תרגיל הטעיה טקטי על התקשורת

הצנזורה היא אחד הכלים החשובים שיש בידי צה"ל להכתבת הנרטיב שהתקשורת מספרת לציבור בישראל ● בארוע שלשום על גבול לבנון, הגוף הצבאי ניווט את נבחרת השחייה הצורנית של העיתונות הישראלית בין נרטיב אחד לנרטיב שני, כי תמיד יש עובדות אלטרנטיביות ● טור אישי (שעבר את אישור הצנזורה)

שחייה צורנית. אילוסטרציה (צילום: wellphoto/iStock)
wellphoto/iStock

הצנזורה היא אחד הכלים החשובים שיש בידי צה"ל להכתבת הנרטיב שהתקשורת מספרת לציבור בישראל ● בארוע שלשום על גבול לבנון, הגוף הצבאי ניווט את נבחרת השחייה הצורנית של העיתונות הישראלית בין נרטיב אחד לנרטיב שני, כי תמיד יש עובדות אלטרנטיביות ● טור אישי (שעבר את אישור הצנזורה)

מזמן לא קיימתי כל כך הרבה שיחות טלפוניות ליליות עם גברים זרים. על מי אני עובדת, זה אף פעם לא קרה. ולכן, כשבמשך כמעט יממה מצאתי את עצמי בטלפון עם הצנזורה הצבאית אחת לשעתיים בערך, כולל בשעות הקטנות של הלילה, זה הרגיש קצת כמו אותם מספרי הטלפון שהתנוססו במודעות שמימנו את המשכורות שלי ושל עמיתיי ברשת שוקן, לפני כמה עשורים.

הם תמיד גברים, תמיד עם שמות ארצישראליים כאלה – שתי הברות, במילעיל. א-רז, עו-פר, או-רי, תו-מר. וכשמתקשרים, אף פעם לא מקבלים את אותו הבחור. בקו החם, כל פעם מגרילים שתי הברות במילעיל אחר. קצת קשה לטפח מערכת יחסים ככה.

במדינת ישראל, וזה לא חדש, צריך להגיש לאישור הצנזורה כל מידע שנוגע לצבא וביטחון לפני פרסומו. לא שמים לב לאבסורד הזה, בעידן הנוכחי, עד שלא חווים אותו יד ראשונה: בזמן שאולפני החדשות מתפקדים כרציף של תחנת רכבת בשידור חי, בתחנות הרדיו מלהגים ללא מסננת, ברשתות החברתיות כל ממזר שמעון שיפר ובווטסאפ נסראללה מפיץ סרטונים, מי שהתמזל מזלו לאחוז בעט, כמאמר המשורר, צריך אישור מהצנזור.

בזמן שאולפני החדשות מתפקדים כרציף של תחנת רכבת בשידור חי, בתחנות הרדיו מלהגים ללא מסננת וברשתות החברתיות כל ממזר שמעון שיפר, מי שהתמזל מזלו לאחוז בעט, כמאמר המשורר, צריך אישור מהצנזור

זה בסדר, את אומרת לעצמך, יש הבדל בין להג ברשתות החברתיות למתפרסם בעיתונות הממוסדת. כשם שאף אחד (וחבל) לא עורך בדיקת עובדות לפני שהוא מצייץ בטוויטר, וכשם שאף אחד (וחבל) לא מתייעץ עם עורך דין לפני שהוא עושה שיימינג בפייסבוק, כך רף האמינות והאחריות של הדברים שנכתבים בעיתונות צריכים להיות גבוהים יותר.

ואז את מגלה שבעצם, הצנזורה היא אחד הכלים הכי חשובים שיש לצבא בישראל בניווט הנרטיב, בהאחדת הסיפור שמספרים לאוכלוסיה כאן – ועל הדרך, שליטה במסרים שמעבירים לאויב.

הסיפור שהתקשורת הישראלית מספרת על כל אירוע ביטחוני נראה לפעמים כמו שחייה צורנית: הנה רוני דניאל, אלון בן-דוד ואמיר בוחבוט צוללים לתוך קו ה"צה"ל ביצע הטעיה מושלמת". והופ, הנה יואב לימור, רועי שרון וניר דבורי מניפים רגל מסוקסת, חלקה למשעי, אל מחוץ לבריכה עם "טעות מבצעית כמעט עלתה בחיי אדם".

נהוג לחשוב שזו תולדה של מעורבות רבת שנים, עמוקה, של הכתבים הצבאיים במנגנון הצבאי. אולי זה נכון, אבל גם האזרחית ב' היא שחיינית צורנית לעת מצוא, אם צה"ל צריך, במסגרת הלוחמה הפסיכולוגית שלו, לבצע תרגילי הטעיה טקטיים – על התקשורת עצמה.

* * *

בחלק הראשון של שירותי הצבאי, לפני כמעט 35 שנים, שירתתי במדור כתבים צבאיים בדובר צה"ל, בקומה העליונה של בית סוקולוב. בקומת הקרקע ישב משרד הצנזור הצבאי, מתחת ללשכת העיתונות הממשלתית וממש מעל למדור הצילום המשותף של "במחנה" ודובר צה"ל. אימפריית עיתונות בשליטת המדינה. קצינים התרועעו תדירות בבית הקפה של בית סוקולוב עם בכירי הכתבים. השיח תמיד מצ'ואיסטי, תמיד שו-שואיסטי.

שני דברים זכורים לי היטב מהתקופה ההיא: האחד, הלילה שבו נחטפו שני חיילי גבעתי, רחמים אלשייך ויוסף פינק, ליד בית ג'ביל בדרום לבנון. אני זוכרת את הלילה, כי החבר שלי אז, חפ"ש בגולני, היה בכוח שנכנס לחיפושים – ולמרות כל המידע שזרם אלינו במהלך האירוע היישר מה"בור" המבצעי בקריה, היחיד שידע לומר לי במדויק מה קורה שם היה פרשן הארץ זאב שיף.

השני היה תדריך שנתן קצין מאוד בכיר לכתבים הצבאיים, שנועד להיות "לא לציטוט ולא לייחוס, לרקע בלבד", ולכן פרשן ידיעות אחרונות רון בן-ישי סרב להשתתף בו (למרות שתכלס, עם הידע שלו, הוא היה יכול לתת לקצין את התדריך בעצמו). הזיכרון שלי בוודאי מאדיר את האירוע, אבל אני אוהבת לחשוב שבן-ישי אמר אז משהו כמו, "לא תודה, באתי לקבל מידע לפרסום. אין שום דבר שאני צריך לדעת שהקוראים שלי לא צריכים לדעת גם כן".

בכל אופן, התחושה אז הייתה שהכתבים יודעים תמיד יותר מאנשי דובר צה"ל, ושהצנזורה פוסלת רק עובדות – עד ש"פרסומים זרים" היו מנטרלים את האפשרות לפסול אותן. היא לא התעסקה במילים נרדפות אז, והיא לא הציעה נרטיב. היה עט שחור שמחק שמות, מקומות ותאריכים, או עמודים שלמים.

התחושה אז הייתה שהכתבים יודעים תמיד יותר מאנשי דובר צה"ל, ושהצנזורה פוסלת רק עובדות – עד ש"פרסומים זרים" היו מנטרלים את האפשרות לפסול אותן

למעלה משלושה עשורים אחר כך, הנוף בצד השני של השולחן לא משאיר לי ספק שהיוצרות התהפכו מזמן.

* * *

את שלשום בלילה, אחרי הארוע ליד מושב אביבים, ביליתי בוויכוחים עם שתי הברות במילעיל ואחראי המשמרת שלו, שתי הברות במילרע. אל תכתבי הונאה, תכתבי הטעיה. תורידי את המילה "עשוי" ותחליפי אותה ב"רצוי". אל תזכירי אירוע פומבי, ידוע, שכולם זוכרים, ותכתבי במקום זה ככה וככה. את רושמת? אני מכתיב.

הרגע הזה, כשאת קולטת שבצנזורה יושבים עורכים ספרותיים שמהדקים לך את הטקסט ועל הדרך גם מתקנים שגיאות הגהה, הוא הרגע שבו את מבינה שאת עובדת במערכת עיתון אחת השייכת לצה"ל.

הצנזורה בישראל מרשה לעצמה להשתמש בכוחה כדי לנווט את הסיפור שצה"ל רוצה שנסראללה יקרא. לא בטוח ששתי הברות במילעיל בכלל יודע מה הסיפור האמיתי – למה שהוא ידע? הוא בטח מילואימניק הייטקיסט שקיבל דף הנחיות כמו אחרון ההודים בחוות שירות במיקור-חוץ.

שלשום בלילה, אחד מהם הסביר לי, האזרחית ב', בסבלנות, מה צה"ל עשה בצפון – וכל זה כדי שאני אבין למה אני לא יכולה לכתוב את דעתי על מה צה"ל עשה בצפון. הייתי בשמחה משתפת – אבל זה לא יעבור צנזורה.

שלשום בלילה, אחד מהם הסביר לי בסבלנות מה צה"ל עשה בצפון – וכל זה כדי שאני אבין למה אני לא יכולה לכתוב את דעתי על מה צה"ל עשה בצפון. הייתי בשמחה משתפת – אבל זה לא יעבור צנזורה

בבוקר למחרת, כולם כבר הביעו דעה נחרצת על מה צה"ל עשה בצפון, בגרסה נאמנה לחלוטין לזו שההוא הסביר לי בלילה. וזה בסדר, גם הילד ההולנדי (שבטח קראו לו מרסל – שתי הברות במילעיל, רואים?) בסוף התייאש מלתקוע אצבעות והסכר נפרץ.

הגרסה שהתפרסמה ושעליה כולם דיברו הייתה שיר הלל לתרגיל ההטעיה (המילה "הונאה" נפסלה) שצה"ל עשה לחיזבאללה. איך שיחקנו אותה – רמזים על רכב משוריין שהושאר ריק, אולי עם בובות דמויות חיילים, ונסראללה נפל בפח ופוצץ כלי משוריין שממילא היה מתפרק במבצע הבא בעזה. וכדי לעשות עליו שיגוע עד הסוף, שלחו מסוק לרמב"ם, שייראה כאילו פינו נפגעים.

אלא שאמש הנרטיב פתאום שינה כיוון, ועכשיו מדברים על נס גדול ומזל משמיים, ושבכלל היו חמישה חיילים ברכב מסוג "זאב" (שתי הברות, כן?) שניצלו מפגיעת טילי הנ"ט של חיזבאללה, והיו במקום שלא היו אמורים להיות, ואוי, זו בכלל פשלה מבצעית וצה"ל יחקור אותה ובסוף יודח איזה מג"ד.

* * *

יש לי תיאוריה (שים לב, שתי הברות במילעיל התורן – זו תיאוריה! אתה לא יכול לצנזר תיאוריות!) שלצה"ל היה נוח אתמול להסתיר פשלה ולכן פמפם – כן, גם בעזרת הצנזורה – את הנרטיב של "תרגיל הטעיה" (או סתם הונאה). וכשנסראללה שיחרר בערב את סרטוני הפעולה שלו, אז צה"ל שינה נרטיב.

לחלופין, יש לי תיאוריה שצה"ל שינה בכוונה את הנרטיב, כי כולם שם בקריה הבינו שזה לא בסדר שאנחנו ככה שמחים בפומבי לאידו של נסראללה ומספרים לו שהצלחנו לרמות אותו – זה רק ידרבן אותו לנקום. אז כדי לכבות את הלהבות, הלכו עם הנרטיב החדש של "בעצם כמעט היה פה אסון", וככה נסראללה ייצא מרוצה.

שתי התיאוריות תקפות מבחינתי.

אבל מה אם שום דבר מזה לא נכון? ומה אם מחר נגלה שברכב שכמעט נפגע הייתה מערכת נהיגה עצמאית של גוגל? ושצה"ל בעצם ממש מתקדם (ורק לעזה שולחים גרוטאות) אבל הוא לא רוצה שנסראללה יידע את זה? או שאולי ברכב היו החיילים הכי דפוקים בצה"ל, חפ"שים בסדיר שלא ראו ארוחה נורמלית מאז גיל 18, ואחד מהם הוא בטוח חייל בודד מארצות הברית שבסופי שבוע אף אחד לא בודק אם הוא בסדר?

הדרך הבדוקה לדעת מה הסיפור שהצבא רוצה לספר לאויב היא להגיש לצנזורה חמש גרסאות שונות של אותו סיפור, ולראות איזה מהן תיפסל בכל רגע נתון, ואז לזרום עם זה.

בעידן שבו האמת לא חשובה ועובדות אלטרנטיביות הן עובדה קיימת, דובר צה"ל הוא התסריטאי, והצנזור הוא העורך של הסרט שבו אנחנו חיים. אנחנו, בתקשורת, בסך הכול מבצעים תרגילי הונאה (טוב, נו, הטעיה) טקטיים.

ותהיו בטוחים שהיחיד שיודע את האמת, הוא נסראללה.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
צר לי לאכזב אותך, אבל מה שהיה הוא מה שיהיה, צנזורה, דובר צה”ל, ועדת עורכים ותדרוכים אישיים יצרו את הנרטיב מבראשית והתקשורת כרתה ברית דמים אתם - צריך להיות רון כדי שהאף יריח סירחון וידוו... המשך קריאה

צר לי לאכזב אותך, אבל מה שהיה הוא מה שיהיה, צנזורה, דובר צה”ל, ועדת עורכים ותדרוכים אישיים יצרו את הנרטיב מבראשית והתקשורת כרתה ברית דמים אתם – צריך להיות רון כדי שהאף יריח סירחון וידווח עליו בלי מורא ובמקצועיות למופת. סבתא שלך הייתה אומרת שמגיע לו פרס ומכאן תביני מה מגיע לעמיתיו.

עוד 1,212 מילים ו-1 תגובות
כל הזמן // יום ראשון, 20 באוקטובר 2019
מה שחשוב ומעניין עכשיו

הסוודר הירוק שלבשה קריסטינה חיגר בגיל 7 בגטו בפולין קיבל חיים חדשים, לאחר שרופאה חובבת סריגה מארה"ב החליטה לשכפל אותו ● היא איתרה את קריסטינה, כיום בת 84, וקיבלה את ברכתה לייצר ערכות ליצירת הסוודר ● "הסוודר עצמו הוא לא בהכרח משהו שהילדים של היום ירצו ללבוש, סריגתו והצגתו הן דרך להעביר את הסיפור הלאה"

עוד 1,085 מילים

הספר של ברקת מזכיר, שכמו בשנתון 1977, הטובים לא נשארים בצה"ל

בספרו החדש מתאר ניר ברקת את קורותיו – מהצנחנים להיי-טק, לראשות עיריית ירושלים, ועתה לכנסת. הקריאה על אודות שירותו הצבאי מחדדת את ההבנה, שכמו ברקת וחבריו לשנתון 1977, גם עכשיו הטובים כמעט שלא חותמים לשירות קבע ארוך, וחשוב שחלקם לפחות, יוסיפו לשרת בצה"ל.

החודש יצא לאור "רץ למרחקים ארוכים" (הוצאת ידיעות ספרים, 2019), ספרו האוטוביוגרפי של הח"כ הטרי מטעם "הליכוד", ניר ברקת. עיקר הספר מתמקד, כצפוי, בימיו בעולם העסקים ובתקופה שבה שימש כראש עיריית ירושלים, אבל לכל אורכו הוא מדגיש את העובדה שהונע ופעל בהתאם לערכים שספג בשירותו הצבאי הקרבי.

עיקר הספר מתמקד, כצפוי, בימיו בעולם העסקים ובתקופה שבה שימש כראש עיריית ירושלים, אבל לכל אורכו הוא מדגיש את העובדה שהונע ופעל בהתאם לערכים שספג בשירותו הצבאי הקרבי

"את שש שנות שירותי הצבאי עשיתי בצנחנים. נפצעתי ב'מבצע מוביל' בלבנון ונלחמתי שלא יורידו לי פרופיל כדי שאוכל להגשים את משאת חיי ולהיות מ"פ. בשנות השירות הארוכות שלי כלוחם וכקצין, בסדיר ובמילואים, בין הלחימה בלבנון לקסבה של שכם, עוצבה אישיותי. את היכולת להגדיר יעדים ומטרות ולסחוף אחרי אחרים למדתי שם" (עמוד 9), כתב.

הקריאה בפרק על אודות הקריירה הצבאית הקצרה שלו מחדדת אבחנה על מצב הקצונה של צה"ל כיום – הטובים לא נשארים בקבע.

שנתון של כוכבים

הוא התגייס לצנחנים ב-1977. זו היתה שנה מוצלחת במיוחד לחטיבה, אשר הניבה שורת קצינים צעירים ובולטים, שהתחנכו תחת שרביטם של המח"טים אמנון ליפקין-שחק, דורון רובין ויורם יאיר, ולקחו חלק בשורה ארוכה של פשיטות בלבנון (שבאחת מהן כאמור, נפצע), בשלהי שנות השבעים וראשית שנות השמונים.

זה קרה, בין היתר, כתוצאה מכך שסיירת שקד פורקה אז ומתגייסיה, שממילא הוכשרו בבסיס הטירונים החטיבתי, שובצו בפלוגות הטירונים של החטיבה שהפכו גדולות ואיכותיות יותר בזכותם. ברקת, שהיה אחד מהם, עשה את המסלול בגדוד 890. את הדיבידנדים קטפו החטיבה הסדירה וחטיבות המילואים שלה במלחמת לבנון הראשונה.

במקביל אליו ולצידו שירתו אז בחטיבה גם בני גנץ, שבהמשך היה לרמטכ"ל ולראש המפלגה הגדולה בכנסת הנוכחית, גדי שמני, מאיר כליפי ויצחק גרשון, שהיו לאלופים, עו"ד אליעד שרגא, לימים יושב ראש התנועה לאיכות השלטון, אל"מ (מיל') יגאל שרון, שהיה מח"ט חברון, וכן דורון אביטל, מפקד סיירת מטכ"ל וח"כ לשעבר. בן מחזור נוסף, שאינו קצין, הוא הח"כ לשעבר איתן כבל.

כשפרצה מלחמת לבנון ביוני 1982, פיקד ברקת על פלוגת מסלול ב-890, אשר "מצאה את עצמה בלבנון במשך כמעט שנה, תקופה אינטנסיבית עם עסקת הכל־כלול: שיט על הנחֶתת 'בת שבע' של חיל הים ונחיתה בשפך נהר האוואלי, קרב בדאמור, קרבות בהרי השוף, שמירת קו בכביש ביירות־דמשק, קרבות הכניסה לביירות ועוד. נכנסתי ללבנון עם פלוגה צעירה, שהתבגרה שם מהר מאוד" (עמוד 32).

כשפרצה מלחמת לבנון ביוני 1982, פיקד ברקת על פלוגת מסלול ב-890, אשר "מצאה את עצמה בלבנון במשך כמעט שנה, תקופה אינטנסיבית עם עסקת הכל־כלול…"

הפלוגה ומפקדה הצטיינו בלחימה, שכללה קרבות מטווח קצר עם הקומנדו הסורי. ברקת היה מ"פ מעולה, אבל כמו רוב הקצינים המבטיחים מאותו שנתון (כאמור, ארבעה הגיעו בהמשך למטה הכללי), הוא השתחרר זמן קצר לאחר המלחמה.

מאז ועכשיו, הטובים לא נשארים בצבא

במילואים פיקד ברקת על פלוגה בגדוד 7008, בחטיבת הצנחנים 551 במשך שבע שנים. הפלוגה, כתב, "החליפה שבעה מפקדים בשבע שנים; אחד מהם היה עפר שלח, חבר ובן מחזור שלי מהסדיר" (עמוד 42). כששלח פיקד על פלוגת הצנחנים במילואים בלבנון, הכוח שלו עלה על מטען והוא נפצע קשה ואיבד את אחת מעיניו. לאחר קריירה מצליחה בתקשורת הגיע גם הוא כמו ברקת ואחרים מהשנתון לפוליטיקה, כח"כ מטעם "כחול לבן".

במאמר שהיה חלק מניסיון של עמיתו ב"מעריב", יואב לימור, לשרטט את המטה הכללי של 2008, זיהה שלח בעיית משאבי אנוש, שמאז רק החריפה. מכל חבריו למחזור הגיוס בצנחנים ב-1977, רבע מכלל הגיוס של אותה שנה, רק אחד נשאר בצבא (גדי שמני).

"שיטת המשולשים הוותיקה של צה"ל – הטוב משלושת המ"מים יהיה מ"פ, הטוב משלושת המ"פ יהיה מג"ד, וכך הלאה והלאה בסולם – הניחה שכל השלושה אכן רוצים להמשיך הלאה. זה כבר לא עובד ככה…"

"שיטת המשולשים הוותיקה של צה"ל – הטוב משלושת המ"מים יהיה מ"פ, הטוב משלושת המ"פ יהיה מג"ד, וכך הלאה והלאה בסולם – הניחה שכל השלושה אכן רוצים להמשיך הלאה. זה כבר לא עובד ככה. וכשבוחרים אחד מתוך אחד, העובדה שהוא באמת טוב היא כבר מקרה סטטיסטי, שלא קורה בכל מחזור ובכל בחירה", כתב.

שלח טען, בצדק, שהמצב הזה בוודאי טוב מהתקופה שבה כל קצין צנחנים ראה את עצמו כרמטכ"ל בפוטנציה, ושכלל לא בטוח שהחברה הישראלית "צריכה להיות עצובה שניר ברקת, גם הוא בן מחזור, הפך לנשיא בי.אר.אם, העומדת בחוד הטכנולוגי של קצה השפיץ הטכנולוגי, במקום למח"ט הצנחנים".

הדברים חלים כמובן על שאר בוגרי השנתון, אבל את צה"ל "המצב הזה הפך למערכת שרידותית, שבה מספיק לא לעשות טעויות כדי להתקדם. המאבק על הקידום, שפעם כלל טונות צבע, השמצות ועלילות גבורה ושווא, הפך לווריאציה מודרנית על הקלישאה הצבאית, לפיה אם תקשור סג"מ לעץ ותבוא בעוד עשר שנים, תמצא סגן-אלוף".

"המאבק על הקידום […] הפך לווריאציה מודרנית על הקלישאה הצבאית, לפיה אם תקשור סג"מ לעץ ותבוא בעוד עשר שנים, תמצא סגן-אלוף"

שלח כתב את המאמר ב-1998. מאז, המצב השתפר רק בעת עימותים גדולים כמו האינתיפאדה השנייה או לאחר מלחמת לבנון השנייה, כאשר תחושת צורך ושבר גדולים הניעו אנשים להישאר בקבע. בשאר הזמן, ובוודאי עכשיו, כפי שקבע נציב קבילות חיילים הקודם, אלוף (מיל') יצחק בריק, בדו"ח שפרסם "צה"ל נכשל בהשארת הטובים", בוודאי לשירות קבע ארוך טווח.

במילואים, כדברי הקמל"ר לשעבר, תא"ל (מיל') שוקי בן ענת, מורכב דור המ"פים והמג"דים למעשה מ"מי שאשתו מרשה לו". כתוצאה מכך גם מספר הקצינים בקבע שמחזיקים במינוי משנה (מנמ"ש) כמפקדי פלוגות וגדודים במילואים הוא במגמת גדילה מתמדת.

נכון, אלו שמשתחררים כיום מצה"ל נדרשים לחברה הישראלית, שאינה מצויה תחת איום קיומי, עוד יותר משהיו נדרשים בוגרי שנתון 1977. אבל בצבא, בסדיר ובמילואים, ישנו משבר כוח אדם של ממש.

כוחו של הצבא הוא באנשיו, ולא במערכיו הטכנולוגיים. אבל משוואה שתתבסס על תגמולים, שמתורגמים ל"מה יוצא לי מזה", ולא על תחושת משמעות, שייכות וערך – לא תחזיק מים. ואת אלו יש לחזק

כוחו של הצבא הוא באנשיו, ולא במערכיו הטכנולוגיים. אחת הדרכים להשאיר את הטובים בשירות, או לפחות את חלקם, היא מסלולי שירות משולבים שכוללים תחנות במערכי השדה, המודיעין והסייבר (שיבטיחו אפשרויות תעסוקה באזרחות). ישנן כמובן דרכים נוספות, אבל בכל מקרה משוואה שתתבסס על תגמולים, שמתורגמים ל"מה יוצא לי מזה", ולא על תחושת משמעות, שייכות וערך לא תחזיק מים. ואת אלו יש לחזק.

למבצע "חומת מגן" למשל, קבע האלוף (מיל) גיורא איילנד הגיע צה"ל עם ארבעה מפקדי חטיבות חי"ר, "מהטובים שהיו לו אי־פעם". המבצע ההוא הצליח לא מעט בגללם, וכדאי שמינויים לתפקיד לא יהיה בגדר מקרה סטטיסטי.

גל פרל פינקל, מפעיל הבלוג "על הכוונת", בלוג מדיני-ביטחוני על חזון, אסטרטגיה ופרקטיקה, ומתאם תכניות צבא, אסטרטגיה וביטחון סייבר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS). קודם לכן עבד כאנליסט בחברת מחקרי שוק ומודיעין עסקי. בעבר שירת בצנחנים ועבד במשרד ראש הממשלה. בעל תואר שני בדיפלומטיה וביטחון מטעם אוניברסיטת תל אביב. במחקריו עוסק בצה"ל, מערך המילואים, דוקטרינות ואסטרטגיות צבאיות.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 998 מילים

מלכת השוק האישה שמביאה את שוק הכרמל לאמריקה

שניצל עם שומשום ועמבה, פרגיות באריסה, ענבים צלויים וקוקטייל "בלאדי מרים" צונן ● כך כבש ספר הבישול הישראלי של עדינה סוסמן, עולה חדשה מארצות הברית, את השוק האמריקאי ● "אני חושבת שלהיות אאוטסיידרית בתרבות קולינרית זה יתרון" ● ויש גם מתכון

עוד 1,504 מילים

משנה מזל המורה לעברית מפתח תקווה שהפכה לדילרית בקזינו

אורלי גרייבס גדלה בפתח תקווה והגיעה לארה"ב בזכות מלגת כדורסל ● אחרי שהייתה מורה לעברית, היא השתלבה בתעשיית ההימורים

עוד 646 מילים
עודכן אתמול

למקרה שפיספסת

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות
גיא זהר גיא זהר

אופרת הרוק של שרונה פיק מנסה לכבוש את ניו יורק

שרונה פיק חברה לאמה, מירית שם-אור, ולבמאי צדי צרפתי כדי להעלות מחזמר צנוע בניו יורק ● אחרי שעברו בשלום את הצגת הבכורה, השלושה כבר נערכים להגדלת ההפקה ● "אנחנו לא רוצים לראות 4-5 ברבורות, אנחנו רוצים לראות 12 מהן. זו פנטזיה, ופנטזיות הן גדולות"

המחזמר "אגם הברבורים: אופרת הרוק", המוצג כעת בניו יורק, הוא התוצרת האחרונה בייצוא התרבותי של ישראל לארצות הברית.

למרות שהמחזמר לא כולל אפילו מילה בעברית, היוצרים שלו הם אייקונים ישראלים, ושני שליש מהצוות – המונה 12 שחקנים צעירים – מגיעים מהארץ.

המחזמר משתמש בבלט הקלסי של צ'ייקובסקי בתור בסיס, לרבות סיפור האהבה בין הנסיך זיגפריד, הפלייבוי המלכותי, לאודט, נסיכת הברבורים.

המופע נפתח עם המוזיקה המוכרת של המלחין הרוסי, אך אז לוקח זווית אחרת, ונוסק למחזמר פופ-רוק סקסי עם שירים חדשים.

הפרויקט החל כרעיון של הכותבת מירית שם-אור ובתה שרונה פיק, שאליהן הצטרף הבמאי צדי צרפתי. שרונה אומרת כי החומרים התאימו לה, משום שאביה, צביקה פיק, "היה נוהג לנגן את היצירה הזו באופן ספציפי כשהייתי ילדה.

"הוא הגיע מרקע קלסי, ומאוד מאוד אהב את זה, כך שהוא רצה שאנחנו נכיר את זה", היא אומרת. "התאהבתי ביצירת המופת הזו, ויצירת המחזמר הזה משלבת את האהבה שלי לפופ-רוק ולמוזיקה קלסית".

צוות השחקנים של "אגם הברבורים: אופרת הרוק" (צילום: לורן חלפאיאן)
צוות השחקנים של "אגם הברבורים: אופרת הרוק" (צילום: לורן חלפאיאן)

פיק ואחותה דניאלה (הנשואה לבמאי הקולנוע קוונטין טרנטינו) היו צמד בתחילת שנות ה-2000, ואחרי שהיה להם להיט ענק, אומרת פיק, היא הפכה ליותר בטוחה ביכולות ההלחנה שלה, והחלה להתייחס לזה יותר ברצינות.

בתור אם לשלושה ילדים קטנים, פיק הפחיתה את המיקוד בשירה והתמקדה במה שהיא קוראת לו "חלום חיי". לאחר שאמה כתבה את עלילת המחזמר והמילים לשירים, "היא וצדי ישבו במשך שעות ליצור את המחזה, ואני עבדתי איתו על השירים. זה מאמץ משותף", אומרת פיק.

צרפתי כבר מכיר את משפחת פיק: בתחילת שנות ה-70, הוא הופיע בגרסה הישראלית של המחזמר "שיער" עם צביקה. "לאחר 18 שנים בתור שחקן, מאז גיל 10, זו הייתה ההופעה האחרונה שלי על הבמה. חווה אלברשטיין ביקשה ממני אז לביים מופע שלה, ולפתע החיים שלי השתנו והפכתי לבמאי", מספר צרפתי.

צרפתי, הידוע בהפקות ענק על הבמה ובטלוויזיה בישראל, צוחק כשהוא אומר ש"אגם הברבורים: אופרת הרוק" הוא "הדבר הקטן ביותר שאי פעם עשיתי.

"אבל כשהייתי בן 13", הוא אומר, "שמעתי מוזיקה של צ'ייקובסקי, רציתי לחבר כוראוגרפיה ל'אגם הברבורים', ואפילו שיחקתי את הנסיך. אז כששרונה ומירית סיפרו לי על כך, אמרתי, בואו נשב יחד. אחרי שבועיים, אמרתי שאני בעניין".

צרפתי רואה במחזמר התאמה מתבקשת של היצירה הקלסית מהמאה ה-19 למאה ה-21. "אגם הברבורים תמיד היה בלט, אבל אף אחד לא כתב אותו בתור מחזה, עם טקסט, עם סיפור. עבדנו כדי לבנות סיפור בין השירים", הוא אומר.

שרונה פיק, משמאל, עם אמה מירית שם-אור, מימין, והבמאי צדי צרפתי, במרכז (צילום: לורן חלפאיאן)
שרונה פיק, משמאל, עם אמה מירית שם-אור, מימין, והבמאי צדי צרפתי, במרכז (צילום: לורן חלפאיאן)

מאפיין מרכזי בנראטיב הוא הנבל, הרוזן פון רוטברט, המגולם על ידי השחקן, הכותב והמפיק הישראלי-אמריקאי, עדן יעקב לוי. זה אתגר מהנה עבור לוי יליד ירושלים, שהגיע לניו יורק לפני קרוב לעשור בגיל 25 כדי ללמוד משחק.

"פון רותבארט הוא אדם מאוד מרושע", אומר לוי. "מגלומן שחושב שהוא מלך העולם, ורוצה לשלוט בכל מי שהוא יכול ומה שהוא יכול. לשחק תפקיד של חזיר שוביניסטי היה קשה, כי אני לא מזדהה עם שום דבר מזה ברמה האישית. למעשה, אני מתנגד לזה. אבל מנקודת מבט של משחק, לשחק דמות שכזו זה כיף".

לוי- אשר בדומה לשחקנים רבים, מחזיק בעבודה צדדית: מורה לעברית בברוקלין – מעריך את הזכות להשתתף כעת במחזמר כחול-לבן. "זה כיף, קומדיה קלה, פארסה, אבל היא גם מתמודדת עם נושאים רציניים כמו סקסיזם", אומר לוי.

פיק, צרפתי ולוי מלאים תקוות בנוגע לעתיד של היצירה האהובה שלהם, אשר מציגה כעת בחלל הקטן יחסית של Chelsea Music Hall מתחת לשוק צ'לסי במנהטן, והיא תעבור למיקום אחר בניו יורק סיטי בנובמבר.

לוי מדמיין את סצנת נשף המסכות הווינאי הנוצץ על במה גדולה יותר, וצרפתי להוט לגרום להצגה לצמוח, צעד אחרי צעד. "אני לא רוצה לראות ארבע או חמש ברבורות", אומר הבמאי, ביחס ללהקת הציפורים המרפרפות על במת המחזה. "אני רוצה לראות 12 מהן. זו אגדה, זו פנטזיה. ופנטזיות הן גדולות".

עוד 555 מילים

תגובות אחרונות

אגדת דשא ביציע עם האוהדים הפלסטינים

עם הרבה גשם ואפס שערים, הכדורגל הפלסטיני הביא לראשונה עשרות אלפי אוהדים והרבה גאווה לאצטדיון אל-חוסייני במזרח ירושלים ● אדם רזגון הצליח להשתחל לאירוע המבוקש (הכניסה הייתה בחינם, על בסיס כל הקודם זוכה) ושמע מהאוהדים הנרגשים על המשמעות הפוליטית של האירוע הספורטיבי

עוד 800 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
סִינַי

אהבתנו לסיני חורגת מאהבתנו לכל מקום אחר מחוץ לישראל ● סיני זה המקום היחיד במזרח התיכון שבו ישראלים מרגישים בבית ● סיני זה המקום היחיד בחיינו שלא השתנה ולא משתנה בכלל בעולם שלא מפסיק להשתנות לרגע ● אחרי 15 שנה, אמיר בן-דוד חזר לנואיבה

עוד 1,018 מילים

"מענקי המשפט בישראל": המערכת הפוליטית סופדת לנשיא העליון לשעבר שמגר

ליברמן: הייאוש בבלפור מתגבר, נתניהו יחזיר את המנדט מחרתיים ● איימן עודה לנתניהו: הימין מעדיף עבריין בבלפור על פני ערבים שנבחרו באופן דמוקרטי ● נתניהו: גנץ הולך שבי אחרי לפיד וליברמן, חברי המשותפת תומכים בטרור ● גנץ: הצעת נתניהו לאחדות היא ספין ● הנשיא ריבלין: שמגר היה מעמודי התווך של המשפט הישראלי ● נתניהו שוחח עם מזכיר המדינה פומפאו על נעמה יששכר הכלואה ברוסיה

עוד 21 עדכונים

שאלה של אומץ הדרך של גנץ לאחדות עוברת בממשלת מיעוט

האפשרות שכחול-לבן תקים באופן זמני ממשלת מיעוט בתמיכת הרשימה המשותפת - במטרה להיפטר מנתניהו - מעסיקה בימים אלה את כל הנוגעים בדבר ● בליכוד דוחים את החזרת המנדט בגלל אפשרות כזו ● בישראל ביתנו ובכחול-לבן מתלבטים ● וברשימה המשותפת מניחים שבסוף כולם ישתפנו ● "אני אהיה מופתע אם זה יקרה, אבל כולנו הופתענו כמה וכמה פעמים בזמן האחרון" ● פרשנות

עוד 816 מילים

אשת חיל המהפך של גברת סמית'

ישכה סמית', סבתא שומרת מצוות בת 68, נולדה בגוף של גבר והייתה אומללה רוב חייה ● אחרי ששינתה את מינה, התחברה מחדש לישראל וליהדות והתפייסה עם חלק מששת ילדיה ● בדרך היא קיבלה לא מעט עזרה מסטארבקס בארה"ב, שעודדה העסקת טרנסג'נדרים כבר בשנות התשעים ● היום יוקרן סרט תיעודי עליה בבכורה בפסטיבל חיפה

עוד 1,249 מילים

הברק יכה שוב "כדור הארץ צועק, משהו פה לא בסדר. כדאי שנקשיב"

מותו של הנער אשר חזות ממכת ברק בחוף זיקים השבוע, לא הפתיע את המומחה לברקים, ד״ר מוסטפה עספור ● כחלק ממשבר האקלים, הוא מספר, מתועדים כיום 250 ברקים בשנייה על פני כדור הארץ - לעומת 100 ברקים בשנייה רק לפני שני עשורים ● "הברקים הם הסיגנלים של כדור הארץ, והם מספרים לנו שהמערכת יוצאת משליטה"

עוד 527 מילים ו-2 תגובות

כיסוי וטעייה עיר ענק מתקופת הברונזה תיקבר שוב

שרידים ארכאולוגיים של עיר ענקית מתקופת הברונזה ישובו וייקברו, לטובת בניית מחלף שישרת את העיר חריש - אבל יונצחו בהדמיית תלת-ממד ● הממצאים מלמדים על עבר בן 5,000 שנה, ואף קדום יותר ● עכשיו הארכאולוגים מסבירים מדוע הם חיים עם זה בשלום

עוד 1,224 מילים

הליכוד לגנץ: תכהן ברוטציה כראש ממשלה, גם אם רק חלק מכחול לבן יצטרף לקואליציה

יושב ראש כחול לבן דחה את ההצעה, שפורסמה בחדשות 12 ● מוקדם יותר הציע נתניהו מתווה לממשלת אחדות, אך כחול לבן הביעה התנגדות ליוזמה, שבבסיסה המשך הסטטוס קוו ● ג'ארד קושנר יבקר בישראל בסוף החודש וייפגש לראשונה עם גנץ ● גדעון סער: אתמודד בפריימריז הקרובים על ראשות הליכוד ● עודד בן עמי ואמנון אברמוביץ' התנצלו על דברים שאמרו אתמול בשידור

עוד 33 עדכונים

רוסיה שוב נכנסת לוואקום האמריקאי, ויש סיבה לדאגה

השבועיים האחרונים בסוריה מוכיחים עד כמה המזרח התיכון יכול להיות הפכפך ● בשיחת טלפון אחת, הפך טראמפ את אסד מרוצח המונים למושיע הכורדים ● רוסיה מצידה מפגינה נוכחות בצפון סוריה ומשדרת לארדואן מי הבוס ● ובישראל עוקבים בדאגה במיוחד אחרי מובלעת טאנף שעל גבול סוריה-ירדן ● פרשנות

עוד 487 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה