לאחר האחד בנובמבר, עם היוודע תוצאות הבחירות, הפכנו – אלו שלא תמכו במפלגות שאמורות להרכיב את הקואליציה הנוכחית – לחברה בטראומה.

הטראומה מתבטאת בדיוק באותם שלבים שעליהם דיברה הפסיכיאטרית אליזבת קובלר-רוס ב 1969. חמשת הצעדים להתמודדות עם אבל. קובלר-רוס עומדת מאחורי מודל שלבי המפרק את האבל והאובדן להתנהגות שמגיעה מתהום האבלות חזרה אל המציאות הנורמטיבית.

לאחר האחד בנובמבר, עם היוודע תוצאות הבחירות, הפכנו – אלו שלא תמכו במפלגות שאמורות להרכיב את הקואליציה הנוכחית – לחברה בטראומה. הטראומה מתבטאת בחמשת הצעדים להתמודדות עם אבל

1. הכחשה – זה לא יכול להיות, מה פתאום, אולי נבדוק שוב.
2. כעס – למה זה קרה לנו, למה דווקא אני.
3. מיקוח – אולי אם נעשה כך וכך התמונה תשתנה, אולי אם נבצע עוד בדיקה, נלך לעוד רופא או לעוד מנתח.
4. דיכאון – אין טעם יותר, לא חשוב, נרים ידיים כי הכל כבר נחרץ ונקבע ממילא.
5. קבלה – יש כבר אור בקצה המנהרה, אפשר להמשיך הלאה, מבירא עמיקתא לאיגרא רמה. וכאן אנחנו מבקשים עוד רגע אחד.

משהו חשוב שיש להפנים הוא, שברגע שהתומכים במחנה רק לא ביבי יחזרו לתפקוד הנורמטיבי ויעכלו את המציאות, תבוא המכה האחת עשרה. ההכרה כי במציאות שנוצרה כאן בארץ ישראל כבר לא תיתכן ממשלה שבה ישלוט המרכז-שמאל.

לאחר המשבר של מהפך 1977 הייתה במפלגת השלטון המובסת מפא"י התחושה, שמדובר באירוע חד פעמי וכי יש על מה להיאבק בעתיד. כשהתברר שלא כך המצב, החלו סבבי ממשלות האחדות כי אנחנו עם חצוי. הפעם התחזית לעתיד שונה לגמרי.

הממשלה שעליה יכריז האיש שעליו יטיל נשיא המדינה יצחק הרצוג את הרכבת הממשלה, הנאשם שהוצא מבלפור ועתיד לחזור לשם ממש בתוך ימים, זכה להרכיב ממשלת ימין מלא מלא, בת 64 חברים.

כשתומכי מחנה רק לא ביבי יחזרו מהאבל לתפקוד נורמטיבי ויעכלו את המציאות, תבוא המכה האחת עשרה. ההכרה כי במציאות שנוצרה בישראל כבר לא תיתכן ממשלה בשליטת המרכז-שמאל

לא ניכנס לכל אותן סיבות שהביאו אותו להיות היחיד שיכול להרכיב ממשלה למרות שמספר התומכים בגוש שלו קטן בכמה עשרות אלפים מהתומכים בגוש השני. אני כן אדגיש שזה מצב בלתי הפיך.

64 חברי כנסת יתמכו עכשיו בממשלת ימין, כשבמחנה רק לא ביבי מצויות עוד שתי מפלגות שמניפות את דגל הימין – ישראל ביתנו, כרגע עם 6 מנדטים, ותקווה חדשה שמתפקדת נכון לעכשיו במסגרת המחנה הממלכתי, אשר לה גם כן 6 מנדטים.

ביום שהנאשם מפנה את הבמה וכל מפלגות הימין עם הדתיים וחרדים ישלבו ידיים – הן מהוות כמעט שני שליש מחברי הכנסת. 76 מנדטים לימין נכון לעכשיו.
המרכז שמאל מתכווץ לפינה. פינה חשוכה, ומשם עליו להתחיל לבנות את עצמו מחדש.

מאז השתלטה על חיינו האידיאולוגיה הימנית, הקובעת ששטחי מולדת קדושים מחיי אדם, כל מערכת החינוך, הערכים והמוסר שלנו השתנתה. אלה השנים בהן רוממות זכויות האדם והדמוקרטיה על לשונם, אך מעשיהם נגועים בגזענות ואפליה.

חייבים לפעול בקרב צעירים במוסדות החינוך הפורמלי והלא פורמלי. ללמד את הצעירים מה שמערכת החינוך ממאנת לגעת בו: השלכות מלחמת ששת הימים וצירוף השטחים המיושבים בפלסטינים לארץ ישראל – אם בסיפוח ואם בשלטון צבאי, העובדה שבישראל יש אנשים ששווים יותר ואחרים ששווים פחות, שגדלים פה אנשים ממש לידינו ללא זכויות בסיסיות.

חייבים ללמד את הצעירים מה הוא מחירו של הסכסוך ומה הן האלטרנטיבות. לחנך לשלום. לתבוע מנציגינו בכנסת לגבש תכניות לשלום, גם אם זה נראה כרגע מעבר להרי החושך. חייבים לפעול בקהילה הבינלאומית לחזק את הקשר עם הרשות הפלסטינית. לבנות תכניות משותפות בכלכלה, באיכות הסביבה, בהתמודדות עם מגיפות (התפרצות קורונה חדשה כבר נמצאת מעבר לפינה לפי דיווחי סוכנויות הבריאות העולמית), להפעיל יזמות לא מדינתית ויוזמות אזרחיות, ובכנסת לתבוע אישור חוק חלופות מדיניות.

כי אין ברירה אחרת. אסור לשקוע בשלב 4 של האבל, הדיכאון והמרה השחורה. חייבים להרים ראש, להתבונן קדימה ולהבין: ממשלה בשליטת מפלגות המרכז שמאל כבר לא תהיה בשנים הקרובות. לכן הדגש על פעילויות משותפות עם שכננו על רקע אזרחי הן כל כך חשובות.

אין ברירה אחרת. אסור לשקוע בשלב 4 של האבל, הדיכאון והמרה השחורה. חייבים להרים ראש, להתבונן קדימה ולהבין: ממשלה בשליטת מפלגות המרכז שמאל כבר לא תהיה בשנים הקרובות

אף אחד לא אומר שהממשלה שתזכה באמון הכנסת אינה לגיטימית. היא נבחרה. הפור נפל. מקבלים את ההכרעה. אבל אין זה אומר שמוותרים על הדרך. מכינים את הקרקע שתהיה נכונה ובשלה למהלכים מדיניים. אסור לתת למפלגות הקיצוניות למנוע מאתנו להמשיך לפעול למען השלום, למען ילדינו ונכדינו.

פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד המרכזי של מפקדים למען בטחון ישראל, בוועד של מדרשת אדם, ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום, והיא שרת ההסברה בממשלת השיקום - ממשלת הצללים הלאומית. הייתה עורכת, כתבת ומגישה בקול ישראל במשך 25 שנה. יש לה ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתון חדשות ועל המשמר.