כפר עובדת סוציאלית על חשבון המועצה,  השקעות בכבישים, בגנים, פנימיית יום".

באוקטובר 2022 צעירים יהודים וערבים אינם מצליחים להבין, שמחאת אוקטובר 2000 הייתה על התמוטטות "התקופה הטובה ביותר אי פעם במדינת ישראל", כדברי חסדיה, ואובדן תחושת השוויון והשותפות. שאוקי ח'טיב שהיה ראש ועדת המעקב אמר:

"בתקופת רבין התקציבים לא היו כל כך גדולים, כמו שההשפעה הקואליציונית של הערבים בכנסת [שינתה את האווירה]". 

כל ממשלות השמאל-מרכז נשענו תמיד על קולות של בוחרים או של נבחרים ערבים (וחרדים), ופוליטיקה יהודית-ערבית תמיד הובילה לשיפור הדרגתי והניבה פירות, שהטריפו את המכורים לאש שחתרו להשיג עולם מושלם או כלום. למדורה שהציתו לאומנים יהודים וערבים נוספה הפוליטיקה של "זבנג וגמרנו" של אהוד ברק, שזכה ב-1999 לכ-90% מקולות הערבים והפנה להם עורף. ומאז הגחלים לוחשות.

למדורה שהציתו לאומנים יהודים וערבים נוספה הפוליטיקה של "זבנג וגמרנו" של אהוד ברק, שזכה ב-1999 לכ-90% מקולות הערבים והפנה להם עורף. ומאז הגחלים לוחשות

לראשונה מאז אוקטובר 2000, ממשלת השינוי החזירה את הלגיטימציה המוסדית לכוחם הפוליטי של הנבחרים הערבים שחזרו להיות לשון מאזניים (יחד עם החרדים או במקומם) והשתתפו במאבק הפוליטי על חלוקת המשרות הקרקעות והמשאבים האחרים. הסימנים להתחלה של ההישגים המוחשיים ושל השותפות הפוליטית של השמאל-מרכז שוב הטריפה את הניצים הלאומנים המפחדים מהתקווה.

מוחמד זיידן, שהיה ראש מועצת כפר מנדא וראש "ועדת המעקב" בתקופת אירועי אוקטובר 2000, אמר:

"נכון אנחנו חלק מהעם הפלסטיני, אנחנו נאבקים למען מדינה פלסטינית. זאת עמדתנו הפוליטית. אי אפשר להשכין שלום באזור ובטחון למדינת ישראל בלי שלום. מצד אחר, אנחנו חלק אינטגרלי מחיי המדינה והחברה".

זה מה שאמרתם לי לפני עשרים שנה וזה הזמן לבנות כאן דירות לצעירים ובית משותף מהלבנים המפוזרות בשולי השבר הישראלי-פלסטיני מאז אוקטובר 2000.

ד"ר אמיר יובל הוא מרצה לשעבר בחוג למדע-המדינה באוניברסיטת חיפה וב"מכללת כנרת". מאמרי דעה שלו התפרסמו באתר "עבודה שחורה" ובעיתון הארץ. מנתח את הפוליטיקה באמצעות המושג: "גלוקליזציה", המתייחס לשינויים בתפקידי מוסדות המדינה והמוסדות המוניציפאליים בעידן הגלובלי (בשלב ה"פופוליזם"). הניתוח הוביל אותו למסקנה ש"פוליטיזציה" של המוסדות הציבוריים אינה הבעיה אלא חלק מהפתרון ולכן הוא תומך במודל האירופי של שירותים ציבוריים וסוציאל-דמוקרטיה.