כל פשעו של ערד ניר שהוא אמר את האמת ותיאר תמונת מצב.

עורך חדשות החוץ של חברת החדשות ומגיש "סדר עולמי" הציג בתכניתו במוצ"ש סקרים שפורסמו במהלך סוף השבוע והוסיף:

"אין הכרעה בין הגוש שנאמן לראש האופוזיציה בנימין נתניהו, שעומד לדין בעבירות של שוחד, מרמה והפרת אמונים, לבין צבר המפלגות שניצב מולו. וזה גם אחרי שנתניהו הכשיר את איש הימין הקיצוני איתמר בן גביר וחיבר בינו לבין סמוטריץ', שרוצה שמדינת ישראל תתנהל לפי משפט התורה, במפלגה שעצם שמה מעורר סוג של חוסר נוחות – 'עוצמה יהודית'".

על דברים אלה ננזף ניר על ידי מנכ"ל חברת החדשות של ערוץ 12, אבי וייס, שכנראה חי במדינה אחרת או המריא למאדים באותו ערב. ניר גם זומן לבירור והושעה. על מה בדיוק?

על דברים אלה ננזף ניר על ידי מנכ"ל חברת החדשות של ערוץ 12, אבי וייס, שכנראה חי במדינה אחרת או המריא למאדים באותו ערב. ניר גם זומן לבירור והושעה. על מה בדיוק?

ערד ניר, אחד העיתונאים האמיצים שנשארו כאן, הזכיר לנו, רגע לפני הבחירות, את המציאות המורכבת שבה אנחנו חיים. מעין קריאת השכמה למצב בשטחים, לכיבוש, לשליטה על עם אחר, לטרור, לאלימות, לכפיה הדתית, לשחיתות השלטונית. ניר הזכיר לנו, שהביביזם והכהניזם חברו להם ביחד והם מאיימים להשתלט על המדינה.

ניר ציין תמונת מצב, שמשקפת, אולי, את דעותיו הפוליטיות. אז מה? מותר לו, כל עוד העובדות נכונות. אין מושג כזה עיתונות אובייקטיבית. מותר לעיתונאי, פרשן ומגיש לבטא גם עמדות אישיות, כל עוד הוא מגלה אינטגריטי וכל עוד הוא עושה זאת בגבולות של עיתונות מקצועית.

אבל הפארסה הזו לא נעצרה בנזיפה שקיבל ניר. מי שמיהר למחות על הדברים ולגנות את ניר עוד באותו ערב היה עמיתו, עמית סגל – האחרון, אולי, שיכול להטיף לניר מוסר על ערבוב דעות אישיות בפרשנות פוליטית. איזו צדקנות. אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק.

הדברים של ערד ניר מתכתבים, בתזמון מדויק, עם יום השנה לרצח ראש הממשלה יצחק רבין, שחל בסוף השבוע. אדריכל ההסתה, שהביאה לרצח (בעזרתם האדיבה של רבנים קיצונים), היה בנימין נתניהו, אז יו"ר הליכוד וראש האופוזיציה. נתניהו התעלם אז מאזהרות השב"כ וגורמים נוספים, כולל מקורבים אליו, להנמיך את הלהבות "כי זה עלול להיגמר באסון".

אבל הפארסה הזו לא נעצרה בנזיפה שקיבל ניר. מי שמיהר למחות על הדברים ולגנות את ניר עוד באותו ערב היה עמיתו, עמית סגל – האחרון, אולי, שיכול להטיף לניר מוסר על ערבוב דעות אישיות בפרשנות פוליטית

מי שהיה אז שחקן משנה באותה הסתה היה אחד, איתמר בן גביר, צעיר בן 19, שתלש את הסמל ממכונית הקדילק של רבין והצהיר: "כמו שאנחנו הגענו לסמל הזה אנחנו יכולים להגיע גם לרבין".

יו"ר העבודה, מרב מיכאלי, נתנה לנו תזכורת כואבת בעצרת לזכר רבין, שנערכה במוצ"ש בכיכר ציון בירושלים:

"חודש לפני הרצח, בהפגנה המחרידה בכיכר הזאת, ראש הממשלה יצחק רבין ורמטכ"ל ששת הימים, נקרא כאן בפי המון מוסת – 'בוגד'. כאן צעקו 'מוות לרבין'. וגם 'בדם ואש את רבין נגרש'. כאן, כך סיפרה לי רינה מצליח, שסיקרה את האירוע, חילק איתמר בן גביר את הכרזה של רבין במדי אס-אס. ועל המרפסת הזאת, מעל הקריאות האלה, עמד יו"ר הליכוד מחויך ומדושן עונג, מרוצה מההצלחה הגדולה שלו".

היום, 27 שנים אחרי הרצח, כשנתניהו לא התנצל ולא לקח אחריות על ההסתה, חוברים השניים יחד כדי לנצח בבחירות, לחבל בדמוקרטיה, לפגוע בשלטון החוק וכמובן להציל את נתניהו מהמשפט. איזו סמליות. איזו סגירת מעגל.

"כאן, כך סיפרה לי רינה מצליח, שסיקרה את האירוע, חילק בן גביר את הכרזה של רבין במדי אס-אס. ועל המרפסת הזאת, מעל הקריאות, עמד יו"ר הליכוד מדושן עונג, מרוצה מההצלחה הגדולה שלו"

ואם איזה פרשן או מגיש בחברת החדשות רק יעז להזכיר לנו את מה שקרה בימים הנוראים ההם, הוא עוד עלול להינזף, להיקרא לבירור ולהיות מושעה, במקרה הטוב.

ירמי עמיר הוא עיתונאי, יוצר וחיית תרבות. עורך תרבות וכתב בכיר לשעבר ב"ידיעות אחרונות", כתב את דרמת הטלוויזיה הבועטת "סקס, שקרים וארוחת ערב", ערך את הסדרה "מי מפחד מצופית גרנט", הגיש תוכניות ברשת ב' וברדיו FM 103, הופיע בתיאטרון הקאמרי, כתב שלושה ספרים: "ירמיהו כוס קקאו" (לילדים), "השליפות של המדינה" ו"יש לי בלעדיות". אין דמוקרטיה בלי עיתונות חופשית.